זה יותר מגניב- אם אמא שלך תומכת

או פשוט התרסה- אם ההורים דוסים דוסים 

וזה לא אהבה אמיתית- שבונה שמחזקת, שמעודדת, כמו שאהבה אמיתית צריכה להיות

אני אישית ממש לא חושבת שבגיל הזה זה בריא חבר\ חברה.

לחברה שלי היה חבר ( היא בת 22) בגיל 15 עד 17 ועכשיו היא כל הזמן אומרת שבדייטים-

החיים האמיתיים נורא קשה לה כי היא כל הזמן משווה- האם הוא ידאג לי כמוהו?

                                                                      איך הוא ייתיחס לזה שהיה לי פעם חבר?

                                                                      לשמור איתו קשר עכשיו?

                                                                      מה אני יגיד כשהבת שלי תביא חבר הביתה?

                                                                      למה החבר עזב אותי שלא עשיתי טוב ואני צריכה עכשיו לתקן בדייטים?!

אני יודעת שזה נשמע נורא דוסי ו- יואו מה היא עכשיו מטיפה לי ומאיפה היא יודעת? אבל חברים, הרבה אמרו ואומרים שזה ככ מזיק לעתיד!

נכון שזה נורא כיף (באמת כיף!) אבל תשמרו על עצמכם\עצמכן למען העתיד, למען הילדים שיהיו, למען הבעל העתידי.

ותחשבו טוב טוב  אם זה סתם התרסה, או אהבה אמיתית- שאם תיפצעי\תיפצע היא\הוא יהיה לידכם עד הסוף!

אם זה סתם מגניב חברה או באמת תתחתנו- עם ילדים ותזדקנו ביחד.

גם עם נגיעה זה לא משנה.. החברות היא פחות או יותר אותה חברות. ותאמיד-.זה יגלוש. רק לעזור עם התיק, צ'פחה, יד ביד.

                                                                                                    באמת בהצלחה!!!!!!!!!!!!11

וב"ה התחתנו ויש להם ילדים חמודים ...  

האמת זה תלוי גם מה הקב"ה מסדר.

לרוב לדעתי אלה שמכירים צעירים גרים באותו מקום או סמוך. 

יש חברים בני 15 שסתם ויש לנשואים (אחרי כמה שנים לפחות יוצא משהו).. 

בכללי כדאי להכיר יותר מאוחר ...

ההלכה לא אומרת שהבעיה בכן.

זה פשוט אסור. לא משנה למה.

ד"א, אין לי מושג בן כמה מי שפתח את השרשור.

והרי מצווה האדם לשאת אשה ומן הסתם לחיות אתה בקרבה,השאלה איך.התשובה היא שהמסגרת של נישואין בגיל מתאים היא זו שמתאימה ונכונה לבנות בה קשר כזה

חברות בין בן לבת מטרתה היא הקמת בית ומסגרת זוגית נאמנה הקרויה נישואין,חברות שאינה בצורה כזו פוגעת רוחנית בשני הצדדים (ובצד של הבן מהר יותר ככל הנראה,אך שני הצדדים נפגעים) ופוגעת ברמות שונות באידיאל של הנישואין דווקא,תקראי/תקרא:

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=23357

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=43118

ואם יש עוד דמות שכ"כ קרובה היא משפיעה מאוד על הבניה העצמית ואולי זה לא באמת מה שאתה יכול להוציא מעצמך.

תתבשל. תבנה את עצמך ואח"כ תראה מי מתאים לך וכו'...

שלא תבנה את עצמך בתקופה הזאת על בסיס מישהו וקשר, ואז אם זה יתפרק, עם מה תשאר? תשאר עם משהו השאלה האם זה באמת מה שאתה ואיך יהיו הקשרים בשלב מאוחר יותר...

מקווה שהובנתי..

 לא הייתי על המחשב יומיים...

טוב אז אני בן 15 וחצי

נ.ב    תודה רבה  לכל העונים!

אם אתה מסוגל להתמודד איתם... שמתחתנים אז יש בית משפחה ביחד ויש אהבה שפורחת ונבנת גם אם תצליחו לשמור נגיעה זה קשר שבסופו של דבר ימצא את עצמו ולא יתפתח אם היא האחת שלך אז היא תהיה שלך גם בעוד חמש שנים

האיסור זה לא רק לגעת או לחבק. אסור גם להיות ביחד בייחוד, כלומר, שניכם בחדר או במקום שלא עוברים בו אנשים לפחות כל מס' דקות. אתה באמת חושב שזה לא יקרה לכם?

אסור לך להסתכל עליה כדי לראות את יופיה, אתה לא עושה את זה? סתם לקחת חברה ולא חבר? הרי ברור שחלק מההנאה זה ההסתכלות עליה.

אסור לך להרהר בה ולחשוב עליה מחשבות לא צנועות או לגרום לעצמך לחלום עליה חלומות לא צנועים. שגם זה כמעט בלתי אפשרי אם אתה בקשר אהבה יום יומי איתה.

חוץ מזה, גם אנשים מבוגרים ובחורי ישיבה פעמים לאיסורים חמורים יותר כמו נגיעה של חיבה ואף גרוע מכך לאחר מס' רב של פגישות ודייטים. אז אם אתה מתחיל בגיל 13 זה מאוד בעייתי.

ובעיקר, אתה צריך להבין שכל העניין על פי היהדות וההלכה של קשר בין איש לאישה זה כדי להקים משפחה. וכיון שכרגע אין לך תוכניות כאלה ברור שכל הסיבה שאתה מחפש חברה ואל חבר זה כי נחמד לך כל ההנאות הקטנות המתלוות לזה (ההסתכלות, המחשבות, ההרהורים וכדומה, ההרגשה האינטמית כשאתם נמצאים ביחד לבד ועוברים על איסור ייחוד)

בודאי שלאחר שספר ההלכה שכולם הולכים על פיו השולחן ערוך וברמבם נכתב להתרחק מהנשים כאשר אין צורך (כלומר, שלא לצורך חתונה)  בודאי שאתה צריך להתרחק מזה ובכלל לשאול את עצמך איך הגעת למצב כזה?

אני לא מבין איך בחור דתי ירא שמים יגיע למצב שהוא מכיר מישהי ומגיע לחברות איתה. אתה אמור מלכתחילה לא להגיע למצב כזה.

בס"ד

לישטתך, כשיוצאים לדייט צריך לנהוג כך:

לאחר 2 דקות שבהן תוכל לראות אותה ולראות שהמראה שלה אינו מגונה בעיניך, הגברת תכסה את כל גופה שמא תביט בקצה השרוול שלה ותחשוב שזו הציפורן שלך ותגיע מכאן להרהורים אסורים ולהחרבת העולם.

אפשר גם להמליץ על גלגולי שלג ותעניות כדי לכפר על 2 הדקות של ההתבוננות בה.

אני מגזים?

אבל אתה בעצמך אמרת "אסור לך להסתכל עליה כדי לראות את יופיה" ואין סיכוי שזה לא יקרה.

כתבת גם:

"חוץ מזה, גם אנשים מבוגרים ובחורי ישיבה פעמים לאיסורים חמורים יותר כמו נגיעה של חיבה ואף גרוע מכך לאחר מס' רב של פגישות ודייטים. אז אם אתה מתחיל בגיל 13 זה מאוד בעייתי."

אז בוא נקבע חתונות לפי הגרלת בינגו וזהו, שלא נתבונן חלילה באישה לפני שנשואים לה...

בסופו של דבר הגישה של להטיף "לשאול את עצמך איך הגעת למצב כזה" רק מרחיקה אנשים, זה לא יביא אותם לשמוע מה שיש לך להשמיע.

יש דברים שמותרים במציאות כזו וכלל לא קשורים לדבר שאינו לצורך נישואין,בגיל המתאים יהיה צורך לברר מה מותר ומה אסור להסתכל לשם נישואין,אבל מילת המפתח כאן היא לשם נישואין כאשר לא מדובר בזה אין מקום להשוואות

זה מאוד קשה.

אם באמת אוהבים.

כמו שאמרו פה,גם חודש זה קשה.מאוד.

התכוונתי,

שכאשר בן ובת חברים במגזרנו היקר, יש איזו מין נבוכות נעימה כזו,

מתיחות רכה של אהבה ראשונה, שמתריסה על החברה- תראו דוסים דתיים שכמותכם,      

                                                                         נכון שאמרתם שחברות בגיל צעיר היא לא טובה?!

                                                                         סתכלו עלינו. נו! פשוט תראו,

                                                                         איך אנחנו אוהבים...

אבל, וסליחה מראש על ההטפה, זה פשוט לא נכון.

אני הרבה פעמים מרגישה שדווקא בגלל ש(רוב) החינוך נפרד,

מבי"ס יסודי, עד המחיאות כפיים בהכתרה,

יש יותר רצון להרשים בנים,

(אני משתייכת למין שדווקא לא מתבלבל בין שמלה לחצאית, אז אין לי מושג איך בנים מרגישים)

יש יותר רצון לאהבה בוסרית כזו, תמימה. (קצת קשה לי להסביר אז אני סומכת עליכן\ם)

וכשיש לך חבר\חברה, זה מאוד נעים ככה להסתובב, ועכשיו, (סליחה שרק עכשיו) אני מגיעה לפואנטה,

כיף להסתובב ככה ביחד. הכי כיף בעולם.

ואז, (צליל דרמטי..) הג'נטלמן עם הכיפה הסרוגה שבשוליים יש פס ירוק,

עוזר לחברה שלו (וואו! יש לי חברה) להרים ת'תיק. וזה יותר מקרב נכון?!

ואז, הנסיכה עם החצאית שבשוליים יש לה פסון דקיק בצבע ירוק כהה,

מגיעה לתחנה מרכזית ירושלים, למקום שקבעו, (קפה נאמן, ליד הדוכן של הפיצות שרק נראות טוב)

ונותנת איזה מכה- לטיפה בכתף.

הוא מופתע.

היא מתרגשת.

הוא מתמסר למגע.

                                                                                                                       תמשיכו את הסיפור

                                                                                                                         כיד הדמיון הטובה.

                                                                                                     יש לי עקצוץ כזה בראש, שאיכשהו,

                                                                                                            כל הסיפורים יגמרו אותו דבר.      

היא איסור תורה חמור , ( נפש החיים כותב שבבחינה מסויימת זה חמור יותר מטיטוס שהחריב את בית המקדש! , כי מעשה של גוי לא הורס בעולמות העליונים , כמו מחשבה אסורה של יהודי . זה פגיעה בטהרת המחשבה שזה מקום רוחני גבוה .) עוד לא נולד הגבר שיש לו חברה ולא חשב עליה או הסתכל עליה . לכן ברור שזה חמור . הגמרא בסנהדרין אומרת שזה בכלל הדין של "יהרג ואל יעבור" . לפי גודל האיסור , אפשר לדעת כמה שפע טוב לעולם ושכר יש למי שאין לו חברה ומתרחק מבנות לפני החתונה .בהצלחה ( בקשר לכל השיכנועים הפסיכולוגים , ושזה יקלקל לך את המשפחה בעתיד - לא מובן לי למה צריך להגיע לשיכנוע כזה , מספיק שזה איסור חמור ע"פ הקדוש ברוך הוא , ואם הוא מחייה אותנו כל רגע , אפשר גם לסמוך עליו בעניין הזה .....

על אשה לשם הנאה , או לחשוב עליה . הבנות ( במחילה) לא יכולות להבין את העניין ,

כולם כל הזמן אומרים, לי זה לא יקרה

אנחנו חזקים אנחנו נצליח לשמור...

אבל שהאוהבים משהו המון דברים משתנים

ולא תמיד מצליחים לעמוד במה שהצבנו לעצמנו...

יש לי חברה נורא טוב שהיתה בסיטואציה...ואני יודעת שזה פשוט לא אפשששששרי...

חוץ מזה שחוץ מאיסור נגיעו יש עוד איסורי שעוברים עליהם...

בילוי בחברתה, יעוין ברמב"ם הל' איסורי ביאה כ"א, ה"ב.

וזה בקלות עלול להביא לידי איסור (בין אם הסתכלות ביפיה, בין אם נגיעה.)

וחוץ מזה זה מושך את הנפש מאד ועלול להוריד את מדרגתך הרוחנית מהמקום בו אתה נמצא למקום נמוך יותר. (דבר שעלול גם כן לעזור לך לעבור על איסורים, מלבד הבעיה העצמית שבזה.) ללמוד תורה זה טוב יותר.

אע"פ שאינני כותב פה - זה אכן "לא בסדר" ומאד לא כדאי.

ראשית, הלכה פשוטה בקיצושו"ע להתרחק מאד מנשים. זה לא עונה על כך. קשר "אישי".

דבר שני, יש עוד איסורים, בהסתכלות להנאה וכד' - מלבד זה שאין לגמרי "ביטוח" לא להיסף - וזה מספיק כדי לשמור גדר מתאים.

דבר שלישי - יש סבירות גבוהה שלא עם זה/זאת דווקא, יהיו הנישואין.. אי אפשר לדעת בגיל צעיר ממש. נו, מי לא מעדיף שמי שאיתו יתחתן/תתחתן, הוא יהיה בשבילו הראשון/ה לגמרי?.. בלי רגשות קרובים קודמים למישהו/י אחר/ת?

לא שווה לחכות עוד לא-הרבה שנים, ולהגיע לנישואין לגמרי "טהורים", בלי שהיו קשרים קרובים קודמים?.. הרי זה לא כמו בירור לצורך נישואין - שמראש הוא למטרה מוגדרת.

והאמת - אין קשר אמיתי ללא נישואין. זו אשליה. רגשות בוסריים שעלולים להשאיר חותם מצער, ואינם האמת. יש שונות גדולה בין בחור לבחורה, על אף ה"סקרנות"; והשונות הזו הופכת להשלמה רק מתוך נישואין, מתוך שנהיים משפחה, מחוייבות גמורה, בקדושה, וכשמגיע השלב המתאים לכך בחיים.

וגם אם בסוף מתחתנים - שאת זה אי אפשר לדעת מראש - עדיין אין מקום לקשר "סתם".

להתחיל ברעננות מתוך החתונה. להרגיש את ההבדל הגדול. לפני כן - גם כשזה כבר בשלב של בירור לנישואין - זה רק לצורך בדיקת ההיתכנות לאחרי שיתחתנו.

שווה להמתין... "כי היא חברתך ואשת בריתך", זה כתוב על אשתו. תשאירו את הראשוניות הזאת לנישואין - אתם תשמחו על כך..

להיות בקשר משך שנים ולשמור נגיעה -

זה 2 אופציות:
או שנכשלים,

או שלא נכשלים - אבל הקשר פשוט נעלם,

ולכן זה כזה נורא, כי או:

שתיפול בזה, ואין צורך להסביר למה זה נורא,

או שיישאר לך טבוע בדם זכרון אהבה ראשונה - קשר שיחקק לך בראש גם כשתהיה נשוי,

אולי באושר,

אבל לא תוכל לשכוח את אהבתך הראשונה - וזה יקרה גם אם תכשל,

וגם אם תהיה בקשר ארוך בלי להכשל (לא ממש מאמינה בזה. מה קשור 'מאמינים בעצמנו'? אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואין אפוטרופוסות לעריות, גדולים ורבים לפניך נפלו - דווקא אתה לא? עד כדי כך אתה לא נמשך לנשים?.. )

והקשר יהיה רומנטי ומשמעותי - זה עלול כל כך לקלקל אחר כך בנישואין,

בבקשה שמור על עצמך..

למענך ולמען האשה האמיתית שלך! כמה טוב יהיה לכם יחד בפעם הראשונה בחיים של כל אחד מכם.

אולי זו תהיה היא - אבל לא עכשיו!

או שכבודו רוצה להתחתן בגיל 15 וחצי...

זה ממש קשה, הנסיון אולי הכי קשה שיש - וככל שזה קשה כך אתה יודע שיהיה קשה לשמור נגיעה לאט לאט.

אבל להתגבר על זה - יהיה הדבר הכי עוצמתי שתוכל להעניק לעצמך ולאישיות שלך.

ממש הרבה הצלחה, הלוואי שתצליח! אמן.

בס"ד

זה לא נכון שאו שלא נכשלים או שהקשר נמוג.

מניסיון.

ואין בדבריי משום אמירה שחבר או חברה בגיל הזה זה טוב או מותר, להפך.

רק צרם לי המשפטים שהזכרת.

כמובן שאין שחור לבן, ותמיד יש מקרים אחרים - 

בדרך כלל בקשר שבין גבר לאשה, שמדובר בחברות, (לא ידידות בלבד) ואין את המגע הגופני - 

זה נתקע באנשהו.

בס"ד

זה משתנה מזוג לזוג, אני לא מסכימה עם הכללה כזאת .

אבל סבבה, "בדרך כלל" אני מוכנה לקבל

לכן הגמרא בסנהדרין כותבת שזה ב"יהרג ואל יעבור". קשר אישי קרוב בין גבר לאישה אסורה הוא משלוש עברות החמורות , גם בלי שיגעו זה בזו.

בס"ד

כי להיות עם חברה בגיל הזה ימנע ממך לפתח את עצמך נכון,

ימנע ממך לעשות דברים שאתה רוצה,

וכמו שאני מניחה שכבר הגיבו לך- 

יוריד אותך רוחנית וגם זה בעייתי מאוד מבחינה הלכתית.

אני חושבת שאחת השאלות הראשונות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה "בשביל מה?",

בשביל מה לך חברה עכשיו?

בשביל מה לך הניסיון העצום הזה עכשיו?

בשביל מה לך הסיכון?

בשביל מה לך כאב הלב שעלול להיגרם?

בשביל מה לך הנזקים לטווח ארוך שעלולים להישאר?

חברה זה כוחות נפש, והרבה.

אני יכולה להביא לך כמה שיעידו..

אז בשביל מה?

אני מבינה את הקושי, חויתי אותו ולצערי הרב אני לא עמדתי בזה והיו לי חברים,

אני לא בעמדה של לשפוט אותך ואני לא בעמדה של להגיד לך לא לעשות את זה,

אני לא בטוחה כמה זכות דיבור יש לי בנושא..

אבל אם אתה רוצה לשמוע את דעתי האמיתית בלי להגיד לי "את בעצמך היית עם חבר אז איך את אומרת שלא?" תמשיך לקרוא,

אם זה מה שתגיד לי אז עדיף שתעצור פה כי נמאס לי לשמוע את המשפט הזה .

אני מבינה שזה "אהבה", אני מבינה שזה קשה, ואני מבינה שלהתנתק זה כואב מפה ועד הודעה חדשה ושאף אחד לא יעבוד על עצמו, זה קשה, זה כואב והרבה פעמים זה גם לא עובר לגמרי.

אם אהיה אמיתית עם עצמי, ואני מאמינה שאם כל אחד יהיה אמיתי עם עצמו הוא יגיע לזה, אף אחד לא באמת מוכן לזוגיות בגיל 14 או 15 ואפילו 16 [17 עוד איכשהו הייתי מקבלת וגם זה אצל יחידי סגולה], ואני יכולה להיות הילדה הכי בוגרת בעולם, ובוגרת מאוד לגילי, אבל הדגש הוא על ה"לגילי".

כן, יחסית לגילי אני אולי בוגרת, אבל הגיל שלי מלכתחילה לא בוגר .

במקום מסוים זה מרגיש כאילו אנחנו משחקים במשחק של גדולים..

אני יכולה לומר מניסיוני האישי, שהוא די רחב , זה העיק עלי.

העומס הנפשי בשלב מסוים היה גדול עלי..

ואני עוד בת, אני רק חושבת מה היה לחברים שלי ואני מתחלחלת מאיך שמיררתי להם את החיים [הם לא יודו בזה, נראה לי, אבל אני יודעת את זה ואני מכה על חטא בממוצע פעם בשבוע מאז..].

זה גוזל כל כך הרבה כוחות נפש שאני בכלל לא יכולה להתחיל לתאר לך כמה.

זה לא משאיר לך כוחות נפש ללמוד, לחברים, לעצמך.

לתחביבים שלך, ללימוד שלך, לבנייה העצמית שלך.

להיות בלי בן\בת זוג זה פתאום מרגיש כמעט חופשי, לא שסבלתי איתם, אני מעריכה כל אחד ואחד מהם, ובאמת שהם אנשים נפלאים, אבל זה לא היה נכון.

בכלל לא נכון.

זה מרגיש שיש לי זמן להיות אני עצמי בלי לחשוש מכלום, להכיר את מי אני רוצה להיות, ובמקום מסוים לחזור לדברים שהייתי לפני..

אני לא יודעת כמה זה אפשרי לי כבר, גדלתי מאז, אבל אני יודעת שיש דברים שאני משתוקקת לחזור אליהם ובעז"ה, רק בעזרתו, אני אצליח.

אבל אם אתה לא נכנסת לזה כבר אז למה להגיע למצב הזה?

בשביל מה?

כי קשה?

אז נכון, זה קשה, קשה נורא, אני לא יכולה לתאר את הכאב של לחיות לבד, של הבדידות, שאין עם מי לדבר, שאין אף אחד שיספוג את הדמעות ויעודד, אבל זה שווה את זה.

זה מחזק את הקשר עם אלוקים, זה נותן להבין שלא משנה מה יקרה תמיד יש לנו אותו, ואם אין מי שינגב לנו את הדמעות אז הוא יהיה שם בשביל זה והוא יהיה שם בשביל כל דבר שרק נרצה, כי הוא כזה, והוא לעולם לא בורח.

על קושי מתגברים.

זה שלוש מילים שאני יודעת שמכילות מסר לא פשוט, אבל הן הכי נכונות בעולם.

מתגברים.

זה יכאב, זה יהיה נורא, ואחרי כמה חודשים בעז"ה זה יעבור אם באמת תאמין שזה היה נכון.

אם לא תאמין שזה נכון אני לא רוצה לחשוב מה יכול לקרות .

אז אני אומרת לך-

לא משנה איזו החלטה תעשה, תעשה אותה כי בה אתה מאמין.

כי היא ההחלטה שלדעתך נכונה.

כי אם לא תעשה ככה, אתה תרגיש חצוי, אתה תרגיש שזה לא אתה, שזה לא נכון,

אני מניחה שאתה יודע מה התשובות של רוב חברי הפורום, אבל לא משנה מה נאמר לך, אתה צריך להאמין בזה כי אתה מאמין בזה, לא כי אני מאמינה בזה, או די"מ מאמין בזה, או כל אחד אחר שהגיב פה [הבאתי את די"מ סתם כי הוא מופיע לי פה למטה], אתה ורק אתה.

זה צריך לבוא ממך.

וכמובן, אני לא יכולה להוריד את החלק הזה-

העתיד.

קשר בגיל הזה יכול להיות לחתונה כמה שאתם רוצים, רוב הקשרים לא נשמרים.

אני האחרונה שתגיד שאף קשר לא נגמר בחתונה, אני לא אחת של שחור לבן, אבל מנתונים יבשים אני אגיד שהרוב לא נגמרים בטוב.

אז כן, אתם תחשבו שזה לחתונה, ותרצו שזה יהיה לחתונה, כי מי מאיתנו רוצה לעבור על דברי חז"ל?

אבל במקום מסוים זאת אשליה..

הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות למען עתידכם המשותף זה להיפרד.

זה לא אומר שלא תחזרו, זה לא אומר שעוד שנתיים או שלוש לא תיזכרו האחד בשנייה ותבררו האם זה מתאים, זה רק אומר שאין לכם שום חיוב אחד כלפי השני ושכרגע אתם לא בקשר כי זה הדבר הנכון.

אם המטרה היא באמת חתונה אז בואו נהיה אמיתיים, הרי המטרה היא חתונה, אז למה להיות חברים?

חברים בסופו של דבר זה כי אנחנו לא רוצים להתמודד עם הקושי הזה, קשה לנו לדחות את הסיפוק שבחוסר בדידות.

זה לא באמת חתונה.

זה יכול להיות מה שנשלה את עצמנו ואני יכולה להגיד על עצמי שהשליתי את עצמי מאוד, והייתי בטוחה שזה לחתונה, ועשיתי הכל, עשינו הכל, למדנו, התייעצנו, היינו בליווי של אנשים גדולים וחכמים מאיתנו, ובסוף הבנתי שזאת הייתה אשליה.

וזה נגמר.

אתם עומדים להשתנות כל כך הרבה בזמן הזה, וחבל, חבל שתשתנו אחד לפי השני [אני מכירה זוג כזה שהתחתן ומתפללת תמיד שזה ייצא להם טוב כי לרוב זה גורם לרע..], אתם צריכים להיבנות לפי מי שאתם ולפי התפקיד שהועידו לכם מלמעלה, לא לפי זה שחבר שלי ככה ואני אעשה הכל בשבילו..

או כי האהבה אליו מעוורת את עיניי מלראות את האמת.

חתונה זה לא משחק, חתונה זה לא עולם ורוד ופרפרים ונצנצים, זה גם, והלוואי שלכל זוג תהיה את הפינה של הפרפרים, אבל חתונה זה חיים שלמים, זה חיים מלאים עם אדם אחד שבעז"ה תהיו איתו כל חייכם.

חברות בגיל הזה לא באמת מעידה על משהו בהקשר הזה..

והאהבה תעוור.

ולגלות שאי אפשר בכלל לחיות עם הפרטנר אחרי החתונה זה חבל..

זה כאב לב גדול יותר.

תחסכו את זה מעצמכם.

עוד דבר לגבי העתיד-

אם תיפרדו, תלכו כל אחד לדרכו ובעז"ה תכירו אנשים אחרים, אתם לא חושבים שזה יעיב?

אני יכולה לומר לכם שזה יעיב.

כי נכון, אין לי חבר, הם כולם כבר לא איתי [לא היו לי מלא, אבל זה היה יותר מאחד ולכן זה ברבים, לכל החוששים], אבל תמיד תהיה פינה בלב שתדאג להם, תמיד תהיה פינה בלב שיהיה לי אכפת מהם, כי הם אנשים שבאמת אהבתי, שבאמת רציתי, שבאמת אני דואגת להם.

אני לא אומרת שאני לא אוהב את בעלי או אדאג לו, אבל זה לא נכון שזה יהיה ככה.

אישית אני לא חושבת שזה מום בי, יש כאלה שכן ואני מכבדת את זה, אבל אני כן חושבת שזה חבל.

אין לי בעיה לדאוג להם ואני שמחה שאני לא כועסת על אף אחד ולא שונאת אף אחד וחושבת שהם כולם מדהימים ונפלאים ואשרי מי שתזכה בהם, אבל זה דבר שבאופן בריא הוא לא צריך להיות.

ללב אין גבולות, בעלי יקבל ללא הגבלה, אני מבטיחה, אבל זה יהיה קצת שונה..

אני לא יכולה להסביר איך שונה בדיוק כי עוד לא התחתנתי, בעז"ה בעיתו ובזמנו, אבל אני יודעת שזה שונה.

אני גם מרגישה את זה כשאני יוצאת עם אחרים..

זאת גם הסיבה שאני לא אכעס על מי שיפסול אותי על זה, אני אחשוב שזה חבל, אבל אני אבין..

זה עשה משהו שאני לא יכולה אפילו להסביר.

ונכון שיש אנשים שאני דואגת להם גם אם הם לא היו חברים שלי כי אני בנאדם וזה טבעי, אבל זה אחרת.

ואם מישהו נבהל- זה לא אומר שאני אוהבת אותם או משהו, זה פשוט אומר שאני מייחסת להם חשיבות כלשהי כאנשים שהיו חלק לא קטן מחיי.

ואני לא חושבת שזה ימנע ממני להקים בית מדהים עם אדם מדהים, אבל זה יהיה שונה מבית שבא בלי היסטוריה כזאת..

לטוב ולמוטב.

אגב, אני תמיד אמרתי שגם אם יוצאים למלא דייטים זה יוצר את אותו עניין, ואני עדיין עומדת מאחורי זה, אני פשוט חושבת שהשאיפה היא לא לצאת יותר מדי לדייטים, השאיפה של כולנו זה לצאת כמה שפחות, אז למה להוסיף על זה גם חברויות שבואו נודה באמת, זה הרבה יותר מאשר שאתם יוצאים עם מישהו שלושה דייטים ונפרדים.

ועכשיו רק כדי שאף אחד לא יקפוץ לקטול אותי כפי שנוהגים משום מה לעשות פה כשאני כותבת דברים כאלה-

כן, אני כותבת מניסיוני האישי, כן, אני כותבת מהכאב שלי ומהמקום שלי בחיים וכן, אני אולי טועה, כמו כל דבר בפורום אנא קחו בערבון מוגבל ותמיד כדאי להתייעץ גם עם אדם שמכיר אתכם.

עדיפות לאיש הלכה, רב אולפנה או ראש ישיבה או ר"מ או כל אחד שאתם מתחברים אליו.

לעבור קשר כזה בלי ליווי ולצפות שהוא יוביל לחתונה זה קצת מעלה לי גיחוך, כי או שזאת תמימות או שזאת טיפשות או שוואו אתם זוג אחד מהרבה.

אל תתביישו, רבנים מכירים מקרים כאלה ואני מבטיחה שלא תהיו הראשונים לפנות אליהם.

כל דבריי נאמרו כמובן בלי להתייחס לבעיות ההלכתיות, התייחסו אליהן פה מספיק.

אני יכולה לומר שיש שלא נופלים בנגיעה, אבל אני לא יכולה להגיד שזה קל ואני ממש ממש לא רוצה שמישהו ייקח מקרה כזה כדוגמה וינופף בזה.

יש עוד חטאים מלבד נגיעה פיזית, וגם בנגיעה פיזית מעטים שלא נופלים.

אה וזה כמובן מלכתחילה, בדיעבד אני מאוד ממליצה להתייעץ וכמובן שעדיף להיפרד אבלא ני חוששת להגיד דבר כזה באופן נחרץ, זה באמת לא שחור לבן.

חפרתי מספיק נראה לי, מקווה שהובנתי..

ב"הצלחה רבה ושיהיו רק החלטות נכונות בע"ה.

בס"ד

זה שרשור אחד שאני חושבת שאולי יועיל לך למרות שהוא על נושא טיפה שונה-

היי - נוער וגיל ההתבגרות

ב"הצלחה..

בס"ד

כשאדם מחפש תשובות באמת אז הוא יקרא הכל.

אם הוא לא באמת מחפש תשובות אז השקעתי בשביל אחרים שכן וחבל בשבילו שהחיפוש לא אמיתי..

[ואל תקפצו, אני לא מדברת על מי שמאובחן עם בעיות כאלה ואחרות. אנשים רגילים היו קוראים אם הם באמת היו מחפשים תשובה..]

וגם אם אף אחד לא היה קורא, אני עשיתי את ההשתדלות שלי.

בס"ד

סתם לא הוספתי סמיילים...

והיה לי חשוב לומר את זה כי אני חושבת שזה באמת משהו שכל אחד מאיתנו צריך לזכור.

אנחנו כותבים לאו דווקא בשביל הפותח אלא בשביל כל אחד שמחפש ורוצה לשמוע..

איזו תגובה... כל הכבוד!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...