היא פתאום הרגישה כאב חזק היא קפצה אחורה בבהלה נבהלת מהעוצמה של הכאב,לא לזה היא התכוננה.
היא החליטה לצאת מהחדר
בכניסה עמדו ארבע אנשים גדולים שלא נתנו לה לצאת
למה לא לחצת חזק יותר ?? שאל אחד.
למה לא חתכת עמוק ? שאל השני
למה לא ניסית שוב?? שאל השלישי.
למה ניסית לברוח?שאל הרביעי.
היא לא ידעה מה לענות היא התישבה
על הריצפה באפיסת כוחות.
לאחר כמה שניות היא התעשתה ורצה בחזרה אל הכלי האהוב עליה
היא מששה אןתו ןניסתה להיזכר איך הוא הגיע אליה.
היא לא זכרה בדיוק.
היא פחדה שיגלו אותם ביחד.
היא הסתכלה באימה על האנשים שהקיפו את החדר,והם חיכו.
הם עודדו אותה לעשות את זה שוב
אבל הפעם באמת יותר חזק.
הראשון אמר שזה דבר טוב.
השני הזכיר לה את הסבל שהיא עוברת
השלישי חייך ואמר שאני מתקדמת מפעם לפעם
והרביעי הינהן וחייך לעצמו.
אבל היא פחדה,היא לא העיזה,פחדה שיגלו אותה
היא ניסתה לצאת שוב הפעם בכוח. אבל הם היו הרבה יותר חזקים ממנו.
היא התחילה להאמין שהיא במקום טוב
שהאנשים ששומרים עליה הם אנשים טובים .
היא היתה יושבת במשך שעות בפינה של החדר , כל כמה זמן היא היתה רצה בדחף בילתי נישלט לעבר החפץ האהוב שלה.
לפעמים היתה רק מסתכלת מרחוק
לפעמים אפילו היתה נוגעת בקטנה
כל פעם שהיא היתה נוגעת היא הרגישה את העניים של הארבע האנשים מסתכלים עליה.
ומעודדים אותה.
אבל היא לא מעיזה.
עדיין...