*לא היה נעים לי שמשלמים עלי ולכן אני תמיד מציעה לשלם על עצמי.

באחת הפעמים יצאתי עם מישהו והיה לי ברור שזה לא ממשיך ולכן קצת התעקשתי שאני משלמת על עצמי, הוא לא הסכים אז הרפיתי וכשהוא בא לשלם הכרטיס אשראי שלו לא עבר.... הוא התפדח לגמרי שבסוף אחרי שהוא כ"כ התעקש לשלם על הכל אני משלמת גם עליו....... לא נורא, הרגעתי אותו, אמרתי לו שזה קורה ואין לו מה להרגיש לא נעים.....

*קצת יותר רציני, הבחור החזיר אותי הבייתה ברכב, אנחנו מחכים ברמזור ומשוחחים להנאתנו תוך כדי הסתכלות אחד על השניה, אחרי איזה כמה דקות אנחנו קולטים שאנחנו באמצע הכביש וכולו ריק והרמזור מזמממן התחלף לירוק....

בדייט היחיד שישבנו בבית קפה, (וגם זה היה רק כי היה קר בחוץ אז רצינו מקום נורמלי והזמנו משו ב20 שקל.. רק בשביל העניין), ישבו באחד השולחנות זוג דוסים. ולנו בתור זוג אחרי קשר של שנה (ואולי זה היה אפילו אחרי שהחלטנו כבר.. לא זוכרת) היה מנהג מגונה כשאנחנו רואים זוגות אחרים אנחנו מנסים לבחון לפי תנועות הידים ושפת הגוף את השלב שלהם.

פתאום בעלי מסתכל עלי ומאדים בהיסטריה.. לא הבנתי מה קרה עד שהוא הסביר לי שמאחורי ישבו זוג אחר ותוך כדי שהוא הסתכל עלי זה היה נראה שהוא ממש בוהה בהם.. אז הבחורה הרימה תתפריט וכסתה את הפנים שלה כדי שהוא כאילךו לא יראה.. והוא הבין את הרמז עפנו משם מהר מאוד..

ממש אפשר לראות. תנועות גוף של התחלה יותר מבוישות ומתפדחות, שניהם נראים מאופקים. יותר מתקדם כבר מדברים בהתלהבות עם תנועות ידיים והגוף יותר משוחרר..

מה שלא היה נכון לגבינו (והנה עוד פדיחה)- בפגישה הראשונה ישבנו באיזה תחנת אוטובוס (אל תאכלו אותי! זה לא היה קשר סטנדרטי..) וקמתי לעשות לו הצגות.. תשאלו אותו- וזה היה לפני שתניים- הוא זוכר בדיוק מה עשיתי ומה אמרתי בהצגה האומללה הזאת..

כל אחד חיכה שהשני יתחיל.. והוא כנראה גם איבד את המילים..

והחלטתי שדווקא אני לא מדברת עד שהוא יתחיל לדבר.. בשביל הקטע

יום למחרת שחתכתי פגשתי אותו באמצע הרחוב, ובדיוק הייתי באמצע לעלות במדרגות עם עגלה של אחיינית שלי,

אז בלי אומר ודברים הוא פשוט הרים לי את העגלה עד סוף המדרגות,,,

אחרי שהוא הציע נישואין ואמרתי שלא נראה לי

אני מחכה לי לתומי ברמזור ופתאום מעבר לכביש מיודענו הנ"ל

שלקח את רגליו וברח רחוק רחוק

לשמחתי הוא התארס לפני...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?