ובהיות העולם עוברי, עת נולדו בו המילים והמעשים, עת התהוו המחשבות ונוצרו הים והשמיים הופיעה יש מאין הרוח.
והיא עטפה הכל והסתחררה סביב עצמה עד שנוצרו בה שתי דמויות. והיא הכתירה אותן לאלות העולם, לשליטותיו ומלכותיו.
ותצא ראשונה הרוח הגדולה ותביט בעולם. וכיוון היה כה ירוד לעומתה נכנסה לתרדמת.
ויעברו ימים רבים ותצא גם הרוח הקטנה. ובראותה את אחותה שוכבת מעולפת נפלה לתרדת גם היא.
ותתעצב אל ליבה הרוח ותלד שני גיבורים שיושיעו את האלות.
והיו הגיבורים אלים משל עצמם ונטולי כל שיוך. שם האחד שורין ושם השני רותין.
ויסתובבו בעולם ויתפלאו על היותו כה ריק ויביאו מן האין את משרתי האלים.
ויהיו משרתי האלים רבים מספור אך רק החזקים שבהם שרדו את תלאות העולם והגיעו אל שורין ורותין.
ויצאו כולם למסע. וכשימצאו את האלות העירו אותן ונתנו להן את בני האדם שמילאו את הארץ.
ובני האדם שונים היו במהותם ולא קיבלו מרות. את משרתי האלים הרגו, את הגיבורים כלאו באין ואת האלות הכניסו לגוף אנושי והפרידו ביניהן. וישכח מהן כל עולמן.
והרוח נעצבה אל ליבה ותניח לבני האדם לעשות כרצונם.
ימים רבים חלפו בעולם והאלות החליפו דמויות רבות ומעולם לא נפגשו.
כשהיה העולם כבר זקן וקרוב לסופו, התנערה הרוח מעצבותה והפגישה בין האלות. היא השיבה להן את זכרונן, החזירה מן האין את שני הגיבורים והחייתה את משרתי האלים.
והעולם גסס וכמעט נעלם וחיברו האלות את כוחן ובראוהו מחדש ונתנו בבני האדם דעת לקבלן. ויישא שורין את הרוח הגדולה לאישה ויולידו את היופי ואת השקט. ויישא רותין את הרוח הקטנה לאישה ויולידו את הטוב ואת הנחמה.
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר