היא אף פעם לא אהבה להתקלח.. אבל בזמן האחרון זה ניהיה יותר גרוע.

אין לי כוח כל פעם לשכנע ולהתווכח על זה.

זה ממש מתיש אותי.

אפשר לשבת לדבר בלי קשר למקלחת עתידית

להסביר שזה מה שצריך ומה היא מציעה בשביל שזה יהיה כמה שיותר נחמד

אולי גם קודם לשאול מה מפריע לה ואז לחשוב איך אפשר לפתור.

כדאי מראש לחשוב מבחינתך מה את מוכנה לעשות, להציע, לוותר וכו'

דוגמאות: אם היא אומרת שקר לה: אפשר להציע לחמם לה את המגבת, או מראש להיכנס לאמבטיה חמה.

מה היא אוהבת יותר אמבטיה/ מקלחת זריזה

הבן שלי לא אהב את הזרם של הדוש אז שפכנו עליו עם נטלות במקום

אולי יעזור טבלת התגברויות שבסופה מגבת חדשה או משהו בסגנון..

בהצלחה

עדיין לפעמים לא אוהבת את המקלחת,

כשהיתה יותר קטנה גילינו שהיא לא אוהבת את הזרם של המים אז היינו עושים לה אמבטיה ושופכים עליה את המים עם כוס.

גם היום יש פעמים שהיא בוכה, אז לפעמים אני עושה איתה "צחוקים".

תחרות מי בוכה יותר חזק.

הם גם למדו בגן על קיון אז פתאום זה הרבה יותר חשוב לה.

ואנחנו  אכן עושים לה אמבטיה לפעמים..לא תמיד יש זמן.

אין לה בעיה לשטוף ידיים בסבון, ליטול ידיים או לשחות בבריכה. אין לה חרדה ממים.

כל פעם שהיא יוצאת מהמקלחת אני אומרת לה ואי איזה ריח טוב. איזה כיף.

הרבה פעמים היא לא רוצה לצאת עיקר הבעיה זה להיכנס למקלחת.

לשחרר אני לא יכולה כי אני לא רוצה לשלוח אותה מסריחה לגן. הילדים התרחקו

וגם מהמקום של הקניית הרגלים.

ניראלי שלדבר איתה על זה זאת אפשרות טובה. לשאול ולהציע דרכים איך יהיה לה יותר נעים..

תודה רבה לכולם על התגובות.

שיחה פתוחה- להציג בלי ביקורת את המצב הקיים, לומר לה למה מקלחת היא חשובה (בלי לומר כמובן שככה לא יתרחקו ממנה, אלא שזה ישמור על נקיון הגוף שלה, ייתן לה הרגשה נעימה ורעננה וכיוצ"ב), ואז לשאול אותה מה היא מציעה לעשות כדי שיהיה לה קל יותר להיכנס למקלחת. מאוד יכול להיות שיהיו לה פתרונות יצירתיים שונים, שבכלל לא חשבת עליהם.

הרבה הצלחה!

אפילו אמבטיה קצרצרה 

היא לא אוהבת להתקלח, או שעושה בעיות רק לפני הכניסה למקלחת?

למה זה מוכר לך?

זה נקרא קושי ב"מעברים".

ממליצה:

-להשתדל לשמור על סדר יום קבוע.

-להכין את הילדה כמה דקות לפני שהיא צריכה לעזוב את המשחק ולהיכנס להתקלח

-אפשר להשמיע מנגינה קבועה שהיא סימן מוסכם שהגיע הזמן להתקלח, כשהמנגינה מסתיימת הילדה מגיעה לחדר הרחצה.

-הכי חשוב: להיות עקבית ולא לוותר!

ילדים עם קושי במעברים, מאוד מתבלבלים כאשר לפעמים מוותרים להם ולפעמים לא.

הם בודקים את הגבולות שוב ושוב, אבל מאוד זקוקים לעקביות שלנו.

והיא כבר בת שבע ואני מכינה אותה שעתיים לפני והיא כבר אומרת לי "אמא די הבנתי" אבל כשמגיע הרגע אז היא נזכרת שהיא רעבה (למרות שאכלה שניה לפני) ושהיא צמאה ואח"כ שהיא צריכה לנוח מהאוכל או השתיה וכו'.... וכו'.... ועד שאין צעקות היא פשוט לא נכנסת (וכשהיא נכנסת לוקח לה מלא זמן עד שהיא מסכימה לצאת)

בקיצור אשמח מאוד שתרחיבי על מה שכתבת טיפים ועצות מאוד יועילו לי

אני אישית אומרת לבת שלי כמה דקות לפני המקלחת שעכשיו זה הזמן לשתות. כך אני עושה גם לפני שצריך לצאת מהבית.

בקשר ל"רעב" שלה, כדאי מאוד שגם לאוכל יהיה זמן קבוע. אם החלטת שמקלחת היא לפני ארוחת ערב, אז כך יהיה.

אני לא יכולה להגיד לך שאני אף פעם לא צועקת, אבל באופן כללי, אם יש סדר יום מוגדר והבת שלי בכל אופן מנסה אותי, אני מעדיפה למנוע ממנה הנאות, אבל לדבר אתה בנחת.

למשל: "אם את לא שומעת בקולי, לא תוכלי לשחק במחשב"

או: "אם המדבקות מפריעות לך להיכנס למקלחת, אני אשמור את המדבקות אצלי עד מחר".

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות.

בדרך כלל כשמגיעה שעת המקלחות אני כבר גמורה, הבת שלי חכמה מאוד וקולטת את זה. היא יודעת בדיוק איך להתחכם מולי ולתסכל אותי לגמרי. עכשיו אנסה את מה שהצעת עם הסדר המוגדר והקבוע... אעדכן. תודה רבה

וכן, בתאוריה זה ברור וקל, אבל במעשה אנחנו צריכות לגיס המון כוחות כדי לבצע!

גם אצלי לא קל בשעת ההשכבה....

גם לפני זה היה קושי בזה.רק שלאחרונה זה ניהיה יותר חמור.

אני מסכימה עם אלו שאומרות שכדאי לשמור על עקביות.

למה שהיא תרצה להתקלח? גם אני לא אוהבת להתקלח (במיוחד בחורף)

חוץ מזה - זה בדכ אומר שהיום נגמר ומתחילים באמת ללכת לישון (ככה אני מרגישה אצלנו. לאכול זה לא בעיה כי הם אוהבים לאכול..) או במילים אחרות כמו שכתבו - זה מעבר מזמן כיפי של אחהצ לזמן לא תמיד כיפי של להתארגן לשינה וללכת לישון. 

דווקא בגלל זה חשוב לדעתי לשמור על הטקס הקבוע. יש ילדים שאי סדר ואי קביעות מכניסים אותם ללחץ. את יכולה אפילו ללמד אותה את צורת המחוגים בשעון בשעה שבה אמורים ללכת להתקלח, וכאמור להודיע לה כמה זמן מראש (אני בזמן ארוחת ערב מתחילה את המשא ומתן - מי הולך להתקלח ראשון... ומה עושה בינתיים מי שלא מתקלח)

תחשבי עליה - מנחיתים לה מלמעלה סדר יום, אולי כל יום זה "מפתיע" אותה מחדש שפתאום מתקלחים, היא לא מודעת לימים ולשעות כמו שאנחנו. במיוחד אם לא מתקלחים כל יום. טקס קבוע ובלי להכניס רגש בעניין (כיף לך, לא כיף לך, זה מה שעושים עכשו. אם לא היה בא לה ללכת לישון לא היית משכיבה אותה?) כמה שפחות לעשות מזה עניין. כאילו - זה חלק מעובדות החיים. אפשר לספר סיפור תוך כדי (את יודעת מה ראיתי היום? מה? כנסי שנייה לאמבטיה, אני אספר לך..) או לעשות צחוקים ממשהו שלא קשור למקלחת. בהצלחה, ואם יש לך תובנות תלמדי אותנו...

שלום, אצלנו גם יש בעיה עם המקלחות (גם אין לנו אמבטיה אלא מקלחון והילדים לא אוהבים בכלל לעמוד או לשבת ברפרף וכדו) אז מה שעשינו כרגע ועובד זה לקחת גיגית כביסה (בן ה-6 נכנס בקושי אבל מתעקש) וקראנו לזה "ים" (ירושלמים, מה לעשות ) ממלאים את הגיגית במים והם משחקים קצת (גם רובי מים מקובל) ואז אני מסבנת אותם כשהם יושבים ושוטפת מהר במים נעימים. והם יוצאים מאושרים כי היו בים... (כדאי גם לחמם את חדר האמבטיה בחורף- זה ממש משנה לאוירה).

בהצלחה!

(עם השגחה כמובן) זה מה שעובד אצלנו. אני רק שוטפת את השמפו מהראש.

"הי, שמעת פעם על ארץ האמבטיות ההפוכה?"

(מובילים את הילד בעדינות אל חדר האמבטיה)

"כן, הכול בארץ הזאת היה הפוך, והאמבטיות היו גבוה בשמים. בכל בוקר האנשים טיפסו בסולמות ארוכים, כל אחד אל האמבטיה שלו"

(מפשיטים בגד אחר בגד)

"האנשים שם היו חופפים ראש במים, ואחר כך שוטפים עם שמפו, כדי להוריד את כל המים מהראש"

(הילד כבר מקורצף היטב, ועדיין מרותק לחלוטין...)

עם ילד בן חמש. כשהיתה לנו אמבטיה היה נכנס בשמחה. עכשיו יש רק מקלחת בבית החדש והאו עושה סצנות כל ערב.

בס"ד

אמבטיה מהירה של 5-10 דקות במים. אני מבינה שיש לה צעצועים שווים. ואפשר מדי פעם להקריא לה סיפור...

לא אמור לקחת יותר מדי זמן. אפשר גם להגדיר לה מראש, שאצלכם בבית ילדים בגן עושים אמבטיה, והחל מגיל 5/גן חובה/כיתה א' כבר עושים מקלחת כמו של הגדולים, ורק לפני שבת עושים אמבטיה...

יש אפשרות לתת לה להתקלח לבדה? כמובן, אחרי שתסבירי לה איך עושים את זה, וכשאת תמיד בטווח שמיעה.

יכול להיות שכאשר האחריות תעבור אליה, היא תאהב יותר את המקלחת.

(ילדיי הגדולים התחילו להתקלח בעצמם בערך בגיל הזה, לא מהסיבה הזו, אלא בגלל הקושי לקלח אותם כשברקע שני תאומים קטנים ודורשים. מדי פעם אני נכנסת לעזור להם, ולעיתים רחוקות גם מקלחת אותם בעצמי, אם אני רואה שיש צורך).

לפי הרבנית לבנון ושיעורים ששמעתי כדאי מאוד להשתמש בחוש הומור, הילדה רוצה "להוציא לכם את המיץ" ושתתרגזו והיא מצליחה, אצלנו מרימים את הילד/ה שלא רוצים להתקלח מרימים כמו שק תפוח אדמה או משהו מצחיק ואומרים טוב היא לא רוצה להתקלח אז נכניס אותה עם הבגדים .. ואז רצים לכיוון המקלחת עם הילד על הכתפיים וכו..ואז "מאיימים" טוב נכניס אותך עם הנעליים והחצאית ואז גם הבגדים יהיו נקיים.. לא לשכוח שעושים הכל בשימחה ובצחוק , אם עושים את זה עם עצבים הפסדת את כל האפקט. טוב אז מה שקורה הילדה צוחקת מה פתאום עם הבגדים ואז לאט מתארגנים ומקלחים אחרי כמה פעמים עם חוש הומור הילדה תבין שלא ושים על זה מריבה ותפסיק את ההתנגדות.. בהצלחה.

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם