"עד עכשיו איכשהו השלמתי עם זה"

אני מעלה כמה שאלות. את לא צריכה לענות לי (אלא אם דווקא בא לך). אני מציעה לך להרהר בהן, כי הן נראות לי משמעותיות:

מה גרם לכך שעד עכשיו השלמת?

האם היה משהו שהקל עלייך?

האם היה לך, לדוגמה, איזה תאריך יעד בראש, או משהו שאמור לקרות, ואחריו המצב ישתנה, ועד אליו אפשר 'לסחוב'?

האם היה משהו ששמעת על התנהגות של תינוקת, על ציפיות מתינוקת, על טיפול בתינוקת, שגרם לך לתלות תקווה בגיל הזה דווקא? ואם כן - מה היה הדבר הזה? עד כמה נראה לך שזו הייתה אמירה מבוססת, מושכלת?

האם יש משהו בנסיבות חייכם החיצוניות שהשתנה, שגרם לכך שעכשיו המצב כבר יהיה קשה?

האם יש משהו שיכול היה לגרום לכך שגם עם המצב כרגע תשלימי?

האם יש לדעתך דבר שיכול היה לגרום לך ליהנות מהמצב החדש? למשל שינוי של פרט אחד קטן שמציק לך במיוחד, פתרון לאיזו בעיה טכנית, או משהו בדומה?

יש לי בארסנל כמה נאומים על "זה מצב לא בריא" ועל "זה בטוח גם מפריע לה להתפתח" אבל לעת עתה אני מתאפקת ולא שולפת אותם. נראה לי שכרגע מי שחשוב להתמקד בו הוא את, האמא, והשאלה הגדולה היא אם מבחינתך המצב הזה הוא אכן רע. אם כן אז דרוש שינוי בכל מקרה, גם אם לתינוקת נפלא ככה.

כתבתי 'פתרון לאיזו בעיה טכנית' ונראה לי שזה יצא לגמרי מעומעם, אז אני אתן דוגמה אחת, רק כדי שיהיה כיוון כללי (יכולים להיות כמובן עוד הרבה סוגי פתרונות):

אז אני מתכוונת למשל למצב שאת מחליטה שהבעיה הכי מטרידה היא שבגיל חצי שנה היא כבר כבדה לך מדי להחזיק הרבה בידיים, ואז פתרון טכני טוב יכול להיות מנשא גב איכותי, שבגיל הזה ובמשקל הזה לרוב הנשים זה אמור להיות קל מאוד.

השאלה היא אם זה הכיוון, אם פתרונות טכניים מהסוג הזה יקלו עלייך.

מה דעתך?

כל כך הרבה פעמים אני רואה את זה סביבי (וגם על עצמי): עם המציאות עצמה יכולנו להסתדר, אבל כשבאים מראש עם ציפיות שונות ונוצר פער בין הציפיות למציאות - הפער הזה מכאיב ממש.

אז דבר ראשון קבלי חיבוק לקושי.

וחיבוק לעצמך, שאת אמא כל כך מסורה וטובה לה. נשמע שהגרלת תינוקת רגישה יחסית (לא משהו ממש חריג, רק קצת יותר בצד הרגיש של הסקאלה), שיש לה באמת צורך גבוה בקרבה - ואיזה מזל יש לה שהיא הרוויחה אותך!

אם את מחפשת לך חומר קריאה שיעשה לך טוב עם העבודה העצומה שאת עושה, חפשי טקסטים של / על הפסיכואנליטיקאן ג'ון בולבי. יש למשל תקציר על משנתו בחוברת מטעם האוניברסיטה הפתוחה - קריא מאוד, לא רק לאנשי מקצוע. תוכלי לראות איזה חשיבות עצומה משחקת 'דמות ההיקשרות' בהתפתחות הרגשית של תינוק. (אולי יש משהו גם בוויקיפדיה. עריכה: מצאתי בוויקיפדיה את זה. מעט אבל גם משהו)

לגבי הקשר עם אבא, אני לא יודעת אם בעלך מחפש לשמוע עצות איך לחזק את הקשר. אם לא - עדיף לסמוך עליו שימצא כבר את הדרכים הטובות שלו. אם הוא כן מחפש עצות, הייתי ממליצה לו שלושה דברים:

א) שימצא לו זמנים ודרכים שטוב לו להיות איתה, לרקוד איתה או לספר לה או לשיר לה או מה שהכי מתאים לו וקרוב ללבו - אבל אם היא מראה שהיא רוצה אותך, שמיד יעביר לך. רק כשיהיה לה ביטחון שהוא לא בא על חשבון דמות ההיקשרות הראשית שלה, תהיה לה רגיעה נפשית להעמיק את הקשר איתו ולאהוב להיות איתו.

ב) שלא ינסה להעתיק ממך את הדרכים שבהן את מטפלת בה, אלא יעשה בדרך שנוחה ומתאימה לו. מאוד מאוד חשוב לתינוק שמי שמטפל בו ייהנה מזה.

ג) התינוקת קשורה אלייך מאוד וחווה את העולם דרכך. כמה שהוא ישדר יותר אהבה *אלייך*, כך התינוקת תרגיש יותר ביטחון כלפיו.

מקווה (ובטוחה!) שבע"ה, לאט לאט, הדברים האלה יחלחלו, וייבנה לתינוקת קשר קרוב עם אבא, שישחרר אותך קצת להתאוורר. אין ספק שאת זקוקה לזה!

לא התייחסתי לנושא השינה שלה, שנשמע שמקשה עלייך מאוד. אני עוד מנסה לחשוב איך אפשר להקל. מקווה שתקבלי רעיונות טובים גם מאחרות.

תינוקת בת חצי שנה יכולה שיהיה לה סדר יום פחות או יותר.

דווקא לקום בטווח של שעתיים בבוקר (7-9) נראה לי סביר אבל ,לדוגמא, אחרי שהיא ינקה בבוקר אם היא ינקה כראוי ועשתה גרעפס היא בטוח לא צריכה לאכול בתוך שעתיים וחצי. את מוודאת שגם הטיטול נקי ונותנת לה צעצועים. את יכולה קצת לתעסק איתה אבל את יכולה גם לשטוף כלים ולתת לה לשחק בלעדייך(בהשגחה כמובן). אחרי ההנקה הבאה שוב לפחות שעתיים וחצי אחרי הקודמת היא יכולה לחזור לישון בין שעה לשלוש שעות. 

זה דוגמא לסדר בוקר. 

והרעיון הוא שיש סדר פחות או יותר. תינוק הוא לא מכשיר שאפשר לכוון לפי שעות ומינגד אם את שמה אותה במיטה והיא בוכה כמה דקות עד שהיא נרדמת לא קרה כלום .

מצב כזה עלול לפגוע בך מאוד אם ימשך זמן רב מידי. אצלי היה בדיוק אותו דבר עם הגדולה רק שאני הייתי סטודנטית וזה אילץ אותי לשים אותה במעון של המכללה ואז היא למדה שיש עוד אנשים נחמדים בעולם חוץ מאמא.

בגלל שהיא לא לקחה בקבוק הייתי באה כל שעתיים להניק, אבל בין הנקה להנקה יכולתי לשבת בשיעור בשקט.

בהתחלה היא בכתה למשך שבוע שלם ואני אמרתי למטפלות שלא יתרגשו, שיאמינו לי, בסוף זה יעבור, וכך היה. אחרי שבוע היא הפכה להיות אחת התינוקות הכי חברותיות ושמחות במעון.

אז אני לא חושבת שהפתרון בשבילך זה דווקא מעון אבל אולי כן מטפלת לאיזה חודש עד שהיא תתרגל. ותבואי להניק אותה.

את גם יכולה לשאוב לה, ואם היא לא לוקחת בקבוק אפשר לתת לה במזרק או להתחיל איתה מרק טחון/פירות וכו'. העיקר שתתרגל לשהות אצל עוד מישהו חוץ מאמא.

לפעמים הבעיה היא לא רק בתינוק אלא גם בנו שקשה לנו לשחרר אותה למישהו אחר ואז נוצרת מין תלות שכזו ובמקרים מסויימים זה לא בהכרח טוב.

אולי גם תנסי לתת לבעלך לטפל בה. לקלח, להלביש, לשחק... כל מה שזה לא אוכל או שינה.

נראה לי שבשלב ראשון את צריכה קודם להרגיל אותה להיפרד ממך לכמה שעות ורק אז תוכלי לפנות לשלב הבא שזה לצאת עם בעלך. כל פעם תגדילי לה את מעגל האנשים שהיא מסכימה להיות איתם. בהתחלה, בעלך אח"כ מטפלת, אח"כ סבא וסבתא, אח"כ בייביסיטר....

כתבת שהיא לא נותנת לאף אחד להחזיק אותה יותר מידי.

ועוד משפטים מהסוג הזה.

מה ז"א לא נותנת? מה יקרה אם מישהו אחר יחזיק אותה? מה יקרה אם לא תניקי אותה כ"כ הרבה?

הרבה פעמים אמהות מפחדות ממה שיקרה אם הן תעשינה מה שנראה להן טוב ונכון, ואז נוצר מצב לא בריא שהן לא עושות מה שהן חושבות שנכון, מתוך פחד!

מי מחנך? מי ההורה? מי קובע מה נכון?

אין לי שום ספק שאת אמא שקשובה לצרכים של התינוקת שלה, אבל זה לא אומר שהיא צריכה להחליט מה נכון לעשות... הצילו- אחריות כזו על ילדה בת חצי שנה? מאיפה לה לדעת מה באמת טוב? בשביל זה יש לה אמא, לא?

ספר מומלץ מאוווווד שיעשה לך סדר בבלאגן!

נתחיל בזה שאני ממש מבינה את הקושי איתו את מתמודדת.

הקושי שאת מדברת עליו שכיח מאוד בקרב אמהות רבות.

כשנולדה ביתי הבכורה הייתי גם אני במצב דומה.

ושני דברים עזרו לי:

1) הספר הלוחשת לתינוקות שאמא שלי קנתה לי במתנה.

2) יועצת הנקה.

אתחיל דווקא בנקודה השניה שהעליתי:

אני הייתי בלימודים וכשהייתי מגיעה חזרה הביתה, ביתי היתה יכולה לינוק ממני במשך כמעט שעה...ואח"כ לבכות שעה נוספת...

את יכולה לנחש כמה זה מתסכל ומעייף...כמה ייסורי מצפון- היא בטח מתגעגעת אליי, היא זקוקה לי וכדו'.

עד שכבר באמת נשברתי והתקשרתי ליועצת הנקה.

היא שמעה מה הגיל שלה ומה קורה כשאני מגיעה הביתה ונתנה לי הוראה ברורה- "בפעם הבאה שאת מניקה, את שמה הסטופר על 20 דק'.

כשהוא מצפצף, את מנתקת את הקטנה מהשד.

לא משנה כמה היא בוכה, אחרי 20 דק' היא כבר שבעה ל3 שעות!"

ועוד הוסיפה היועצת, שכעבור שבוע אבחין בכך שהתינוקת בעצמה מנתקת את עצמה מהשד אפילו אחרי פחות זמן.

ואכן, כך היה. אחרי שבוע הבת שלי עצרה בעצמה את ההנקה אחרי קצת פחות מ10 דקות.

עכשיו הייתי צריכה להפנים שהבכי הוא לא כתוצאה מרעב ולא להתפתות ולהניק אותה לפני תום 3 השעות.

ולכן קראתי את הלוחשת לתינוקות.

ולפי עצת הספר עקבתי אחרי ביתי במשך כמה ימים- כתבתי מתי הנקתי אותה, מתי היא בכתה שוב וכדו'.

כך גיליתי שאומנם נראה שהיא מבולגנת, אך למעשה יש לה סדר יום מאוד ברור והוא זהה מידי יום.

היא אכלה בשעה X הלכה לישון בשעה Y ובכתה בשעהZ...

הוקל לי כשראיתי שהדברים מסתדרים לפי עצת הספר- התינוק יונק, אח"כ משחק והולך לישון במחזור של 3 שעות!

איזו תגלית מדהימה! יכולתי פתאום להבין את הבת שלי! היא לא בוכה רק מרעב! היא בוכה גם מעייפות!.

מייד כשקמה הנקתי אותה, כעבור שעתיים וחצי היא בכתה והנחתי אותה במיטה, והיא פשוט נרדמה! 

בשלב מאוחר יותר יכולתי להבחין בסוגי בכי שונים וסימנים נוספים- כמו שיפשוף עיניים וכדו' ולהבין גם מתי מדובר בכאב ומתי בבקשה.

מה אני אגיד לך? עולם חדש התגלה! היא קיבלה סדר יום מובנה, אני יכולתי לצפות פחות או יותר מתי היא תהיה שוב רעבה, בעצת הספר יצרנו סדר ערב שבסופו היא הלכה לישון (מקלחת הנקה ולמיטה - למינימום 4 שעות עד ההנקה הבאה...)

עולם אחר!

קיבלנו את הערב במתנה רק לי ולבעלי המתוק!

את יכולה לנחש שכך גם נהגתי עם שאר הילדים הבאים וזה עובד מצויין...

אז מניסיוני אני ממליצה בחום!

בהצלחה!

זה נותן מושג על מה אפשר לצפות מתינוקות, ואיך לבנות סדר יום, כפי שכבר נכתב כאן.

הרושם שלי ממה שכתבת הוא שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

לאחרונה נתתי לחברה לקרוא את הספר, אחרי שסיפרה לי שכל ערב התינוקת שלה (בת חצי שנה) ערה עד מאוחר ודורשת יחס, מה שלא מאפשר לה לישון מספיק. להפתעתה התינוקת התרגלה במהירות מפתיעה לסדר החדש, כאילו רק לזה היא חיכתה!

חשוב לציין שלא בטוח שכל הרעיונות בספר יתאימו לך, אבל אין לי ספק שסדר היום שלכם ישתפר ויוקל לך.

בהצלחה!

בימים כאלה ארוכים של חורף..ואת כל היום איתה בבית בלי לצאת, 

אני מציעה לך משהו שאני עשיתי-

חילקתי את המשחקים והיאזורים בבית..

בבוקר- היית משחקת איתה בסלון עם צעצועים רכים, אחרי השינה של הבוקר, היא לידי על המטבח בטרמפולינה ואני מכינה צהריים, בצהריים עם הגדול שוב בסלון עם משחקים אחרים..

ככה תרגישי יותר "סדר יום" ולא כל זמן "משחק" וגם היא יותר מתעניינת ולא כל הזמן על אותו שטיח עם הצעצוע הקבוע שלידה..

בהצלחה!

הכותבות כאן שיקפו את הצד של הסדר והגבולות שחשוב לתינוקת, וכמובן שיש בזה אמת.

אבל לדעתי חשוב אולי אפילו יותר להדגיש את החום והנתינה ללא גבולות שהיא צריכה. כי אנחנו בני אדם, גם התינוקת וגם האמא, ולא מחשבים. אולי התינוקת אכלה לפני חצי שעה אבל היתה צריכה לעשות בטיטול וזה הפריע לה להמשיך ולאכול, ולכן היא עדיין רעבה. או כל מיני אפשרויות אחרות. איך אפשר לדעת בפסקנות שהיא בטוח לא רעבה למשך שעתיים וחצי? ואם זו טעות והיא לא גמרה לאכול, זה נצח בשבילה לחכות כ"כ הרבה זמן! ובכלל, יכולים להיות לה גם צרכים אחרים בהנקה שהם קריטיים לא פחות! ואיך אפשר לדעת מה קורה בראש של תינוקת חסרת אונים שמרגישה צודך עז בקרבה של אמא ומקבלת דחיה?

יש כאן צורך באיזון בין הגבולות והסדר לבין החום והמסירות שהיא צריכה לקבל. וכמובן שהאידיאל הוא שהיא תקבל את שניהם ביחד כי זה לא מחוייב שהם יסתרו זה את זה. אבל זה לא דבר פשוט... וצריך לשים לב אם לא עוברים את הגבול ומשלמים מחיר שלא רוצים לשלם.

וכמובן שצריך איזון בין הצרכים של התינוקת לבין הצרכים של האמא. כי אמא לא יכולה לתת בלי סוף. רק כמעט... וחשוב לא לעבור את הגבול. זו שאלה של הקשבה עצמית כמה אני יכולה להעניק וכמה לא.

בעיני זו תפילה תמידית שנדע את האיזון הנכון לכל זמן ולכל מצב... וגם לכל אחד. כי כל אחת צריכה איזון משל עצמה.

לא צריך לומר לאמא "תאהבי את הילד שלך" כי היא אוהבת אותו. ככה זה.

נקודת המוצא היא שהאמא נותנת לילדה שלה חום ונתינה. אם לא זה, לא היתה לפותחת השרשור שום בעיה. היא היתה זורקת את התינוקת בצד שתצרח עד הארוחה הבאה. סליחה על המילים הקשות, אבל זה ממש כואב לי לשמוע הטפות מוסר לאמהות "תאהבו יותר את הילדים שלכן! תנו יותר!"

האמירה שלך כי אמא לא יכולה לתת בלי סוף. רק כמעט... 

ממש מקוממת. למה להיות אמא זה לתת עד הסוף? כאילו- קחי חמצן, אבל רק במינימום כדי שלא תמותי ותוכלי להמשיך לטפל בילדים שלך... .באמת לאמא אין זכות קיום והנאה מחוץ לטיפול בילדיה? 

משהו מוזר לי עם המשפט הזה -

בהקשר של חינוך ילדים, אני שומעת אותו הרבה. כאילו באהבה אין מה להשתכלל, היא שם כל הזמן, היא בכיס שלנו, אין מה לדאוג לה, צריך לדאוג רק ל"שמאל מרחיקה" ולא ל"ימין מקרבת".

אבל דווקא בהקשר של בני זוג, רגילים לשמוע (בהדרכה לפני החתונה, בדברי התורה שנאמרים בחופה ובשבע ברכות וכו', בכל מיני ספרים של אנשים גדולים) הדרכה הפוכה - לא להניח שהאהבה שם ממילא, לא לראות בה דבר שנמצא אצלנו ללא מאמץ, אלא לעבוד וליצור אותה בכל רגע מחדש, על ידי חסד ונתינה (אני זוכרת כרגע קטע כזה מהספר של הרב אליהו דסלר, למשל).

לא מסתדר לי שלשני סוגי הקשר האלה תהיה הדרכה כל כך מנוגדת, הפוכה. בסך הכול אני שאוהבת את בעלי ואני שאוהבת את הילדים שלי אני אותו אדם, המוח אותו מוח, הלב אותו לב... לא ייתכן ששתי דרכים כה מנוגדות נכונות אצלי בו זמנית.

ומבין שתיהן, ההדרכה השנייה נראית לי הרבה יותר מכוונת לטבע האדם.

אין לי זמן להרחיב, רק אומר בקצרה: בסדנת הנחיית הורים שהתחלתי ללכת אליה, דיברה המנחה על כך שאהבה היא עבודה, ולא רגש ככל הרגשות. בשביל לאהוב באמת, עד הסוף, צריך לעבוד על זה. וכן האהבה לילדינו לא מונחת בכיס שלנו בלי מאמץ.

האהבה? או אולי להפך? יגרום לחוסר סבלנות שלה לילדים.

אהבת אם לתינוקה זה משהו שטבוע בטבע האדם.(ולא רק האדם)

זה דם מדמה ובשר מבשרה והתלות הזו מלבה אותה.

נכון שככל שגוברת הנתינה- גוברת גם האהבה, וככל שאנחנו משקיעים בהם יותר- אוהבים אותם ונקשרים אליהם יותר, אבל בבסיסה זוהי אהבה טבעית.

מה שאין כן באהבת גבר לאישה שזוהי אהבה נרכשת, גדולה ועצומה ככל שתהיה- ויכולה גם לדעוך, כפי שלעיתים מצערות, ל"ע, קורה....

באהבה כזו מובן שצריכים כל הזמן לתדלק ולהזין אותה, לטפח ולשאוף להרבות (שגם זה לא אומר דווקא משהו חסר גבולות והפרדה).

אגב-

לתת גבולות וסדר יום לא אומר שאת לא נותנת אהבה.

לפעמים אמא אוהבת עושה חסד עם התינוק דווקא בזה שהיא נותנת קצת מרווח והפרדה ומעמידה איזשהו גבול.

אף אחד לא מתכוון להרעבה, חלילה, או להשארת תינוק מלוכלך,

פשוט ללמד את התינוק להיות גם קצת עם עצמו ולהעסיק את עצמו בלי להיות כל הזמן מחובר לאם.

נראה לי שזה כלי נפלא לחיים.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות