לא פעם גם יכול לשמש כתירוץ...

את אמא. הילדים מקום ראשון.

אם אפשר לעשות את זה בלי ממש להגזים על חשבונם, מה טוב. גם וגם.

את המציאות בלימודים/עבודה הללו אינני מכיר.

התואר שהיא רוצה הוא משהו שממש יהיה על חשבון המשפחה שלה 

לימודים מאוד מאוד תובעניים!

4 שנים, בין 4 ל5 ימי לימוד בשבוע...

המון קורסים שבהם צריך להגיש עבודות משבוע לשבוע., בחני אמצע וכו'..

לדעתי, ממש קשה... אנחנו בקושי מתראים (שלא לדבר על תקופת מבחנים)

אבל זה תלוי בעוד גורמים: כמה עזרה יש לך ממשפחה, כמה בעלך יכול להירתם למטלות הבית ולאפשר לך ללמוד בשקט,

האם את יכולה להביא עזרה בכסף ועוד...

התלבטות לא קלה... אני ממש מבינה אותך!!

בהצלחה

איזו תחושת החמצה תעלה בך?

על הקריירה שפיספסת או על הפניות לילדים שלעולם לא תחזור?

מאיפה הסקת מדבריי שאני נוטה לכאן או לכאן?

בקשתי ממנה להעזר בדמיון שלה ככלי בכדי לברר באיזו מציאות היא תרגיש טוב יותר לאחר זמן.

זו היא שהתלבטה בין שני הערכים החשובים הללו והניחה אותם על השולחן, לא אני ולא את

אי חושבת שישנם נושאים שכדאי לך לתת לנשים לדון בינן לבין עצמן.

אני לא חושבת שאלעד ענה לה הצורה לא יפה.

אני יכולה לומר לך שגם אחותי אמרה לי אותו דבר כשהייתי בת 20 - גיל 20 עד 40 זה הגיל הכי פורה של האישה, גם באמהות, גם בלימודים, גם בקריירה. השאלה היא איפה אנחנו בוחרות להשקיע ובאיזה יחס.

(אחותי, בתור דוגמא, בחרה להיות מחנכת כיתות א',ב', ובגיל 38 - למדה תואר שני, עכשיו, בגיל 40, דוקטורט, ועשתה ממש מהפך בקריירה. אני לעומתה - כל הזמן עובדת בתחומים מאוד "הייטקיסטים" אבל במינון נמוך שמתאים לי וברוך ה' גם מתאפשר בינתיים...)

אני חושבת שלא ללמוד כלל - גורם לנו שלא יהיו אופציות אפשריות גם בגיל יותר מתקדם כשהילדים כבר גדלים. וזה גם גורם לניוון, למי שזה בעצמותיה. מצד שני, עומס מטורף, בלי יכולת להיות פנויה לילדים - גם לא טוב. לכן צריך לשלב.

אני חושבת שהתשובה לאלעד היא שאם תהיה בחירה של או זה או זה - תמיד תהיה תחושת החמצה (חמותי כל הזמן חיה בתחושת החמצה על שלא עבדה בזמן שגידלה את הילדים, והיא עוד מ"הדור הקודם...")

הנכון הוא - לשלב, במינון שמתאים ואפשרי לנו (כמו שאמרו כאן חלק - אם אפשר ללמוד את התואר במשך יותר שנים/ללמוד תואר אחר שפחות עמוס אך נותן אפשרויות עבודה דומות כמו "ניהול ושיווק" או "מנהל עסקים") או לקחת כמה שנים בידיעה שיהיו עמוסות, ולקבל עזרה מהבעל/סבתות וכו.

שיהיה בהצלחה בכל אשר תחליטי!

למה גיל 20 עד 40 זה הזמן הכי פורה? 45 מה?

לפי דעתי אנחנו הורגים את עצמנו מהר מדי.. אנשים יכולים להיות פעילים ואנרגטיים כל עוד הם רוצים בזה, בלי שום מגבלה של גיל.

מה נעשה שבתחום הזה שעון החול מתקתק במרץ? וכאשר את רוצה להספיק ללדת הרבה ילדים וגם להשקיע בהם ולהיות איתם בשנים הראשונות בהן לרוב אין לך תחליף, ואת גם לא רוצה שיהיה - זה דורש הקרבה מתחומים אחרים.

בתחומים אחרים אפשר להיות פעילים גם אחר כך, אבל זה הרבה פעמים לא פשוט להתחיל קריירה/לימודים בגיל 45, בעיקר אם לא עשית שום צעד בכיוון לפני כן. אם עשית צעדים, במינון נמוך, יהיה יותר קל אחר כך להתפתח, אבל גם זה עם הרבה סיעתא דשמיא. למצוא עבודה טובה אחרי גיל 45 - גם לגברים זה לא פשוט. 

על אחותי אני כן רואה דוגמא, שדווקא הקריירה שלה התחילה לפרוח עכשיו בגיל 40, אחרי שהגדולה שלה כבר בת 20 והקטנה בת 6, והיא הרבה יותר פנויה ללימודים ועבודה שדורשים הרבה מאמץ. אבל אני יודעת שלא כולן מסוגלות לעשות את הצעד הזה בגיל שלה, וגם לא כולן מסיימות ללדת בגיל 34... (וגם היא לא היתה עושה זאת מבחירה כנראה...)

להגיד שהכל אפשרי ושאנחנו לא עושות בחירות משמעותיות בין קריירה לעבודה בשנים האלה - זה לא נכון. כל הזמן צריך לעשות איזשהו ג'גלינג במינון הנכון והמתאים לכל תקופה בין הקריירה למשפחה...

וה"ילדים" אינם רק של ה"נשים".. הם גם בני אדם בפני עצמם.

קל מאד ליצור "קומפניה" של נשים ש"מסבירות" לאמא - שמתלבטת בכנות - שהכי טוב מה ש"טוב לך" וכאילו זה "הכי טוב לילדים" ולעצום עיניים מהמציאות לפעמים, כדי לסדר לעצמן מה שנוח במסווה אידאולוגי, וע"י "לחץ ציבורי" עצמי, ש"כולן" אומרות. זה לא ענין של הסתכלות נשית בלבד, אלא של הערכת מצב - נזק מול תועלת.

ברור שטוב מאד שאפשר גם וגם; ואם אי אפשר, אז לא מתעלמים מהאימהות ע"י סיסמאות. צריך לראות לגופו של ענין, איך ייראה, ומה יהיו ההשלכות על הילדים. וגם בשיקלול של החשיבות של הענין עבור האמא. זו תשובה שמשתנה ממציאות למציאות ומאדם לאדם.

ובגלל זה שואלים אותה אם היא בטוחה שהיא רוצה להחמיץ את גידול הילדים שלה בהנחה נניח שבעלה יטפל בהם

אפשר לעשות את זה אבל זו החמצה של החיים

את רואה גם בהלכה שנשים פטורות מהרבה דברים כדי שיוכלו לטפל בילדים

גברים ממש לא 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות