רציתי לבדוק אם הוא צמא, וכשהוא לא הגיב נברתי בנסורת ולא מצאתי אותו! ואז התחלתי לחפש בכל הדירה ולקרוא לו, והוא לא בא.
אני הסטרית, אני ממש בוכה. לא מאמינה שגרמתי לזה שהוא ימות..אני הזנחתי את הנרי שלי. הכל אשמתי.
הוא תמיד היה בא כשקראתי לו וכבר ממש התחברנו.
איך מנחמים אותי?
בבקשה אל תצחקו ואל תזלזלו זה באמת כואב לי.
אני מרגישה שהייתה לי אחריות ובמו ידיי הזנחתי אותה וגרמתי למותו של יצור חסר אונים.
אני מרגישה כל כך רעה ואכזרית.
רק בוכה ובוכה.
תתאפסי על עצמך.
סליחה על הבוטות אבל הלכת רחוק מדי עם המכרסם הזה.
בעיקר השורה האחרונה.
רוניקיי.
זאת לא אשמתך! זה אוגר. זה הטבע שלו, לברוח ולהתחבא...
אני ממש מקווה שתמצאי אותו חי ובריא בקרוב ממש בע"ה 
וכדאי שתתנצל.
כן, תתפלא, יש אנשים שבעלי חיים חשובים להם.
זה לא אומר שבני אדם לא חשובים להם, ותאמין לי שמהיכרות אישית - מדובר בבחורה שמ-א-ו-ד אכפת לה גם מבני אדם - ככה שזה חוסר רגישות מוחלט להגיד "הלכת רחוק מידי..".
אנשים נקשרים לכל מיני דברים ויש כאלו שאובדן אלבום הבולים שלהם יגרום להם לצער גדול מאוד - על אחת כמה וכמה כשמדובר ביצור חי ונושם, הגם שאינו בן אדם.
בעצמי התפלאתי למה כל כך קשה לי ולמה אני בוכה בכזה כאב. הרי חיי אוגר גם ככה קצרים ובאמת אסור שאקשר אליהם יותר מידי.
האמת היא שזה פשוט לחץ על "כפתור" רגיש אצלי. פתאום בתוך כל הבכי הבנתי שאני בוכה על סבא שנעלם לי כככה פתאום, ושההיעלמות של הנרי רק העלתה אצלי את התחושות בלב. ברגע שקלטתי את זה הבכי התגבר פי שתיים. הבנתי עד כמה כואב לי ומצער אותי שסבא הסתלק לו כל כך צעיר וכל כך בפתאומיות. המקום העצור של האבל והגעגוע התפרץ בלי אזהרה.
אבל בלי קשר, כן אני מאוד רגישה לחיים.
רק השבוע למדנו את הסיפור המפורסם על הראי"ה שהזדעזע מקטיפת עלה שלא לצורך וגדיעת חייו כצמח.
כואב לי על אובדן חיים ויש בי המון אהבה במצבורים עצומים שכרגע אין לי משפחה משלי להעניק לה אותם. אני מבטאת את האהבה והחמלה שלי כלפי בעלי חיים, וכמובן התלמידים שלי. זה לא אמור להיות מצב של מלכתחילה, וברור שבני אדם קודמים. רק שכרגע אין לי ילדים אמיתיים לדאוג להם ולשמור עליהם. אז הנרי הוא סוגשל "בייבי" בשבילי. אני לא מכחישה.
הכל ממנומתוך נסיון רב עם אוגרים,הוא כנראה ברח ומסתתר באיזו פינה בבית. בד"כ מאחורי המקרר או מכונת הכביסה וכד'.
את יכולה לפזר חתיכות קטנות של מלפפון או ירק אחר שהוא אוהב בכל מיני פינות ופשוט לעקוב. כשתזהי חתיכה שנעלמה תדעי שהוא שם ותתפסי אותו.
בהצלחה.
מבינה בהחלט את הבכי שלך.זה הכי טבעי בעולם.
וגם לגבי המאורע היום בבקשה
החלטתי אתמול פשוט לעצור מהחיפושים. שמתי לו אוכל והנחתי את הכלוב על הריצפה והלכתי לישון מעודדת שהוא יימצא.
באמצע הלילה ראיתי אותו לוקח מהאוכל ובורח חזרה לאן? מתחת למכונת הכביסה!!! אין שם מקום אפילו לאצבע שלי...
אז אחרי הצהריים, כשחניכה שלי הגיעה בכוחות משותפים הזזנו את מכונת הכביסה והוא יצא היישר לזרועותיי (אצבעותיי, ליתר דיוק) והיא כל כך שמחה! היא הצטלמה איתו, נתנה לו אוכל, צחקה וממש התלהבה שמצאנו אותו. מתוקה שהיא. החזרתי אותו ל'חדר שלו' והפעם ווידאתי שהדלת סגורה היטב.
סבא לעומת זאת לא הולך לחזור מהר כל כך...
סבא לפחות רואה ושומר עלייך מלמעלה |חיבוק|
תולעת השניאחרונהמה הלאה בחיים?
תנסו להרוויח יותר?
תשבו במנוחה על התורה ועל העבודה?
תשקיעו במשהו טוב לעם ישראל?
בעו"ס, היינו לימוד תורה.
עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב
חשוב לא להתרגש
כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.
בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.
הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך
מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.
בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.
לא?
היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.
מפה לשם.
בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.
החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.
היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂↔️
ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)
כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..
קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?
או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂
גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,
די דעך.
הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים. כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולדהערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה
'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'
"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון
ואת אשריהם תכרותון."
יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים
מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום
ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.
מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.
ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.
ובכל זאת אסור להחזיק פסל
תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.
כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.
צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.
אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:
הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
זו אמירה מאוד מוזרה.
לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.
שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים
(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)
אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?
התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.
או האריות בכסא שלמה.
גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות
(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)
וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
אבל למעשה בד"כ הדרך הכי טובה להשתנות זה ע"י ייסורים, הם הכי פותחים את הנפש והכי מפתחים אצלנו עומק רגשי ואמוני.
אבל יש דרך נוספת. ללמוד להקשיב ולהרגיש את העולם. להרגיש שאתה חלק ממשהו ענק-חלק מהבריאה של ה', וגם חלק מעל ישראל, ואז יוצאים מהאגו ואין כ"כ צורך בייסורים.
"לא הן ולא שכרן" לענ"ד זה לא רק בגלל הקושי שבייסורים, אלא גם בגלל האמת שהם מכסים-שראוי שהעולם של ה' יהיה מושלם, בפרט כלפי אנשים שמחוברים אליו.
חשבתי השבוע שזו הנקודה של שבט בנימין- נס בשביל הטבע, בשביל שהטבע יהיה שלם כי ראוי שהבריאה של ה' תהיה שלמה. וזה סוג של חיבור בין קדושת הטבע (נס בתוך הטבע) לקדושה שמעל הטבע (נס ששובר את הטבע). וזו מעלתה השלמה של א"י שהתבטאה בניסי כיבוש נחלת שבט בנימין ובמקדש ובפרט בקודש הקדשים. וזה שייך כמובן רק למי שמחובר לכלל באופן מהותי, ולמי שמפריעים לו הייסורים בעיקר בגלל האמת שהם מסתירים ולא בגלל הסבל שלו.
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
