אני פותחת את השרשור הזה עם המון מחשבה לפני. לא לא רוצה לשמוע אוי מסכנים ובקרוב..
אני לא מרגישה מסכנה. אנחנו מאוד רגועים עברו רק שנה פלוס מהחתונה. ונכון שזוגות שלא מונעים אמורים כבר להיות עם ילד או לפחות בהריון אבל אנחנו סומכים על הקבה שיודע את שהוא עושה.
ועכשיו אחרי שהבהרתי את עצמי להלן הסיפור:
השבת גיסתי הנחמדת (אחות בעלי) הכינה לזוגות הנשואים שבת גיבוש. חלק ישנו אצלה בדירונת הקטנטונת וחלקנו ישנו בדירות שכנים שהשיגה. באמת היה נפלא. סהכ היינו חמשה זוגות פלוס ההורים של בעלי. גיסתי היא מהנשים המתוקתקות האלה. המטבח תמיד מצוחצח הילד לבוש מהמם (תמיד הכל עלה גרושים) היא נראית טוב הבית מבריק האוכל טעים היא מצחיקה מעניינת בקיצור האישה המושלמת
הענין הוא שהגיסה הזו בהריון חודש תשיעי! ק"ג
ובכל זאת הכינה שבת מהממת כולל צ'ופרים ושטויות.
כמובן שכולן רצו לעזור הבעיה היתה שכל שאר הגיסות גם הן בהריון בחודש תשיעי. זה מדהים. לא קורה בכלל אבל כל ארבעת הגיסות שלי צריכות ללדת בתוך שבועיים. סטטיסטית זה כמעט לא קורה. אבל אצלנו זה קרה 4 נשים שנכנסו כולן להריון בפרק זמן של שבועיים וכולן בנות משפחה אחת ( לא אחיות אבל גיסות)
אני הייתי היחידה שבעצם לא בהריון ובלי ילדים. לכאורה אני זו שהייתי אמורה להוריד מהשולחן להגיש לקום. אני היחידה שאין לה תירוץ.
התפוצצתי.
גם לי לא היה כוח וחשק. מהסיבות שלי גם אם לא רואים אותם קבל עם ועדה.
בשמחה לעזור. אבל שכולן נותנות כתף או שלא יודעת..
הגיסה שאירחה כמובן היתה צריכה להראות ולדבר על כמה שהיא מושלמת ולמרות העבודה התובענית וההריון והקטנצ'יק יש לה כוח ואנרגיות.
הרגשתי דפוקה.
למשל בשבת בבוקר הסעודה נמשכה הרבה זמן הנשים לאט לאט עברו לספות ופטפטו שם והגברים יצאו לתפילת מנחה. פתאום מישהי נזכרה שצריך לפנות מהשולחן וכולם הסתכלו עלי הרגשתי לא נעים והתחלתי להוריד הגיסה המארחת קמה גם להראות לי בדיוק איך לעשות אתזה מושלם.. וכך קרה כל פעם שנפל משהו שנשבר משהו שהיו צריכים לשטוף כלים לחתוך סלטים וכו.. הרי לי קל לעמוד הרי אני מצליחה לישון בלילות הרי לי לא כואב ולא מציק. אז מה הבעיה?
הבעיה היא שזה מחדד מאוד את תחושת האין לעומת היש. הבעיה שזה מקומם הבעיה שגם אני עייפה סתם גם בלי להיות בבהריון..
היה לי קשה לראות את הבטן של כולן. היה לי קשה להיות בתקן זו שיש לה כוח כי לה אין עדיין.. היה לי קשה לשמוע רק את נושאי השיחה שלהן. כן דולה לא דולה \איזה בית חולים\ עגלות\תנועות וכל מה שאומר להיות לפני לידה.
למה אני מספרת את זה.
אני יודעת שהמשפחה שלי יכולה לעלות על הניק שלי.
אבל זה מאוד חשוב לי.
לתת כאן איזשהי ראייה חדשה. מצפי הריון יש בכל מקום.
בחדר מורים משפחה חברים.
לא אין צורך לרחם עלינו. טוב לנו. ובעזה זה עוד יבוא.
אבל להיות רגישים מותר תמיד.
אל תחדדו את ההבדל הוא זועק ממילא.
לא רק הן חייבות לעזור. ואם אין אפחת שיכול לפנות מהשולחן עדיף שלא תארחו.
ניתן לדבר על עוד נושאי שיחה חוץ ממה שקורה בבטן.
אני יודעת שזה קשה לא לדבר על הנושא שהכי מעסיק בעולם אפשר להוריד מינון אפשר לנסות לחשוב על נושאי שכן מעניינים את כולן כן כולל אותי וייתן תחושה של שווה בין שווים.
רגישות
זה מילה שקשה ליישום.
הגיסות שלי נפלאות.
אבל הנה חזרתי מהשבת הנפלאה הזו שותת כאב..
שווה לי ההחשפות הזו אם בעזה זה ייפתח רגישות ולו הקטנה.
תחשבו על האכזבה הזו כל חודש מחדש.
תחשבו על התחושות הטובות שמילאו אותכם בעת הציפיה במהלך ההריון או בבגידול הילדים ולנו אין אותם. תחשבו איך בית של זוג ללא ילדים מתנהל.. שכל חודש הולכים למקווה מחדש ומתפללים שהפעם אולי כן בלב מבינים שזה כנראה לא יקרה..
אני לא מדברת רק בשמי כי כמו שאמרתי אנחנו רק בהתחלה אלא בשמם של עוד הרבה זוגות שבוודאי מסכימים איתי.
אני לא מרגישה מסכנה. אנחנו מאוד רגועים עברו רק שנה פלוס מהחתונה. ונכון שזוגות שלא מונעים אמורים כבר להיות עם ילד או לפחות בהריון אבל אנחנו סומכים על הקבה שיודע את שהוא עושה.
ועכשיו אחרי שהבהרתי את עצמי להלן הסיפור:
השבת גיסתי הנחמדת (אחות בעלי) הכינה לזוגות הנשואים שבת גיבוש. חלק ישנו אצלה בדירונת הקטנטונת וחלקנו ישנו בדירות שכנים שהשיגה. באמת היה נפלא. סהכ היינו חמשה זוגות פלוס ההורים של בעלי. גיסתי היא מהנשים המתוקתקות האלה. המטבח תמיד מצוחצח הילד לבוש מהמם (תמיד הכל עלה גרושים) היא נראית טוב הבית מבריק האוכל טעים היא מצחיקה מעניינת בקיצור האישה המושלמת
הענין הוא שהגיסה הזו בהריון חודש תשיעי! ק"ג
ובכל זאת הכינה שבת מהממת כולל צ'ופרים ושטויות.
כמובן שכולן רצו לעזור הבעיה היתה שכל שאר הגיסות גם הן בהריון בחודש תשיעי. זה מדהים. לא קורה בכלל אבל כל ארבעת הגיסות שלי צריכות ללדת בתוך שבועיים. סטטיסטית זה כמעט לא קורה. אבל אצלנו זה קרה 4 נשים שנכנסו כולן להריון בפרק זמן של שבועיים וכולן בנות משפחה אחת ( לא אחיות אבל גיסות)
אני הייתי היחידה שבעצם לא בהריון ובלי ילדים. לכאורה אני זו שהייתי אמורה להוריד מהשולחן להגיש לקום. אני היחידה שאין לה תירוץ.
התפוצצתי.
גם לי לא היה כוח וחשק. מהסיבות שלי גם אם לא רואים אותם קבל עם ועדה.
בשמחה לעזור. אבל שכולן נותנות כתף או שלא יודעת..
הגיסה שאירחה כמובן היתה צריכה להראות ולדבר על כמה שהיא מושלמת ולמרות העבודה התובענית וההריון והקטנצ'יק יש לה כוח ואנרגיות.
הרגשתי דפוקה.
למשל בשבת בבוקר הסעודה נמשכה הרבה זמן הנשים לאט לאט עברו לספות ופטפטו שם והגברים יצאו לתפילת מנחה. פתאום מישהי נזכרה שצריך לפנות מהשולחן וכולם הסתכלו עלי הרגשתי לא נעים והתחלתי להוריד הגיסה המארחת קמה גם להראות לי בדיוק איך לעשות אתזה מושלם.. וכך קרה כל פעם שנפל משהו שנשבר משהו שהיו צריכים לשטוף כלים לחתוך סלטים וכו.. הרי לי קל לעמוד הרי אני מצליחה לישון בלילות הרי לי לא כואב ולא מציק. אז מה הבעיה?
הבעיה היא שזה מחדד מאוד את תחושת האין לעומת היש. הבעיה שזה מקומם הבעיה שגם אני עייפה סתם גם בלי להיות בבהריון..
היה לי קשה לראות את הבטן של כולן. היה לי קשה להיות בתקן זו שיש לה כוח כי לה אין עדיין.. היה לי קשה לשמוע רק את נושאי השיחה שלהן. כן דולה לא דולה \איזה בית חולים\ עגלות\תנועות וכל מה שאומר להיות לפני לידה.
למה אני מספרת את זה.
אני יודעת שהמשפחה שלי יכולה לעלות על הניק שלי.
אבל זה מאוד חשוב לי.
לתת כאן איזשהי ראייה חדשה. מצפי הריון יש בכל מקום.
בחדר מורים משפחה חברים.
לא אין צורך לרחם עלינו. טוב לנו. ובעזה זה עוד יבוא.
אבל להיות רגישים מותר תמיד.
אל תחדדו את ההבדל הוא זועק ממילא.
לא רק הן חייבות לעזור. ואם אין אפחת שיכול לפנות מהשולחן עדיף שלא תארחו.
ניתן לדבר על עוד נושאי שיחה חוץ ממה שקורה בבטן.
אני יודעת שזה קשה לא לדבר על הנושא שהכי מעסיק בעולם אפשר להוריד מינון אפשר לנסות לחשוב על נושאי שכן מעניינים את כולן כן כולל אותי וייתן תחושה של שווה בין שווים.
רגישות
זה מילה שקשה ליישום.
הגיסות שלי נפלאות.
אבל הנה חזרתי מהשבת הנפלאה הזו שותת כאב..
שווה לי ההחשפות הזו אם בעזה זה ייפתח רגישות ולו הקטנה.
תחשבו על האכזבה הזו כל חודש מחדש.
תחשבו על התחושות הטובות שמילאו אותכם בעת הציפיה במהלך ההריון או בבגידול הילדים ולנו אין אותם. תחשבו איך בית של זוג ללא ילדים מתנהל.. שכל חודש הולכים למקווה מחדש ומתפללים שהפעם אולי כן בלב מבינים שזה כנראה לא יקרה..
אני לא מדברת רק בשמי כי כמו שאמרתי אנחנו רק בהתחלה אלא בשמם של עוד הרבה זוגות שבוודאי מסכימים איתי.
) וגם בעזרה, לעזור יחד איתך. אולי כדאי לך גם ללכת לתפילות כדי לא להישאר לבד בסיטואציות כאלה.
