בטח שנשברתי! מאוד מאוד!

אצלי אישית לא כולם ידעו, אני בחרתי למי לספר וזה היה מעט מאוד אנשים..

תקופה קשה.. עדיין, לפעמים..

 

אני היום בת 18 וחצי, ומבחינתי התקופה הזאת לא נגמרה, וגם לא תיגמר, נוספה לי התמודדות חדשה בחיים, הורים גרושים

זה ממש לא קל זה מאתגר

כמובן שיש ימים שמחים, שלא מרגישים שההורים גרושים

אבל יש גם ימים שהכל עולה, שהקושי ממש כמו מתי שההורים התגרשו.. למרות שעברו כמה שנים

 

לי באופן אישי היה מאוד קשה שיודעים מיזה

באולפנא אפילו הסתרתי את זה עד לתקופה מסויימת

כן זה קשה זה מאתגר אבל אתה לומד שאין במה להתבייש, ואיך להגיב לאנשים 

וכמובן שהכל תלוי בהסתכלות

 

וכן יש ימים שבהן נשברתי ועדיין זה קורה אבל הקב"ה נותן כוחות פתאום אתה רואה נקודות שמחה בחיים ולומד איך להתמודד ואיך להתקדם

אז מתוקה מקווה שעניתי לך אם צריכה משו באישי בכיף ממש

 

וואי אני ממש שמחה על הפורום הזה

 

פשוט רוצה לדעת איך לעבור תתקופה הזאת.

כי ברור לי שאני ישבר ואני מפחדת שזה יקרה..

השבר הזה זה מה שבונה אותנו!!

תנסי להיעזר בנו פה בפורום, בחברות, באנשים שסביבך שרוצים לעשות לך רק טוב!!

פה באמת בשבילך!

תודה רבהה

במה בדיוק את מצפה ממך להצליח?

אם תהיי עצובה ושבורה זה כישלון?

מאחלת לך שרק תבני ותתחזקי מכל מה שעובר עלייך.

 ומה שעוזר לי זה לא להסתכל אחורה אלא רק קדימה לעתיד

יקרה, זה בודאי קשה!!!! לפעמים הלב פשוט צונח מכאב. יש סביבך הרבה אנשים טובים . מה שעוזר זה לדבר ולדבר ולא לשמור בבטן. מקווה שתמצאי חברה קרובה לדבר איתה. זה מקל מאוד. תעברי את זה אחרת. ובטוחה שאחרי הכאב תצמחי. זה נשמע קלישאה אך אני יכולה להעיד שצמחתי מאוד מהכאב שלי . מחבקת אותך ומאחלת לך שה' ישלח לך חברה אמיתית שתרגישי נח לדבר איתה. כוחות הוא כבר נתן לך!!

איני עונה על ההגדרה של מי שביקשת אבל מנסיון חיי, של דברים יותר קשים מגירושים, חייבים להוציא ולשתף. אולי יועצת. מחנכת, פסיכולוגית, וגם חברות טובות כדי לפרוק מהלב בכל פעם שאת צריכה. לא טוב לשמור כאב בלב בפנים, זה לא עושה טוב. לפנות הרבה לקב" ה לבכות להוציא ולבקש ממנו לתת לך כוחות להתמודד. לא לפחד מל"הישבר" זה בדרך כלל לא קורה , במיוחד כשלא שומרים את הכאב בלב.
בהצלחה רבה

רק רוצה להעיר שקצת צרם לי שאמרת 'דברים יותר קשים מגירושים'- לכל אחד יש את הקושי שלו והרמת התמודדות שלו עם זה.. לא רואה צורך להשוות..
ו לפעמים גם נשברים למרות השיתוף והדיבור, וגם זה בסדר!

שאתה משלים עם המציאות ומקבל באהבה הכל נראה אחרת ולמרות הקושי !  הוא מתקטן .

אין ממה להתבייש זה חלק ממה שאני היום ו וכדי שלא ישפיע עלינו יותר מידי אין טעם להתכחש לזה אלא פשוט לזרום עם המציאות .

 

שה' יתן לנו ולך הרבה כוחות !!!

את לא צריכה לחשוב מה יודעים ומה לא ומה מדברים ועל מי ומה אומרים.

 

תאמיני לי שהרבה אנשים היו מאד שמחים להתגרש, והם לא עושים זאת וחבל כי כולם סובלים.

 

ההורים שלך החליטו החלטה לא פשוטה, כנראה לאחר הרבה מאד מחשבה. הם לא מתאימים , זה לא אומר שום דבר לגבייך.

 

את תמשיכי בחיים שלך, בגשמיות וברוחניות. כמובן שזה משפיע עלייך, אבל אם תחשבי על זה  ותנתחי מה כל כך מפריע לך אולי תראי שיותר את שמה דגש על מה יחשבו במקום על מה שטוב לך, להורייך ומשפחה.

 

אתם תרוויחו הרבה שקט מהפרידה הזאת - ההורים יסתדרו בע"ה יותר טוב וכל אחד ימצא את עצמו מאושר יותר.

 

אולי אפילו את?

 

מציעה לך לשתף את ההורים במה שקשה, לחשוב ביחד איתם מה מפריע ולמה, איפה אפשר לשנות את הקושי ואיפה צריך לקבל את מה שיש כעובדה.

 

מכירה הרבה מאד שבדיעבד שמחו על הסיטואציה החדשה.

 

את ילדה גדולה והשם ייתן לך כוחות, תהיי חזקה ואל תתני לעצב למשוך אותך, אלא רק לאנשים שטוב לך איתם, שנח לך איתם ושאת סומכת עליהם.

 

בהצלחה וחיבוק גדול!! 

כנראה שב"ה שלא חווית את הדברים מלמטה, אלא רק מהצד.
בתור בן להורים גרושים אני מרשה לעצמי לומר את הדברים בבירור -
מציאות חיים של הורים גרושים היא לא נורמלית. נכון, זה דורש מאיתנו הילדים, בראש ובראשונה, כוחות נפש עצומים לאין שיעור,
אבל הדרך היחידה לתקן את המצב היא רק אם נבין כמה שהמצב שאליו נכספנו הוא לא תקין- ורק כך אולי נוכל ללמוד להפיק לקחים לחיינו האישיים שלנו. לצערנו ילדים להורים גרושים עלולים לקחת דוגמה שלילית מההתנהלות השגויה של ההורים שלהם לחיים הזוגיים האישיים שלהם-וזה אסון! חייבים לעצור את הגלגל, ולנסות כמה שיותר ללמוד ולפתח בעצמנו יכולות הכלה והקשבה ולעשות הכל כדי ש"לי זה לא יקרה".
השלב השני, והיותר אישי, הוא ללמוד איך לקבל את הכל באהבה ובאמונה. להבין שאם זאת המציאות שאליה נקלעתי-כך הקב"ה רצה, והקב"ה מאמין בי שככה אתפתח הכי טוב.
אני חושב שצריך לנסות להגיע למצב כמה שיותר טבעי-במצב הלא טבעי הזה, לשחרר כמה שיותר ולא להחזיק בלב.
אז נכון, תקופת הגירושין של ההורים היא מאוד קשה וטעונה, אבל תדעי שזאת זכות גדולה להתמודד ולהצליח לצמוח כמה שיותר מהניסיון הזה! ובע"ה דווקא החיסרון הוא זה שיצמיח את הטוב השלם-אנחנו צריכים רק להתאמץ ולרצות בכך.
ממש ממש בהצלחה!! אל תשכחי לעולם שהקב"ה תמיד איתך שומר עליך!!

מקווה שיעבור מהר!..

אבל תדעי לך, שמהקושי הזה את יכולה להצמיח דברים נפלאים! תנסי לראות איך את מוצאת את עצמך בכל הסיפור, איך את בונה בעצמך קומה באישיות שתעזור לך בהמשך החיים!
נכון, גם אם עכשיו קשה, תתעודדי! כי לבסוף הקושי הזה יעבור. זה ניסיון קשה- אבל הקב"ה לא מנסה אלא את הטובים ביותר! אל תפחדי לכאוב את הדברים, להוציא ולפרוק - זה ממש חשוב ונורמלי! בע"ה שהכל יעבור בשלום, ואת רק תצאי מחוזקת!
המלצה אישית - ממליץ לך למצוא משהו שיבין אותך, שתוכלי לדבר ולשתף.. לי זה ממש עזר.!

במקום להצמיח ולהתחזק יש כאלה שממש נופלים,נשברים, מנתקים קשר..זה מפחיד אותי שזה יקרה לי..

הדבר הכי גדול ועוצמתי שהקב"ה נתן לאדם- הוא כח הבחירה. איך שאת תבחרי להתנהג-ככה יהיה! ברור, לפעמים צריך ואפילו חייב עזרה מבחוץ, כדי שיהיו לנו את הכלים הנכונים להתמודדות- אבל לבקש עזרה זה גם בחירה!
וגם אם נופלים, נשברים- ברגע שאני רוצה ושואף להגיע למקום טוב- אז אני גם אתרומם, אנקה את האבק שנשאר על המכנסיים- ואמשיך הלאה! אני אעשה את הכל כדי להצליח.
אם נסתכל על החיים בתור אוסף אתגרים, שבסופו של דבר רק באים להיטיב לנו- אז נקבל המון כוחות ועוצמות- כי אני יודע שמול כל אתגר שהקב"ה נותן לי אני יכול לעמוד ולהצליח!
זה ממש קשה- אבל תדעי לך שבסופו של דבר "הכל לטובה" - כל האתגרים שלנו בחיים הם מתנה- שלפעמים כמעט בלתי אפשרי לראות אותה- אבל מתנה.
אנחנו רק צריכים להתאמץ ולהתמודד הכי טוב שאנחנו יכולים- ובע"ה נביא בכוחות עצמנו אותנו למקום הכי טוב שרק אפשר

מה כבר קבלתי מזה?

תקופת הגירושין היא תקופה באמת קשה, ולא נעימה, ואפשר באמת לצאת ממנה רק עם חסרונות.
אבל, פה נתון כח הבחירה שלנו. אם נבחר להוציא ממנה דברים טובים- אם נקח את התקופה כבסיס לצמיחה, כבסיס לרכישת כלים להמשך החיים,
אם ננסה להוציא אור, מכל החושך שסובב אותנו- נצליח להוציא יהלומים נדירים ומיוחדים .
ובצורה קצת יותר פרקטית - צריך לנסות לחפש איך אני מפתח על ידה משהו אחר בי, איך אני עובד על המידות שלי ולומד להגיב אחרת ולהסתכל אחרת על המציאות, איך אני בוחר לקחת את החסרונות של ההורים שלי ומתקן אותם והופך אותם ליתרונות אצלי.
בני זוג שהגיעו להתגרש זה בגלל שהיה משהו קריטי שחסר- ואת זה אנחנו חייבים לנסות לתקן בנו. ובכללי, לנסות ללמוד על המקרה כמה שיותר על עצמי ועל הסובב אותי.
אני לקחתי את התקופה כבסיס למסע פנימי עמוק וחוויתי, שבו למדתי להכיר את עצמי בצורה פנימית, עמוקה וכנה.
כמו כל ניסיון בחיים- הניסיון הוא רק פתח לשינוי! אנחנו צריכים לבחור לשנות ולתקן.
אני אסייג ואומר שזה תלוי מאוד בני כמה אתם.
זה תהליך שדורש המון בגרות נפשית- כל אחד ורמתו הוא,
אבל עצם הגישה ועצם להחשיבה- איך להוציא טוב מכל דבר רע-זאת כבר השקפת עולם! וזה לדעתי שייך בכל גיל.

תקופה לא פשוטה במיוחד שזה מאז שאני ילד קטן,הפיתרון הוא קודם כל לא להישבר ולא לקחת צד במלחמה,דבר שני זה לצפצף על כל מי שמעיז לפתוח את הפה הנדחף הלא קשור שלו על המצב ואם צריך גם להגיב,ברגע שמישהו נשבר זה ישבור אותו כל החיים וירדוף אותו וחבל

צריך להחזיק תצמך..

אסור להישבר

השבר בונה אותנו. כמו כל דבר בחיים

ומיזה אני מפחדת

העיקר הוא לקום אחכ.
ולא לפחד מהנפילה

לא נשברתי
ושנאתי שריחמו עלי

אני גם שונאת שמרחמים עלי.

אבל גם קמתי...

המון תפילות לאבא שבשמיים.

קחי את הזמן הזה להיות עם החברות שלך, הקרובות.

הכי קשה-

נראה לי היה כשהמורה דיברה בשיעור על גירושין/נישואין (בעיקרון בשיעורי תורה וכו') ואז היא הייתה מסתכלת עלי במבט כזה 'מרחם', לא שאני זלזלת- אבל אני לא סובלת את זה. מספיק שאני מתמודדת עם זה שהמורה מדברת על זה- שאני גם אצטרך להתמודד עם המבטים 'המרחמים' של המורות למיניהם???

קיצר-

זה לא הכי קשה או בלתי נסבל ברמה מוגזמת. זה מעצבן. ושאלו יהיו ההתמודדויות שלך בחיים.

 

בהצלחה!!!

 (נ.ב. תמיד פנויה באישי)

לא הכי כיפ..

ואם יש דיון בכיתה על הורים גרושים, משפחות גרושות וכו'- מניסיון ( רב שנים ) לא מומלץ להצטרך לדיון. זה רק מוסיף שמן למדורה.

לפעמים אני שמה לב עד כמה בנות מדברות מסעות רשומות ולא מניסיון, אז אני כן אומרת את דעתי מהמקום שמבין! לא בקטע צועק, אלא באמת שאני חווה משהו אז אני אומרת מהניסיון שלי. יחשוב להשמיע גם את הדעה שלנו!

בכל זאת- 

הדעות שלי הם ממאה אחוז ניסיון.

שאני לא רואה סיבה הלתרחק בדיונים האלה, אלא דווקא כן להגיד את הדעה שלנו, כי מי כמונו יודע מה באמת קורה..

רוב האנשים סתם מדברים מתוך סטיגמות ולא באמת מידע,אז כדאי שאנחנו נגיד להם את הצד שלנו..

 

ואם החברות בדיון שואלות מה דעתי בעיניין אני עונה. אבל לא מתערבת בשיחה כזאת מבלי שיבקשו ממני במפורש.

הרבה פעמים נוצרים עימות לשוא שיכולים להעלות הרבה כאב על פני הקרקע שהיה טמון עד אז בצורה טובה ונוחה.

ההורים שלי אומנם התגרשו כשהייתי קטן יותר (בערך 7) אני אישית ממש התפרקתי מזה דבר שעד היום אני סובל ממנו כי כתוצאה מזה נהיו לי התקפי זעם... (ב"ה כבר למדתי להתגבר על זה ספציפית...) לא זוכר אם כולם ידעו אבל אני עזבתי קצת אחרי זה את הבית ספר ומאז אני לא לומד. גדלתי בגלל זה בפנימיות כי אמא שלי לא אהבה את העניין שאני הייתי יותר מחובר לאבא בהתחלה... עכשיו אני כבר בלי אבא ובלי אמא... אבל בהחלט נשברתי מזה... את החלק הקשה כבר הצלחתי לעבור אבל עד היום אני סובל מזה כי כל החיים שלי השתנו מאז...

מקווה שתעברי את זה בשלום ותתגברי על זה.. אם את רוצה עזרה בלהתמודד עם קשיים מסוג זה אני חושב שיש לי ניסיון... מוזמנת לשאול בפרטי.... יומטוב

אממ.. בעיקרון, הייתי בשבוע הראשון במשבר,בוכה,נעולה בחדר,לא אכלתי\שתיתי וכו'...

מקווה שיותר ישתפר....

ותודה רבה!

איך את מתמודדת עם זה בנתיים?
איפה את גרה אצל אבא או אמא?
אם את רוצה עזרה בלהתמודד מוזמנת לאישי...
מה עם האחים שלך איך הם מקבלים את זה???

תאמת שאני מעדיפה לא לרשום את כלזה פה..

אפשר באישי,אם רוצה..

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')