בעוד בציבור החילוני זה הרבה יותר נדיר, וכאחת שהסביבה שלה חילונית-

חברות שלי[שהן לא דתיות] אמרו לי כשרציתי לעשות "מה? זה לא יפה ולא מכובד/זה זרוק/ זה מכוער.." וכו'..

בירושלים לעומת זאת סימן ההיכר לדתיות זה מכנס ונזם

נזם...

זה ישפיע אולי רק אם השדכן יגיד את זה או שהחברות שלך בבירורים יגידו את זה לבחור המשודך.

אבל סתם כך, זה ממש לא דבר שמשפיע ו-99% גם שהוא בעצמו לא ישים-לב לזה.

אם זה אחד שיוצא רק עם בנות שיש להן כבר חור שני?

שתעשה את מה שמוצא-חן בעיניה!

אם כל דבר שהיא תרצה לעשות, היא תקבל את הגישה של לשאול את בעלה לעתיד.

הרבה מהפוטנציאלים לבעל לעתיד, לא ירצו להתחתן איתה. (כמו שחסדי הים כתב למטה ושאני הקטן מצטרף אליו)

אבל מסכימה איתך שלא כל דבר כדאי לה לשאול את הבעל

למרות שנראה לי שהרבה מהפוטנציאלים היו מאוד רוצים שתשאל כל דבר...

והמגיב למטה כתב על לחצים חיצוניים (משו אחר..)

אם היא רוצה לשאול כל דבר את בעלה לעתיד, שתעשה כהמלצתך.

אם לא, אז שתחליט בעצמה מה הכי נכון בשבילה, ואפילו יכול לקרות מצבים שההמתנה להחלטת הבעל לעתיד תזיק לה.

בכ"מ, עפ"י התיאור שלה וודאי שמדובר כאן על לחץ חיצוני.

נקבעת רמה דתית.

רחוק מהשגתי.

כנראה צדיקי עליון קיבלו את היכולת להבחין בקשר בין הקרבה לתורה ולמצוות לבין מס' החורים באוזניים.

ואולי הרבה מרגישים שהם צדיקי עליון..

אבל מכירה כמה וכמה שזה ממש לא ישנה להם. מן הסתם בכלל לא ישימו לב מעצמם..

ומכירה גם דוסות מאוד עם יותר מחור אחד.

לדעתי זו סטיגמה שכבר די פסתה מן העולם. ( לגבי חור שני. לנזם יקח עוד קצת זמן עד שגם הסטיגמה הזו תיעלם)

אישית, אם הייתי מכירה מישהו שזה כ"כ עקרוני לו- פה הייתי חושדת.. ומבינה שזה כנראה פחות מתאים.

אז אולי זו גם הזדמנות בשבילך למקרים שכאלה, להבין את הראש של הבחור, שכנראה שונה משלך. (ולגשר על זה או לסנן, תחליטי את..)

מישהו ממש תורני לא יראה את זה בעין יפה,

אבל את יכולה מראש לרצות מישהו פתוח מחשבתית שזה לא מה שמפריע לו.זה נכון שזה לא קשור לצדיקות אלא לסטגימות אבל אנחנו ובני אדם.

לענ"ד, זאת נקודת הנחה שגויה!

זה כמו נק' ההנחה שחרדים הם יותר דתיים מדת"ל, כשלמעשה הם לכאורה מקיימים בפועל פחות מצוות.

אני לא בא למדוד מי יותר דתי ממי (את זה אני משאיר לקב"ה), אבל אני בא רק לסתור את נקודת ההנחה.

נא להסביר 

שלא יהיה ספק

לגבי המדינה קודם תגיד לי איזה מצווה זו ואחר כך נחליט אם החרדים מקיימים אותה 

צבא- החרדים כ ן משרתים בצבא, במקומות המתאימים. בני הישיבות- לא. כי הם מגינים על המדינה בצורה אחרת.

יישוב הארץ- הם אולי לא מארגנים מחאות והפגנות ומאחזים אבל הם בפרוש מוסרים את הנפש על ישיבה בארץ הקודש.

לימוד תורה- על זה אני מ מ ש לא צריכה לפרט...

כי למשל הרבה מהיבול נוכרי שמגיע מירדן וכד', זה יבול יהודי שעובר דרך ירדן וחוזר בגשר אלנבי וכד' ע"מ לשווק אותו לחרדים כיבול נוכרי מזוייף.

ב. הם אולי מחמירים במצוות התלויות בארץ (אם אפשר לקרוא להתחמקות ממצווה החמרה ),

    אבל ודאי וודאי שהם לא מקיימים אותם בפועל!

ג. אכן עצם הלבנות את המדינה - זו לא מצווה בפני עצמה!

   אבל עזרת ישראל מיד צר וכל מיני מצוות שנלוות לבניית המדינה - אלו מצוות שהחרדים לא מקיימים.

ד. אבל ממש לא התכוונתי למדוד מי יותר דתי ממי, רק הצבעתי על נתון מספרי.

וחוץ מזה- לא אמרתי שהם גדולים בגידול שדה. אבל אתה מכחיש שהשגחת הבד"ץ העדה החרדית היא מהמוסכמת על הכל (הרוב)בעיניני כשרות הירקות, ערלה, שביעית, מעשר וכו'. ??...

בענייני שביעית ושמיטה, ההכשר שלהם הוא אחד הגרועים.

אחוזים גדולים מהיבול נוכרי שהם מכשירים, זה יבול יהודי אסור שמועבר דרך ירדן או עזה.

ובגלל שהם גם לא כ"כ מבינים בחקלאות, גם הרבה פעמים עובדים עליהם בענייני ערלה וכד' (מכיר מקרים ממקור ראשון).

כדאי לך ללמוד את ההלכות טוב טוב לפני שאתה מתחיל להצהיר הצהרות בפומבי.

ולגבי זה שהם לא כ"כ מבינים בחקלאות- הם לא רק מבינים בחקלאות, הם גם בקיאים בהלכות ובתורה.

ולגבי היבול הנוכרי- מסכים לפרט קצת יותר מ א י פ ה היבול הזה, או שזה שמועה.

משאיות יוצאות מקיבוצים בנגב הצפוני, נכנסות לירדן בדרום, לאחר שעות ספורות אותן משאיות עם אותו יבול יוצאות ממסוף אלנבי, שם מחכה נציג של הבד"ץ ששם את החותמת.

והופה! יבול יהודי הופך להיות יבול נוכרי..

אותו סיפור בדיוק גם היה עם משאיות מקיבוצים בנגב המערבי שנכנסו לרצועת עזה בכיסופים ויצאו ממנה דרך מעבר קרני,

לקח למשגיח שם חודשיים שלמים כדי להבין שעובדים עליו.

עוד דוגמה, קיבוצים מעמק יזרעאל לקחו משאיות, פיזרו את הירקות באדמות של ברדלה (יישוב ערבי), הגיע משגיח של הבד"ץ שם את החותמת, העלו את הירקות על המשאיות ולקחו אותם ישר לחנויות של החרדים.

יש גם למשל יישוב בנגב, שעשו איתו שלוש עסקאות: יבול חו"ל, יבול נוכרי והיתר מכירה.

את כל הסיפורים האלה אני שמתי ממקורות ראשוניים, ואני לומד את ההלכות האלה טוב טוב,

גרתי בעבר ביישובים חקלאיים והתעסקתי עם זה ממש.

הבד"ץ אולי הכי מנסים להקפיד (אם אפשר לקרוא להתחמקות "הקפדה"?) - אבל עובדים עליהם כל הזמן!

תתקשר לועד הכשרות של הבד"ץ טל-02-6700200

(פקס - 02-6254975 סלולר 052-7636710) ותדווח להם.

ההתרשמות שלי שהם לא תמימים כמו שאתה חושב, [אבל זה כמובן לא מחייב שלעולם אף אחד לא הצליח לעבוד אליהם].

להערכתי הסיפור שלך על הישוב בנגב הוא בכלל סיפור על הבדלי גישה הלכתיים.

יש מקומות שגופי כשרות מסויימים מחשיבים חו"ל, וגופי כשרות אחרים לא.

איך בכלל נסחבנו לנושא הזה?

אמרתי מסירות נפש על הישיבה בארץ. ז"א- חיים בעוני ומחסור במקום להגר לארה"ב ולחיות שם ברווח.

זה לגור בארץ, לשלם מיסים, להלך בא"י- מישהו דיבר על חקלאות?

חוץ מזה- יש מצוות אחרות התלויות בארץ. כמו מעשרות והפרשת חלה. סתם בשביל ההשכלה.

הם לא רוצים להגר לארה"ב. לכן הם נשארים בארץ- אהבת א"י והמצווה לגור בארץ.

יותר טוב בארה"ב- זה עובדה.

אבל הנוחות זה לא מה שתופס אצלם. יש מצווה גדולה לגור בארץ- ואת זה הם כן מקיימים. הם אולי לא חקלאיים וכו'. אבל הם כן יושבים בארץ.

חוץ מזה- עדיף שנגמור את הדיון כאן ועכשיו, אני מרגישה שיש פה קצת זלזול במגזר החרדי. לא משנה מי הם ומה הם עושים, יש מצווה לכבד כל אדם באשר הוא, לא משנה מהם דעותיו או מנהגיו.

אז בואו נכבד כל אחד באשר הוא.

התכוונתי למסירות להישאר בארץ.

אנחנו חושבים שהדרך שאת מציגה אותם היא לא נכונה (בלשון המעטה)

ולכן אנו תוקפים את דעותייך האישיות כאן

על הדרך, אנחנו מראים שגם להם כמגזר יש עוד מה להתקדם (מכיוון שאת מציגה אותם כמושלמים).

וכמובן שגם לנו כמגזר יש עוד הרבה מה להתקדם ולהשתפר.

בכבוד. אבל אני לא חושבת ככה, וכמוני עוד הרבה. רק תסתכל בכמה תגובות אחרות פה.

אתה מנסה להציג ציבור מבלי להיות חלק ממנו- וזה טעות. איך שלא מסתכלים על זה זה לא פשוט.

בכל מקום יש להישתפר, אנחנו פה- סימן שאנחנו לא מושלמים. המושלמים בעולם העליון...

ובזה תם ונשלם הדיון. (תמיד יש אישי.)לא נראה לי שלזה התכוונה "אנונימית" כשהיא שאלה את השאלה.

כבר ענו על השאלה המקורית וזה ממש סטיה וניצלו"ש (מהודר.. בהכשר הבד"ץ...)

קיצר שיהיה בהצלחה וס"ד!

הם מקסימום יכולים להיות שליחים (שאז המצווה היא לא שלהם), מי שעושה את המצוות אלו החקלאים/הספקים/מאפיות.

​

חור כ-ל-ש-ה-ו - כלומר, האם היו להן עגילים או לא. כנראה זה פשוט עניין של סדרי עדיפויות - האם יש או אין עגילים לבחורה, תופס אצלי מקום מאוד נמוך בסדרי העדיפויות שלי בנוגע לבנות, לכן זה נמחק מהזיכרון מאוד מהר, אם בכלל נכנס לשם.

לא חושב שהייתי שם לב לחור שני, אלא אם כן, כמובן - הבחורה הייתה שמה עליו עגיל ענק שכתוב בו באותיות זהב מנצנצות "אני חור שני" - ואז יש מצב קטן שהייתי שם לב שיש לה שני חורים.

כל טוב ובהצלחה בבחירות בחיים.

אבל נראה לי שנושא השרשור הוא על פסילות, לא?

אז זה לא נחשב לא צנוע ואם זה לא מקובל אז זה נחשב לא צנוע (נגיד נזם במקום שלא מקובל יהיה לא צנוע, ובמקום שמקובל - יהיה צנוע).

באופן אישי נראה שנזם הרבה יותר בעייתי ממה שאת אומרת על חור שני (אגב אני בכללי לא מבין למה בנות אוהבות לחורר לעצמן את האוזניים אבל זה בטח בגלל שאני בן).

ולרעייתי שתח שני חורים

אזעקת הרגעה

אם לא, אז זה יתקבל כלא היה.

א. לשאול את הרב שלך.

ב. מעבר לכך, אם זה ממש מפריע לאימך, כדאי להכניס את השיקול של כיבוד אם.

קישור

גם לי אמא שלי אמרה את זה... איזה בחור רציני יתחתן איתך ככה?

אז כנראה שיש....

בעלי האמת בכלל לא שם לב עד שאמרתי לו (אחרי חודש וחצי...)

ואגב, הוא גם מתכנן להמשיך הלאה בישיבה עוד הרבה שנים....

והיא אומרת שאם הייתה צעירה הייתה גם הולכת על טבור,

גם טראגוס היא רוצה שנעשה....

ועובדת במקצוע של דוסים.

את סתם חושדת שהיא איזה חילוניה.... אז לא הלך לך הטיעון...

הטיעון הוא שבציבור ה"דוס" זו הדעה הרווחת. יכול להיות שאמא שלך היא גם דוסית אבל היא היוצאת מן הכלל.

הגימיק לזיהוי דוסית- נזם והן מרגישות מזה מגניבות ופתוחות...

ראיתי צורך לציין את הצד השני. כמעט כולם פה טענו שלדעתם חור שני, או נזם, לא משקפים הבדל בסגנון הבת.

לדעתי יש בכך שדר מסוים. 

יש אנשים שמבחינה תרבותית רואים בעשיית חורים פגיעה בגוף. נדיר, אבל אני אישית בהחלט מזדהה עם זה.

בת שמסתובבת באופן מסוים משדרת שדר - בין אם תרצה בכך בין אם לא. אף אחד מאיתנו לא שמח שיש צורך לשפוט לפי החיצוניות, אבל אין ברירה - ולכן כדאי לקחת בחשבון מה אנו בוחרים לשדר. (כמובן - עד רמה מסוימת, בלי להגזים... אני אומרת זאת בתור מתולתלת פרועה שמרגישה לא בנוח כשמתארים אותי כמתולתלת, כי הרי - זה לא האופי שלי?! לא בכל שדר אפשר לשלוט. אבל ככה זה - כמו הדרך שבה מסתכלים על ג'ינג'ים, נמוכים, אנשים יפים וכו' וכו' - לא שופטים אותך ככזה אבל מתקבעת דמות מסוימת בראש של האדם שמולך, ולפעמים נוצר רושם מוטעה)

אולי אפשר לומר שאני פרימיטיבית - אבל מה לעשות, לא מכירה הרבה בנות שעושות נזם מסיבה של יופי לחלוטין. ואלו שכן, לדעתי צריכות לשקול את ההשלכות של מה שהיא משדרת.

לגבי חור שני - לא לחלוטין מכירה את השדר, זה אכן דבר שנחשב פחות מושך תשומת לב וכו' - אבל שוב: למה את רוצה לעשות זאת? רק בגלל יופי? האם זה מצדיק את זה?

הבנים פה טענו שאין להם בעיה עם זה. לא בטוחה שזה מדגם מייצג.

מקווה שהסברתי את דעתי באופן ברור

בהצלחה בכל אופן! יישר כח!

ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה"

מאמותינו הקדושות שכנראה לפי שיטתך שידרו "משהו מסוים"

די עם הטפשות הזו שעגיל או נזם משדרים "משהו מסוים"

הדבר היחיד שזה משדר זה השתדלות במציאת בן זוג!

די כבר לחילול הנשיות הזו במסווה של צניעות!!!!!!!!!!!!!

אני יכול להביא לך עוד המון ציטוטים מהתנ"ך לכל הכיוונים שהיום לא תקפים. 

הרי היא כבר אמרה שהעניין הוא לא הלכתי אלא תלוי בתקופה ובמקום.

אגב באותו מעמד שציטטת יעקב אבינו גם נישק את רחל... ואני מקווה שמזה אתה לא לומד להיום.

שנזם זה מופקר זה לא הופך את הנזם לכזה! וגם לא את העגיל השני באותה אוזן לכזה

בקשר לנשיקות הלוואי שנגיע למדרגת הנשיקה הזו שציינת בהיותינו נשואים בליל טבילה

ולא על פלנטה אחרת.
אלו החיים וזאת הסביבה שלנו, ואיתם אנחנו צריכים ללמוד להתמודד.

נכון, יש הרבה מקומות (אגב גם אני חושב כך) שחור שני לא מסמל רמה דתית אבל יש מקומות שכן.

קח בתור דוגמא קיצונית ביותר אחת ממאה שערים שתחזור הביתה עם חור שני... מה יקרה לה אז... 

לכו נראה לעניות דעתי שהכל לפי השעה והמקום.

ולא בפעם הראשונה שערבי יזרוק להן מילה הן מחוקות !!

באמת החור באוזן זה מה שעושה את הגברת?

בחייאת תתחילו להיות אנשים פנימיים ולא מתבוננים ועסוקים בהבלים!

אם הבת שלי תבוא עם חור שני אבל מקפידה על לשון הרע ולחיות חיי אמת 

זה לא יזיז לי אבל אם לא תהיה עם עגיל בכלל אבל תרכל על חברות כל היום 

או אז אתעצב על ליבי

אתה בסדר גמור! וברוך ה' שיש עוד כמוך. וכנראה שגם לפי ההלכה זה מותר.

הבעיה מתחילה מפני שעדיין לא כל העולם חושב כך. ועל האדם לבדוק את עצמו לא רק כלפי הקב"ה אלא גם איך העולם יתפוס אותו.

וכבר אמרה המשנה בשקלים - "לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום , שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל"

עם השאר אני מסכימה סה"כ..

"וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב, אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם"

לפי חלק מהפרשנים מדובר בעבודה זרה ולכן מסירים אותם, ובכל זאת.

אני מתה על אלה - "אבל גם לרבקה אמנו היה נזם..."

תבררו לפני זה, זה הופך אתכם למשתמשים בתירוצים קלושים ומבייש אתכם.

ורגע, אתה טוען שבשביל השתדלות במציאת בן-זוג אשה יכולה לעשות הכל?

צניעות זה לא הכי יפה. זו לא הסיבה שאנחנו שומרים אותה.

וכן, אני באמת חושבת שזה תלוי מאוד בסביבה ובתרבות.

כל אחת יכולה לעשות מה שהיא רוצה, אבל להכחיש שהיא משדרת בכך משהו - לא יעזור.

אנחנו חיים בעולם שמושפע ממראה חיצוני. באסה לנו.

מסכימה איתך לחלוטין שבוודאי ובוודאי חובה (!!!!) לשמור לשון הרע לפני צניעות.

זו סיבה לא להשתדל לשמור צניעות?

כי נזם ב"ה לא כ"כ מקובל.

נ.ב בד"כ נזם מזכיר לי את דברי שלמה "נזם זהב וכו'...."

לא מה קדם למה, אלא שאני יכולה להיתפס פרימיטיבית בגישה שטוענת שלפעמים נזם משדר משהו ולכן בת צריכה לקחת את זה בחשבון.

פרימיטיבית כי מנסה לשמור על גדרי צניעות וכחלק מזה - כן, רואה בלעשות נזם דבר שעלול ליצור רושם מוטעה.

דוגמה - הלכתית יש בעיה בפס צבעוני בשיער?

בס"ד

אז מי שאין לה שום חור שלא צריך להיות היא לא משתדלת במציאת בן הזוג?

סתם, שאדע אם אני ראויה לבעל או לא כי בדרך כלל רק מי שעושה השתדלות זוכה..

בס"ד

התגובות האלה בפורום מתחילות להלחיץ אותי שאולי אנשים פה רציניים

אבל יצירת אי סדר סתם לא תמיד טוב, ויש בזה גם קצת חוסר דרך ארץ (בבחינת "לא ישב בין העומדים" וכו')

אלא אם כן זה מקום שבו יש סיבה טובה למרוד במוסכמות.

והייתי חייב להוסיף- (שמונה קבצים, קובץ א')

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך