לא פעם גם יכול לשמש כתירוץ...

את אמא. הילדים מקום ראשון.

אם אפשר לעשות את זה בלי ממש להגזים על חשבונם, מה טוב. גם וגם.

את המציאות בלימודים/עבודה הללו אינני מכיר.

התואר שהיא רוצה הוא משהו שממש יהיה על חשבון המשפחה שלה 

לימודים מאוד מאוד תובעניים!

4 שנים, בין 4 ל5 ימי לימוד בשבוע...

המון קורסים שבהם צריך להגיש עבודות משבוע לשבוע., בחני אמצע וכו'..

לדעתי, ממש קשה... אנחנו בקושי מתראים (שלא לדבר על תקופת מבחנים)

אבל זה תלוי בעוד גורמים: כמה עזרה יש לך ממשפחה, כמה בעלך יכול להירתם למטלות הבית ולאפשר לך ללמוד בשקט,

האם את יכולה להביא עזרה בכסף ועוד...

התלבטות לא קלה... אני ממש מבינה אותך!!

בהצלחה

איזו תחושת החמצה תעלה בך?

על הקריירה שפיספסת או על הפניות לילדים שלעולם לא תחזור?

מאיפה הסקת מדבריי שאני נוטה לכאן או לכאן?

בקשתי ממנה להעזר בדמיון שלה ככלי בכדי לברר באיזו מציאות היא תרגיש טוב יותר לאחר זמן.

זו היא שהתלבטה בין שני הערכים החשובים הללו והניחה אותם על השולחן, לא אני ולא את

אי חושבת שישנם נושאים שכדאי לך לתת לנשים לדון בינן לבין עצמן.

אני לא חושבת שאלעד ענה לה הצורה לא יפה.

אני יכולה לומר לך שגם אחותי אמרה לי אותו דבר כשהייתי בת 20 - גיל 20 עד 40 זה הגיל הכי פורה של האישה, גם באמהות, גם בלימודים, גם בקריירה. השאלה היא איפה אנחנו בוחרות להשקיע ובאיזה יחס.

(אחותי, בתור דוגמא, בחרה להיות מחנכת כיתות א',ב', ובגיל 38 - למדה תואר שני, עכשיו, בגיל 40, דוקטורט, ועשתה ממש מהפך בקריירה. אני לעומתה - כל הזמן עובדת בתחומים מאוד "הייטקיסטים" אבל במינון נמוך שמתאים לי וברוך ה' גם מתאפשר בינתיים...)

אני חושבת שלא ללמוד כלל - גורם לנו שלא יהיו אופציות אפשריות גם בגיל יותר מתקדם כשהילדים כבר גדלים. וזה גם גורם לניוון, למי שזה בעצמותיה. מצד שני, עומס מטורף, בלי יכולת להיות פנויה לילדים - גם לא טוב. לכן צריך לשלב.

אני חושבת שהתשובה לאלעד היא שאם תהיה בחירה של או זה או זה - תמיד תהיה תחושת החמצה (חמותי כל הזמן חיה בתחושת החמצה על שלא עבדה בזמן שגידלה את הילדים, והיא עוד מ"הדור הקודם...")

הנכון הוא - לשלב, במינון שמתאים ואפשרי לנו (כמו שאמרו כאן חלק - אם אפשר ללמוד את התואר במשך יותר שנים/ללמוד תואר אחר שפחות עמוס אך נותן אפשרויות עבודה דומות כמו "ניהול ושיווק" או "מנהל עסקים") או לקחת כמה שנים בידיעה שיהיו עמוסות, ולקבל עזרה מהבעל/סבתות וכו.

שיהיה בהצלחה בכל אשר תחליטי!

למה גיל 20 עד 40 זה הזמן הכי פורה? 45 מה?

לפי דעתי אנחנו הורגים את עצמנו מהר מדי.. אנשים יכולים להיות פעילים ואנרגטיים כל עוד הם רוצים בזה, בלי שום מגבלה של גיל.

מה נעשה שבתחום הזה שעון החול מתקתק במרץ? וכאשר את רוצה להספיק ללדת הרבה ילדים וגם להשקיע בהם ולהיות איתם בשנים הראשונות בהן לרוב אין לך תחליף, ואת גם לא רוצה שיהיה - זה דורש הקרבה מתחומים אחרים.

בתחומים אחרים אפשר להיות פעילים גם אחר כך, אבל זה הרבה פעמים לא פשוט להתחיל קריירה/לימודים בגיל 45, בעיקר אם לא עשית שום צעד בכיוון לפני כן. אם עשית צעדים, במינון נמוך, יהיה יותר קל אחר כך להתפתח, אבל גם זה עם הרבה סיעתא דשמיא. למצוא עבודה טובה אחרי גיל 45 - גם לגברים זה לא פשוט. 

על אחותי אני כן רואה דוגמא, שדווקא הקריירה שלה התחילה לפרוח עכשיו בגיל 40, אחרי שהגדולה שלה כבר בת 20 והקטנה בת 6, והיא הרבה יותר פנויה ללימודים ועבודה שדורשים הרבה מאמץ. אבל אני יודעת שלא כולן מסוגלות לעשות את הצעד הזה בגיל שלה, וגם לא כולן מסיימות ללדת בגיל 34... (וגם היא לא היתה עושה זאת מבחירה כנראה...)

להגיד שהכל אפשרי ושאנחנו לא עושות בחירות משמעותיות בין קריירה לעבודה בשנים האלה - זה לא נכון. כל הזמן צריך לעשות איזשהו ג'גלינג במינון הנכון והמתאים לכל תקופה בין הקריירה למשפחה...

וה"ילדים" אינם רק של ה"נשים".. הם גם בני אדם בפני עצמם.

קל מאד ליצור "קומפניה" של נשים ש"מסבירות" לאמא - שמתלבטת בכנות - שהכי טוב מה ש"טוב לך" וכאילו זה "הכי טוב לילדים" ולעצום עיניים מהמציאות לפעמים, כדי לסדר לעצמן מה שנוח במסווה אידאולוגי, וע"י "לחץ ציבורי" עצמי, ש"כולן" אומרות. זה לא ענין של הסתכלות נשית בלבד, אלא של הערכת מצב - נזק מול תועלת.

ברור שטוב מאד שאפשר גם וגם; ואם אי אפשר, אז לא מתעלמים מהאימהות ע"י סיסמאות. צריך לראות לגופו של ענין, איך ייראה, ומה יהיו ההשלכות על הילדים. וגם בשיקלול של החשיבות של הענין עבור האמא. זו תשובה שמשתנה ממציאות למציאות ומאדם לאדם.

ובגלל זה שואלים אותה אם היא בטוחה שהיא רוצה להחמיץ את גידול הילדים שלה בהנחה נניח שבעלה יטפל בהם

אפשר לעשות את זה אבל זו החמצה של החיים

את רואה גם בהלכה שנשים פטורות מהרבה דברים כדי שיוכלו לטפל בילדים

גברים ממש לא 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...