חשוב וטוב שכתבת.

מחדד רגישות. ומצד שני - נכתב ע"י מישהי שסה"כ לא עבר עליה המון זמן מהנישואין, כך שבאמת די חוסך את הצורך במה שהקדמת..

בשו"ט.

"הכל סובב את האשכנזים". 

וגם שיש לכם סבלנות ואמונה, זה כל כך חשוב!

רק רציתי לכתוב בזה שמגיע לך כל הכבוד שהלכת, וזה לא מובן מאליו, למרות התכנונים והכל

(למרות שזה המצב הכי בריא, לא טוב להתנתק מהעולם בגלל קושי)

וגם כמובן לתת לך עצות מה כדאי לפעם הבאה, כי באמת הסביבה לא תמיד מודעת או רגישה, 

וכיוון שלחנך את הסביבה לא תצליחי לפחות תוכלי לדאוג שלא תפגעי ממנה..

ואם את מרגישה שזו התנהגות שחוזרת על עצמה ומפריעה לך, באמת יש מקום לשוחח עם הגיסות בשיחה פתוחה ונעימה עם כל אחת.

להודות שיש קושי ולבקש בעדינות אם אפשר לדבר על נושאים נוספים ולא להדגיש את הקושי בציפיות כמו שציפו ממך.

כי אם לא אומרים לא הוגן לצפות שיבינו מעצמם, כי גם להם יש התמודדויות ולא פשוט לחשוב על אחרים. ברגע שאומרים יש מודעות ואז קל יותר להיות רגישים (בהנחה שהן לא חסרות טקט באופן קיצוני)

נ.ב.

אני ממש לא כותבת מ"למעלה", גם אני במצב שלך (אין לנו ילדים)

ואני כותבת כמישהי שעלולה היתה להיות במצב הזה להרבה שנים....

זכותה של המארחת להתנהג כרצונה בביתה

זכותן של הגיסות לדבר על מה שבא להן

למושג רגישות יש פרשנויות כמיספר האנשים בעולם כל אחד והפרשנות שלו וכל פרשנות היא לגיטימית ונתונה לשינוים כל הזמן אז אין טעם שאכתוב את הפרשנות שלי כי אני זו לא את ואת לא הגיסות שלך ותכונה לא חיובית במיוחד בעיני שנתקלתי בה אצל מעוכבות פיריון היא הדרישה המתמדת לרגישות כלפיהן דרישה שנעלמת אוטומטית משום מה כשהן מתבקשות ליחס כזה כלפי אחרים אבל להן מותר למה?כי הן מעוכבות פיריון.

אני אף פעם לא התביישתי לבקש רחמנות

לא חשבתי שאף אחד בסביבתי צריך לדבר או להתנהג אחרת ממה שטיבעי לו.

ועוד פעם את זו לא אני וזה בסדר גמור ולגיטימי לגמרי אבל בואו נקשוט את עצמנו לפני שאנחנו קושטים אחרים.

ברור לפותחת שאם כל הגיסות בהריון- סביר להניח שאלו נושאי השיחה שלהן ועליה לחזות שדבר כזה יהיה. ועליהן להיות רגישות ולהתעניין גם בה ובנושאים אחרים.בדיוק כפי שעושים גם בנושאים אחרים- כמה נשים מדברות יחד על מכנה משותף- ויש לידן מישהי שהנושא לא קשור אליה- צריך להתחשב כדי שהיא תרגיש בנוח, הרי מטרת השבת היא כיף משפחתי.

ואם היא לא הייתה מגיעה לשבת זה היה פוגע.

אבל צריך לדעת משהו, סף הרגישות של "מעוכבות פריון" הוא גבוה בכל מקרה. ועל זה כתבה "מתעלה אליו", אולי לא באופן שהכי היה נעים לשמוע... וכנראה גם באופן שלא תואם את השבת הזו, שלפחות מנקודת המבט שלך היה נראה שבאמת לא היתה טיפת התחשבות בך וחבל.. אבל עדיין חשוב לי שתשמעי עוד משהו:

אני יודעת שבזמן שחיכיתי וציפיתי, כל מה ששכנה היה אומרת לי, גם כשברור שכוונתה היתה לטובה, היה מעלה בי דמעות... והרבה פעמים זה היה קשור לתחושות הפנימיות שלי ולא למה שהסביבה שידרה. לפעמים גם אם את מרגישה שדווקא בגללך מסיטים את נושא השיחה שמתגלגל באופן טבעי למחוזות אחרים - זה פוגע. לפעמים התעניינות במה קורה איתכם - זה פוגע. לפעמים חוסר התעניינות - פוגע. תלוי ממי, תלוי מתי.

לי היה קשה מאוד להתמודד עם היישוב בו גרנו. אחרי שנולד בננו הראשון - עברנו דירה כדי לפתוח "דף חדש" כמשפחה צעירה, בלי העבר המתסכל של לפני כן. ולא היה לי משהו אישי נגד הנשים המקסימות ביישוב, היה לי בעיה אם איך שאני התמודדתי עם הקושי שלנו ויצרתי איזשהו חיץ שהיה לי קשה להפשיר, לפחות עם רובן. עם המשפחה המצב לא היה כך, ומזל שכך, כי משפחה קשה להחליף... (כולם כבר יודעים במשפחה שלנו שהילדים מטיפולים - זה שחרר אצלי משהו מאוד חשוב)

אני זוכרת שחודש אחרי שעברנו דירה, פרסמה מישהי ב"עולם קטן" מכתב על "חוסר הרגישות" בישוב שהיתה בו, ועל כך שבגלל זה הם עברו דירה. זה היה לפני ראש השנה ואחר כך כמה משפחות התקשרו לבקש סליחה... ואני הרגשתי עוד יותר מפודחת. סליחה על מה? על זה שלא ידעתם איך לתקשר איתי? גם אני לא ידעתי תמיד איך אני רוצה שתתקשרו איתי... להיות בסבב של ארוחות ליולדות או לא? להיות בסבב נקיון המשחקיה או לא? לבוא למפגשי נשים, עם כל נושאי השיחה הנלוים או לא? ללכת לגן השעשועים, איפה שנפגשות כל הנשים אחר הצהריים ביישוב הקטן או לא? כל מפגש כזה יוצר איזה מחסום/חוסר נעימות, שלא תמיד יש איך לפתור אותו בעזרת רגישות חיצונית של נשים שהן עדיין לא חברות ממש טובות שלי. זו הרבה עבודה פנימית, לא להפגע, להפתח, לומר את אשר על ליבי במקום. לי היה קשה. נפתחתי רק אחרי הילד הראשון וחבל. יכלתי לעבור את התקופה הזו אחרת, ואני חושבת שעל זה מדברת מתעלה אליו.

נקודה למחשבה שיכול להיות שתפגע בנשים שמתמודדות יום יום עם מצבים לא קלים, אך באמת אני מדברת מנסיון כואב... וזה באמת לא רק בתחום הזה אלא בכל תחום כמו יתמות, רווקות ועוד. הרבה ממה שעובר עלינו, תלוי בנו, כי חברה/משפחה זה משהו שקשה לשנות, וגם לא היינו רוצים שיתנהגו באופן אובר רגיש לידנו...

(מתכוננת למתקפה...)

רק שהפותחת בכלל לא נמצאת שם ולכן לא דיברה על הנקודה שהצגת.

הפותחת ביקשה רגישות סבירה בהחלט- לדבר על עוד נושאים, לא לצפות רק ממנה לעזרה כי לה אין ילדים

זו ממש לא הנקודה שהעלית, שכל דבר מעלה את הקושי, אלא בקשה לקצת רגישות.

כך שכאן לא מתאים לכתוב את התגובה הספציפית הזו , למרות שיש בה הרבה אמת.

תני לי לנחש שכניראה יש לך בטן מלאה על הגיסות בלי קשר בכלל לענין הפוריות וזה היה רק טריגר ועוד פעם אני אחזור ואכתוב לגיטימי לגמרי כי יחסים משפחתים אחרי הכל זה דבר מאוד מורכב ואני מניחה שהכעס שלך מבחינתך מוצדק לחלוטין ואני הראשונה להצדיק אותו פשוט מפני שככה את מרגישה ולא צריך יותר מזה.

בעולם של ימינו מושגים הם דבר מאוד דינמי,משתנה וחמקמק והרגישות של היום כבר רחוקה מאוד מהפרשנות שנתנו פעם במילון?לדעתי זה מזויף,שיקרי,צבוע ורדוד והתוצאה היא מצבים כמו שאת מתארת כי מה אנחנו שנקבע מה היא חשיבה על הזולת או לפי משורת הדין?אנחנו חיים בהוווה ובהווה הכל  פתוח והכל יחסי לכל אחד יש את הפרשנות שלו וזכות לפרש אותה כי זה לא חוכמה גדולה כשפתאום זה מגיע אלינו אז "זה לא מתאים"

הייתי מספיק בפורומים של פוריות כדי לספר לך שרוב מעוכבות הפיריון מתבטאות בסגנון הזה

ולא אני בכלל לא מדברת עליך ספציפית כי זה לא הסגנון שלי לנגח אנשים כואבים.

אם זה ממש מציק לך אני לא מכירה פתרון יותר טוב מאשר לתפוס אותן לשיחה מלב אל לב פנים אל פנים.

אם הן לא ידעו מה את עוברת אז איך תהיה להן מודעות?נכון זה לא קל אבל מישהו חייב לעשות את הצעד הראשון.

תאמיני לי שאני יודעת,כמעט רק שנתיים אבל זה היה סיוט שאני  כן בלי בושה מאחלת לאויבים שלי

חזקי ואמצי

"אי הריון" (באין לי ביטוי טוב יותר לתאר את מצבך) איננו פשע, איננו עבירה, איננו דבר שצריך לגרום לתחושת בושה ואשמה אלא דבר מצוי וטבעי.

לכן חבל שתרגישי רע, לא פשעת ולא חטאת וכמוך אני מאמינה כי בבוא יומכם גם אתם תזכו לילדים.

בינתיים תנצלו את הזמן שיש לכם לבלות ולהנות מהחיים כי כשהילדים באים אז החיים משתנים.

"הכל סובב את האשכנזים". 

לדעתי גברים היו צריכים לעזור לפנות ולערוך
אין מה לעשות - בעזרת ה' בקרוב גם את תביני שהן פשוט לא יכולות להתכופף וגם עייפות הזאת- מי שלא חווה לא יבין
כשאני מתארחת אצל מישהי בהריון ואני לא אז כמובן שזה אני זאת שאמורה לקום ולפנות
חוץ מי זה יש כאלה שנעלבים כשמחליפים נושא ברגע שהן נכנסו לחדר
הן לא רצו לפגוע בך והרגישו קרובות מספיק לא להתייחס אליך כאל מישהי שצריכה רגישות מיוחדת
לא נראה לי שזה נעים שתמיד יתייחסו  אליך לא כאל בן אדם אלא כעני, נכה, רווק מאוחר, יתום, מצפה לילד, זקן...

ממש ממש לא היתי מרגישה צורך בגלל הבטן שלהן לקום ולעשות יותר מכולן.

הן יושבות בשיחה את יושבת ומנסה להשתתף

הן קמות להוריד, תקומי גם ותעזרי.

אולי בדיוק עברת הפלה יומים קודם ואת חלשה? רק למי שרואים בטן יש קשיים?

הם לא אמורים לדעת מה עובר עליך, זה שהסכלו עליך ממש לא אומר שאת צריכה לקום.

ועוד ועוד ועוד במיוחד שהמזמינה מרגישה איזה סופראומן שהכל היא יכולה. אז בבקשה גברת נכבדה את כל כך הכל מתקתקת מה זה בשבילך כמה כלים???

בקיצור לא הייתי מנדבת את עצמי, אלא אם כן גיסתי היתה אומרת לי תקשיבי אני מרגישה זועה יש לי סחרורת נוראית, אז אין בררה, זה נגיד באמצע הסעודה אם היא צריכה מזלג

אבל להוריד כלים? מה הלחץ???? אפשר ללכת לישון ולעשות את זה בשש בבוקר...

כשאני מתארחת לבד כמובן שאני עוזרת למאחרת, פה זה הרבה אורחים בגלל זה זה יותר מעצבן שאת היחידה שצריכה לעזור.אם כולם עוזרים אז גם כמובן לא הייתי יושבת בצד ולא עוזרת...

די ברור לי שלא הייתי מביאה את עצמי לשבת כזו... למה להכאיב לעצמי?

אז כל הכבוד לך שהלכת בכלל, ושניסית להיות נחמדה..

ותעשי שיחת- מודעות לגיסות שלך

מהצד שלך- מובן מאוד ההרגשה. אם זה עוזר לך אז דעי שאת לא לבד בצערך, יש עוד המון נשים שעוברות מה שאת עוברת

ויש גם פורומים שמדברים על זה. ופותחים הכל.

אם הייתי צריכה להיות בשבת כזאת במקומך ללא יכולת להתחמק- הייתי מביאה איזה ספר וכשהייתי משתעממת או סתם מרגישה מחוץ לעניינים הייתי הולכת לקרוא. או קוראת לבעלי לצאת איתי לסיבוב- שזה מקובל מאוד לזוג צעיר להתבודד קצת.

בעניין העזרה, אני לא ממש מצליחה להבין איפה היו הבעלים בכל הסיפור... כשאשה בחודש תשיעי הבעל צריך להיות קצת יותר בתמונה.

ההרגשה הזאת שכולם בהריון חוץ ממך יכולה באמת להכאיב, אך הן לא אשמות כמובן שזה המצב. 

כשאני מרגישה כך אני פשוט הולכת מהמקום. אני מאחלת להן את כל האושר שבעולם והולכת כדי לא לרחם על עצמי יותר מידי. זה לא מוביל לשום מקום חוץ מלתסכול או קנאה חלילה.

מהצד שלהן- להיות בהריון חודש תשיעי ממש לא קל. אין עוד הרבה דברים שמעניינים אותך חוץ מההריון בזמן כזה. ככה זה.

אם הן היו מנסות לדבר בצורה מאולצת על דברים אחרים זה לא היה נשמע טוב. את היית מרגישה יותר לא נעים.

בעניין העזרה, מצב בעייתי. חושבת שאם הגברים לא מתעוררים לעזור צריך להעיר אותם.

בעניין הגיסה שתמיד הכל אצלה נראה מושלם- תמיד תהיה מישהי כזאת במשפחה, נו אז מה? גם לא כל מה שנראה בחוץ מושלם הוא באמת כך. אולי התאמצה מאוד לשבת כדי שיהיה נעים ונחמד ואחרי שכולם הלכו התמוטטה. ואולי הקב"ה באמת חנן אותה ביותר כוחות מאחרים. אולי...

מכיוון שחוויתי את שני המצבים (יש לי מה שנקרא עקרות משנית כנראה.) יכולה להגיד לך שלדעתי אין פה פתרון. רגישות תמיד צריכה להיות. בכל נושא ועל כל הנוגעים בדבר.

אני גם במצב שלך, מחכה.....
וכ"כ מבינה את ההרגשה המורכבת הזאת של המצפון לעשות מול האין כוח, חולה, במחזור וכו'...

אפילו לפעמים סתם מול עצמי, יש מצפון למה אני לא מספיק עושה כשאין לי את 'התירוץ' של ההריון....
לא יודעת מה להגיב, איך לנחם ואף אני באותה צרה.....
בעז"ה שנראה ישועות ושה' ישמח אותנו!!!
חיבוק.

ראשית אני רוצה להגיד לך שאני בערך במצבך (חוץ מזה שאני כן קצת לחוצה כבר...)

שני דברים אני רוצה להגיד לך, דווקא מהמקום שלי.

- את ממש צודקת בתחושות שלך וממש צודקת שהחברה שלנו לפעמים לא רגישה מספיק בתחום הזה...

  מהנסיון שלי זה קשה וכואב וכמו שאמרת תחושה שבא לי שהאדמה תבלע אותי...

  אין לי הצעות חכמות כ"כ. רק חיבוק גדול.

  (אני גם הייתי הולכת לשבת הזאת, בניגוד לשאר התגובות כאן. יש מחוייבויות ויש חיים וזהו.)

- שוב, מהניסיון שלי, אנחנו נמצאות במצב רגיש מאוד ולכן כל מה שיעשו יהיה לנו לא נעים.

  ידברו על ההריון- כואב. לא ידברו- כואב.

  ישאלו מה קורה- כואב. לא יתעניינו בכלל- כואב.

אז אני משתדלת לפתח רגישות גם למצוקה של הסביבה שלי, שלא כ"כ יודעת לאכול את זה....

בהצלחה יקרה,

שהקב"ה ישלח לכם שפע וטוב ושמחה...

נכון שבתקופות מסויימות (בעיקר בדיקות וטיפולים) נשים במצב כזה רגישות לכל דבר

אבל לפחות בהתחלה הרגישות לא מופיעה כל הזמן.

לי אישית למשל רוב הזמן לא מפריע שידברו על הריון (כן מפריע לי שיסתירו כשכל השאר יודעים, אבל זה מובן)

ולא שיתעניינו או לא במצב. ממש לא אכפת לי.

אבל כן מפריע מה שהכותבת דיברה עליו, וזה אפילו לא קשור להריון- מפריע לשבת בשיחה שכולם מדברות על משהו שאין לך מושג בו בכלל ואת בחוץ, מפריע שכולם מצפות ממך לעבוד כאילו לך אין קשיים.

הקושי שהכותבת דיברה עליו לא נובע מרגישות יתרה בגלל המצב בו הכותבת נמצאת, אלא מקושי הגיוני, שכל אחת במצב כזה (גם רווקה\מישהי שכולן מסביבה עם בעיות בגב ומדברות רק על זה וכדומה) היתה מרגישה אותו.

דווקא בגלל זה לגיטימי פה לבקש התחשבות ולא כל דבר צריך לקשר למצב הרגיש, יש רגישות בסיסית ומותר לנהוג לפיה

בקשי מכלה בשבוע של החתונה שלה לא לחשוב על זה ליום שלם. איך שייך?

הסיטואציה היא בעיתית - יש 4 נשים ממש לפני לידה . ברור שהם ידברו על זה הרבה .

שום דבר אחד לא מעניין אותן עכשיו.

האם את הולכת או לא הולכת לשבת זו השאלה 

ואם את שם אז טיילי עם בעלך תתחמקי מהמקום תעסיקי את עצמך

או תנסי בעצמך לעלות נושאים אחרים ולהסיט את השיחה 

אומרת את זה מהמקום שחיכה כמה שנים.

למדתי שככה זה ולהסתדר עם זה . 

(וכן, היו זוגות שהשתדלתי לא להגיע איתם לשבת אצל חמותי)

עבדתי תקופה עם לא פחות מ 4 הריוניות

שמתי זוג אוזניות על האוזנים ושלום . 

משו במוח "נדפק" בגלל הרמות הורמונים- ככה שהמוח של האמא-לעתיד באמת עסוק כל הזמן רק בתינוק שיהיה

זה בכוונה השם עשה ככה את העולם, כדי לעשות לאימהות הכנה מראש, וכדי לדאוג שאחרי הלידה יהיה להן במוח רק דבר אחד- לדאוג לתינוק שלהן.

אבל לסביבה- זה מעיק

ותודה לחברה טובה שלי

שאמרה לי אם השם המקצועי של התופעה הזו,

והבטיחה לי שזה עובר, והמוח שלי יחזור לעצמו, ואני יפסיק להיות "חסרת חיים"

ותודה לחברה טובה שלי (אחרת)

שנזפה בי ואמרה- גם בנסיבות הורמונאליות כלשהן- חייבים לעשות עבודת המידות

אנשים שולפים מהשרוול מושגים כמו רגישות,טקט,הכלה וסובלנות בלי להבין בכלל מה המשמעות,מה משתמע מזה כלפי הסובבים אותם ומה ההשלכות והתוצאות העיקר לצאת נורא מגניבים,תעצרו שניה לפני,תחשבו אם אתם באמת קולטים מה הולך לצאת לכם מהפה ומהמקלדת ומה זה עלול לגרום!

ואת מוזמנת לפנות אלי בפרטי כי אני לא רוצה לפנצר לפותחת את השרשור.

ולדעתי את כל כך צודקת

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.