זה דיכאוני, ונא לא לקחת ברצינות מי שלא דיכאוני שלא יכנס!!!מחכה לשקט
זה פשוט היה יפה מדי מכדי להתעלם ממנו:
החיים שאל את המוות: למה אנשים אוהבים אותי ושונאים אותך?
המוות ענה: בגלל שאתה שקר יפהפה, ואני אמת כואבת.
 
למה לא לקחת ברצינות?קמנו ונתעודד

בס"ד

 

חשוב להבין למה אנשים חושבים ככה (שהחיים הם שקר)

איפה השקר בחיים?יצור .. =]


שוכחים שהחיים בעולם הם רק תחנת מעבר זמנית..מירי ט.
הנשמה ממשיכה מסע ארוך אחרי העצירה הארוכה של 80-90 שנה בעולם הזה..
ואנחנו,
בני אנוש,
שוכחים את זה.. וחושבים שאלו הם החיים האמיתיים ועסוקים בלדאוג לעצמינו לתנאי מחיה הכי נוחים שיש במקום להזכיר לעצמינו שאלה ''מגורים עראיים''.
במקום לנסות להגשים את המטרה לשמה עצרנו לתחנה פה,
ולהפוך את העולם למקום טוב יותר..

זה בעיקרון ע''פ סיפור על הבעל שם טוב..
אבל החיים בפני עצמם אינם שקרקמנו ונתעודד

בס"ד

 

גם אם אנשים מסתכלים עליהם כעל שקר

הם שקר, הזיה אחת ארוכהאביגיל.
ממש לא. עובדה שכתוב "ובחרת בחיים"יצור .. =]

וה' הביא לנו מצוות ותורה שלמה ואלפי הלכות ומה שאת לא רוצה-

הכל בשביל **שנחיה** בעולם הזה הכי טוב.

אדם צריך לעשות מצוות בשביל עצמו נטו.ולתקן את העולם ועוד כלמיני דברים שבעולם *הזה*

וה' לא כתב בתורה כלום כלום על עולם הבא וכו' - בשביל שנעבוד אותו בעולם הזה הכי טוב

  אחרי החיים זה כבר הנשמה שלנו. וכל המצוות שעשינוט עוזרות לנשמה להגיע לגן עדן.

והעניין של גן עדן-גיהנום זה נושא ענק בפני עצמו

קיצור צריך לעבוד את ה' בעולם הזה קודם כל. עולם הבא זה חישובים אחרים.

החיים הם לא שקרכישוף כושל


יפה, ונכון.See the pain

וכדאי לקחת את זה.

מחשבה חסרת מחשבה. לא נכון בכלל.המתיקות שבשכחה


...כישוף כושלאחרונה

בס"ד

 

החיים שאל את המוות: למה אנשים אוהבים אותי ושונאים אותך

המוות ענה: כי אנשים אוהבים את מה שמוכר להם ושונאים את החדש והלא מוכר

 

יותר מדוייק

למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך