על מידות, התחשבות, יראת שמיים.

ומה עוד יש לו לומר עליו שנראה לו רלוונטי. תבקשי שיאמר בכנות.

וגם - דברים שלך אישית נראים חשובים.

אפשר גם לשאול שאלות על אופי, מטרות, סוג ההשקפה בחיים -(בכללי).
גם מאוד חשוב- תבררי מהם ההשקפות של הישיבה, כי עם כל הכבוד לכך שבנ"א הוא ייחודי ויש לו את הדעות שלו, הרבה מן ההשקפה, אורך חיים וכו' מקבלים מהישיבה/מוסד.

אם הוא מכיר קצת את המשפחה- לא יזיק לך קצת רקע משפחתי.

וסתם- לא קשור לרב שלו: תבררי היטב היטב על היחס שלו להורים, הכיבוד הורים זה ה-דבר שצריך לברר עליו. בד"כ בחור שיש לו קשר טוב ובריא עם הוריו הוא גם בעל מידות, יר"ש וכו'. כמובן בלי להכליל- תמיד יש יוצאים מן הכלל וחריגות לשם ולכאן. אבל בכללי זה פרט מאוד חשוב שכדאי שתשימי לב אליו.

ובהצלחה!!!

הרי הקשר הנורמלי בין הרב לתלמיד הוא דיסטנס, אז בתכל'ס הוא כמעט לא מכיר אותו.

הוא אולי יכול להעיד על הרמה הלימודית שלו, ורוב הרבנים אפילו לא יודעים אם התלמידים שלהם קמים לתפילה בבוקר.

בקיצור, זה כמו שתבררי על הבחור אצל המורה לאנגלית מהתיכון.

וגם לא ידעתי שהרבנים הם פסיכולוגים?!?!

וגם לא נראה לי שיש סיכוי יותר גבוה שהם יגידו את זה לעומת אחרים.

בקיצור, כל הבירור הזה בייחוד אצל הרבנים זה חרטא שאינה רלוונטית!

יש לא מעט מקרים בעיות נפשיות, וחלק ניכר מהם אדם שמכיר אישית יוכל לזהות [בפרט אם הוא בעל הבנה אנושית מסויימת].

לא צריך דווקא פסיכולוגים. [הרי לא נצרכת כאן הגדרה רפואית מדוייקת].

בנקודה הזאת, יש יתרון מסויים לרב, מבחינת האמינות. [על חבר יש חשש גדול יותר שידאג לחבר שלו, ויסתיר מה שצריך לגלות].

מה שכן אני מסכים, שבהרבה מקרים הרב פשוט לא מכיר טוב. אבל יש גם מקרים שכן.

בס"ד

ואני מכיר את זה מקרוב מאוד על הרב שלי, שהרב אומר את כל האמת על הבחור...

בס"ד

אני מאמין שהרב כבר מורגל בתשובות והרב יודע מה ואיך לענות...

חוץ מזה שגם הרב יכול לכוון ע"י כך שהרב ישאל אותך שאלות...

אבל העיקר זה מה הם הדברים החשובים לך...

גיליתי מהר מאוד שזה מיותר.

דבר ראשון, צריך להכיר את הרב כד לדעת שהוא לא אדם ביקורתי מאוד כלפי התלמידים שלו,

כמו שאמרו כאן.

למרות שאני נתקלתי בהפוך- 

שהם כל כך מפחדים שיצא שהרב אמר משהו לא בסדר-

שהם די משנים את המציאות.

חברים בד"כ גם רוצים לומר דברים טובים,

אבל לפחות הם יותר מנסים להגדיר אותו אישיותית,

הרב בד"כ מכיר פחות את הקטע החברתי, ולכן חוץ מאשר לדעת איך הוא בלימוד,

אין הרבה מה להוציא ממנו ושזה יהיה אמין....

אבל ההורים לוחצים כן לברר......

אם ההורים רוצים לברר, שיבררו הם. באופן מסורתי, זה תפקיד ההורים, לא הבחורה.

פעם גם אני לא כ"כ האמנתי בזה עד ש... קרה לי יותר מפעם אחת שרב אמר או רמז על בעיה מאוד מאוד משמעותית אצל הבחור.

פעם אחת הרב (רב מאוד מאוד מוכר וידוע) פשוט לא הסכים לומר כלום על הבחור חוץ מזה שיש לו בעיה נפשית קשה שעד שהבחור לא יטפל בה הרב בכלל לא מוכן לתת לו להתחתן.

פעם אחרת היה רמז עבה שכנראה לא קלטתי בשיחה אבל בפגישה עצמה הבנתי שהבחור שרוט לחלוטין.

[אגב - קרה לי דבר דומה גם עם חבר של בחור שרמז על דברים מאוד בעייתיים ובפגישה זה התגלה כבעייתי פי מיליון]

בקיצור - לפחות מהסקירה שלי בד"כ רבנים יותר מודעים להלכות לשון הרע, דווקא בצד השני שלהן - מתי חובה! לספר דברים רעים על הזולת.

זו הסיבה הכי טובה מבחינתי להמשיך להתקשר לרבנים.

בס"ד

נכון שזה קצת ארוך... אבל זה נושא מורכב ולדעתי כדאי שתקראי. וזה משליך גם על הברור שלך בעצמך לכשתיפגשו.

לפני הכל את צריכה לוודא שאת יודעת מה את מחפשת. אם זה דווקא בחור שישב בישיבה לפחות עוד 8 שנים, אחד שרוצה לעבוד... וגם מבחינת אישיות (תוסס / שקט וכדומה...).

לפני שאת פונה דווקא לרב, תפני למישהו שאת מכירה שלומד, עובד או היה בצבא אתו. אפשר גם לחברה שמכירה אותו או את המשפחה מבית הכנסת או חברה של חברה... (עם חוק הדתיים השלובים יש סיכוי גבוה מאוד שתמצאי משהו).

לא שאני נגד פנייה לרב, אבל לצערי בימינו התואר "רב" לא תמיד מעיד על אותו אדם שהוא דובר אמת. כמו שאמר ראש הישיבה שלי (ישיבת הכותל), הרב ברוך וידר: "מהנדס צריך להיות תלמיד חכם, רואה חשבון צריך להיות תלמיד חכם, סוכן ביטוח צריך להיות תלמיד חכם... וגם רב צריך להיות תלמיד חכם!" (כשהוא אמר "תלמיד חכם" הוא התכוון גם למידות וערכים התואמים את רוח התורה).

עכשיו באופן כללי כמה דברים בקשר לבירור עצמו:

חשוב לוודא מאיזו תקופה המידע - למשל אם מישהו שלמד עם הבחור עד סוף כיתה י"ב מספר שהוא מופנם ולא חברותי או לא חזק מבחינה תורנית... יכול להיות שהמצב היום שונה לגמרי וצריך לבדוק את זה.

חשוב לברר עם אנשים שמכירים את הבחור כבר כמה שנים ושעברו אתו דברים ולא רק כאלו שהאינטראקציה שלהם הייתה בבית המדרש עם גמרא פתוחה. יש מקרים שהרב באמת פוגש אותו רק כשלומדים...

כדאי שתדעי את שלבחור שלומד בישיבה קל מאוד באותו זמן להיות תורני מאוד (דבר תורה בכל ארוחה, דף יומי, תפילות במניין...) אבל אם וכאשר מסיימים את התקופה של הישיבה - דברים יכולים להשתנות... בכל זאת זו יציאה ממסגרת שהיא חממה דיי בועתית (מלשון בועה). אבל מה שכן - מידע כזה אומר לך שיש בו את הפוטנציאל לזה וזה יכול להעיד על חלק מהמידות.

וכאן הגעתי לנקודה הכי חשובה (לדעתי) - ‏‏מידות! פחות חשוב כמה מסכתות הבחור סיים וכמה הרים הוא עקר וטחן אותם זה בזה...

יותר חשוב שיהיה רגיש לסביבה, אהוב על חבריו, עוזר לזולת... כי עם כל התנודות הלא צפויות שהחיים יכולים להביא, אחד הדברים העיקריים שאת צריכה זה שבסופו של יום בעלך יהיה שם כדי לתמוך, לעזור ולאהוב. ואם תהיי מאוכזבת מזה - אין דבר שיוכל לפצות על זה. דברים כאלו אפשר למדוד ביחס שלו לחברים, למשפחה שלו, למשפחה שלך, לדברים מהעבר שלו שהוא מתחרט עליהם... (בעיקר בתקופה של ההכרות)

אני מדגיש - הכל לדעתי.

שיהיה בהצלחה!

די מפדח... ואני רוצה למרות זאת לברר בעצמי ללא עזרת ההורים

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?