א. הם לא רוצים להרוג אותנו יותר מאשר

    הערבים שכבר חיים כאן. אלו וגם אלו 

    רוצים להרוג את כולנו בהזדמנות הראשונה

    וההבדל היחיד בין חמאס לדאעש הוא שדאעש

    הורגים הרבה יותר מוסלמים אבל מבחינת היהודים

    אין ביניהם שום הבדל.

ב. דאעש עדיין לא התמודדו מול צבא סדיר ולא הוכיחו

    את יכולתם להתמודד עם מדינה סמכותית וריבונית.

    הם בינתיים התבססו רק בסוריה ועיראק שם השלטון

    בקושי קיים.

ג. מה זה קשור להגדלת המשפחה? זה ודאי וזה שמא.

   להימנע מלהביא ילדים רק כי אולי פעם ינצחו אותנו?

   זה לא כל כך הגיוני..... ב 70 שנה האחרונות עדיין

   אף אחד לא הצליח. האם נמתין עוד 70 כדי להיות בטוחים?

   יש הקוידש בורכו בעזרתו יהיה טוב!

אשמח אם תביאו אסמכתות לפני שמצטטים מישהו

הרבי אמר שיש דברים שחזל אמרו לא חייבים להיות במיוחד דברי פורעניות.

ולגבי מלחמת גוג ומגוג בגלל השואה נפטרנו מזה

אחפש את המכתב בהמשך

וזו לא הגלות הבאה - 

ואין צורך להבהיל את עצמו, על אף שהם מגעילים וצריך לחסלם.

ב"ה שאנו בארצנו, ויש לנו צבא חזק - 

והקב"ה החזירנו לכאן, "ומאמין כל העם שאין עוד גלות אחר הגאולה הזו" - לשונו של הרב קוק זצ"ל.

[רק שהגועל הזה, יכול "לעזור" לקבל עוד יותר פרופורציות, ולדעת כמה צריך להודות לה' על כך שיש לנו מדינה ויש לנו צבא. וגם פרופורציות על המחלוקות הפנימיות שלנו..]

יש לנו מדינה חזקה ועשירה, יש לנו צבא, אנחנו לא צריכים לפחוד משום אויב.

נגמרו הימים שבהם נרמסנו בידי מעצמות.

הבדלים עיקריים:

חמאס משתמש באכזריות זוועה למטרות פנים בתקווה שלא יצלמו אותם, דאעש משתמשים באכזריות זוועה למטרות חוץ ופנים מצלמים ומפיצים ככל יכולתם.

חמאס וחיזבאללה לא כבשו בזמן קצר יחסית שטחים גדולים (אמנם ללא כוחות משמעותיים שעמדו מולם)

כשקראתי את מה שכתבת אמרתי לבעלי - וואו תראה כאילו אני כתבתי את זה. 

והערבים שגרים מסביב לא מורידים את הפחד רק מעלים את החרדה מכל נסיעה על הכביש. גם הם יכולים לאמץ את השיטות האכזריות האלה.  

בקיצור, שמחה ששיתפת. אני אישית מנסה לעבוד על מידת הביטחון בקב"ה. אבל אני עוד לא שם. לצערי...

וכבר עכשיו קורה הרבה מאד, גם אם רחוק מאיתנו.

בינתיים חבל להרוס את החיים עם פחדים, כל עוד יש שלווה - תהני ממנה.

את יכולה לעבוד בכיוונים מעשיים שלא יזיקו - להוציא אזרחות נוספת, דרכון..

ואת יודעת, כשפרצה השואה הרבה יהודים לקחו רעל לפני שיגיעו ויתעללו בהם..

אף אחד לא יכול להגיד שהם לא עשו בחוכמה.

חבל שזה בכלל אופציה מוזכרת

זה שום אופציה בשום מקרה שבעולם

עוד דרכון לא תמיד עוזר, כמעט אין מקום שקט בעולם....

יש פעמים שזה הופך למסירות נפש גם על סמך חשש לא מיידי.

כמו במקרה עם 93 הבנות שעל שמן גן 93 בבני ברק.

אז לא בהכרח "נוגד את ההלכה באופן ברור ומוסכם". ועי' מסכת גיטין באגדות החורבן.

אבל לגבי אמיתתו, עי' בקישור שהבאתי להלן. והרבנית אסתר פרבשטיין, חוקרת השואה ומרצה עליה במכללה ומחברת ספר "בסתר רעם", חושבת שלא היה.

רק הקב"ה יודע בוודאות. 

המקור הכי אמין זה הגמרא בגיטין דף נז' עמ' ב. שם מסופר על ארבע מאות הילדים והילדות שקפצו לים ועל האישה ששבעת בניה נהרגו ובסוף היא קפצה ומתה. 

וגם שמעתי שמדובר באגדה שלא תועדה באף מקום ובאף מסמך למרות שהגרמנים תיעדו הכל.

זה אחד מ3 העברות של יהרג ואל יעבור, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, זה שגברים הרעילו את עצמם לא בטוח שהיו מבקשים מהם את אחד משלושת העברות הלל לעבור, כתבת קודם שהם רצו לא לסבול..

מאוד קשה לדון את האנשים בשואה, רק סתם אמרתי לגבי זה שהתאבדות אסור שתהיה אופציה ליהודי...

ומה שבאמת היה עם 93 הבנות , מי אמר שהם עשו נכון? לא יודעת...

לאן הגענו...

ולא ציוני,

אבל אני לפעמים חושבת:

אלו שבמלחמת העולם ברחו מוקדם - ניצלו. עובדה.

הם רצחו ורוצחים המונים. 

לא התכוונתי דוקא לברוח כפשוטו, אלא - להתכונן תכלס.

לנו כאנשים פרטיים אין צורך לעשות שום דבר.

ומי שכתבה "אלה שבמלחמת העולם ברחו מוקדם - ניצלו", כדאי שתכתבו עובדה שלמה:

אלה שעלו לארץ ישראל עוד לפני השואה - ניצלו.

והקימו כאן מדינה, ומגנים עליה, ב"ה.

ומי שרוצה לאמץ הסתכלות שהיא "כאילו-חרדית", שכביכול כאן זה כמו בגלות, ויאללה לברוח, שלא יתפלא על המחיר של ההיסטריה, ולא ימס לבב אחיו כלבבו.

יש הבדל גדול בין לעזור כנגד רגשי פחד שעולים לאיזה אשה, לבין לעשות מזה כאילו "דבר הגיוני שלומדים מההיסטוריה". מההיסטוריה לומדים ש"לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה" בכל שנות הגלות הארורה. שיהודים נרדפו בכל ארץ שהגיעו אליה, וב"ה שהיום יש לנו כח להכות את אויבינו, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. 

ולהגיע לרעיונות עיוועים של "להוציא אזרחות נוספת, דרכון"... זה כבר בכלל טירוף בעיני, ומזיק. להטיל בהלה חסרת שחר..

[ועוד יותר "לרמוז" "שיהודים בשואה לקחו רעל.."(!) לא יאומן..... איפה אנשים חיים..

(אגב, ללא קשר ישיר - יהודים בשואה, ברובם, עשו כל מאמץ להישרד, ולחיות. ובקשר לסיפור שהביאה כ"ראיה" "מה93 בנות שעל שמן יש גן בבני ברק" - הסיפור אינו ברור, והרבנית אסתר פרבשטיין, חוקרת השואה המפורסמת, אשתו של ראש ישיבת "חברון", מתקשה להאמין בו:  http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2612267&forum_id=771 ) רחמנא ליצלן]

ומי שמחפש "כיוונים מעשיים שלא יזיקו" - וגם יועילו. שירבה תורה, מעשים טובים, התגייסות לצבא להכי טוב שהוא יכול לתרום, תפילה וכו'. ולא יעסוק ב"רעיונות" איך לברוח..]

לאמריקה או לארץ ישראל - הינו הך..

ובהחלט הגישה שלי מן הסתם נובעת מהעובדה שאני חרדית - זה לא חשוב.

אין לי עניין לצאת צודקת - הלוואי שאתה והאחרים כאן צודקים והמדינה היא הסוף לייסורים,

אלא שכל עוד הדבר לא ברור - צריך לקחת בחשבון גם את הגישה שלא מתייחסת למדינה כאל גאולה,

ולהכין תוכנית מגירה.. לא מתוך היסטריה,  מתוך מחשבה קרה לגמרי.

שתהיה בטוח שכל מובילי המדינה כבר סדרו לעצמם בונקרים משוכללים..

כיוונים מעשיים שהזכרת - אדרבה, אין שום ויכוח..

[ידעתי שתוזכר אמריקה..]

לארץ ישראל, לא "ברחו".. באו מהבנה שבונים אותה מחדש. וכבר אמר אחד מגדולי האדמורי"ם אחרי השואה: אנחנו טעינו, ואנחנו מאד-מאד מצטערים על כך.

לדידי הדבר ברור לגמרי. והרב הרצוג זצ"ל - כשהגרמנים ימ"ש היו על סף פלישה לארץ, והבריטים הציעו לו להתעכב באנגליה שם שהה - עלה על מטוס מיד לארץ ואמר: אצלנו יש נבואה על שני חורבנות, לא על שלושה.

חס ושלום, "להכין תכנית מגירה". ומי שלא יכול להתגבר על מחשבות כאלה, לפחות שלא יתן להן פומבי ו"יציע".. קל וחומר כשרואים בחוש את הסייעתא דשמיא בנצחונותינו על אויבינו. קל וחומר כשכותבים על איזה אספסוף פראי-מדבר שמשתוללים במדינות ערב, ויראים לומר אפילו שהם נגד ישראל, שמא בכל יחוסלו.

"מובילי המדינה" לא "סידרו לעצמם" באופן פרטי שום דבר. כמו שיש מקלטים, וכמו שיש בכל מדינה מתוקנת אופציות למלחמה, אז גם כאן יש אופציה לניהול מלחמה מתוך מפקדה לאומית מוגנת היטב, כדי להילחם בכל מציאות נדרשת. אין לכך קשר ל"אופציות" פרטיות מעין אלו שנאמרו כאן.

ואם זו תוצאה של "השקפה חרדית", אין לי אלא להצר על כך - גם בשביל מי שזה גורם לו את זה.

עיניך הרואות שאדמורים, רבנים, וגישות שלמות שמאחוריהם יכולות להתברר כטעויות גורליות.

אז מה שברור לך לא ברור לכל אחד, וכל אחד יכול להעלות כאן מה שהוא חושב  ולהציע פתרונות שהוא רואה לנכון. ויש לך את הזכות לחלוק עלי אבל לא להשתומם שהעזתי להעלות לפומבי את דעותי.. 

לגבי הנצחונות- נצחונות קובעים מהו רצון ה'? להיטלר היו המון ניסים, הוא ניצל מהמון התנקשויות. יד ה' בכל דבר, גם בנצחונות של הרעים וגם בנצחונות של הטובים..

אני לא יכול להכריח מישהו לא לכתוב, אבל כן יכול לומר שזה דבר שיש לו השלכות רעות - ולמה יזיק איתן לאחרים. מי שלא רוצה לקבל - מה נעשה...

ב. אכן, יכולות להיות טעויות. שם היה מצב מבולבל - הן בגלל ה"הרגל" של 2000 שנה, שלא פשוט לשנותו.. והן בגלל אי ידיעה איך להתייחס בדיוק למצב המורכב שנוצר עם התעוררות עליה לארץ ואיתה גם "זרמים" בעייתיים, וכמו כן - קושי אובייקטיבי בגלל השלטון הזר שהיה כאן. 

לאחר מעשה - לצערנו - התבררה "הלכה".. אז אי אפשר להתייחס לכך כאילו אותו דבר.

ג. לגבי הנצחונות. מלבד מה שאין מקום להשוואה כלל וכלל. "לא עביד קוב"ה ניסא לשקרא". ואין כל השוואה בין חשבון של "הסתר פנים" שנותן מקום לרשע לזמן מה, לבין הארת פנים שעוזרת לעם ישראל; הרי שגם מבחינה ריאלית פשוטה: אנחנו רואים שב"ה יש לנו צבא חזק, ניצחנו עד כה, ובעז"ה גם הלאה, יותר ויותר. ובוודאי שרואים סייעתא דשמיא ברורה.

לגבי העניין של ההתאבדות שהזכרתי,

כיוון שזה היפותטי ולא עניין של כאן ועכשיו, אי אפשר לקחת את זה כהצעה להתאבדות. 

בוודאי שזה אסור ברוב המקרים,  אבל אני חושבת, מנסיוני, שעצם הידיעה שקיימת אופציהרחוקה כזו "להעלם" במקרה הכי גרוע, זה מרגיע לפחדים.

יכול להיות שזה רק אני, ויכול להיות שזה דבר שיכול לעזור לעוד אנשים חוץ ממני. אנשים שלא מצליחים לקנות הסברים אחרים אופטימיים יותר.

לגבי הדרכון והאזרחות - מי שמרגיש מאד שלם עם הגישה שעליו הוא גדל, הוא ממילא לא פוחד וההצעה הזו היא לא בשבילו.

אבל מי שכן מהסס - יש להיסוס שלו על מה לחול. זה לא שהדברים כל כך ברורים..

בכל זאת, צבא שרובו כופר, במדינה שרובה כופרת, לפי התנ"ך לא היה אמור להצליח.. משהו כאן לא הכי מסתדר..

יכול להיות שמשהו רע מאד מחכה בסיבוב.

זה לא מבטיח שכך יהיה גם עכשיו.

מה שכתבת בהתחלה. זה ממש נורא ואיום. לא רק "אסור" אלא גם לא דבר נורמלי. צריך גם סתם בריאות טבעית. ואם למישהי יש דבר כזה, שתלך לטפל... (קל וחומר כשזה מוזכר ב"הקשר" שהוזכר.. רחמנא ליצלן). בפחדים צריך לטפל, והרבה לפני שלב "הזדקקות" ל"הרגעה" כזו...  עצם המצב ה"לא אופטימי יותר" - גם הוא צריך טיפול. וגם סתם חבל על מה שזה עושה לאדם.

הדברים ברורים לחלוטין - יש בחירה לאדם אם ליירא את עצמו. שוב - מזיק לעצמו בלבד. מי ש"בוחר" בדרך זו, אין לי אלא להצטער עבורו. 

ו..או, כעת אולי הובן... "צבא שרובו כופר" "במדינה שרובה כופרת"... "לפי התנ"ך לא אמור להצליח"..  מי שמתחנך על שנאה כזו וקטרוג כזה - שלא יתפלא אם קורה לו מה שכתוב בתוכחה "ופחדת"..  הרי "הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו, ואפילו הקדושים. ואפילו שיאמרו שהוא לשם שמיים" - דברי הגר"א באבן שלמה; והוא "מנתק" עצמו מהם..

ו"משהו לא הכי מסתדר".. אם בעיניים  הקטנות של האדם משהו "לא מסתדר" באיך שה' מחזיר את עמו לארץ ושומרו ומרוממו - אז צריך לתקן את עיניו, ולא "להכתיב" כביכול לה' איך הוא היה אמור לנהוג.. - ושלא "יאיים" על אף אחד ש"יכול להיות שמשהו רע מאד מחכה בסיבוב"...   "החטא ועונשו" - היחידים שנבהלים עד כדי קרוב להיסטריה מהתיאוריה הזו, שהם תולים אותה ב"חטאי" אחרים - זה אלו שאומרים אותה בעצמם...  אולי כדאי ללמוד מזה משהו.

גם עצם הקטרוג הזה, מזעזע. אנשים צעירים שנמצאים בצבא בנכונות כל רגע למסור את הנפש, כולל עבור כאלו שחושבים "להכין דרכונים" - זה "צבא שרובו כופר".. רחמנא ליצלן. הרבה תשובה צריך לעשות על צורת הדיבור הזו. אינני יודע כמה יש בסביבה  ה"יפה" שמדברת כך, בעלי זכויות כאלו.

וזה מלבד השקר העובדתי הגמור. עשו סטאטיסטיקה,שלא רק שרוב אזרחי המדינה מאמינים בה', אלא שרובם גם מאמינים בתורה מן השמיים.

"כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו" (אור החיים הקדוש ויקרא כ"ה, כ"ח). זה "מתסדר"?.. כנראה שבעיניים של הקב"ה החשבונות אחרים וגדולים יותר.

ורבי מאיר אומר שאפילו אם עובדים ע"ז ר"ל - נקראים בנים, ובנים מעולים.. יש הבדל בין חשבונות "פרטיים" שנוגעים לאדם, לבין דיבור על כלל ישראל, ועל מה ששייך לכלל ישראל (מדינה, צבא..) אז כמובן צריך בכל תוקף להשתדל להרבות זכויות - אבל לקטרג על כלל ישראל? ה' יצילנו.

והבחינה אם הדרך טובה או לא היא אם טוב להם או לא. כיוון שטוב לי ב"ה אני לא רואה צורך לטפל בעצמי, תודה על הדאגה..

לגבי יתר הויכוח - מנין לך שאמרתי כופרים מתוך שנאה. זאת קריאת מציאות פשוטה. אני אוהבת מאד את עמ"י וזה לא משנה את העובדה שרובו לא הולך לפי התורה. אהבת ישראל לא אמורה לעוור אותנו מלראות את זה.. 

מסירות הנפש להגן על המדינה אם היא לא מגיעה יחד עם אמונה וקיום מצוות, מה היא שונה מכל לאומיות אחרת של עם אחר בצבא אחר. 

נכון שעצם הנכונות להקריב - היא דבר גדול מאד שאי אפשר לבטל אותו, אבל כשזה מגיע מתוך כוחי ועוצם ידי זה אמור להכעיס את ה'. 

2 השיטות ידועות והויכוח הזה לא נולד היום.

שוב אני אומרת - ממש אין לי שום עניין לצאת צודקת ח"ו רק לשם הויכוח.. להיפך, על כל דבריך אני אומרת - לו יהי.

רק שכל עוד לא ברור שסאגת הגלות הסתיימה באופן סופי - זה לא מופרך ליהודי, בכל מקום בעולם, לא רק בא"י, להכין את עצמו בדרך מעשית לקראת הלא נודע. 

שבתקופת מלחמת העולם היו יהודים רבים שהתאבדו הן מיאוש והן מפחד שיפלו בידי הצורר.

א. אין כל ענין להגיד "אין ספק" וכו'. הרי היה מצב נוראי - אין לנו בכלל לדון על זה. ורבים הרבה- הרבה לאין ערוך לא נהגו כך גם במצבים איומים. קדושי עליון, הי"ד.

ב. הבעיה היא כשמציגים דבר כזה כ"אופציה". זה ממש דיבור אסור. הרי לא מדובר כאן באיזה "דיון הלכתי על קדושי מצדה", כפי שיש למשל בספרו של הרב גורן זצ"ל..

וככלל, היהדות מקדשת את החיים. ואין החיים נדחים משום עבירה, חוץ משלש חמורות (בלי להתייחס כעת ל"שעת השמד" וכד', שאלו עניינים הלכתיים לגבי נסיונות להעביר על דת ר"ל. וכן בלי להתייחס למלחמת מצוה, שיוצאים בה להרוג וליהרג חלילה, כדברי ספר "מנחת חינוך").

זה חלק מההיסטריה.

כי גם היום הרבה חילונים מתאבדים. (גם קצת דתים ,..)

מענין אותי  אנשים עם יראת שמים, התאבדו?? כמובן שוב זה מאוד מחריד מה שהם עברו ואי אפשר לעמוד במקומם.

רק שיהודי  אמור להרגיש כל הזמן את המשפט מול העינים,

" אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים"

 לקחת את החיים לבד זה ממש אסור, אדם לא מחליט כמה זמן הוא יחיה, זה רק אלוקים מחליט.

וכבר קרו מעולם שאנשים היו שניה לפני המוות ולא היה כל סיכוי בעולם שיחיו והם ניצלו, זה גם היה בשואה...

היה נס בשניה האחרונה בלתי צפוי....

אז איך בנ"א אמור לדעת שלא יקרה לו נס ?

רוב היהודים באירופה לא היו חרדים אבל גם לא חילוניים.

האזכורים של מתאבדים מופיעים בספרים רבים, לא זכורים לי שמות או פרטים מזהים.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.