תדעי שממש ממש מבינה. ומכירה את הפחד הזה- מצד אחד, ומצד שני את הסוג של ההקלה שיש ואת הרצון העז הזה שמישהו יבא ויקרא והלוואי ויצליח לעזור.
תמשיכי לכתוב, למרות הפחד הזה. זה דרך התמודדות מ ד ה י מ ה.
זה עוזר ברמה מסויימת, בטוח. זה קצת מקל. זה מוריד קצת מהלב. אפילו עם זה טיפה טיפה זה שווה!!
תבטחי בה' שבעז"ה זה לא יגיע לאף אחד. ועם זה יגיע למישהו זה יגיע למישהו הנכון שיהיה שליח טוב ורק יעזור וח"ו לא יצחק או יזלזל.
ומאמי, כמה שקשה לא לחשוב מה אנשים חושבים עלייך, שתדלי כמה שיכולה לא לחשוב על זה. זה ישחרר אותך כ"כ.
תיהיה את עצמך. תאמיני בעצמך. ותשמחי במי שאת. אין לך במה להתבייש. זה טוב בשבילך לכתוב?! יופי. לא אכפת לך מה הוא אומר וחושב!!
אל תפחדי אף פעם, מכלום. ותחשבי אולי גם מאיפה הפחד הזה נובע. [יכולה להגיד על עצמי שהפחד הזה בא- שמחוסר אמון בסביבה... אולי גם אצלך?]
נשמה,
שיהיה לך המון בהצלחה! ורק שמחה תמיד!
ממש כאן בשמחה לקרוא, להקשיב והלוואי לעזור בעז"ה. 
תזכרי שאת הכי טובה בעולם!!