ממש לא כולם ככה!

הייתי רוצה שיעריכו יותר, יבינו את הקושי והכאב..

אבל לא הייתי מוותרת על הלידה. כזה מיוחד, כזה מדהים, כזה (על) טבעי.

הם בכלל לא מבינים מה הם מפסידים..  להיות שותפה פעילה בהורדת נשמה לעולם זה לא דבר של מה בכך. אשרינו שזכינו!

הלידה היא אכן על טבעית,

אבל אל תשכחי שהכאבים הם קללת חווה.

הם שותפים למדי, רק בלי הכאבים... יחי ההבדל!

וחלק מהתסכול שלי זה שבסופו של יום לקחנו עלינו את כל הקללות כולן,

גם את אלו הבלתי נמנעות,

וגם רבות מאתנו נושאות בעול הפרנסה.

נשים עובדות כי הם רוצות את זה...

ממש לא מבחירה, מאז שאמא שלך פרנסה ועד ימינו יוקר המחיה שילש את עצמו בטרוף!

אני לא חיה ברמת חיים גבוהה בכלל, אבל בשביל לחם וחלב אני חייבת לצאת לעבוד.

הסכומים מטורפים לגמרי.

הכל זו בחירה..

אני יכולה 'להחליט' לחיות מצדקה, אבל זו ממש לא בחירה נכונה בעיני.

אני גם לא בעד ליפול על ההורים, ההורים שלי בעצמם עובדים קשה ומתמודדים עם קשיי פרנסה - 

ושניהם עובדים במשרות מלאות!

ולא חיים ברמת חיים גבוהה מי שישמע, את צריכה לראות איפה הם גרים!

ככה זה במדינתנו המשוגעת ובדורנו המטורלל.

איפה 17,000?...

שנינו יחד לא עוברים את ה-10,000 לחודש!

להווי ידוע לך שלא כל אחד מוצא כזו עבודה מכניסה.

אמן עלי.

אני מרוויחה באזור ה-6,500, בעלי אברך ומקבל מהכולל 1,500 - שזה נקרא המווווון בשביל כולל.

יש לי גיסים שלא מקבלים יותר מדתות... שזה היום משהו ממש מצחיק.

עכשיו אני רואה שלא הסברתי מראש שאני המפרנסת העיקרית,

אבל על 17000 אני יכולה רק לחלום...

ואני מעריצה אותך על זה! אבל זו בחירה שלך... שוב. הוא חתום בכתובה על הפרנסה ואת מתוך גדלות נפש נותנת לו ללמוד תורה.

אני גם מתארת לעצמי שאת לא עובדת במקצועות ההנדסה או היי טק...

אני מרוויחה באזור ה-6,500, בעלי אברך ומקבל מהכולל 1,500 - שזה נקרא המווווון בשביל כולל.

יש לי גיסים שלא מקבלים יותר מדתות... שזה היום משהו ממש מצחיק.

עכשיו אני רואה שלא הסברתי מראש שאני המפרנסת העיקרית,

אבל על 17000 אני יכולה רק לחלום...

גם לא בתור מורה...

אחי 4 שנים מורה, עם תואר שני. עובד משרה מלאה. זו המשכורת.

בעלי מתמחה בעריכת דין ואני בראיית חשבון, למדנו מקצועות קשים ולא פשוטים בכלל!! אנחנו עובדים משה מלאה וממש ממש ממשששש!!!! לא מקבלים משכורות כאלה!!

תספרי לי איפה הם עובדים אולי שווה לי לעבור מקצוע..

לא מבינה מאיפה המספרים האלה.

גובה המשכורת לא קשור לכמה השקעת בלימודים. את ובעלך בחרתם במקצועות שהכניסו משכורות יפות לפני 15 שנה והיום לא שווים כלום. יש עו"ד ורו"ח כמו זבל... אני לא מתכוונת להמשיך בתחום כי אני רואה את מצב השוק. רוצה משכורות גבוהות? לכי למקצועות שיש בהם ביקוש.

בהיי טק מרוויחים טוב. גם בהנדסה. חשבונאות ומשפטים זה משכורות רעב.

עניין של היצע וביקוש. ביום שבו תהיה מנקה אחת ואלף רואי חשבון המנקה תרוויח יותר מכולם....

אולי במשרות בודדות עם וותק של מעל 5 שנים ניסיון..

ואם עובדים בחברת סטארט אפ כמו רוב חברות ההיי טק (מה לעשות לא כולם זה צ'ק פויינט) אפשר למצוא את עצמנו מחפשים עבודה בגיל 45.

ובשביל נטו של 15000 צריך ברוטו מכובד ויפה.

אני מכירה איזה 5.... ואצל כולם זה המשכורות.

מתחילים בד"כ ב 12-14 ומהר מאוד מגיעים ליותר.

ורוב ההיטקיסטים לא עובדים בחברות סטארט-אפ.

מחילה אבל: מורה, טכנאי מחשבים, גרפיקאית, שותף בפרוייקט של זהות יהודית- הם אינם מקצועות שנחשבים מכניסים יותר מדי....

אני יכולה לתת לך בדיוק את התמונת מצב אצלנו ותראי שזה אפשרי:

אחי הגדול, אחרי 6 שנים בישיבה ושנה וחצי בצבא הלך ללמוד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. סיים לפני שנה וחצי מרוויח היום 12,000 במשרה מלאה. גיסתי גננת. לא מרוויחה הרבה אבל עושה את זה בשביל הכיף שלה- מרוויחה בערך 6,000. יש להם 3 ילדים. לפני חודשיים קנו דירה מסכום שחסכו כל תקופת הצבא+מתנות של החתונה כמובן עם משכנתא גדולה.

אחותי סיימה לפני שנה תואר בקלינאות תקשורת. מרוויחה היום 7,500. עובדת גם דרך קופ"ח וגם במכון פרטי אצל מישי.

בעלה- סטודנט כרגע להנדסת בניין. עובד במקביל בחברה שאחראית על הפרוייקט של העמודים האלקטרוניים של האוטובוסים. מרוויח בין 5,000 ל7,000 תלוי בחודש לפעמים גם יותר. יש להם ילד אחד. כרגע גם מחפשים דירה לרכישה מסכומים שחסכו וכספי חתונה.

אני ובעלי הכי עניים! אני סטדנטית והוא עדיין בצבא מהמשכורת שלו אנחנו מצליחים גם לחסוך כ-1000 ₪ בחודש. עומדים היום בפני חתימה על הסכם רכישת דירה. אצלנו הרוב זה ההון מהחתונה כי המשפחה שלו פרגנו לנו במתנות + הון עצמי שהיה לו לפני החתונה שהושקע בני"ע ועומד על 50,000 ₪.

כולנו צעירים. אבל כולנו מתנהלים כלכלית כמו ההורים שלי. חוסכים בשנים הראשונות מה שאפשר כדי לקנות בית במטרה לא לשלם כסף מיותר על שכירויות.

לכולנו ההורים מימנו חתונה + לימודים וכל זה ממשכורת של מורה!!!  אח"כ גם אמא שלי יצאה לעבוד וגם היא אחות שזה לא משו מטורף... חוץ מזה שהם קנו בית בתור צעירים והיום הם בלי משכנתא עם בית ששווה הרבה מאוד.

איך עושים את זה?

א. חיים בצמצום גדול מאוד. לא מתפנקים.

ב. עושים הכל כדי לקנות בית, לא משנה איזה ואיפה

ג. חוסכים לילדים מהרגע שהם נולדים!!

ד. בוחרים מקצועות (או לפחות אחד מבני הזוג) עם אחריות כלכלית על המשפחה.

 החיים במדינה הזאת טובים, יפים ומלאי שפע. למי שיודע איך לתכנן אותם מראש

ואני לא מתכוונת לעבוד מתוך ברירה... ובעלי יודע את זה. הוא המפרנס, הוא חתם על זה והוא אחראי על זה. כמו שאני אחראית על גידול הילדים....

אנחנו 7 אחים. כולנו למדנו במוסדות פרטיים באולפנות וישיבות.

כי, את יודעת, לא כל אחד יכול לעבוד בהיי-טק או הנדסה, מה לעשות. בעלי, למשל, אין לו חוש טכני ולא טיפת ראש למחשבים. הוא מאוד-מאוד הומני, ואין סיכוי שהוא ישרוד לימודים כאלה ובטח שלא עבודה כזאת (כרגע הוא עוד בישיבה אז זה לא רלוונטי, אבל יצא לנו לדבר בכלליות על הנושא כמה פעמים).

לי, לעומתו, יש דווקא ראש ריאלי אבל אני שונאת את זה וזה עושה לי ממש רע ומשעמם אותי. אז כן, אני יכולה ללמוד משהו בתחום (וכבר כמעט עשיתי את זה) אבל כרגע אני מעדיפה שלילדים שלי יהיו פחות אמצעים כלכליים לצד אמא שפויה בדעתה. כן, גם אם זה אומר לעבוד במקצועות הכי לא נחשבים ולא מכניסים בתור התחלה עד שאני אמצא עבודה בתחום שאותו למדתי, שקשה למצוא בו עבודה הרבה יותר מבתחומים שהזכרת בתחילת ההודעה שלך (אני רק בהריון הראשון אז כרגע אין לנו הרבה הוצאות). אז כן, אם המצב יהיה מאוד חמור תמיד יש לי את האופציה להעזר בהורים/בתמ"ת וללמוד משהו הנדסי. אבל מה יעשה זוג שבו שני בני הזוג לא מתאימים לתחומים האלה בכלל?

אבל את אמרת בפירוש:

" החיים במדינה הזאת טובים, יפים ומלאי שפע. למי שיודע איך לתכנן אותם מראש"

ולא התייחסת לזה שאת מתבססת על הנחות שלא מתאימות לכל אחד. אמנם אני באופן עקרוני כן מאמינה שהמשפט הזה נכון, אבל הוא תלוי מאוד בבחירות של כל אדם בהתאם למי ומה שהוא ולתנאי החיים שלו. אני יכולה להחליט למשל שמבחינתי גם חיים מצומצמים יחסית שהם לא חיי עוני הם חיי שפע, כי יש לי את היכולת לקנות מה שאני רוצה עד גבול מסוים. אם היתה לי אפשרות לחיות בשפע גדול יותר זה היה נהדר. אבל לבסס את האמירה שמי שמתכנן את החיים מראש יהיה לו טוב על איזו שהיא הנחה שכל אחד, או לפחות מחצית מהאנשים בעולם (כלומר, לפחות אחד מכל זוג, בהקשר הזה) יכול לעבוד במקצועות שיהיו מכניסים מספיק כדי לחיות ברווחה כלכלית גדולה ולהרוויח סכומים כמו שאת מתארת בהודעות שלך, זה תמימות, במקרה הטוב. ותמימות שדורכת להרבה אנשים על יבלות כואבות, תאמיני לי. צריך להיות מודעים לשוני באפשרויות וביכולות ולהתנסח יותר בזהירות בפורומים כלליים כאלה.

חשוב גם לי להבהיר- שבכלל לא לקחתי אישית ולא קשה ולא נפגעתי. במיוחד שאני עוד לא במקום הזה בכלל, ברוך השם, לנו עדיין נשאר לא מעט כסף מהחתונה ובעז"ה אתחיל לעבוד בקרוב (כן, בעבודה פשוטה ובשכר מינימום, אבל זה הרבה יותר מלא לעבוד וגם לגמרי זמני מבחינתי). וגם, כמו שכתבתי, אני יודעת שלי יש את האפשרות לשנות. אבל רציתי רק להפנות את תשומת ליבך לכמה זה עלול לפגוע ולהכאיב למי שנמצא בעולם אחר ובתנאים אחרים מאלו שפגשת בסיפורים המוצלחים והמשמחים סביבך (ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות). שמחה מאוד שהדברים נפלו על אזניים קשובות ואשריך שאת יודעת להתנצל על חוסר נעימות שגרמת אפילו בטעות, לצערנו להרבה אנשים קשה לעשות את זה...

(אם אנשים מתים פה או לא מרעב זו שאלה מעניינת. בהחלט יש אנשים שחיים בחרפת רעב, גם גם את לא מכירה כאלה. אבל זה כבר נושא לדיון נפרד שלם...)

לנו לא נשאר כלום...נשואים קצת יותר משנה ואין לנו שום חסכונות...

לקראת לידה בעזרת ה' אבל רק אחד מאיתנו עובד!

ה' יעזור...קראתי את כל זה ונכנסתי ללחץ

לאשה הפרנסה פחות תזיז בסופו של דבר מאשר האיש. הוא יכול ממש לדאוג מזה,

אם חסר משהו או אם המצב דחוק- הבעל הוא זה שידאג וילחץ.

לאשה, תכל'ס (ותהיו כנות...) זה פחות...היא אחראית רק להוציא...

איכס. איזה רוע!!!

בדרך כלל גברים לא נוטים 'לקחת בעלות' על תינוקות, אלא ההפך...

והמציאות ההפוכה היא המתסכלת,

כשאת מטושטשת מעייפות, בוכה מרוב מותשות, והוא ישןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

ולא חושב אפילו לקום!

אני מבינה שעוד אין לך ילדים

אז בעזרת ה' בקרוב, אבל תראי שהאפליה היא בדיוק הפוכה ממה שאת חושבת.

כאילו יש שוויון,

אבל כל העול נופל עליך - והוא (הבעל) נופל בסוף יום מותש על המיטה - 

כי הוא פשוט קרועעעעעעעעע מעייפות מהחוויה של הלידה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כשרציתי שם מסוים ובעלי חשב שזה לא מי יודע מה מקובל,

אמרתי לו - לך זה משמעותי ליום אחד, שבו תספר לחברים שלך איך קוראים לו,

אני סחבתי אותו תשעה חודשים - ילדתי אותו - ואני רוצה לקרוא לו בשם שאני אוהבת,

וזה משמעותי לי מעתה ועד................. יום יום.

פייר שאקרא לו בשם אהוב עלי!

אבל - 

לא הייתי קוראת בשם שבעלי נרתע ממנו,

או לא הייתי קובעת כיבוד שיביך אותו,

אחרי הכל או לפני הכל אנחנו לא במלחמה על כס המלכות. אנחנו יחד.

אני לא רוצה שהוא לאט לאט יירתע מלהיות מעורב, רק זה חסר!

אני מבינה שזה מציק, אבל צריך גם את הגבול...

אף אשה לא היתה רוצה למצוא את עצמה במצב שהיא ב'בעלות' יחיד על התינוק שלה,

אם כבר הוא לא ילד, לא התייסר, לא סבל מוורידים, גודש, תפרים -

לפחות שיהיה שותף בטיפול בילד, וכן - גם באכפתיות כלפי הסידורים הקשורים לברית וכד'.

אבל יש פה מילת כבוד גדולה לאמא, אני ממש מסכימה עם זה.

כולנו אגרופניות לעת מצוא... גם אני!

מרגישה לגמרי שזה של שנינו..

ולהיפך- במשך כל ההריון, חפרתי לבעלי על התינוקת, ואיזה כייף, ומה נקנה לה.. כדי שירגיש הכי שייכות.

וגם בלידה ואחריה- עד היום (כשנה פלוס אחרי) בעלי עושה ה-כ-ל. מאכיל, מקלח, מלביש.

החלום שלי זה שלבעלי יהיה קשר קרוב ואוהב מאד עם הילדים שלנו. גם אם זה יבוא על חשבוני.

ובשלב זה היא מחוברת אליו בטירוף (ולא מוכנה לבוא אלי..)

לא רוצה שהוא יסבול, זו בכלל לא הנקודה.

נראה לי לא הבנת את ההרגשה שלי.

חושבת איך להסביר...

בזה בקשתי עזרה...

וזה לא כל כך עוזר לי, למרות שהגבת מושקע ויפה - באמת.

אבל אם תקראי שוב את הודעתי,

זה לא שאני מחפשת שוויון - זה התסכול מזה ש- אוף. כתבתי ואני חושבת שכתבתי ברור...

לא הרגשתי שהתשובה שלך מתחברת לשאלה שלי..

אבל תודה!

נניח שירה..! - למי היא שרשרה? איך יודעים את זה?

ומופיע לידה פס אדום. מופיעים עוד פסים אדומים ליד נקודות של תגובות אחרות. הפס שמופיע מעל הפס של התגובה הנוכחית - מראה על ההודעה שלה שורשרה התגובה הזאת.

(שירה...!, למשל, שרשרה למעין אהבה).

הוא אומר שהוא היה מסתפק בילד אחד אם היה אישה ומשווה אישה יולדת לקרבי ואת בעל לג'ובניק
מוזר לי  שגבר שראה פעם לידה עד הסוף יגיד שזה קל ולי יש לידות קלות ומהירות יחסת

מצד שני לגבר אין שום שליטה בעניין . הוא מחכה לילד, דואג שהכל יעבור בשלום אבל הוא לגמרי תלוי באישה שתגלה אחריות, תמנע מדברים מסוכנים, תספור תנועות...
לדעתי זה גם קושי
וגם קושי לצפות מהצד איך מישהו מתייסר כשאתה לא יכול לעשות כלו
ובקשר לנושא שליטה אז זה כבר נושא של זוגיות, זוג שמסתדר באופן כללי יסתדר בקלות גם בדברים האלה הלוואי שהתלבטות בנוגע לשם הייתה הכי קשה בתהליך המופלא של גידול ילדים
 

דווקא אחרי הלידה הראשונה- באמת איפה השיוויון??

איך יכול להיות שבעלי יכול ללכת לעבודה יום למחרת כאילו לא השתנו עכשיו החיים שלנו מקצה לקצה, ואני לעומת זאת "תקועה" בבית ובנוסף הפכתי להיות פרה (סליחה על הבוטות, אבל ככה הרגשתי..) ???

לקח לי הרבה זמן לקבל את המקום והתפקיד החדש שלי בעולם באהבה. זה היה תהליך פנימי לא פשוט שבסופו הבנתי שזו המהות שלי בעולם כרגע, ואפילו החלטתי להשאיר את ילדיי בבית עד גיל מאוחר יחסית.

לגבי הלידה עצמה- כשאני רואה אישה יולדת אני רואה עוצמה מטורפת, גבורה, סבלנות, אצילות, צמיחה.

בעיניי לידה היא הזדמנות נדירה למצוא את הכוחות שבך ולחוש את אחד הסיפוקים הכי גדולים שיש, גם אם לא ילדת לפי התכנונים. כן, זה כואב מ א ו ד ואנחנו בוכות ולפעמים גם נמצאות על סף ייאוש, אבל לא הייתי מוותרת על זה בחיים. אז אם יש גברים שקוראים- צר לי עליכם שלא תזכו להרגיש את התחושות המדהימות של ללדת נשמה חדשה לעולם.

ועצוב לי עלייך.

שככה את מרגישה.

בסופו של דבר לאישה יש תפקיד ולגבר יש תפקיד-

אנחנו יכולות לבחור שלא לממש אותו או לעשות דברים אחרים..

אבל ברגע שבחרנו להביא ילד לעולם אין מה להתמרמר.

אולי עברת לידה קשה ואיניני יכולה לשפוט ולעמוד במקומך.

אבל לי הלידה הייתה חוויה חיובית מאוד ב"ה ולא ההיתי מתחלפת באף אחד אחר-למרות שהיא הייתה בלי אפידורל זו מבחינתי הייתה החויה הכי מדהימה שה' העביר אותי בדרך להביא חיים לעולם.

אני דוגלת בדעה שלידה קשה-זו בעיקר לידה שנפשית זכורה כקשה לא פיזית כי על כאבים פיזים אפשר להתגבר בקלות אם יש עוגן נפשי טוב ותמיכה נפשית.

זכיתי שבעלי ואמא שלי יעטפו אותי בהמון חום ואהבה מה שבכלל לא ברור מאליו וזה רק הוסיף לאושר של הבאת הילדה לעולם.

אני לא רוצה שבעלי יסבול וגם כשהוא לא היה איתי בחדר לידה בלידה עצמה כיבדתי אותו.זה התפקיד הכי חשוב שיש ואני מאושרת שהוא ניתן לי.ממליצה לך להתחבר לזה לפני הלידה הבאה

אני חושבת שכל אלו שכותבות כאן על הזכות והחוויה, כנראה קבלו גברים אחרים..

ואלו שמזדהות אתי מתמודדות עם גברים מסוג אחר.

אכן חוויתי לידות קשות מאד, אין לי שום תלונה - אני משוגעת על הילדים.

אבל ההרגשה שלי היא כזו שהוא עובר ליד, לא מבין אף פעם באמת, לא מעריץ אף פעם באמת,

כאילו אני היצור הנחות, בהקצנה - 

את יודעת מה? אני אכתוב את זה הכי קיצוני שיש, תפחיתי ב-60%:
עם כל התמונה היפה שבעלי מתחשב ומעריך, ואני אשה עובדת, וממצה את היכולות מבית ומחוץ וכו',

ויש לי דעה, ואני חכמה - ומה שתרצי,

בסופו של יום, בחדר לידה או בעוד מקומות,

אני מרגישה שאני בבית האשה העתיקה, פשוט יצור שבא לספק צרכים, ילדים,

גונחת נאנחת מתלוננת (אני לא) סתם כי היא פטפטנית ונוטה לקטר והורמונלית,

כועסת אבל ממשיכה לסחוב הכל, זו החובה שלה (שלי) וכולן - בנות מינה, עושות את זה באותה מידה.

כן, היא גם מתוקה ומהממת ויפה וחמודה, אבל היא משהו נחות יותר, ומחויב יותר, ושווה פחות.

עכשיו תקפצו עלי ותצעקו, 

רק תדעו שהיה לי מאד קשה לכתוב את זה בכנות.

כן, גם קצת צודקת..

גברים לא ממש מבינים את הכאבים האלה...

בעלי כל הזמן מרחם עלי כשכואב לי... אז אני מנסה להגיד את זה פחות...או לפחות לצייר את זה כפחות כואב.

אגב בלידה בעלי ממש בכה כשראה אותי סובלת.. וממש נבהל מהצרחה שנתתי בסוף,

אולי לא כאב לו פיזית, אבל לי זה עבר וכבר שכחתי מזה- הוא לא ממש שוכח את העניין... לקח לי הרבה זמן להרגיע 

אח"כ שזה בסדר ועכשיו כבר לא כואב לי כלום וזה...

בסוף יוצא שהבנים הם הרגישים =)

אם הבעל נבהל ובוכה,

או אומר לעצמו - הנה האשה התנ"כית צצה ועולה מהאוב,

לא אשה מודרנית ולא כלום - יצור... לא יודעת. כמו פרה שממליטה - וגועה. (סליחה..)

ופשוט מחכה שזה יעבור, ומעודד אותה כמו ילדה קטנה - ויומיים אחר כך מצפה שתחזור לעצמה, כי אפשר לחשוב מה היא עברה - תראו איך היא מתפנקת וכל היום במיטה.

הוא זה שעובד קשה, לא?

זאת אני האנונימית מעלייך...

למה לסבול זה העולם העתיק?

הסבל שייך רק לפעם? לימי הביניים.?

יש כזאת מחשבה של מבוגרים עם פרצוף רציני (מדי) שמי שצוחק ושמח הוא ילד, תינוקי

ומי שבוכה הוא גם ילד..

בקיצור-מי שמראה רגשות הוא ילדותי.

והרצינות הזאת -היא זאת שמראה שאני חכם ואחראי ושקול...

איזה חיים עצובים אלה...

גם אני הייתי כזאת.

אבל גיליתי שאני ממש סובלת מזה וחבל לחיות ככה חיים משעממים וחסרי חיות.

החיים הם גם רגשות.. וזה לא ילדותי להביע אותם. זה אנושי להביע אותם.

חוץ מזה- מי ציפה מאשה שתחזור לעצמה אחרי כמה ימים? עד עכשיו בעלי אומר לא להתאמץ כי אני אחרי לידה.

וילדתי לפני חודשיים ומשהו...

אולי חווית דברים מסויימים... אל תשליכי ככה על כולנו.

לא כל הגברים כאלה והנשים לא מסכנות.

מי שחושבת שהיא מסכנה -יתייחסו אליה ככה (ואני לא מדברת עלייך ספציפית..!!) זה נכון לגברים ונשים כאחד.

מפריע לך מה הגברים, או יותר נכון הגבר שלך חושב על נשים ועל "הקלות" שבללדת?

או שמפריעה לך העובדה שנשים צריכות ללדת? 

בכול התחומים של החיים הוא לא מבין אותך את לא מדברת ספציפית על הלידות אלא את כואבת פה כאב עמוק.יש כאלה גברים.ויש אפשרות גדולה לשינוי.הרבה שיח ושטיפוח הזוגיות ורצון מצידו להשתנות-הוא הפרמטיבי בכול הסיפור הזה ביחס שלו,לא את.

זו גישה פרמיטיבית לאישה והיא יכולה להשתנות.

הוא דווקא בעל טוב, ומאד רוצה שיהיה לי טוב, אבל מה שנכון שהוא גדל בבית מאד מאד שוביניסטי.

חמותי השפחה וחמי הוא המלך.

היא הפרה המניקה, הטפשה, הוא החכם, המוצלח. היא משרתת אותו והוא מבקר אותה.

מה שמצחיק שבעלי לא אהב בלשון המעטה את ההתנהלות הזו והזלזול באמא שלו,

אז אצלנו זה לא ככה, אבל איך שילדות זה דבר שאי אפשר לגמרי להתהפך ממנו..

זה דבק בו!

ונורא קשה לשנות את זה!

אנחנו זוג שמדבר המון, והתקדמנו בזוגיות ממש המון,

אבל הקטע הזה כל כך מוטבע בו - שהמקום שממנו הוא מגיע, והמקום אליו הייתי רוצה שיגיע - 

כל כך כל כך רחוקים...

הוא אולי מתקדם לאט לאט, אבל אני נקרעת, זה קשה לי מאד.

נחמדה שאת כותבת לי מתוך השלג!
אני לא יכולה להראות לו את השרשור הזה,

כי אף פעם לא שפכתי בפניו את המרירות שכתבתי בהודעה הראשונה, נראה לי שהוא יתעלף...

לכן גם כתבתי מאנונימי.

באמת עצוב לי שהוא לא מבין בכלל מה אני רוצה ממנו.

הוא מרגיש שהוא מתאמץ עד הקצה ולא מבין על מה אני מדברת.

ואיך נדבר על ניואנסים שהבסיס הוא מעורער?...

תודה על ההבנה בכל אופן, אני מאד מקווה שנשתפר עם הזמן.

ונראה לי שהוא צריך לראות דוגמאות מאחרים כדי להבין שהוא צריך לשנות עוד.

ברור שממך הוא לא ישמע.

תנסי לארגן לכם להכיר זוגות שחיים בצורה שמוצאת חן בעיניך. חברים, רבנים. לבוא לארוחת שבת, לדוגמא, ואת יכולה ליזום שיחה בנושאים הכאובים או אפילו לבקש מראש מהמארחת לדבר על זה..

בהצלחה!

דווקא בגלל שנראה לך שהוא יזדעדע זה כל כך חשוב.

את מסתירה צער ענק, ולאורך זמן זה פשוט יתנפח ויתפוצץ.

תחשבי איך להגיד את זה בצורה לא פוגעת, אולי שאת חולמת על זוגיות שיוויונית וחברית וההסתכלות שלו על חלק מהדברים כל כך רחוקה מזה. והקשר שלכם יכול להיות הרבה יותר חזק אם הוא ישתדל להבין ולהעריך גם דברים שהיום הוא לא, וגם את לא לוקחת כמובן מאליו הרבה דברים טובים בו, גם דברים ש"כל אחד" עושה. לא יודעת, תחשבי על דברים בכיוון הזה.

אבל אל תשמרי תסכולים בבטן.

שמחה שבקשת לחדד, אכן חידוד הכרחי.

ממש לא שנשים יולדות.

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...

ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...

ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

כאן בפורום.

אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.

(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)

יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.

לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.

יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.

ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

מצטרפת לאלה שאומרות שזה ממש לא כלל גורף אצל כולן.

(לחמותי יש רק בנים נשואים, אז אולי אי אפשר להשוות, אבל היא 'מלכת אי האפליות', אז ברור לי שלא תנהג ככה. ואמא שלי מתנהגת בשווה לכל הנכדים שלה, ויצא הרבה פעמים שהיא שמרה על ילדים של אחת מכלותיה, שיתומה מאם)

יכולה לספר לך גם על סבתא שלי:

דודה שלי (הבת שלה) ומשפחתה גרו כל השנים לידם, ומטבע הדברים בילו אצלם הרבה. אבא שלי (הבן שלה) ואנחנו תמיד גרנו רחוק ובאנו לביקורים מדי פעם.

ובכל זאת סבתא שלי תמיד הייתה משבחת בעיקר אותנו, הנכדים המרוחקים של הכלה, וחושבת שאנחנו מושלמים.

בני הדודים שלי לעומת זאת, שכמעט גדלו אצלה בבית, ספגו נזיפות וכדומה, כמו שנעשה בין הורים לילדים, והם פחות קיבלו אצלה את המקום הסבתאי.

אז לפעמים יש מחירים למגורים קרובים לסבא וסבתא ולהורים... לא תמיד רואים אותם מהצד, אבל הם קיימים.

אולי באמת עדיף לך המצב הזה, של אורחת לרגע, גם אם זה אומר שאת "שקופה" יותר, מאשר להיות צמודה...

כך או כך, זה באמת נשמע פוגע, ואני מקווה בשבילכם שזה ישתנה עם השנים❤️

אבל מובן מה שאת מרגישה, אין לי תובנות רק חיבוןק.

את האפליה הזאת? האם זה מפריע לו? או שזה בעיקר לך?

יכול להיות שזה בעיקר תחושה שלך.

אני לא חושבת שאמא אוהבת יותר נכדים של ילדה לעומת ילד שלה, אבל אולי היא ספציפית יש לה קטע. אל תקחי קשה מידי, תחבקי את הילד שלך ותהפכי לו את חווית האכילה על הרצפה לכיף ולתחושת פיקניק... 

זו לא תחושת פיקניק לצערי,זו תחושה מבאסת

ונמאס לי פשוט נמאס 😓

אצל חמותי מעולם לא היה כסא אוכל לתינוק

מי שמתארח עם תינוק מחזיק אותו בידיים על עצמו

עד שהפעוט מספיק גדול לשבת בעצמו

או היה חד פעמי?
בן כמה בנך ובן כמה הנכד השני? או שהם בני אותו גיל?
 

וזה הרבה עניין של פרשנות

ולפעמים גם הרגל של החמות לילד מסויים

ממליצה לנסות לא להיכנס למקומות האלה במחשבה

כרגע אני יודעת שבתור כלה אני לא משהו, לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו. אנחנו בקושי מוזמנים לשבת כי הם כבר מבוגרים וקשה. מה שכן מנסה לבקר מדי פעם (כל שבועיים שלוש נגיד) כדי לתחזק הקשר עם הנכדים שחשוב לי בפני עצמו.

וזה גם שאלה בפני עצמה איך להיות כלה יותר טובה.

אבל בתור אמא לבנים בעיקר, תוהה לעצמי איך בעתיד אהיה חמה שכן כיף ונעים לכלות? מה עושה את ההבדל?

לשאול שאלות ולהתעניין או שזה חופר? לארח ולבקר או שזה מכביד? לקנות מתנות או שאחכ לא נעים להן כי לא קלעתי לטעם? להתקשר או שזה מציק? וכו

אני נהנית מאוד מזה שהיא נותנת מלא מרחב

לא חופרת בכלל

מלאת טאקט

וכן מתעניינת בשלומי הרבה

בעיקר דרך בעלי

מזכירה לו לדאוג לי

אם נגיד היא שמעה ממנו שהברזל שלי נמוך

אז כל השיחות הבאות איתו מתחילות באיך אני מרגישה ואם התחלתי לקבל ואם אני נחה מספיק ואוכלת טוב....

אני והיא פחות מתקשרות ישירות בטלפון

רק במפגשים

לשתינו זה נוח מאמינה שיש כאלה שלא...

וכמובן התעניינות בנכדים 

היא גם דואגת שיהיה לי נוח אצלם ומאוד מפרגנת לי גם דרך בעלי

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

כנראה השום מצב

לק"י

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

לא מכניסה אף אחת לתחתונים שלי. סליחה על הביטוי החריף.

ההלכה שאני מכירה זה שבשעת הצורך אפשר להשתמש בנייר טואלט/ מגבון

בעיני ממש שונה

וכן, גם פדים לא אבקש אלא אם כן זה מצב חירום.

עד זה פשוט אף פעם לא חירום לתפיסתי. 

אם מישהי הייתה מבקשת ממני בשקט

גם הייתי מבקשת אם הייתי נתקעת בלי

לא יצא לי אבל אף פעם

פדים יצא מלא פעמים שביקשו ממני וגם שאני ביקשתי

בעיקר בנות שחברות אבל ממש לא רק

יצא לי לתת למישהי בשרותים ציבוריים בתחנה מרכזית

פדים

ונזכרתי גם שפעם מישהי זרה ברחוב אמרה לי את יכולה לבדוק אם התלכלכתי בדם?

והמשיכה לצעוד כמה צעדים לפני

אמרתי לה שלא

והיא המשיכה בדרכה

זה באמת היה קצת מוזר.. 😆 

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

כי את ההפרש שנצטרך להוסיף אנחנו מעדיפים לתת למשכנתא שניקח ..

וגם לעבור כמה פעמים דירה משכירות לקניה נראה לי קשוח מאד..

החלטתי שאני משחררת ממני נותנת להקב''ה לנהל את ההצגה.. הוא יודע שאין לנו מקום בבית ועשינו את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות . מכאן ואילך זה שלו... שידאג לנו

אני זוכרת גם שנים של מצוקה אצלנו לפני שעברנו לבית גדול יותר, את ההרגשה הזו שאין לך אויר. יכולה רק לדמיין את הקושי שזה כבר היה בידיים שלך והופ.

אני יכולה לעודד אותך בדברי אמונה? כאחת שקוראת אותך מהצד, יותר קל לי לראות , שמה שקורה ברגע האחרון, זה מאוד שקוף שהוא לטובה, אמנם כמובן להכל יש יד מכוונת, אבל פה ממש אפשר לראות שזה טוויסט בעלילה ובעז"ה, יבוא משהו אחר שיותר טוב לכם, אני רק מאחלת לך שיגיע מהררררר ושתראו את הטוב שבזה ולא תצטרכו לחפש למה זה עדיף והיה שווה לחכות.

"אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא"

קחי את המשפט הזה איתך בכל פעם שאת מתבאסת על הדירה שלבסוף נמכרה למישהו אחר.

לבורא ברוך הוא יש תוכנית אחרת בשבילכם ,וכנראה הרבה יותר טובה.

מבינה את הצער בבית קטן עם הרבה נפשות,זה באמת לא פשוט וקשוח!

אבל הכל זמני

וברגע שתשחררי את זה ותתני לבורא להוביל ולא דווקא להרגיש שאת שולטת במצב, הדברים מתבהרים ואת תיווכחי לראות את זה בעצמך.

בטוחה שתמצאי את הדירה שאתם חולמים עליה, וגם אם מחוץ לעיר, אולי זה לטובה (בטוח).

מאחלת לך לידה קלה, התאוששות מהירה

ובע"ה קניה של דירה מעולה ומתאימה לכם מכל הבחינות!

ככה השם רצה, יותר טוב לא תמצא ...

כי ככה ה' רצה

מה נהיה פה, שגברים פונים בפרטי לנשואות (ועוד בקיאים בשרשורים שפתחו ואיפה היו פעילות)

מצטרפת לכל מילה, אלופה שפתחת שרשור על זה❤️

אני באמת תוהה לעצמי, אין עוד שום מקום שאתם יכולים להטריד בו? באמת?

רק פורום הריון ולידה של ערוץ 7?

לגבי אכשרה וכו - מניחה שזה תלוי בפוליסה ובחברת הביטוח. לדעתי אין מנוס מלעשות סקר שוק ולבדוק..

לגבי השאר לא יודעת לענות 

אני חושבת שמבקשים המלצות... לדוגמא כאן 😏

אבל מצטרפת לזה שעדיף פסיכולוג לאבחון, בדרך כלל.

ואיך בוחרים מישהו מתאים? קודם כול צריך להתאים את המאבחן לחשד שלכם - יש כאלה שמתמחים בקשב, יש כאלה שברצף, יש כאלה שבנפש...

אחרי שאת מוצאת (באדיבות גוגל) פסיכולוג או םסיכיאטר לפי ההתמחות שאתם צריכים - את יכולה להגיע לכאן כדי לבקש עליו המלצות

למה זה משנה?

לרוב פסיכולוגים עושים אבחון ופסיכיאטרים מאבחנים בשביל להתאים טיפול תרופתי, אבל זה בהכללה.

בכל אופן, התייעצתם עם אשת מקצוע שמכירה את הילד מקרוב, אז תלכו לפי ההמלצה שלה.

היא לא מכירה פסיכיאטרים שהיא יודעת להמליץ עליהם?

#מדברת מנסיון

מקווה שנמצא את האחד שיהיה שליח טוב 

אנחנו לשאלה דומה הלכנו לתומר מבורך מלוד והיה ממש בסדר, אין לי ניסיון עם עוד כדי להשוות. זה היה פרטי לא ביררנו לגבי החזרים

אבל אני לא אשת מקצוע...

ובקשר להדרכת הורים - גם אני ממליצה אצל פסיכולוג, אבל לפי מה שהבנתי עדיף שזה לא יהיה אותו אחד שמאבחן את הילד. זה מסבך את העניינים🙈

בכל אופן, נראה לי שדחוף יותר לאבחן, ואז לראות מה אפשר לעשות.

יש לי המלצה לפסיכולוגית בירושלים ולפסיכולוג בבית שמש, אם מתאים. שניהם בעיקרון מאבחנים אוטיזם, אבל לפחות לפסיכולוגית - יש ראייה רחבה יותר מזה.

מי שאין לה ביטוח פרטי לילדים, תעשו עכשיו, לפני שחס וחלילה צריך להשתמש בביטוח כזה. אם רוצים לעשות לילד כשיש בעיה, זה כבר הופך להיות קשה לעשות, עד בלתי אפשרי (אלא אם אפשר בלי הצהרת בריאות).

מניסיון כואב

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

נשמעת חסרת טאקט ורגישות גם אם לא התכוונה.

בטח שהיית לא נחמדה.

אבל היא זו שצריכה לבדוק עם עצמה למה ולא את.

מילא ששאלה איפה הילדים. אמרת שאין, מוזמנת להסמיק ולמלמל בהצלחה, בע''ה ולשתוק.

מה הקשר לשאול כמה זמן את נשואה.

ולנאום לך על המתנה שלא הייתה לה.

זה חוסר רגישות בסיסית...

תקשיבי שאני אחרי המתנה אבל היא לא לילד ראשון! וגם לא שני. ולא מעיזה לאורך כל התהליך להשוות את עצמי למי שמחכה ללא ילדים. אין. זה לא אותו קושי בשום צורה. זה תמיד בסדר להתבאס או להרגיש אתגר אבל בפופורציה!! ולא לחשוב שמבינים אחרים שהמצב שלהם פשוט שונה לחלוטין! אני לא אומרת, יש מקום בעולם גם למי שחכתה ארבעה חודשים מותר לה להרגיש שזה היה לה מאתגר. אבל בשום צורה לא לחשוב שהיא הרגישה או מבינה את ההרגשה של מי שמחכה שנים לילד ראשון. או שלוש שנים לילד שני. קיצר זה היה לא לעניין. ולגיטימי מה שאת מרגישה!! 

ממש הבנת אותי! וגרמת לי לחייך אז תודה רבה

תודה רבה על ההזדהות!! עוזרות לי להירגע מזה...

חסרי טאקט בעולם

ויש אנשים שנפלט להם בטעות

יצא לי לדבר עם 2 נשים, אני ועוד אחת בהריון והשלישית אין לנו מושג מה הסטטוס שלה

ודיברנו על הקושי של ההריון

ואחר כך דיברתי רק עם השניה שבהריון והגענו למסקנה שיכול מאוד להיות שיצאנו חסרות טאקט

אנחנו לא מכירות אותה

לא שאלנו אותה שום שאלה עליה

דיברנו ביננו על הקושי שלנו

אבל אם היא מחכה זה יכול לצאת מאוד חסר טאקט

אז מי שיצא לה להיפגע בכאלה מקרים ממש ממש סליחה

לפעמים מי שפוגעת לא מתכוונת בכללללל