לומדים חסידות ומבינים שכל מה שקורה זה לטובה ממש

משמחת הקשורה בחיים, שמחות, לידות, חתונות, וכן פעילות משחררת ומאווררת לך, עם הומור... שתתאזני...

בשלב כלשהו החלטתי להיות צמודה פחות לחדשות. לאף אחד לא יעזור אם אקרא תיאור מפורט של אסונות וכו', ה' ישמור. 

יש דברים שמוטב לא לדעת (והם בגדר - יוסיף דעת - יוסיף מכאוב). 

ואירועים שנוגעים לנו, שקורים בסביבה הקרובה וכד' - הכאב באמת עצום, וכפי שהציעו פה, אין בררה אלא להפנות אותו לתפילה ולזעקה - רוצים כבר גאולה שלמה!

גם לימוד מעמיק (חסידות, למשל), והתמקדות בעשייה תורמים המון. 

אמנות כמו ציור, נגינה, כתיבה וכד' עשויה לעזור גם היא - לתת פורקן לרגש. 

וגם הימצאות בסביבה תומכת - להיפגש יותר עם חברות, אפילו שיחה טלפונית. 

ואם קשה במיוחד - אפשר ללכת למוח אחד או למטפלת מתחום אחר, שאת מתחברת אליה. לפעמים מפגש כזה יכול לעשות טוב, ולתת כוח לתקופה ארוכה.   

בקיצור - את נורמלית לגמרי. ואם קצת קשה - כדאי להכיר שיטות שעוזרות להתמודד ולהמשיך מתוך שמחה! כתבתי כמה רעיונות שעוזרים לי. מאמינה שיש עוד רעיונות שלא חשבתי עליהם. 

בהצלחה רבה!

אני זוכרת גם כל דבר נורא שקרה לנשים בהריון בשנים האחרונות וגם לילדים.

סוחט! 

בתור בחורה הייתי קוראת הרבה ספרי שואה ורואה סרטים בנושא.

מאז שיש לי ילדים אני לא מסוגלת לשמוע על הנושא ואפילו ביום השואה אני ממש נמנעת מלשמוע עדויות וסיפורים

פשוט לא מסוגלת ומעמידה פנים שזה יום רגיל

יש לי 3 ילדים. בהפרשים של שנתיים. אחרי כל לידה לוקח לי להתאושש רגשית בין שנה וחצי לשנתיים.

ואז היתה מגיעה הלידה הבאה.

להתאושש אני מתכוונת זה לקום בבוקר ולראות שיש תקוה, שהחיים בסדר ולא הכל קורס ומתמוטט עלי עוד רגע. 

אחרי לידות אני בתוך בועה שחורה וסמיכה לפחות חצי שנה במקרה הטוב. א"כ עד גיל שנה זה סתם נורא קשה. א"כ זה רק קשה ומשנה וחצי עד שנתיים אחרי לידה אני מתחילה להרגיש בסדר. שהכל בסדר. שהחיים בסדר. שאני בסדר ושיהיה בסדר (זה לא פחות חשוב).

אחרי הילד השני קלטתי שזה השטאנץ אצלי והחלטתי למנוע. 

זה לא היה מספיק יעיל ונולד השלישי.

עכשיו אני מונעת בדרך האפקטיבית ביותר וזוכה לשפיות, לשמחה, לנחת רוח, לרוגע, ולבריאות נפשית.

ולגבי הזמן שלאחר הלידה. מבחינה הורמונלית- עד שנה וחצי הקוקטייל ההורמונלי בגוף האישה זהה לזה שלאחר הלידה. מבחינה רגשית אותו כנ"ל. כך שרווחים גדולים יותר ממה שנהוג בד"כ מוסיפים שפיות ובריאות לאמא וכמובן לילדים שלה 

שיש להם אמא שמחה רגועה ונינוחה. 

העצות שנתנו לך הן חיוביות ומצויינות, אבל יש גבול שממנו אולי נדרש טיפול מקצועי?

זאת שאלה שרק את יכולה לענות עליה. אם זה פוגע לך בחיים, משפיע עליך עד כדי כך שמונעממך להגשים ולפעול בדרך שאת רוצה, יש מקום לפנות לגורם מקצועי שיתן הכוונה או טיפול לאיוורור רגשות, כלים להתמודדות עם הקושי ומענה לצורך הקיים.

בהצלחה ורק בשורות טובות שנתבשר!

כולנו חווים לפעמים רגעים קשים. אך אם הרגע הקשה הזה נמשך ונמשך ואינו נגמר - ייתכן מאד שדרושה עזרה מקצועית.

לפני שנים אחדות הייתה לי תקופה קשה במיוחד - מישהי שהכרתי נהרגה בפיגוע, ולא הפסקתי לחשוב עליה ועל משפחתה. הרגשתי שזה (יחד עם עוד כמה חוויות קשות שהצטברו) ממש פוגע בתפקוד היום-יומי שלי, ופניתי לטיפול. ב"ה הועיל מאוד. אחרי כמה מפגשים שבתי לשגרה. 

הילדים זקוקים לאימא חזקה ושמחה, ואם יש צורך בטיפול. אין סיבה להתבייש.

אני מסתכלת על אמא שלה והכאב חותך אותי משתק אותי.

ילדה תמימה, שלא חוותה ולא תחווה , נשמה טהורה .נקיה . ואני לא מצליחה להבין .

כואבים. אולי בוכים.

נושמים עמוק.

ומתחילים לשנות כיוון מחשבה - מתמקדים ומודים על כל כך המון טוב שיש. בעל. ילדים. דירה. אוכל . 

מבינים שה' נתן לנו כל כך הרבה דברים ברורים מאליהם. ולא צריך אסון כדי להבין כמה טוב יש לנו. ו מתחילים לשמוח בכל הטוב שה' נתן לנו. מתמקדים בעתיד הטוב. רוקדים ומרקידים את הילדים בקפיצות וצחוקים...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות