חשוב וטוב שכתבת.

מחדד רגישות. ומצד שני - נכתב ע"י מישהי שסה"כ לא עבר עליה המון זמן מהנישואין, כך שבאמת די חוסך את הצורך במה שהקדמת..

בשו"ט.

סיטואציה ממש ממש לא נעימה 

האמת היא שיפה לך שהלכת, אני במצב כזה לא בטוח שהייתי הולכת לשבת..

סביר שהגיסות שלך לא ממש מודעות לקושי. בטח הם לא זוכרות כמה עבר מהחתונה ובשבילן אתם הזוג הצעיר שעדין לא אמור בכלל לההפך להורים.. (ובכל מקרה זה לא בסדר מצדן, כי מה אם היית בתחילת הריון בלי לספר\לא מרגישה טוב\ סתם עייפה מהשבוע שחלף? לא יתכן ששבת שלמה תיפול עליך בלי לוודא שזה בסדר מבחינתך)

המלצה שלי במצבים כאלה היא להכין את בעלך מראש שיעזור, גם שלא ינטוש אותך בשיחה (אם מדברים על נושאים כאלה זה הזמן לשיחה זוגית ) וגם בעזרה, לעזור יחד איתך. אולי כדאי לך גם ללכת לתפילות כדי לא להישאר לבד בסיטואציות כאלה.

במצב כזה גם אם תעזרי בשאר הזמן המינון יהיה סביל יותר..

ומותר לך להודות בקושי, לשתף במה ששיתפת כאן ואפילו להגיד שקשה לך הכל לבד. אם לא משתפים אנשים לא תמיד מודעים מה עובר, ולכן כדאי תמיד לשתף ולא לצפות סתם.. (פורום לא מספיק..) 

ודבר קטן לסיום,

מעולה שטוב לכם ולא לחוץ (הכי טוב ככה),

ובעז"ה אני מאחלת לכם שלא תצטרכו בכלל טיפולים משום סוג שהוא,

רק שימו לב לא לחכות למצב שבו ממש תרצו ילד ולא תהיו מסוגלים לחכות ורק אז תתחילו בדיקות וטיפולים.

כי בדיקת מה יש לכם לוקח זמן, יש הרבה זמן עד שמתחילים בכלל טיפולים וגם הטיפולים עצמם עלולים לקחת זמן.

אז שלא תגיעו למצב כזה שבו לא תהיו מסוגלים לחכות יותר ממליצה לך להתחיל לגשש ברגע שהחסר מתחיל להפריע באופן משמעותי, אפשר בנחת כמובן..

וגם שיש לכם סבלנות ואמונה, זה כל כך חשוב!

רק רציתי לכתוב בזה שמגיע לך כל הכבוד שהלכת, וזה לא מובן מאליו, למרות התכנונים והכל

(למרות שזה המצב הכי בריא, לא טוב להתנתק מהעולם בגלל קושי)

וגם כמובן לתת לך עצות מה כדאי לפעם הבאה, כי באמת הסביבה לא תמיד מודעת או רגישה, 

וכיוון שלחנך את הסביבה לא תצליחי לפחות תוכלי לדאוג שלא תפגעי ממנה..

ואם את מרגישה שזו התנהגות שחוזרת על עצמה ומפריעה לך, באמת יש מקום לשוחח עם הגיסות בשיחה פתוחה ונעימה עם כל אחת.

להודות שיש קושי ולבקש בעדינות אם אפשר לדבר על נושאים נוספים ולא להדגיש את הקושי בציפיות כמו שציפו ממך.

כי אם לא אומרים לא הוגן לצפות שיבינו מעצמם, כי גם להם יש התמודדויות ולא פשוט לחשוב על אחרים. ברגע שאומרים יש מודעות ואז קל יותר להיות רגישים (בהנחה שהן לא חסרות טקט באופן קיצוני)

נ.ב.

אני ממש לא כותבת מ"למעלה", גם אני במצב שלך (אין לנו ילדים)

ואני כותבת כמישהי שעלולה היתה להיות במצב הזה להרבה שנים....

זכותה של המארחת להתנהג כרצונה בביתה

זכותן של הגיסות לדבר על מה שבא להן

למושג רגישות יש פרשנויות כמיספר האנשים בעולם כל אחד והפרשנות שלו וכל פרשנות היא לגיטימית ונתונה לשינוים כל הזמן אז אין טעם שאכתוב את הפרשנות שלי כי אני זו לא את ואת לא הגיסות שלך ותכונה לא חיובית במיוחד בעיני שנתקלתי בה אצל מעוכבות פיריון היא הדרישה המתמדת לרגישות כלפיהן דרישה שנעלמת אוטומטית משום מה כשהן מתבקשות ליחס כזה כלפי אחרים אבל להן מותר למה?כי הן מעוכבות פיריון.

אני אף פעם לא התביישתי לבקש רחמנות

לא חשבתי שאף אחד בסביבתי צריך לדבר או להתנהג אחרת ממה שטיבעי לו.

ועוד פעם את זו לא אני וזה בסדר גמור ולגיטימי לגמרי אבל בואו נקשוט את עצמנו לפני שאנחנו קושטים אחרים.

ברור לפותחת שאם כל הגיסות בהריון- סביר להניח שאלו נושאי השיחה שלהן ועליה לחזות שדבר כזה יהיה. ועליהן להיות רגישות ולהתעניין גם בה ובנושאים אחרים.בדיוק כפי שעושים גם בנושאים אחרים- כמה נשים מדברות יחד על מכנה משותף- ויש לידן מישהי שהנושא לא קשור אליה- צריך להתחשב כדי שהיא תרגיש בנוח, הרי מטרת השבת היא כיף משפחתי.

ואם היא לא הייתה מגיעה לשבת זה היה פוגע.

אבל צריך לדעת משהו, סף הרגישות של "מעוכבות פריון" הוא גבוה בכל מקרה. ועל זה כתבה "מתעלה אליו", אולי לא באופן שהכי היה נעים לשמוע... וכנראה גם באופן שלא תואם את השבת הזו, שלפחות מנקודת המבט שלך היה נראה שבאמת לא היתה טיפת התחשבות בך וחבל.. אבל עדיין חשוב לי שתשמעי עוד משהו:

אני יודעת שבזמן שחיכיתי וציפיתי, כל מה ששכנה היה אומרת לי, גם כשברור שכוונתה היתה לטובה, היה מעלה בי דמעות... והרבה פעמים זה היה קשור לתחושות הפנימיות שלי ולא למה שהסביבה שידרה. לפעמים גם אם את מרגישה שדווקא בגללך מסיטים את נושא השיחה שמתגלגל באופן טבעי למחוזות אחרים - זה פוגע. לפעמים התעניינות במה קורה איתכם - זה פוגע. לפעמים חוסר התעניינות - פוגע. תלוי ממי, תלוי מתי.

לי היה קשה מאוד להתמודד עם היישוב בו גרנו. אחרי שנולד בננו הראשון - עברנו דירה כדי לפתוח "דף חדש" כמשפחה צעירה, בלי העבר המתסכל של לפני כן. ולא היה לי משהו אישי נגד הנשים המקסימות ביישוב, היה לי בעיה אם איך שאני התמודדתי עם הקושי שלנו ויצרתי איזשהו חיץ שהיה לי קשה להפשיר, לפחות עם רובן. עם המשפחה המצב לא היה כך, ומזל שכך, כי משפחה קשה להחליף... (כולם כבר יודעים במשפחה שלנו שהילדים מטיפולים - זה שחרר אצלי משהו מאוד חשוב)

אני זוכרת שחודש אחרי שעברנו דירה, פרסמה מישהי ב"עולם קטן" מכתב על "חוסר הרגישות" בישוב שהיתה בו, ועל כך שבגלל זה הם עברו דירה. זה היה לפני ראש השנה ואחר כך כמה משפחות התקשרו לבקש סליחה... ואני הרגשתי עוד יותר מפודחת. סליחה על מה? על זה שלא ידעתם איך לתקשר איתי? גם אני לא ידעתי תמיד איך אני רוצה שתתקשרו איתי... להיות בסבב של ארוחות ליולדות או לא? להיות בסבב נקיון המשחקיה או לא? לבוא למפגשי נשים, עם כל נושאי השיחה הנלוים או לא? ללכת לגן השעשועים, איפה שנפגשות כל הנשים אחר הצהריים ביישוב הקטן או לא? כל מפגש כזה יוצר איזה מחסום/חוסר נעימות, שלא תמיד יש איך לפתור אותו בעזרת רגישות חיצונית של נשים שהן עדיין לא חברות ממש טובות שלי. זו הרבה עבודה פנימית, לא להפגע, להפתח, לומר את אשר על ליבי במקום. לי היה קשה. נפתחתי רק אחרי הילד הראשון וחבל. יכלתי לעבור את התקופה הזו אחרת, ואני חושבת שעל זה מדברת מתעלה אליו.

נקודה למחשבה שיכול להיות שתפגע בנשים שמתמודדות יום יום עם מצבים לא קלים, אך באמת אני מדברת מנסיון כואב... וזה באמת לא רק בתחום הזה אלא בכל תחום כמו יתמות, רווקות ועוד. הרבה ממה שעובר עלינו, תלוי בנו, כי חברה/משפחה זה משהו שקשה לשנות, וגם לא היינו רוצים שיתנהגו באופן אובר רגיש לידנו...

(מתכוננת למתקפה...)

רק שהפותחת בכלל לא נמצאת שם ולכן לא דיברה על הנקודה שהצגת.

הפותחת ביקשה רגישות סבירה בהחלט- לדבר על עוד נושאים, לא לצפות רק ממנה לעזרה כי לה אין ילדים

זו ממש לא הנקודה שהעלית, שכל דבר מעלה את הקושי, אלא בקשה לקצת רגישות.

כך שכאן לא מתאים לכתוב את התגובה הספציפית הזו , למרות שיש בה הרבה אמת.

תני לי לנחש שכניראה יש לך בטן מלאה על הגיסות בלי קשר בכלל לענין הפוריות וזה היה רק טריגר ועוד פעם אני אחזור ואכתוב לגיטימי לגמרי כי יחסים משפחתים אחרי הכל זה דבר מאוד מורכב ואני מניחה שהכעס שלך מבחינתך מוצדק לחלוטין ואני הראשונה להצדיק אותו פשוט מפני שככה את מרגישה ולא צריך יותר מזה.

בעולם של ימינו מושגים הם דבר מאוד דינמי,משתנה וחמקמק והרגישות של היום כבר רחוקה מאוד מהפרשנות שנתנו פעם במילון?לדעתי זה מזויף,שיקרי,צבוע ורדוד והתוצאה היא מצבים כמו שאת מתארת כי מה אנחנו שנקבע מה היא חשיבה על הזולת או לפי משורת הדין?אנחנו חיים בהוווה ובהווה הכל  פתוח והכל יחסי לכל אחד יש את הפרשנות שלו וזכות לפרש אותה כי זה לא חוכמה גדולה כשפתאום זה מגיע אלינו אז "זה לא מתאים"

הייתי מספיק בפורומים של פוריות כדי לספר לך שרוב מעוכבות הפיריון מתבטאות בסגנון הזה

ולא אני בכלל לא מדברת עליך ספציפית כי זה לא הסגנון שלי לנגח אנשים כואבים.

אם זה ממש מציק לך אני לא מכירה פתרון יותר טוב מאשר לתפוס אותן לשיחה מלב אל לב פנים אל פנים.

אם הן לא ידעו מה את עוברת אז איך תהיה להן מודעות?נכון זה לא קל אבל מישהו חייב לעשות את הצעד הראשון.

תאמיני לי שאני יודעת,כמעט רק שנתיים אבל זה היה סיוט שאני  כן בלי בושה מאחלת לאויבים שלי

חזקי ואמצי

"אי הריון" (באין לי ביטוי טוב יותר לתאר את מצבך) איננו פשע, איננו עבירה, איננו דבר שצריך לגרום לתחושת בושה ואשמה אלא דבר מצוי וטבעי.

לכן חבל שתרגישי רע, לא פשעת ולא חטאת וכמוך אני מאמינה כי בבוא יומכם גם אתם תזכו לילדים.

בינתיים תנצלו את הזמן שיש לכם לבלות ולהנות מהחיים כי כשהילדים באים אז החיים משתנים.

אשה בחודש תשיעי לא יכולה להוריד 2 צלחות מהשולחן?! לחתוך סלט?! 

גם אם נניח שאחת לא יכולה האחרות סתם קפצו על המציאה 

מה הם חשבו לעצמן?! 

וחוץ מזה אני לא יודעת איך אפשר לגרום לנשים בתשיעי להיות מסוגלות לחשוב ולדבר על דברים אחרים

זה בערך כמו לחשוב שכלה ביום החתונה שלה תהיה מסוגלת לא לחשבו על החתונה ...

הדרך היחידית שאני מצאתי להתמודד עם זה (לא בשבת) הוא זוג אוזניות

לדעתי גברים היו צריכים לעזור לפנות ולערוך
אין מה לעשות - בעזרת ה' בקרוב גם את תביני שהן פשוט לא יכולות להתכופף וגם עייפות הזאת- מי שלא חווה לא יבין
כשאני מתארחת אצל מישהי בהריון ואני לא אז כמובן שזה אני זאת שאמורה לקום ולפנות
חוץ מי זה יש כאלה שנעלבים כשמחליפים נושא ברגע שהן נכנסו לחדר
הן לא רצו לפגוע בך והרגישו קרובות מספיק לא להתייחס אליך כאל מישהי שצריכה רגישות מיוחדת
לא נראה לי שזה נעים שתמיד יתייחסו  אליך לא כאל בן אדם אלא כעני, נכה, רווק מאוחר, יתום, מצפה לילד, זקן...

ממש ממש לא היתי מרגישה צורך בגלל הבטן שלהן לקום ולעשות יותר מכולן.

הן יושבות בשיחה את יושבת ומנסה להשתתף

הן קמות להוריד, תקומי גם ותעזרי.

אולי בדיוק עברת הפלה יומים קודם ואת חלשה? רק למי שרואים בטן יש קשיים?

הם לא אמורים לדעת מה עובר עליך, זה שהסכלו עליך ממש לא אומר שאת צריכה לקום.

ועוד ועוד ועוד במיוחד שהמזמינה מרגישה איזה סופראומן שהכל היא יכולה. אז בבקשה גברת נכבדה את כל כך הכל מתקתקת מה זה בשבילך כמה כלים???

בקיצור לא הייתי מנדבת את עצמי, אלא אם כן גיסתי היתה אומרת לי תקשיבי אני מרגישה זועה יש לי סחרורת נוראית, אז אין בררה, זה נגיד באמצע הסעודה אם היא צריכה מזלג

אבל להוריד כלים? מה הלחץ???? אפשר ללכת לישון ולעשות את זה בשש בבוקר...

כשאני מתארחת לבד כמובן שאני עוזרת למאחרת, פה זה הרבה אורחים בגלל זה זה יותר מעצבן שאת היחידה שצריכה לעזור.אם כולם עוזרים אז גם כמובן לא הייתי יושבת בצד ולא עוזרת...

די ברור לי שלא הייתי מביאה את עצמי לשבת כזו... למה להכאיב לעצמי?

אז כל הכבוד לך שהלכת בכלל, ושניסית להיות נחמדה..

ותעשי שיחת- מודעות לגיסות שלך

מהצד שלך- מובן מאוד ההרגשה. אם זה עוזר לך אז דעי שאת לא לבד בצערך, יש עוד המון נשים שעוברות מה שאת עוברת

ויש גם פורומים שמדברים על זה. ופותחים הכל.

אם הייתי צריכה להיות בשבת כזאת במקומך ללא יכולת להתחמק- הייתי מביאה איזה ספר וכשהייתי משתעממת או סתם מרגישה מחוץ לעניינים הייתי הולכת לקרוא. או קוראת לבעלי לצאת איתי לסיבוב- שזה מקובל מאוד לזוג צעיר להתבודד קצת.

בעניין העזרה, אני לא ממש מצליחה להבין איפה היו הבעלים בכל הסיפור... כשאשה בחודש תשיעי הבעל צריך להיות קצת יותר בתמונה.

ההרגשה הזאת שכולם בהריון חוץ ממך יכולה באמת להכאיב, אך הן לא אשמות כמובן שזה המצב. 

כשאני מרגישה כך אני פשוט הולכת מהמקום. אני מאחלת להן את כל האושר שבעולם והולכת כדי לא לרחם על עצמי יותר מידי. זה לא מוביל לשום מקום חוץ מלתסכול או קנאה חלילה.

מהצד שלהן- להיות בהריון חודש תשיעי ממש לא קל. אין עוד הרבה דברים שמעניינים אותך חוץ מההריון בזמן כזה. ככה זה.

אם הן היו מנסות לדבר בצורה מאולצת על דברים אחרים זה לא היה נשמע טוב. את היית מרגישה יותר לא נעים.

בעניין העזרה, מצב בעייתי. חושבת שאם הגברים לא מתעוררים לעזור צריך להעיר אותם.

בעניין הגיסה שתמיד הכל אצלה נראה מושלם- תמיד תהיה מישהי כזאת במשפחה, נו אז מה? גם לא כל מה שנראה בחוץ מושלם הוא באמת כך. אולי התאמצה מאוד לשבת כדי שיהיה נעים ונחמד ואחרי שכולם הלכו התמוטטה. ואולי הקב"ה באמת חנן אותה ביותר כוחות מאחרים. אולי...

מכיוון שחוויתי את שני המצבים (יש לי מה שנקרא עקרות משנית כנראה.) יכולה להגיד לך שלדעתי אין פה פתרון. רגישות תמיד צריכה להיות. בכל נושא ועל כל הנוגעים בדבר.

אני גם במצב שלך, מחכה.....
וכ"כ מבינה את ההרגשה המורכבת הזאת של המצפון לעשות מול האין כוח, חולה, במחזור וכו'...

אפילו לפעמים סתם מול עצמי, יש מצפון למה אני לא מספיק עושה כשאין לי את 'התירוץ' של ההריון....
לא יודעת מה להגיב, איך לנחם ואף אני באותה צרה.....
בעז"ה שנראה ישועות ושה' ישמח אותנו!!!
חיבוק.

ראשית אני רוצה להגיד לך שאני בערך במצבך (חוץ מזה שאני כן קצת לחוצה כבר...)

שני דברים אני רוצה להגיד לך, דווקא מהמקום שלי.

- את ממש צודקת בתחושות שלך וממש צודקת שהחברה שלנו לפעמים לא רגישה מספיק בתחום הזה...

  מהנסיון שלי זה קשה וכואב וכמו שאמרת תחושה שבא לי שהאדמה תבלע אותי...

  אין לי הצעות חכמות כ"כ. רק חיבוק גדול.

  (אני גם הייתי הולכת לשבת הזאת, בניגוד לשאר התגובות כאן. יש מחוייבויות ויש חיים וזהו.)

- שוב, מהניסיון שלי, אנחנו נמצאות במצב רגיש מאוד ולכן כל מה שיעשו יהיה לנו לא נעים.

  ידברו על ההריון- כואב. לא ידברו- כואב.

  ישאלו מה קורה- כואב. לא יתעניינו בכלל- כואב.

אז אני משתדלת לפתח רגישות גם למצוקה של הסביבה שלי, שלא כ"כ יודעת לאכול את זה....

בהצלחה יקרה,

שהקב"ה ישלח לכם שפע וטוב ושמחה...

נכון שבתקופות מסויימות (בעיקר בדיקות וטיפולים) נשים במצב כזה רגישות לכל דבר

אבל לפחות בהתחלה הרגישות לא מופיעה כל הזמן.

לי אישית למשל רוב הזמן לא מפריע שידברו על הריון (כן מפריע לי שיסתירו כשכל השאר יודעים, אבל זה מובן)

ולא שיתעניינו או לא במצב. ממש לא אכפת לי.

אבל כן מפריע מה שהכותבת דיברה עליו, וזה אפילו לא קשור להריון- מפריע לשבת בשיחה שכולם מדברות על משהו שאין לך מושג בו בכלל ואת בחוץ, מפריע שכולם מצפות ממך לעבוד כאילו לך אין קשיים.

הקושי שהכותבת דיברה עליו לא נובע מרגישות יתרה בגלל המצב בו הכותבת נמצאת, אלא מקושי הגיוני, שכל אחת במצב כזה (גם רווקה\מישהי שכולן מסביבה עם בעיות בגב ומדברות רק על זה וכדומה) היתה מרגישה אותו.

דווקא בגלל זה לגיטימי פה לבקש התחשבות ולא כל דבר צריך לקשר למצב הרגיש, יש רגישות בסיסית ומותר לנהוג לפיה

בקשי מכלה בשבוע של החתונה שלה לא לחשוב על זה ליום שלם. איך שייך?

הסיטואציה היא בעיתית - יש 4 נשים ממש לפני לידה . ברור שהם ידברו על זה הרבה .

שום דבר אחד לא מעניין אותן עכשיו.

האם את הולכת או לא הולכת לשבת זו השאלה 

ואם את שם אז טיילי עם בעלך תתחמקי מהמקום תעסיקי את עצמך

או תנסי בעצמך לעלות נושאים אחרים ולהסיט את השיחה 

אומרת את זה מהמקום שחיכה כמה שנים.

למדתי שככה זה ולהסתדר עם זה . 

(וכן, היו זוגות שהשתדלתי לא להגיע איתם לשבת אצל חמותי)

עבדתי תקופה עם לא פחות מ 4 הריוניות

שמתי זוג אוזניות על האוזנים ושלום . 

משו במוח "נדפק" בגלל הרמות הורמונים- ככה שהמוח של האמא-לעתיד באמת עסוק כל הזמן רק בתינוק שיהיה

זה בכוונה השם עשה ככה את העולם, כדי לעשות לאימהות הכנה מראש, וכדי לדאוג שאחרי הלידה יהיה להן במוח רק דבר אחד- לדאוג לתינוק שלהן.

אבל לסביבה- זה מעיק

ותודה לחברה טובה שלי

שאמרה לי אם השם המקצועי של התופעה הזו,

והבטיחה לי שזה עובר, והמוח שלי יחזור לעצמו, ואני יפסיק להיות "חסרת חיים"

ותודה לחברה טובה שלי (אחרת)

שנזפה בי ואמרה- גם בנסיבות הורמונאליות כלשהן- חייבים לעשות עבודת המידות

אנשים שולפים מהשרוול מושגים כמו רגישות,טקט,הכלה וסובלנות בלי להבין בכלל מה המשמעות,מה משתמע מזה כלפי הסובבים אותם ומה ההשלכות והתוצאות העיקר לצאת נורא מגניבים,תעצרו שניה לפני,תחשבו אם אתם באמת קולטים מה הולך לצאת לכם מהפה ומהמקלדת ומה זה עלול לגרום!

ואת מוזמנת לפנות אלי בפרטי כי אני לא רוצה לפנצר לפותחת את השרשור.

ולדעתי את כל כך צודקת

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)