היא אף פעם לא אהבה להתקלח.. אבל בזמן האחרון זה ניהיה יותר גרוע.

אין לי כוח כל פעם לשכנע ולהתווכח על זה.

זה ממש מתיש אותי.

אפשר לשבת לדבר בלי קשר למקלחת עתידית

להסביר שזה מה שצריך ומה היא מציעה בשביל שזה יהיה כמה שיותר נחמד

אולי גם קודם לשאול מה מפריע לה ואז לחשוב איך אפשר לפתור.

כדאי מראש לחשוב מבחינתך מה את מוכנה לעשות, להציע, לוותר וכו'

דוגמאות: אם היא אומרת שקר לה: אפשר להציע לחמם לה את המגבת, או מראש להיכנס לאמבטיה חמה.

מה היא אוהבת יותר אמבטיה/ מקלחת זריזה

הבן שלי לא אהב את הזרם של הדוש אז שפכנו עליו עם נטלות במקום

אולי יעזור טבלת התגברויות שבסופה מגבת חדשה או משהו בסגנון..

בהצלחה

עדיין לפעמים לא אוהבת את המקלחת,

כשהיתה יותר קטנה גילינו שהיא לא אוהבת את הזרם של המים אז היינו עושים לה אמבטיה ושופכים עליה את המים עם כוס.

גם היום יש פעמים שהיא בוכה, אז לפעמים אני עושה איתה "צחוקים".

תחרות מי בוכה יותר חזק.

הם גם למדו בגן על קיון אז פתאום זה הרבה יותר חשוב לה.

ואנחנו  אכן עושים לה אמבטיה לפעמים..לא תמיד יש זמן.

אין לה בעיה לשטוף ידיים בסבון, ליטול ידיים או לשחות בבריכה. אין לה חרדה ממים.

כל פעם שהיא יוצאת מהמקלחת אני אומרת לה ואי איזה ריח טוב. איזה כיף.

הרבה פעמים היא לא רוצה לצאת עיקר הבעיה זה להיכנס למקלחת.

לשחרר אני לא יכולה כי אני לא רוצה לשלוח אותה מסריחה לגן. הילדים התרחקו

וגם מהמקום של הקניית הרגלים.

ניראלי שלדבר איתה על זה זאת אפשרות טובה. לשאול ולהציע דרכים איך יהיה לה יותר נעים..

תודה רבה לכולם על התגובות.

שיחה פתוחה- להציג בלי ביקורת את המצב הקיים, לומר לה למה מקלחת היא חשובה (בלי לומר כמובן שככה לא יתרחקו ממנה, אלא שזה ישמור על נקיון הגוף שלה, ייתן לה הרגשה נעימה ורעננה וכיוצ"ב), ואז לשאול אותה מה היא מציעה לעשות כדי שיהיה לה קל יותר להיכנס למקלחת. מאוד יכול להיות שיהיו לה פתרונות יצירתיים שונים, שבכלל לא חשבת עליהם.

הרבה הצלחה!

אפילו אמבטיה קצרצרה 

היא לא אוהבת להתקלח, או שעושה בעיות רק לפני הכניסה למקלחת?

למה זה מוכר לך?

זה נקרא קושי ב"מעברים".

ממליצה:

-להשתדל לשמור על סדר יום קבוע.

-להכין את הילדה כמה דקות לפני שהיא צריכה לעזוב את המשחק ולהיכנס להתקלח

-אפשר להשמיע מנגינה קבועה שהיא סימן מוסכם שהגיע הזמן להתקלח, כשהמנגינה מסתיימת הילדה מגיעה לחדר הרחצה.

-הכי חשוב: להיות עקבית ולא לוותר!

ילדים עם קושי במעברים, מאוד מתבלבלים כאשר לפעמים מוותרים להם ולפעמים לא.

הם בודקים את הגבולות שוב ושוב, אבל מאוד זקוקים לעקביות שלנו.

והיא כבר בת שבע ואני מכינה אותה שעתיים לפני והיא כבר אומרת לי "אמא די הבנתי" אבל כשמגיע הרגע אז היא נזכרת שהיא רעבה (למרות שאכלה שניה לפני) ושהיא צמאה ואח"כ שהיא צריכה לנוח מהאוכל או השתיה וכו'.... וכו'.... ועד שאין צעקות היא פשוט לא נכנסת (וכשהיא נכנסת לוקח לה מלא זמן עד שהיא מסכימה לצאת)

בקיצור אשמח מאוד שתרחיבי על מה שכתבת טיפים ועצות מאוד יועילו לי

אני אישית אומרת לבת שלי כמה דקות לפני המקלחת שעכשיו זה הזמן לשתות. כך אני עושה גם לפני שצריך לצאת מהבית.

בקשר ל"רעב" שלה, כדאי מאוד שגם לאוכל יהיה זמן קבוע. אם החלטת שמקלחת היא לפני ארוחת ערב, אז כך יהיה.

אני לא יכולה להגיד לך שאני אף פעם לא צועקת, אבל באופן כללי, אם יש סדר יום מוגדר והבת שלי בכל אופן מנסה אותי, אני מעדיפה למנוע ממנה הנאות, אבל לדבר אתה בנחת.

למשל: "אם את לא שומעת בקולי, לא תוכלי לשחק במחשב"

או: "אם המדבקות מפריעות לך להיכנס למקלחת, אני אשמור את המדבקות אצלי עד מחר".

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות.

בדרך כלל כשמגיעה שעת המקלחות אני כבר גמורה, הבת שלי חכמה מאוד וקולטת את זה. היא יודעת בדיוק איך להתחכם מולי ולתסכל אותי לגמרי. עכשיו אנסה את מה שהצעת עם הסדר המוגדר והקבוע... אעדכן. תודה רבה

"הכל סובב את האשכנזים". 

גם לפני זה היה קושי בזה.רק שלאחרונה זה ניהיה יותר חמור.

אני מסכימה עם אלו שאומרות שכדאי לשמור על עקביות.

למה שהיא תרצה להתקלח? גם אני לא אוהבת להתקלח (במיוחד בחורף)

חוץ מזה - זה בדכ אומר שהיום נגמר ומתחילים באמת ללכת לישון (ככה אני מרגישה אצלנו. לאכול זה לא בעיה כי הם אוהבים לאכול..) או במילים אחרות כמו שכתבו - זה מעבר מזמן כיפי של אחהצ לזמן לא תמיד כיפי של להתארגן לשינה וללכת לישון. 

דווקא בגלל זה חשוב לדעתי לשמור על הטקס הקבוע. יש ילדים שאי סדר ואי קביעות מכניסים אותם ללחץ. את יכולה אפילו ללמד אותה את צורת המחוגים בשעון בשעה שבה אמורים ללכת להתקלח, וכאמור להודיע לה כמה זמן מראש (אני בזמן ארוחת ערב מתחילה את המשא ומתן - מי הולך להתקלח ראשון... ומה עושה בינתיים מי שלא מתקלח)

תחשבי עליה - מנחיתים לה מלמעלה סדר יום, אולי כל יום זה "מפתיע" אותה מחדש שפתאום מתקלחים, היא לא מודעת לימים ולשעות כמו שאנחנו. במיוחד אם לא מתקלחים כל יום. טקס קבוע ובלי להכניס רגש בעניין (כיף לך, לא כיף לך, זה מה שעושים עכשו. אם לא היה בא לה ללכת לישון לא היית משכיבה אותה?) כמה שפחות לעשות מזה עניין. כאילו - זה חלק מעובדות החיים. אפשר לספר סיפור תוך כדי (את יודעת מה ראיתי היום? מה? כנסי שנייה לאמבטיה, אני אספר לך..) או לעשות צחוקים ממשהו שלא קשור למקלחת. בהצלחה, ואם יש לך תובנות תלמדי אותנו...

שלום, אצלנו גם יש בעיה עם המקלחות (גם אין לנו אמבטיה אלא מקלחון והילדים לא אוהבים בכלל לעמוד או לשבת ברפרף וכדו) אז מה שעשינו כרגע ועובד זה לקחת גיגית כביסה (בן ה-6 נכנס בקושי אבל מתעקש) וקראנו לזה "ים" (ירושלמים, מה לעשות ) ממלאים את הגיגית במים והם משחקים קצת (גם רובי מים מקובל) ואז אני מסבנת אותם כשהם יושבים ושוטפת מהר במים נעימים. והם יוצאים מאושרים כי היו בים... (כדאי גם לחמם את חדר האמבטיה בחורף- זה ממש משנה לאוירה).

בהצלחה!

(עם השגחה כמובן) זה מה שעובד אצלנו. אני רק שוטפת את השמפו מהראש.

"הי, שמעת פעם על ארץ האמבטיות ההפוכה?"

(מובילים את הילד בעדינות אל חדר האמבטיה)

"כן, הכול בארץ הזאת היה הפוך, והאמבטיות היו גבוה בשמים. בכל בוקר האנשים טיפסו בסולמות ארוכים, כל אחד אל האמבטיה שלו"

(מפשיטים בגד אחר בגד)

"האנשים שם היו חופפים ראש במים, ואחר כך שוטפים עם שמפו, כדי להוריד את כל המים מהראש"

(הילד כבר מקורצף היטב, ועדיין מרותק לחלוטין...)

עם ילד בן חמש. כשהיתה לנו אמבטיה היה נכנס בשמחה. עכשיו יש רק מקלחת בבית החדש והאו עושה סצנות כל ערב.

בס"ד

אמבטיה מהירה של 5-10 דקות במים. אני מבינה שיש לה צעצועים שווים. ואפשר מדי פעם להקריא לה סיפור...

לא אמור לקחת יותר מדי זמן. אפשר גם להגדיר לה מראש, שאצלכם בבית ילדים בגן עושים אמבטיה, והחל מגיל 5/גן חובה/כיתה א' כבר עושים מקלחת כמו של הגדולים, ורק לפני שבת עושים אמבטיה...

יש אפשרות לתת לה להתקלח לבדה? כמובן, אחרי שתסבירי לה איך עושים את זה, וכשאת תמיד בטווח שמיעה.

יכול להיות שכאשר האחריות תעבור אליה, היא תאהב יותר את המקלחת.

(ילדיי הגדולים התחילו להתקלח בעצמם בערך בגיל הזה, לא מהסיבה הזו, אלא בגלל הקושי לקלח אותם כשברקע שני תאומים קטנים ודורשים. מדי פעם אני נכנסת לעזור להם, ולעיתים רחוקות גם מקלחת אותם בעצמי, אם אני רואה שיש צורך).

לפי הרבנית לבנון ושיעורים ששמעתי כדאי מאוד להשתמש בחוש הומור, הילדה רוצה "להוציא לכם את המיץ" ושתתרגזו והיא מצליחה, אצלנו מרימים את הילד/ה שלא רוצים להתקלח מרימים כמו שק תפוח אדמה או משהו מצחיק ואומרים טוב היא לא רוצה להתקלח אז נכניס אותה עם הבגדים .. ואז רצים לכיוון המקלחת עם הילד על הכתפיים וכו..ואז "מאיימים" טוב נכניס אותך עם הנעליים והחצאית ואז גם הבגדים יהיו נקיים.. לא לשכוח שעושים הכל בשימחה ובצחוק , אם עושים את זה עם עצבים הפסדת את כל האפקט. טוב אז מה שקורה הילדה צוחקת מה פתאום עם הבגדים ואז לאט מתארגנים ומקלחים אחרי כמה פעמים עם חוש הומור הילדה תבין שלא ושים על זה מריבה ותפסיק את ההתנגדות.. בהצלחה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...