לומדים חסידות ומבינים שכל מה שקורה זה לטובה ממש

משמחת הקשורה בחיים, שמחות, לידות, חתונות, וכן פעילות משחררת ומאווררת לך, עם הומור... שתתאזני...

בשלב כלשהו החלטתי להיות צמודה פחות לחדשות. לאף אחד לא יעזור אם אקרא תיאור מפורט של אסונות וכו', ה' ישמור. 

יש דברים שמוטב לא לדעת (והם בגדר - יוסיף דעת - יוסיף מכאוב). 

ואירועים שנוגעים לנו, שקורים בסביבה הקרובה וכד' - הכאב באמת עצום, וכפי שהציעו פה, אין בררה אלא להפנות אותו לתפילה ולזעקה - רוצים כבר גאולה שלמה!

גם לימוד מעמיק (חסידות, למשל), והתמקדות בעשייה תורמים המון. 

אמנות כמו ציור, נגינה, כתיבה וכד' עשויה לעזור גם היא - לתת פורקן לרגש. 

וגם הימצאות בסביבה תומכת - להיפגש יותר עם חברות, אפילו שיחה טלפונית. 

ואם קשה במיוחד - אפשר ללכת למוח אחד או למטפלת מתחום אחר, שאת מתחברת אליה. לפעמים מפגש כזה יכול לעשות טוב, ולתת כוח לתקופה ארוכה.   

בקיצור - את נורמלית לגמרי. ואם קצת קשה - כדאי להכיר שיטות שעוזרות להתמודד ולהמשיך מתוך שמחה! כתבתי כמה רעיונות שעוזרים לי. מאמינה שיש עוד רעיונות שלא חשבתי עליהם. 

בהצלחה רבה!

אני זוכרת גם כל דבר נורא שקרה לנשים בהריון בשנים האחרונות וגם לילדים.

סוחט! 

בתור בחורה הייתי קוראת הרבה ספרי שואה ורואה סרטים בנושא.

מאז שיש לי ילדים אני לא מסוגלת לשמוע על הנושא ואפילו ביום השואה אני ממש נמנעת מלשמוע עדויות וסיפורים

פשוט לא מסוגלת ומעמידה פנים שזה יום רגיל

יש לי 3 ילדים. בהפרשים של שנתיים. אחרי כל לידה לוקח לי להתאושש רגשית בין שנה וחצי לשנתיים.

ואז היתה מגיעה הלידה הבאה.

להתאושש אני מתכוונת זה לקום בבוקר ולראות שיש תקוה, שהחיים בסדר ולא הכל קורס ומתמוטט עלי עוד רגע. 

אחרי לידות אני בתוך בועה שחורה וסמיכה לפחות חצי שנה במקרה הטוב. א"כ עד גיל שנה זה סתם נורא קשה. א"כ זה רק קשה ומשנה וחצי עד שנתיים אחרי לידה אני מתחילה להרגיש בסדר. שהכל בסדר. שהחיים בסדר. שאני בסדר ושיהיה בסדר (זה לא פחות חשוב).

אחרי הילד השני קלטתי שזה השטאנץ אצלי והחלטתי למנוע. 

זה לא היה מספיק יעיל ונולד השלישי.

עכשיו אני מונעת בדרך האפקטיבית ביותר וזוכה לשפיות, לשמחה, לנחת רוח, לרוגע, ולבריאות נפשית.

ולגבי הזמן שלאחר הלידה. מבחינה הורמונלית- עד שנה וחצי הקוקטייל ההורמונלי בגוף האישה זהה לזה שלאחר הלידה. מבחינה רגשית אותו כנ"ל. כך שרווחים גדולים יותר ממה שנהוג בד"כ מוסיפים שפיות ובריאות לאמא וכמובן לילדים שלה 

שיש להם אמא שמחה רגועה ונינוחה. 

העצות שנתנו לך הן חיוביות ומצויינות, אבל יש גבול שממנו אולי נדרש טיפול מקצועי?

זאת שאלה שרק את יכולה לענות עליה. אם זה פוגע לך בחיים, משפיע עליך עד כדי כך שמונעממך להגשים ולפעול בדרך שאת רוצה, יש מקום לפנות לגורם מקצועי שיתן הכוונה או טיפול לאיוורור רגשות, כלים להתמודדות עם הקושי ומענה לצורך הקיים.

בהצלחה ורק בשורות טובות שנתבשר!

כולנו חווים לפעמים רגעים קשים. אך אם הרגע הקשה הזה נמשך ונמשך ואינו נגמר - ייתכן מאד שדרושה עזרה מקצועית.

לפני שנים אחדות הייתה לי תקופה קשה במיוחד - מישהי שהכרתי נהרגה בפיגוע, ולא הפסקתי לחשוב עליה ועל משפחתה. הרגשתי שזה (יחד עם עוד כמה חוויות קשות שהצטברו) ממש פוגע בתפקוד היום-יומי שלי, ופניתי לטיפול. ב"ה הועיל מאוד. אחרי כמה מפגשים שבתי לשגרה. 

הילדים זקוקים לאימא חזקה ושמחה, ואם יש צורך בטיפול. אין סיבה להתבייש.

אני מסתכלת על אמא שלה והכאב חותך אותי משתק אותי.

ילדה תמימה, שלא חוותה ולא תחווה , נשמה טהורה .נקיה . ואני לא מצליחה להבין .

כואבים. אולי בוכים.

נושמים עמוק.

ומתחילים לשנות כיוון מחשבה - מתמקדים ומודים על כל כך המון טוב שיש. בעל. ילדים. דירה. אוכל . 

מבינים שה' נתן לנו כל כך הרבה דברים ברורים מאליהם. ולא צריך אסון כדי להבין כמה טוב יש לנו. ו מתחילים לשמוח בכל הטוב שה' נתן לנו. מתמקדים בעתיד הטוב. רוקדים ומרקידים את הילדים בקפיצות וצחוקים...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...