א. הם לא רוצים להרוג אותנו יותר מאשר

    הערבים שכבר חיים כאן. אלו וגם אלו 

    רוצים להרוג את כולנו בהזדמנות הראשונה

    וההבדל היחיד בין חמאס לדאעש הוא שדאעש

    הורגים הרבה יותר מוסלמים אבל מבחינת היהודים

    אין ביניהם שום הבדל.

ב. דאעש עדיין לא התמודדו מול צבא סדיר ולא הוכיחו

    את יכולתם להתמודד עם מדינה סמכותית וריבונית.

    הם בינתיים התבססו רק בסוריה ועיראק שם השלטון

    בקושי קיים.

ג. מה זה קשור להגדלת המשפחה? זה ודאי וזה שמא.

   להימנע מלהביא ילדים רק כי אולי פעם ינצחו אותנו?

   זה לא כל כך הגיוני..... ב 70 שנה האחרונות עדיין

   אף אחד לא הצליח. האם נמתין עוד 70 כדי להיות בטוחים?

   יש הקוידש בורכו בעזרתו יהיה טוב!

אשמח אם תביאו אסמכתות לפני שמצטטים מישהו

הרבי אמר שיש דברים שחזל אמרו לא חייבים להיות במיוחד דברי פורעניות.

ולגבי מלחמת גוג ומגוג בגלל השואה נפטרנו מזה

אחפש את המכתב בהמשך

וזו לא הגלות הבאה - 

ואין צורך להבהיל את עצמו, על אף שהם מגעילים וצריך לחסלם.

ב"ה שאנו בארצנו, ויש לנו צבא חזק - 

והקב"ה החזירנו לכאן, "ומאמין כל העם שאין עוד גלות אחר הגאולה הזו" - לשונו של הרב קוק זצ"ל.

[רק שהגועל הזה, יכול "לעזור" לקבל עוד יותר פרופורציות, ולדעת כמה צריך להודות לה' על כך שיש לנו מדינה ויש לנו צבא. וגם פרופורציות על המחלוקות הפנימיות שלנו..]

יש לנו מדינה חזקה ועשירה, יש לנו צבא, אנחנו לא צריכים לפחוד משום אויב.

נגמרו הימים שבהם נרמסנו בידי מעצמות.

הבדלים עיקריים:

חמאס משתמש באכזריות זוועה למטרות פנים בתקווה שלא יצלמו אותם, דאעש משתמשים באכזריות זוועה למטרות חוץ ופנים מצלמים ומפיצים ככל יכולתם.

חמאס וחיזבאללה לא כבשו בזמן קצר יחסית שטחים גדולים (אמנם ללא כוחות משמעותיים שעמדו מולם)

כשקראתי את מה שכתבת אמרתי לבעלי - וואו תראה כאילו אני כתבתי את זה. 

והערבים שגרים מסביב לא מורידים את הפחד רק מעלים את החרדה מכל נסיעה על הכביש. גם הם יכולים לאמץ את השיטות האכזריות האלה.  

בקיצור, שמחה ששיתפת. אני אישית מנסה לעבוד על מידת הביטחון בקב"ה. אבל אני עוד לא שם. לצערי...

וכבר עכשיו קורה הרבה מאד, גם אם רחוק מאיתנו.

בינתיים חבל להרוס את החיים עם פחדים, כל עוד יש שלווה - תהני ממנה.

את יכולה לעבוד בכיוונים מעשיים שלא יזיקו - להוציא אזרחות נוספת, דרכון..

ואת יודעת, כשפרצה השואה הרבה יהודים לקחו רעל לפני שיגיעו ויתעללו בהם..

אף אחד לא יכול להגיד שהם לא עשו בחוכמה.

חבל שזה בכלל אופציה מוזכרת

זה שום אופציה בשום מקרה שבעולם

עוד דרכון לא תמיד עוזר, כמעט אין מקום שקט בעולם....

יש פעמים שזה הופך למסירות נפש גם על סמך חשש לא מיידי.

כמו במקרה עם 93 הבנות שעל שמן גן 93 בבני ברק.

אז לא בהכרח "נוגד את ההלכה באופן ברור ומוסכם". ועי' מסכת גיטין באגדות החורבן.

אבל לגבי אמיתתו, עי' בקישור שהבאתי להלן. והרבנית אסתר פרבשטיין, חוקרת השואה ומרצה עליה במכללה ומחברת ספר "בסתר רעם", חושבת שלא היה.

רק הקב"ה יודע בוודאות. 

המקור הכי אמין זה הגמרא בגיטין דף נז' עמ' ב. שם מסופר על ארבע מאות הילדים והילדות שקפצו לים ועל האישה ששבעת בניה נהרגו ובסוף היא קפצה ומתה. 

וגם שמעתי שמדובר באגדה שלא תועדה באף מקום ובאף מסמך למרות שהגרמנים תיעדו הכל.

זה אחד מ3 העברות של יהרג ואל יעבור, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, זה שגברים הרעילו את עצמם לא בטוח שהיו מבקשים מהם את אחד משלושת העברות הלל לעבור, כתבת קודם שהם רצו לא לסבול..

מאוד קשה לדון את האנשים בשואה, רק סתם אמרתי לגבי זה שהתאבדות אסור שתהיה אופציה ליהודי...

ומה שבאמת היה עם 93 הבנות , מי אמר שהם עשו נכון? לא יודעת...

לאן הגענו...

ולא ציוני,

אבל אני לפעמים חושבת:

אלו שבמלחמת העולם ברחו מוקדם - ניצלו. עובדה.

הם רצחו ורוצחים המונים. 

לא התכוונתי דוקא לברוח כפשוטו, אלא - להתכונן תכלס.

לנו כאנשים פרטיים אין צורך לעשות שום דבר.

ומי שכתבה "אלה שבמלחמת העולם ברחו מוקדם - ניצלו", כדאי שתכתבו עובדה שלמה:

אלה שעלו לארץ ישראל עוד לפני השואה - ניצלו.

והקימו כאן מדינה, ומגנים עליה, ב"ה.

ומי שרוצה לאמץ הסתכלות שהיא "כאילו-חרדית", שכביכול כאן זה כמו בגלות, ויאללה לברוח, שלא יתפלא על המחיר של ההיסטריה, ולא ימס לבב אחיו כלבבו.

יש הבדל גדול בין לעזור כנגד רגשי פחד שעולים לאיזה אשה, לבין לעשות מזה כאילו "דבר הגיוני שלומדים מההיסטוריה". מההיסטוריה לומדים ש"לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה" בכל שנות הגלות הארורה. שיהודים נרדפו בכל ארץ שהגיעו אליה, וב"ה שהיום יש לנו כח להכות את אויבינו, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. 

ולהגיע לרעיונות עיוועים של "להוציא אזרחות נוספת, דרכון"... זה כבר בכלל טירוף בעיני, ומזיק. להטיל בהלה חסרת שחר..

[ועוד יותר "לרמוז" "שיהודים בשואה לקחו רעל.."(!) לא יאומן..... איפה אנשים חיים..

(אגב, ללא קשר ישיר - יהודים בשואה, ברובם, עשו כל מאמץ להישרד, ולחיות. ובקשר לסיפור שהביאה כ"ראיה" "מה93 בנות שעל שמן יש גן בבני ברק" - הסיפור אינו ברור, והרבנית אסתר פרבשטיין, חוקרת השואה המפורסמת, אשתו של ראש ישיבת "חברון", מתקשה להאמין בו:  http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2612267&forum_id=771 ) רחמנא ליצלן]

ומי שמחפש "כיוונים מעשיים שלא יזיקו" - וגם יועילו. שירבה תורה, מעשים טובים, התגייסות לצבא להכי טוב שהוא יכול לתרום, תפילה וכו'. ולא יעסוק ב"רעיונות" איך לברוח..]

לאמריקה או לארץ ישראל - הינו הך..

ובהחלט הגישה שלי מן הסתם נובעת מהעובדה שאני חרדית - זה לא חשוב.

אין לי עניין לצאת צודקת - הלוואי שאתה והאחרים כאן צודקים והמדינה היא הסוף לייסורים,

אלא שכל עוד הדבר לא ברור - צריך לקחת בחשבון גם את הגישה שלא מתייחסת למדינה כאל גאולה,

ולהכין תוכנית מגירה.. לא מתוך היסטריה,  מתוך מחשבה קרה לגמרי.

שתהיה בטוח שכל מובילי המדינה כבר סדרו לעצמם בונקרים משוכללים..

כיוונים מעשיים שהזכרת - אדרבה, אין שום ויכוח..

[ידעתי שתוזכר אמריקה..]

לארץ ישראל, לא "ברחו".. באו מהבנה שבונים אותה מחדש. וכבר אמר אחד מגדולי האדמורי"ם אחרי השואה: אנחנו טעינו, ואנחנו מאד-מאד מצטערים על כך.

לדידי הדבר ברור לגמרי. והרב הרצוג זצ"ל - כשהגרמנים ימ"ש היו על סף פלישה לארץ, והבריטים הציעו לו להתעכב באנגליה שם שהה - עלה על מטוס מיד לארץ ואמר: אצלנו יש נבואה על שני חורבנות, לא על שלושה.

חס ושלום, "להכין תכנית מגירה". ומי שלא יכול להתגבר על מחשבות כאלה, לפחות שלא יתן להן פומבי ו"יציע".. קל וחומר כשרואים בחוש את הסייעתא דשמיא בנצחונותינו על אויבינו. קל וחומר כשכותבים על איזה אספסוף פראי-מדבר שמשתוללים במדינות ערב, ויראים לומר אפילו שהם נגד ישראל, שמא בכל יחוסלו.

"מובילי המדינה" לא "סידרו לעצמם" באופן פרטי שום דבר. כמו שיש מקלטים, וכמו שיש בכל מדינה מתוקנת אופציות למלחמה, אז גם כאן יש אופציה לניהול מלחמה מתוך מפקדה לאומית מוגנת היטב, כדי להילחם בכל מציאות נדרשת. אין לכך קשר ל"אופציות" פרטיות מעין אלו שנאמרו כאן.

ואם זו תוצאה של "השקפה חרדית", אין לי אלא להצר על כך - גם בשביל מי שזה גורם לו את זה.

עיניך הרואות שאדמורים, רבנים, וגישות שלמות שמאחוריהם יכולות להתברר כטעויות גורליות.

אז מה שברור לך לא ברור לכל אחד, וכל אחד יכול להעלות כאן מה שהוא חושב  ולהציע פתרונות שהוא רואה לנכון. ויש לך את הזכות לחלוק עלי אבל לא להשתומם שהעזתי להעלות לפומבי את דעותי.. 

לגבי הנצחונות- נצחונות קובעים מהו רצון ה'? להיטלר היו המון ניסים, הוא ניצל מהמון התנקשויות. יד ה' בכל דבר, גם בנצחונות של הרעים וגם בנצחונות של הטובים..

אני לא יכול להכריח מישהו לא לכתוב, אבל כן יכול לומר שזה דבר שיש לו השלכות רעות - ולמה יזיק איתן לאחרים. מי שלא רוצה לקבל - מה נעשה...

ב. אכן, יכולות להיות טעויות. שם היה מצב מבולבל - הן בגלל ה"הרגל" של 2000 שנה, שלא פשוט לשנותו.. והן בגלל אי ידיעה איך להתייחס בדיוק למצב המורכב שנוצר עם התעוררות עליה לארץ ואיתה גם "זרמים" בעייתיים, וכמו כן - קושי אובייקטיבי בגלל השלטון הזר שהיה כאן. 

לאחר מעשה - לצערנו - התבררה "הלכה".. אז אי אפשר להתייחס לכך כאילו אותו דבר.

ג. לגבי הנצחונות. מלבד מה שאין מקום להשוואה כלל וכלל. "לא עביד קוב"ה ניסא לשקרא". ואין כל השוואה בין חשבון של "הסתר פנים" שנותן מקום לרשע לזמן מה, לבין הארת פנים שעוזרת לעם ישראל; הרי שגם מבחינה ריאלית פשוטה: אנחנו רואים שב"ה יש לנו צבא חזק, ניצחנו עד כה, ובעז"ה גם הלאה, יותר ויותר. ובוודאי שרואים סייעתא דשמיא ברורה.

לגבי העניין של ההתאבדות שהזכרתי,

כיוון שזה היפותטי ולא עניין של כאן ועכשיו, אי אפשר לקחת את זה כהצעה להתאבדות. 

בוודאי שזה אסור ברוב המקרים,  אבל אני חושבת, מנסיוני, שעצם הידיעה שקיימת אופציהרחוקה כזו "להעלם" במקרה הכי גרוע, זה מרגיע לפחדים.

יכול להיות שזה רק אני, ויכול להיות שזה דבר שיכול לעזור לעוד אנשים חוץ ממני. אנשים שלא מצליחים לקנות הסברים אחרים אופטימיים יותר.

לגבי הדרכון והאזרחות - מי שמרגיש מאד שלם עם הגישה שעליו הוא גדל, הוא ממילא לא פוחד וההצעה הזו היא לא בשבילו.

אבל מי שכן מהסס - יש להיסוס שלו על מה לחול. זה לא שהדברים כל כך ברורים..

בכל זאת, צבא שרובו כופר, במדינה שרובה כופרת, לפי התנ"ך לא היה אמור להצליח.. משהו כאן לא הכי מסתדר..

יכול להיות שמשהו רע מאד מחכה בסיבוב.

זה לא מבטיח שכך יהיה גם עכשיו.

מה שכתבת בהתחלה. זה ממש נורא ואיום. לא רק "אסור" אלא גם לא דבר נורמלי. צריך גם סתם בריאות טבעית. ואם למישהי יש דבר כזה, שתלך לטפל... (קל וחומר כשזה מוזכר ב"הקשר" שהוזכר.. רחמנא ליצלן). בפחדים צריך לטפל, והרבה לפני שלב "הזדקקות" ל"הרגעה" כזו...  עצם המצב ה"לא אופטימי יותר" - גם הוא צריך טיפול. וגם סתם חבל על מה שזה עושה לאדם.

הדברים ברורים לחלוטין - יש בחירה לאדם אם ליירא את עצמו. שוב - מזיק לעצמו בלבד. מי ש"בוחר" בדרך זו, אין לי אלא להצטער עבורו. 

ו..או, כעת אולי הובן... "צבא שרובו כופר" "במדינה שרובה כופרת"... "לפי התנ"ך לא אמור להצליח"..  מי שמתחנך על שנאה כזו וקטרוג כזה - שלא יתפלא אם קורה לו מה שכתוב בתוכחה "ופחדת"..  הרי "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו, ואפילו הקדושים. ואפילו שיאמרו שהוא לשם שמיים" - דברי הגר"א באבן שלמה; והוא "מנתק" עצמו מהם..

ו"משהו לא הכי מסתדר".. אם בעיניים  הקטנות של האדם משהו "לא מסתדר" באיך שה' מחזיר את עמו לארץ ושומרו ומרוממו - אז צריך לתקן את עיניו, ולא "להכתיב" כביכול לה' איך הוא היה אמור לנהוג.. - ושלא "יאיים" על אף אחד ש"יכול להיות שמשהו רע מאד מחכה בסיבוב"...   "החטא ועונשו" - היחידים שנבהלים עד כדי קרוב להיסטריה מהתיאוריה הזו, שהם תולים אותה ב"חטאי" אחרים - זה אלו שאומרים אותה בעצמם...  אולי כדאי ללמוד מזה משהו.

גם עצם הקטרוג הזה, מזעזע. אנשים צעירים שנמצאים בצבא בנכונות כל רגע למסור את הנפש, כולל עבור כאלו שחושבים "להכין דרכונים" - זה "צבא שרובו כופר".. רחמנא ליצלן. הרבה תשובה צריך לעשות על צורת הדיבור הזו. אינני יודע כמה יש בסביבה  ה"יפה" שמדברת כך, בעלי זכויות כאלו.

וזה מלבד השקר העובדתי הגמור. עשו סטאטיסטיקה,שלא רק שרוב אזרחי המדינה מאמינים בה', אלא שרובם גם מאמינים בתורה מן השמיים.

"כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו" (אור החיים הקדוש ויקרא כ"ה, כ"ח). זה "מתסדר"?.. כנראה שבעיניים של הקב"ה החשבונות אחרים וגדולים יותר.

ורבי מאיר אומר שאפילו אם עובדים ע"ז ר"ל - נקראים בנים, ובנים מעולים.. יש הבדל בין חשבונות "פרטיים" שנוגעים לאדם, לבין דיבור על כלל ישראל, ועל מה ששייך לכלל ישראל (מדינה, צבא..) אז כמובן צריך בכל תוקף להשתדל להרבות זכויות - אבל לקטרג על כלל ישראל? ה' יצילנו.

והבחינה אם הדרך טובה או לא היא אם טוב להם או לא. כיוון שטוב לי ב"ה אני לא רואה צורך לטפל בעצמי, תודה על הדאגה..

לגבי יתר הויכוח - מנין לך שאמרתי כופרים מתוך שנאה. זאת קריאת מציאות פשוטה. אני אוהבת מאד את עמ"י וזה לא משנה את העובדה שרובו לא הולך לפי התורה. אהבת ישראל לא אמורה לעוור אותנו מלראות את זה.. 

מסירות הנפש להגן על המדינה אם היא לא מגיעה יחד עם אמונה וקיום מצוות, מה היא שונה מכל לאומיות אחרת של עם אחר בצבא אחר. 

נכון שעצם הנכונות להקריב - היא דבר גדול מאד שאי אפשר לבטל אותו, אבל כשזה מגיע מתוך כוחי ועוצם ידי זה אמור להכעיס את ה'. 

2 השיטות ידועות והויכוח הזה לא נולד היום.

שוב אני אומרת - ממש אין לי שום עניין לצאת צודקת ח"ו רק לשם הויכוח.. להיפך, על כל דבריך אני אומרת - לו יהי.

רק שכל עוד לא ברור שסאגת הגלות הסתיימה באופן סופי - זה לא מופרך ליהודי, בכל מקום בעולם, לא רק בא"י, להכין את עצמו בדרך מעשית לקראת הלא נודע. 

שבתקופת מלחמת העולם היו יהודים רבים שהתאבדו הן מיאוש והן מפחד שיפלו בידי הצורר.

א. אין כל ענין להגיד "אין ספק" וכו'. הרי היה מצב נוראי - אין לנו בכלל לדון על זה. ורבים הרבה- הרבה לאין ערוך לא נהגו כך גם במצבים איומים. קדושי עליון, הי"ד.

ב. הבעיה היא כשמציגים דבר כזה כ"אופציה". זה ממש דיבור אסור. הרי לא מדובר כאן באיזה "דיון הלכתי על קדושי מצדה", כפי שיש למשל בספרו של הרב גורן זצ"ל..

וככלל, היהדות מקדשת את החיים. ואין החיים נדחים משום עבירה, חוץ משלש חמורות (בלי להתייחס כעת ל"שעת השמד" וכד', שאלו עניינים הלכתיים לגבי נסיונות להעביר על דת ר"ל. וכן בלי להתייחס למלחמת מצוה, שיוצאים בה להרוג וליהרג חלילה, כדברי ספר "מנחת חינוך").

זה חלק מההיסטריה.

כי גם היום הרבה חילונים מתאבדים. (גם קצת דתים ,..)

מענין אותי  אנשים עם יראת שמים, התאבדו?? כמובן שוב זה מאוד מחריד מה שהם עברו ואי אפשר לעמוד במקומם.

רק שיהודי  אמור להרגיש כל הזמן את המשפט מול העינים,

" אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים"

 לקחת את החיים לבד זה ממש אסור, אדם לא מחליט כמה זמן הוא יחיה, זה רק אלוקים מחליט.

וכבר קרו מעולם שאנשים היו שניה לפני המוות ולא היה כל סיכוי בעולם שיחיו והם ניצלו, זה גם היה בשואה...

היה נס בשניה האחרונה בלתי צפוי....

אז איך בנ"א אמור לדעת שלא יקרה לו נס ?

רוב היהודים באירופה לא היו חרדים אבל גם לא חילוניים.

האזכורים של מתאבדים מופיעים בספרים רבים, לא זכורים לי שמות או פרטים מזהים.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.