להמשך קריאה באתר לחץ

"ויקח יתרו חותן משה..." (יח-ב)

יתרו שהיה חשוב מאוד ורם מעלה ובעל ייחוס מכובד – "כהן מדין" העדיף את ייחוסו  כ"חותן משה". העדיף לוותר על הכל ולהתבטל לצדיק (אור החיים הקדוש)

המשטרה בפתח?!

עם תחילתו של חודש אלול היה נוהג רבי יצחק דוד רוטמן זצ"ל (מתלמידי הסבא מקלם זצ"ל) לעסוק במלאכת ההתבודדות מיתוך פרישות מהבלי העולם הזה. באחד הלילות התדפק על דלתו של רבי יצחק שליח משטרתי ובידו צו הבאה למשטרה לצורך חקירה באשר למסחר בלתי חוקי ביין. בני משפחתו שפתחו את הדלת לאותו השליח היו מבוהלים מאוד ומיהרו אל חדרו של רבי יצחק דוד רוטמן לבשר לו את בשורה שהרי יכול היה הוא להיעצר בכל רגע ע"י המשטרה ואז לאותו האישום יוסף גם "אי התייצבות במשטרה". ואילו הצדיק, כששמע את הבשורה, לא זז ואף לא מצמץ ואמר "כעת אני טרוד במשפט חמור עוד יותר משפטו של מלך מלכי המלכים" וכפי שייפסק הדין משמיים בראש השנה , כך גם יפסק במשפט במשטרה..."

זכותו תגן עלינו אמן!

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

לקריאה באתר לחץ

"רק שבתו ייתן ורפא ירפא..." (שמות, כ"א, י"ט)

על פסוק זה היה אומר האדמו"ר רבי ברוך מרדכי מקוידנוב זצ"ל: שהמילה "שבתו" , מרמזת על שמירת השבת כהלכתה. "רק שבתו ייתן" – אם האדם ייתן את שבתו לה' יתברך, אם ייזהר באיסורי שבת ושימור את דיני השבת, התוצאה תהיה: "ורפא ירפא"  - הקב"ה יגמול לו וירפא אותו מכל נגע ומחלה.

"כי השבת מקור הברכה..."

מדרש חז"ל

"מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא"

מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבא, שהיו מהלכין בחוצות ירושלים. פגש בהם אדם חולה ואמר להם: "רבותי,א אמרו לי במה אתרפא?"

אמרו לו: "עשה כך וכך, עד שתתרפא".

אמר להם: "ומי הכה אותי במחלה?"

אמרו לו: "הקדוש ברוך הוא"

אמר להם: "אם כך, איך אתם נכנסים בדבר שאינו שלכם, הקב"ה מכה ואתם מרפאים, האין אתם עוברים על רצונו?"

אמרו לו: "במה אתה עוסק?, מהי מלאכתך?"

אמר להם: "עובד אדמה אני, והינה יש מגל בידי"

אמרו לו: "ומי ברא את הכרם?"

אמר להם: "הקב"ה"

אמרו לו: "ואתה מכניס את עצמך בדבר שאינו שלך? הרי הוא ברא את הכרם, ואתה קוצר את פירותיו ממנו"
אמר להם: " אין אתם רואים את המגל בידי, הרי אם אני לא קוצר, ועודר וקוצץ, מזבל ומנקש, הוא לא יעלה פירות"

אמרו לו: "שוטה שבעולם, כשם שהעץ אינו מנוקש, ומזובל, ונחרש, אינו עולה ואינו מתפתח, כך גופו של האדם, אם לא ישתה מים, ימות, ואם לא יקבל מיני רפואה הרי הוא יחלה, זהו הזבל, ואיש האדמה הוא הרופא".
  

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

דברי תורה על פרשת השבוע

"קוראים תורה" - אתר לפרסום דברי תורה על פרשות השבוע. הירשמו ותתחילו לכתוב ולהגיב!

באתר - אמרות חסידיות, שיעורי תורה, הלכה יומית, חידושי תורה קצרים ועוד...

"ושמרו בני ישראל את השבת" (שמות ל"א, ט"ז)

להמשך קריאה באתר לחץ

רבי חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש, מפרש את התיבה: "ושמרו" – יצפו, לשון ציפייה. שמא השבת תהיה על עם ישראל לטורח, אלא תמיד ישמחו בה וימתינו לבואה. מוסיף על כך האור החיים ואומר שעל היהודי לשמור שבת, שמא יחלל אותה אף צריך הוא לשמור על השבת שמא אחר יחלל אותה.

מעשה שהיה...

אל פתח דלתו של רבי חיים אלעזר וקס, רבה של העיירה קליש התדפק סוחר נודע שהיה נראה טרוד מאוד. הסוחר פנה לרבי חיים ושטח בפניו את הבעיות שפקדו אותו לאחרונה: "רבנו יודע שאני אדם מוכר, בעל נכסים רבים, איש ציבור יידוע, אך לאחרונה מצבי הכלכלי החל להתדרדר ואני נמצא על סף פשיטת רגל. על כן באתי לשאול את הרב, האם הפעם באופן חד פעמי יורשה לי לבצע הונאת ממכר בעסקה שבה אני יכול להרוויח כסף רב ולחזור לעמוד שוב על רגלי איתנה?"

ענה לו רבי חיים: "האם את הכתוב בפרשת כי תשא את אינך מכיר?! נאמר שם 'לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים' – דבר זה בא לרמז לך שלא משנה לאיזה צד תהפוך את הלוחות יתבלט עליהם הצו האלוקי תכף ומייד – לא תגנוב"

קוראים תורה - www.torahreading.org.il

"ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותמלא הארץ אותם..."

בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים בתקופה קצרה של 210 ושנים התרבו ישראל בצורה על טבעית עד כדי שביציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20 ועד גיל 60 כמות של 600,000 איש. ואם נצרף למניין זה את הנשים, הילדים והזקנים נגיע לחשבון של כ-שלושה מליון נפשות.

אגב ידוע שמספר זה הוא עוד מועט כיוון שבמכת החושך מתו רבים מעם ישראל שלא היו זכאים לצאת ממצרים – "חמושים עלו בני ישראל ממצרים", ז"א 1 מחמישה, על כן, עם ישראל מנה כ 15,000,000 נפשות!

המפליא הוא שעבודת פרך מייגעת את הגוף וממעטת את הילודה ועוד יותר, פרעה גרם למוות של המון ילדים בגזרתו "כל הבן הילוד היאורה..."

בגמרא במסכת פסחים נאמר "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וגו'". ידוע הרמז כי החמץ הוא בחינת יצר הרע והמצה רומזת ליצר הטוב. במסכת חגיגה טו, אמרו חז"ל אין בין מים עליונים למים תחתונים אלא כמלא נימא. וביאורו שאין בין היצר הטוב ליצר הרע שהם בחינת מין עליונים למים תחתונים – אלא כמלא נימא, שצריך להיזהר כחוט השערה לבל יטה מדרך החיים רק להתהלך במישרים. על כן נאמר על ה "ה" – שהיא פתוחה משני הצדדים. שהבא לשוב בתשובה מסייעין אותו והבא להיטמא פותחין לו – כאות "ה" הפתוחה מלמטה.

בזכות שלושה דברים נגאלו אבותינו ממצרים, שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם וכו'.

איך ייתכן שלא שינו את לשונם, הייתכן שדיברו בלשון הקודש במשך כל אותו הזמן? הרי בין עם אחר התגוררו, עם אשר לא הבין את לשונם?! שאם אדם שומר עצמו מדיבורים של שקר וליצנות גם אם אינו מדבר בלשון הקודש – הרי שלא שינה את לשונו. (המאור ושמש)

להמשך קריאה באתר 

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו