בוקר
קמה בקושי מהמיטה
וגוררת את עצמי לסידורים הרגילים
צחצוח שיניים, לעשות צמה,
החלפת בגדים, פירוק צמה,
לשים מגפים, לעשות קוקו בלוף,
לשים צעיף, להוריד את הגומיה וללכת בפזור.
אני שומעת את אמא צועקת לי למהר ורוטנת לעצמי
יוצאת מהחדר
חוזרת לקחת את התיק
מחכה לאמא 7 דקות (!)
ויוצאת יחד איתה
10 דקות עמוסות פקקים ואנחנו שם
היא מחייכת אלי
אני זורקת בדיחה
יוצאת מהאוטו
בכיס אני מרגישה את הפלאפון עם הודעה חדשה
עונה טקסט שנון
ונכנסת
אחת המורות מחייכת אלי
אני מתאמצת לחייך בחזרה
אחרי שהיא מכניסה אותי לכיתה
אני מרשה למבט האטום לעטוף אותי
ערמה של תשבצים מונחת על השולחן
ואני לוקחת אחד באדישות
מסביבי ילדים מתווכחים
לא ברור על מה
אבל כנראה זה דבילי
כי המשפט הבא שאני שומעת
בטון כאילו מרגיע הוא
"אל תדאגי
הם לא משוגעים
רק בגהה"