שונאת-המתיקות שבשכחה
לשבת ליד בנות באוטובוס/ ברכבת. שונאת.
אין להן גבולות, זה שאני יושבת לידן לא אומר שצריך לשבת עלי ולדחוק אותי החוצה דרך החלון. זה דבר שלא יקרה על ידי גבר בחיים, לא משנה אם הוא דתי, חילוני או תימני

פרט נוסף שחשוב שייאמר מתישהו,
99% מקרים של הטרדה מינית על ידי נשים יש כאן, אעדכן עוד אם אשרוד כמידי יום ביומו.
שונאת-פיתה פיתה
לשבת ליד בנים בטרמפ. שונאת.
הם יושבים כאילו לא יודעת מה.

שונאת לשבת ליד אנשים עם מרפקים בשולין.
באמת?סתם אחתאחרונה
דווקא לי קורה ההפך.
ליד בנים זה מחרפןן. כאילו הם חושבים שאני נדחקת כדי שיהיה להם עוד מקום חוץ מה שלושת רבעי מושב גם ככה. וגם דתיים. זה מעצבןן.

בנות דווקא תמיד נחמדות יותר
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך