אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון. לא נורא
יש ויכוח ביני לבין חברה שלי: לשתינו יש שיער מתולתל (מאד מרשים לדעתי ^_^). עכשיו אני טוענת שלא צנוע לפזר (כי שמתי לב שכשאני מפזרת אני מושכת יותר מידי תשומת לב... ) והיא אומרת שלמה למי שיש לה שיער חלק מותר ולא לנו... (סתם ככה בכללי אנחנו ממש מקפידות, חצאיות ארוכות, גרביים וכו)
קיצר אני מחפשת תשובה הלכתית למרות שאני מניחה שזה לא כתוב שחור על גבי לבן בתורה, וגם תשובה יותר אלטרנטיבית... מה אתם חושבים?
תודה
מזל שאת כותבת את דעתך אבל ההלכה כנראה לא מתחשבת בדעה של מי שאין לו ראש ושכל של תורה ובהלכה
מושך=לא צנוע
עייני ב"אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא
סתם... 
חיפשתי את הספר הזה באינטרנט ולא נראה לי שמתאים לבחורה לקרא את זה... אבל תודה בכל מקרה!
גם שיער חלק וארוך יכול להיות מושך אם הוא פזור.
לכן נראה לי שתמיד צריך לאסוף את השיער.
ואם היא רוצה ללכת ללא בגדים?
יישר כח!!!!
רוני, אני לא מחפשת תירוץ, אני לא רוצה שיגידו לי " את בסדר" אם אני לא בגלל שחושבים שאני לא מסוגלת או לא יודעת למה... אני רוצה את האמת
מזל שאת כותבת את דעתך אבל ההלכה כנראה לא מתחשבת בדעה של מי שאין לו ראש ושכל של תורה ובהלכה
מושך=לא צנוע
עייני ב"אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא
אתה בן? תדע לך שבנות אוהבות את השיער שלהם בלי קשר ליופי... ובמיוחד בנות שיש להן שיער מתולתל שאנחנו בד"כ מאוד גאות בו(או ההפך אבל תמיד רגשות קיצוניות) כי הוא חלק ממה שאנחנו (אני מרגישה שהוא חלק מהאופי שלי אפילו)
בס"ד
מהתלמוד (כתובות עב, א) משמע, שהמקור לכיסוי הראש לאשה נשואה הוא מן התורה, שנאמר לגבי אשה סוטה שחטאה ונתייחדה עם גבר זר, שבשעה שהיא באה להקריב את קרבנה, כחלק מהעונש שהתורה הטילה עליה, הכהן פורע את שיער ראשה כדי שתתבייש, שנאמר (במדבר ה, יח): "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה", מכאן שעל פי התורה שיערה של אשה נשואה צריך להיות אסוף תמיד (מאירי, רשב"ץ וריא"ז, וע' יחו"ד ה, סב). ואמרו חכמים שמן התורה מספיק שהשיער יהיה אסוף ברשת או בכיס קטן, אבל חכמים הוסיפו וקבעו שאין די באסיפת השער במטפחת רשת, אלא צריך לכסותו במטפחת שאינה שקופה. ויש אומרים שדין כיסוי הראש כולו מדברי חכמים (תרומת הדשן רמ"ב בדעת הרמב"ם).
וכתב בעל ה'משנה-ברורה' (עה, י) שדין כיסוי הראש אינו תלוי כלל במנהג, ולכן אפילו במקום שבו כל הנשים אינן מקפידות לכסות את ראשן, מנהג זה אינו יוצר שינוי בדין, ועל כל אשה שרוצה לשמור הלכה, לכסות את ראשה.
וכל זה נאמר לגבי אשה נשואה, אבל רווקה אינה צריכה לכסות את ראשה. ולדעת ה'מגן- אברהם' (עה, ג), מדברי חכמים גם רווקות צריכות להקפיד שלא ללכת ברחוב בשיער פזור, שמצד מידת הצניעות עליהן לאסוף את שיער ראשן. ואכן כך נוהגות חלק מן הבנות הדתיות, שאוספות את שיער ראשן בסרט או שקולעות משערן צמות, כדי שלא יהיה פזור. אולם לדעת בעל 'מחצית- השקל' ובעל 'מגן-גיבורים', אין לבחורות איסור ללכת ברחוב בשיער פזור. ומאחר שיסוד המחלוקת הוא בדברי חכמים, ויש לנו כלל שבכל ספק בדברי חכמים הלכה כמיקל, הרוצות להקל וללכת עם שיער פזור – יש להן על מה לסמוך.
אולם חשוב לזכור תמיד את הכלל היסודי של הלכות צניעות, והוא, שלא למשוך תשומת לב מוגזמת. ויתכן שתהיה אשה שמבחינה חיצונית תשמור על כל הלכות הצניעות אולם לבושה יהיה לא צנוע. כללו של דבר, אין שום פסול בכך שאשה תיראה יפה, להיפך, יש חשיבות לכך שכל בחורה ואשה תשתדל לטפח את הופעתה, אבל יופי זה צריך להיות עדין ומופנם מעט, המשדר יופי, נעימות, נאמנות וטוב לב, ולא יופי המושך מבחינה מינית ומשדר התגרות ומוחצנות.
חזק וברוך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
באמת כל הכבוד!!!!
אני הולכת עם חצי קוקו, (סיכה ) .. ופתאום עכשיו כששאלת את זה , זה העלה לי נקודה למחשבה ! אז תודה קודם כל !
דבר שני- אני לא רוצה לחפש את כל ההתרים כדי שיהיה לי מותר, אבל כך באמת הכי נוח, הכי קל והכי אני ..
אז זה לא בסדר ? אז אני רק קצת צנועה, כי יש לי חצאית ארוכה ,יחסית וחולצה סגורה ושרוולים ארוכים ?!?
תודה שוב לכל העונים והעונות הצדיקים\ צדיקות !!
ובוודאי שלא עם סיכה.
ככה זה הלכה לספרדים לפחות, לא יודעת על אשכנזים.
הכי פשוט שתשאלי רב.
היום כיוון שהרבה בנות הולכות עם פזור זה כבר לא מושך כ"כ תשומת לב.
אין איסור מפורש ללכת עם פזור, ויש איסור מפורש ללכת עם קצר וחשוף.
מה שאני עניתי לה זה על אותו רעיון של חור שני, צמיד ברגל וכו'- אם זה רגיל בחברה שבה היא נמצאת, זה לא מבליט אותה ולא יוצר חוסר צניעות.
בבקשה אל תטיפי בבוטות כשאת כלל לא בטוחה במה שאת אומרת.
שיער זה היופי של האישה ובעיניי זה לא כ"כ צנוע לפזר אותו (במיוחד אם את מודעת לכך שהוא מרשים),
גם לי יש שיער ארוך וחלק ומאוד יפה...
פעם אחת פיזרתי אותו וראיתי איך אני מושכת מבטים בצורה מטורפת,
מאז קיבלתי על עצמי ללכת רק אסוף!
באחד הדייטים המתקדמים שלנו, בעלי (אז הוא עדיין לא היה בעלי...) אמר לי מה זה הקוקס הזה??
זה ממש מראה גברי! זה המחיש לי את המשיכה של גברים לשיער של נשים...
היום, בביתנו אני משתדלת ללכת פזור
וממליצה גם לך לשמור את יופייך רק לבית פנימה ולבעלך!
כדאי לקחת כחשבון שסיכוי גדול שבעתיד שיער פזור יראה לך דבר טבעי ונכון. אם החלטת ללכת בשיער אסוף, אל תקבלי זאת כנדר לתמיד. אולי למשך פרק זמן מסויים.
ואני ממש לא מסכימה איתך אנשים מחפשים תירוצים כאלה כדי להתרחק מהדת אבל האמת שאנחנו חיים בעולם שבו אנשים רוצים פשוט לעשות מה שבא להם מה לעשות...
אני רוצה לענות לך.
אמנם לי זה כבר מזמן לא רלוונטי (כמעט 5 שנות נישואין) אבל אני רוצה לכתוב פה כמה עקרונות שמנחים אותי עוד מלפני החתונה.
צניעות היא מושג יחסי!
במקומות מסויימים ללכת עם חצאית 3/4 זה לא מספיק צנוע ובמקומות אחרים חצאית שמגיעה עד טיפה מתחת לברך הופכת אותך אוטומטית ל-"דוסית על".
לא כל מה שמקבל ציון "עובר" מבחינת הלכות צניעות הוא צנוע.
היום, כשרוב הציבור כבר מורגל לראות נשים עם שיער פזור אז אין כ"כ בעיה של צניעות כי זה לא כ"כ בולט בשטח, במיוחד לאור העובדה שאחיותינו החילוניות פחות מקפידות...
אז אפשר ללכת עם שיער אסוף אבל מסודר בכזו תסרוקת שתסובב אלייך את כל המבטים בסביבה ואפשר ללכת עם שיער פזור בצורה פשוטה וזה יהיה הרבה יותר צנוע מאשר אותה תסרוקת שהזכרתי...
מקווה שעזרתי.
אין מה להשוות בין חצאית עד הברך שאסורה לכל הפוסקים חוץ מטעות במשנה ברורה ( אני כותב אחרי שלמדתי את זה טוב).
לבין שער פזור שיש אוסרים , ויש מתירים. ברור שעדיף שיער אסוף , כי כל הסתכלות של בנים היא מאד חמורה
אם מראה מסוים נראה לך צנוע ומכובד יותר, תבחרי בו.
צניעות זה נושא שכדאי מאד להקפיד בו, כי הרבה אנשים חלשים ולא מתמודדים, ואין לך מה להפסיד מללכת בלבוש מכובד יותר.
היי 
רק רציתי לספר לכל בנות ישראל המתוקות-
ישלי שיער ארוך ומתולתל שלטעמי הוא מהמם כשהוא פזור.
לפני חצי שנה לקחתי על עצמי לאסוף אותו כששמעתי שיעור על זה ששיער ארוך פזור מביא דינים,
אני לא אשקר- זה ממש ממש ממש אבל ממממש לא היה פשוט!!! וזה מלחמה יומיומית שלי כל יום בבוקר.
כי גם ככה אני מתלבשת בסגנון מסויים (ז"א-לא אולפניסטי...) והרבה פעמים חושבים שאני עושה דברים כי זה הסגנון שלי פשוט, למשל- רוב החברות שלי חושבות שאני הולכת רק עם גרביים כי זה יפה לטעמי.... חחח...
וזה רק עוד יותר מקשה כי אין לי אפילו פידבקים מהסביבה (ואין מה לעשות, צריך את העידוד)
בקיצור, זה לא קל וגם זה לא משו שאנשים תמיד שמים לב אליו... במיוחד אם את לא משדרת "אולפניסטיותת" מה שמטעה כ"כ הרבה פעמים כשמסתכלים על בנות מבחינת צניעות!! אבל הסיפוק שבהתגברות הוא אדייייר!!!
ובאמת רואים איך פתאום הרבה פחות בוהים בך, מחמיאים לך ברחוב ובכללי איך את פחות מושכת תשומת לב, וסתם המלצה- פשוט תזכרו שככל שתקפידו על הדברים ש ב א מ ת מרגישים לכן נצרכים בצניעות הספציפית שלכן אז הקב"ה שולח לכן שכר יותר משובח בדמות של בעל שיותר ויותר ראוי לכן
שיהיה הרבה בהצלחה לכווווולן 
כעקרון שיער פזור בכללי הוא יותר מושך ולא משנה מה את חושבת עליו....
אבל זה עניין של תחושה אישית ועד כמה זה חשוב לך...
שיהיה בהצלחה
חיזקת אותי!!!
נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד.
למשל לשדוד בנק.
אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.
הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.
אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.
אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?
מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.
מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).
מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?
צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת
כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה
אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ
קשה לקריאה?
או תובעני מבחינת עבודת השם?
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?
ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?
(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)
(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)
אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..
אני אתחיל.
א. קלאסי- ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).
ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..
על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.
אבל מי יקרא את זה?
בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?
אשמח לחידוד..
זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.
או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.
ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד
(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)
אכתוב ב"נ בהמשך
שומרת את השרשור
כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).
לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).
ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)
מרגולממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.
ובנפרד בשביל הפרקטיות…
אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)
הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)
וגם אם אני לא טועה
מנחה, ראש חודש, חגים...
בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..
ה' ישמח אתכם, תודה
ידעו..
זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי
האדמור מפיאסצנה היד..
הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.
בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה
אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..
אבל שוב זה קצת שונה..
שווה לעיין שם בכל מקרה😃
על שמחה ועצבות יש מלא!
אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..
תודה
ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.
אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
בהצלחה!
לספור את העומר 49 יום
