וחרוזיי אינם מתגלגלים יותר
בין אצבעותיי השרוטות
המתפללות תמידית אל
ההשראה
האכזרי.
לו היו הן נופלות
במדבר נעוריי,
בארץ לא זרועה,
קרבן לאל הנוקם
בתוכי
הלוקח את המחיר על מתנותיו.
כפור הנוסטלגיה
הנוגעת בריק
שני חדרי ליבי
הנסגרים והנפתחים
בכמיהה תמידית לאין
לעצירה.
ציידיו של האל
כבולים אל הקשת
מתוחים אל החץ
ופרושים בשמיים.
ואני,חופשי כמותם
כבול אל
גלגל העינויים
גלגל העיניים.
לו יכול הייתי
לעצור את תזוזת הגלגל
לנתץ חרוז אחר חרוז
ששרטו אצבעותיי
וחדרי ליבי
וציידיו.
כך, סיבוב אחר סיבוב
תפילה אחר תפילה.
