ממש לא כולם ככה!

הייתי רוצה שיעריכו יותר, יבינו את הקושי והכאב..

אבל לא הייתי מוותרת על הלידה. כזה מיוחד, כזה מדהים, כזה (על) טבעי.

הם בכלל לא מבינים מה הם מפסידים..  להיות שותפה פעילה בהורדת נשמה לעולם זה לא דבר של מה בכך. אשרינו שזכינו!

הלידה היא אכן על טבעית,

אבל אל תשכחי שהכאבים הם קללת חווה.

הם שותפים למדי, רק בלי הכאבים... יחי ההבדל!

וחלק מהתסכול שלי זה שבסופו של יום לקחנו עלינו את כל הקללות כולן,

גם את אלו הבלתי נמנעות,

וגם רבות מאתנו נושאות בעול הפרנסה.

נשים עובדות כי הם רוצות את זה...

ממש לא מבחירה, מאז שאמא שלך פרנסה ועד ימינו יוקר המחיה שילש את עצמו בטרוף!

אני לא חיה ברמת חיים גבוהה בכלל, אבל בשביל לחם וחלב אני חייבת לצאת לעבוד.

הסכומים מטורפים לגמרי.

הכל זו בחירה..

אני יכולה 'להחליט' לחיות מצדקה, אבל זו ממש לא בחירה נכונה בעיני.

אני גם לא בעד ליפול על ההורים, ההורים שלי בעצמם עובדים קשה ומתמודדים עם קשיי פרנסה - 

ושניהם עובדים במשרות מלאות!

ולא חיים ברמת חיים גבוהה מי שישמע, את צריכה לראות איפה הם גרים!

ככה זה במדינתנו המשוגעת ובדורנו המטורלל.

איפה 17,000?...

שנינו יחד לא עוברים את ה-10,000 לחודש!

להווי ידוע לך שלא כל אחד מוצא כזו עבודה מכניסה.

אמן עלי.

אני מרוויחה באזור ה-6,500, בעלי אברך ומקבל מהכולל 1,500 - שזה נקרא המווווון בשביל כולל.

יש לי גיסים שלא מקבלים יותר מדתות... שזה היום משהו ממש מצחיק.

עכשיו אני רואה שלא הסברתי מראש שאני המפרנסת העיקרית,

אבל על 17000 אני יכולה רק לחלום...

ואני מעריצה אותך על זה! אבל זו בחירה שלך... שוב. הוא חתום בכתובה על הפרנסה ואת מתוך גדלות נפש נותנת לו ללמוד תורה.

אני גם מתארת לעצמי שאת לא עובדת במקצועות ההנדסה או היי טק...

אני מרוויחה באזור ה-6,500, בעלי אברך ומקבל מהכולל 1,500 - שזה נקרא המווווון בשביל כולל.

יש לי גיסים שלא מקבלים יותר מדתות... שזה היום משהו ממש מצחיק.

עכשיו אני רואה שלא הסברתי מראש שאני המפרנסת העיקרית,

אבל על 17000 אני יכולה רק לחלום...

גם לא בתור מורה...

אחי 4 שנים מורה, עם תואר שני. עובד משרה מלאה. זו המשכורת.

בעלי מתמחה בעריכת דין ואני בראיית חשבון, למדנו מקצועות קשים ולא פשוטים בכלל!! אנחנו עובדים משה מלאה וממש ממש ממשששש!!!! לא מקבלים משכורות כאלה!!

תספרי לי איפה הם עובדים אולי שווה לי לעבור מקצוע..

לא מבינה מאיפה המספרים האלה.

גובה המשכורת לא קשור לכמה השקעת בלימודים. את ובעלך בחרתם במקצועות שהכניסו משכורות יפות לפני 15 שנה והיום לא שווים כלום. יש עו"ד ורו"ח כמו זבל... אני לא מתכוונת להמשיך בתחום כי אני רואה את מצב השוק. רוצה משכורות גבוהות? לכי למקצועות שיש בהם ביקוש.

בהיי טק מרוויחים טוב. גם בהנדסה. חשבונאות ומשפטים זה משכורות רעב.

עניין של היצע וביקוש. ביום שבו תהיה מנקה אחת ואלף רואי חשבון המנקה תרוויח יותר מכולם....

אולי במשרות בודדות עם וותק של מעל 5 שנים ניסיון..

ואם עובדים בחברת סטארט אפ כמו רוב חברות ההיי טק (מה לעשות לא כולם זה צ'ק פויינט) אפשר למצוא את עצמנו מחפשים עבודה בגיל 45.

ובשביל נטו של 15000 צריך ברוטו מכובד ויפה.

אני מכירה איזה 5.... ואצל כולם זה המשכורות.

מתחילים בד"כ ב 12-14 ומהר מאוד מגיעים ליותר.

ורוב ההיטקיסטים לא עובדים בחברות סטארט-אפ.

מחילה אבל: מורה, טכנאי מחשבים, גרפיקאית, שותף בפרוייקט של זהות יהודית- הם אינם מקצועות שנחשבים מכניסים יותר מדי....

אני יכולה לתת לך בדיוק את התמונת מצב אצלנו ותראי שזה אפשרי:

אחי הגדול, אחרי 6 שנים בישיבה ושנה וחצי בצבא הלך ללמוד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. סיים לפני שנה וחצי מרוויח היום 12,000 במשרה מלאה. גיסתי גננת. לא מרוויחה הרבה אבל עושה את זה בשביל הכיף שלה- מרוויחה בערך 6,000. יש להם 3 ילדים. לפני חודשיים קנו דירה מסכום שחסכו כל תקופת הצבא+מתנות של החתונה כמובן עם משכנתא גדולה.

אחותי סיימה לפני שנה תואר בקלינאות תקשורת. מרוויחה היום 7,500. עובדת גם דרך קופ"ח וגם במכון פרטי אצל מישי.

בעלה- סטודנט כרגע להנדסת בניין. עובד במקביל בחברה שאחראית על הפרוייקט של העמודים האלקטרוניים של האוטובוסים. מרוויח בין 5,000 ל7,000 תלוי בחודש לפעמים גם יותר. יש להם ילד אחד. כרגע גם מחפשים דירה לרכישה מסכומים שחסכו וכספי חתונה.

אני ובעלי הכי עניים! אני סטדנטית והוא עדיין בצבא מהמשכורת שלו אנחנו מצליחים גם לחסוך כ-1000 ₪ בחודש. עומדים היום בפני חתימה על הסכם רכישת דירה. אצלנו הרוב זה ההון מהחתונה כי המשפחה שלו פרגנו לנו במתנות + הון עצמי שהיה לו לפני החתונה שהושקע בני"ע ועומד על 50,000 ₪.

כולנו צעירים. אבל כולנו מתנהלים כלכלית כמו ההורים שלי. חוסכים בשנים הראשונות מה שאפשר כדי לקנות בית במטרה לא לשלם כסף מיותר על שכירויות.

לכולנו ההורים מימנו חתונה + לימודים וכל זה ממשכורת של מורה!!!  אח"כ גם אמא שלי יצאה לעבוד וגם היא אחות שזה לא משו מטורף... חוץ מזה שהם קנו בית בתור צעירים והיום הם בלי משכנתא עם בית ששווה הרבה מאוד.

איך עושים את זה?

א. חיים בצמצום גדול מאוד. לא מתפנקים.

ב. עושים הכל כדי לקנות בית, לא משנה איזה ואיפה

ג. חוסכים לילדים מהרגע שהם נולדים!!

ד. בוחרים מקצועות (או לפחות אחד מבני הזוג) עם אחריות כלכלית על המשפחה.

 החיים במדינה הזאת טובים, יפים ומלאי שפע. למי שיודע איך לתכנן אותם מראש

ואני לא מתכוונת לעבוד מתוך ברירה... ובעלי יודע את זה. הוא המפרנס, הוא חתם על זה והוא אחראי על זה. כמו שאני אחראית על גידול הילדים....

אנחנו 7 אחים. כולנו למדנו במוסדות פרטיים באולפנות וישיבות.

כי, את יודעת, לא כל אחד יכול לעבוד בהיי-טק או הנדסה, מה לעשות. בעלי, למשל, אין לו חוש טכני ולא טיפת ראש למחשבים. הוא מאוד-מאוד הומני, ואין סיכוי שהוא ישרוד לימודים כאלה ובטח שלא עבודה כזאת (כרגע הוא עוד בישיבה אז זה לא רלוונטי, אבל יצא לנו לדבר בכלליות על הנושא כמה פעמים).

לי, לעומתו, יש דווקא ראש ריאלי אבל אני שונאת את זה וזה עושה לי ממש רע ומשעמם אותי. אז כן, אני יכולה ללמוד משהו בתחום (וכבר כמעט עשיתי את זה) אבל כרגע אני מעדיפה שלילדים שלי יהיו פחות אמצעים כלכליים לצד אמא שפויה בדעתה. כן, גם אם זה אומר לעבוד במקצועות הכי לא נחשבים ולא מכניסים בתור התחלה עד שאני אמצא עבודה בתחום שאותו למדתי, שקשה למצוא בו עבודה הרבה יותר מבתחומים שהזכרת בתחילת ההודעה שלך (אני רק בהריון הראשון אז כרגע אין לנו הרבה הוצאות). אז כן, אם המצב יהיה מאוד חמור תמיד יש לי את האופציה להעזר בהורים/בתמ"ת וללמוד משהו הנדסי. אבל מה יעשה זוג שבו שני בני הזוג לא מתאימים לתחומים האלה בכלל?

אבל את אמרת בפירוש:

" החיים במדינה הזאת טובים, יפים ומלאי שפע. למי שיודע איך לתכנן אותם מראש"

ולא התייחסת לזה שאת מתבססת על הנחות שלא מתאימות לכל אחד. אמנם אני באופן עקרוני כן מאמינה שהמשפט הזה נכון, אבל הוא תלוי מאוד בבחירות של כל אדם בהתאם למי ומה שהוא ולתנאי החיים שלו. אני יכולה להחליט למשל שמבחינתי גם חיים מצומצמים יחסית שהם לא חיי עוני הם חיי שפע, כי יש לי את היכולת לקנות מה שאני רוצה עד גבול מסוים. אם היתה לי אפשרות לחיות בשפע גדול יותר זה היה נהדר. אבל לבסס את האמירה שמי שמתכנן את החיים מראש יהיה לו טוב על איזו שהיא הנחה שכל אחד, או לפחות מחצית מהאנשים בעולם (כלומר, לפחות אחד מכל זוג, בהקשר הזה) יכול לעבוד במקצועות שיהיו מכניסים מספיק כדי לחיות ברווחה כלכלית גדולה ולהרוויח סכומים כמו שאת מתארת בהודעות שלך, זה תמימות, במקרה הטוב. ותמימות שדורכת להרבה אנשים על יבלות כואבות, תאמיני לי. צריך להיות מודעים לשוני באפשרויות וביכולות ולהתנסח יותר בזהירות בפורומים כלליים כאלה.

חשוב גם לי להבהיר- שבכלל לא לקחתי אישית ולא קשה ולא נפגעתי. במיוחד שאני עוד לא במקום הזה בכלל, ברוך השם, לנו עדיין נשאר לא מעט כסף מהחתונה ובעז"ה אתחיל לעבוד בקרוב (כן, בעבודה פשוטה ובשכר מינימום, אבל זה הרבה יותר מלא לעבוד וגם לגמרי זמני מבחינתי). וגם, כמו שכתבתי, אני יודעת שלי יש את האפשרות לשנות. אבל רציתי רק להפנות את תשומת ליבך לכמה זה עלול לפגוע ולהכאיב למי שנמצא בעולם אחר ובתנאים אחרים מאלו שפגשת בסיפורים המוצלחים והמשמחים סביבך (ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות). שמחה מאוד שהדברים נפלו על אזניים קשובות ואשריך שאת יודעת להתנצל על חוסר נעימות שגרמת אפילו בטעות, לצערנו להרבה אנשים קשה לעשות את זה...

(אם אנשים מתים פה או לא מרעב זו שאלה מעניינת. בהחלט יש אנשים שחיים בחרפת רעב, גם גם את לא מכירה כאלה. אבל זה כבר נושא לדיון נפרד שלם...)

לנו לא נשאר כלום...נשואים קצת יותר משנה ואין לנו שום חסכונות...

לקראת לידה בעזרת ה' אבל רק אחד מאיתנו עובד!

ה' יעזור...קראתי את כל זה ונכנסתי ללחץ

לאשה הפרנסה פחות תזיז בסופו של דבר מאשר האיש. הוא יכול ממש לדאוג מזה,

אם חסר משהו או אם המצב דחוק- הבעל הוא זה שידאג וילחץ.

לאשה, תכל'ס (ותהיו כנות...) זה פחות...היא אחראית רק להוציא...

איכס. איזה רוע!!!

בדרך כלל גברים לא נוטים 'לקחת בעלות' על תינוקות, אלא ההפך...

והמציאות ההפוכה היא המתסכלת,

כשאת מטושטשת מעייפות, בוכה מרוב מותשות, והוא ישןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

ולא חושב אפילו לקום!

אני מבינה שעוד אין לך ילדים

אז בעזרת ה' בקרוב, אבל תראי שהאפליה היא בדיוק הפוכה ממה שאת חושבת.

כאילו יש שוויון,

אבל כל העול נופל עליך - והוא (הבעל) נופל בסוף יום מותש על המיטה - 

כי הוא פשוט קרועעעעעעעעע מעייפות מהחוויה של הלידה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כשרציתי שם מסוים ובעלי חשב שזה לא מי יודע מה מקובל,

אמרתי לו - לך זה משמעותי ליום אחד, שבו תספר לחברים שלך איך קוראים לו,

אני סחבתי אותו תשעה חודשים - ילדתי אותו - ואני רוצה לקרוא לו בשם שאני אוהבת,

וזה משמעותי לי מעתה ועד................. יום יום.

פייר שאקרא לו בשם אהוב עלי!

אבל - 

לא הייתי קוראת בשם שבעלי נרתע ממנו,

או לא הייתי קובעת כיבוד שיביך אותו,

אחרי הכל או לפני הכל אנחנו לא במלחמה על כס המלכות. אנחנו יחד.

אני לא רוצה שהוא לאט לאט יירתע מלהיות מעורב, רק זה חסר!

אני מבינה שזה מציק, אבל צריך גם את הגבול...

אף אשה לא היתה רוצה למצוא את עצמה במצב שהיא ב'בעלות' יחיד על התינוק שלה,

אם כבר הוא לא ילד, לא התייסר, לא סבל מוורידים, גודש, תפרים -

לפחות שיהיה שותף בטיפול בילד, וכן - גם באכפתיות כלפי הסידורים הקשורים לברית וכד'.

אבל יש פה מילת כבוד גדולה לאמא, אני ממש מסכימה עם זה.

כולנו אגרופניות לעת מצוא... גם אני!

מרגישה לגמרי שזה של שנינו..

ולהיפך- במשך כל ההריון, חפרתי לבעלי על התינוקת, ואיזה כייף, ומה נקנה לה.. כדי שירגיש הכי שייכות.

וגם בלידה ואחריה- עד היום (כשנה פלוס אחרי) בעלי עושה ה-כ-ל. מאכיל, מקלח, מלביש.

החלום שלי זה שלבעלי יהיה קשר קרוב ואוהב מאד עם הילדים שלנו. גם אם זה יבוא על חשבוני.

ובשלב זה היא מחוברת אליו בטירוף (ולא מוכנה לבוא אלי..)

לא רוצה שהוא יסבול, זו בכלל לא הנקודה.

נראה לי לא הבנת את ההרגשה שלי.

חושבת איך להסביר...

בזה בקשתי עזרה...

וזה לא כל כך עוזר לי, למרות שהגבת מושקע ויפה - באמת.

אבל אם תקראי שוב את הודעתי,

זה לא שאני מחפשת שוויון - זה התסכול מזה ש- אוף. כתבתי ואני חושבת שכתבתי ברור...

לא הרגשתי שהתשובה שלך מתחברת לשאלה שלי..

אבל תודה!

נניח שירה..! - למי היא שרשרה? איך יודעים את זה?

ומופיע לידה פס אדום. מופיעים עוד פסים אדומים ליד נקודות של תגובות אחרות. הפס שמופיע מעל הפס של התגובה הנוכחית - מראה על ההודעה שלה שורשרה התגובה הזאת.

(שירה...!, למשל, שרשרה למעין אהבה).

הוא אומר שהוא היה מסתפק בילד אחד אם היה אישה ומשווה אישה יולדת לקרבי ואת בעל לג'ובניק
מוזר לי  שגבר שראה פעם לידה עד הסוף יגיד שזה קל ולי יש לידות קלות ומהירות יחסת

מצד שני לגבר אין שום שליטה בעניין . הוא מחכה לילד, דואג שהכל יעבור בשלום אבל הוא לגמרי תלוי באישה שתגלה אחריות, תמנע מדברים מסוכנים, תספור תנועות...
לדעתי זה גם קושי
וגם קושי לצפות מהצד איך מישהו מתייסר כשאתה לא יכול לעשות כלו
ובקשר לנושא שליטה אז זה כבר נושא של זוגיות, זוג שמסתדר באופן כללי יסתדר בקלות גם בדברים האלה הלוואי שהתלבטות בנוגע לשם הייתה הכי קשה בתהליך המופלא של גידול ילדים
 

דווקא אחרי הלידה הראשונה- באמת איפה השיוויון??

איך יכול להיות שבעלי יכול ללכת לעבודה יום למחרת כאילו לא השתנו עכשיו החיים שלנו מקצה לקצה, ואני לעומת זאת "תקועה" בבית ובנוסף הפכתי להיות פרה (סליחה על הבוטות, אבל ככה הרגשתי..) ???

לקח לי הרבה זמן לקבל את המקום והתפקיד החדש שלי בעולם באהבה. זה היה תהליך פנימי לא פשוט שבסופו הבנתי שזו המהות שלי בעולם כרגע, ואפילו החלטתי להשאיר את ילדיי בבית עד גיל מאוחר יחסית.

לגבי הלידה עצמה- כשאני רואה אישה יולדת אני רואה עוצמה מטורפת, גבורה, סבלנות, אצילות, צמיחה.

בעיניי לידה היא הזדמנות נדירה למצוא את הכוחות שבך ולחוש את אחד הסיפוקים הכי גדולים שיש, גם אם לא ילדת לפי התכנונים. כן, זה כואב מ א ו ד ואנחנו בוכות ולפעמים גם נמצאות על סף ייאוש, אבל לא הייתי מוותרת על זה בחיים. אז אם יש גברים שקוראים- צר לי עליכם שלא תזכו להרגיש את התחושות המדהימות של ללדת נשמה חדשה לעולם.

ועצוב לי עלייך.

שככה את מרגישה.

בסופו של דבר לאישה יש תפקיד ולגבר יש תפקיד-

אנחנו יכולות לבחור שלא לממש אותו או לעשות דברים אחרים..

אבל ברגע שבחרנו להביא ילד לעולם אין מה להתמרמר.

אולי עברת לידה קשה ואיניני יכולה לשפוט ולעמוד במקומך.

אבל לי הלידה הייתה חוויה חיובית מאוד ב"ה ולא ההיתי מתחלפת באף אחד אחר-למרות שהיא הייתה בלי אפידורל זו מבחינתי הייתה החויה הכי מדהימה שה' העביר אותי בדרך להביא חיים לעולם.

אני דוגלת בדעה שלידה קשה-זו בעיקר לידה שנפשית זכורה כקשה לא פיזית כי על כאבים פיזים אפשר להתגבר בקלות אם יש עוגן נפשי טוב ותמיכה נפשית.

זכיתי שבעלי ואמא שלי יעטפו אותי בהמון חום ואהבה מה שבכלל לא ברור מאליו וזה רק הוסיף לאושר של הבאת הילדה לעולם.

אני לא רוצה שבעלי יסבול וגם כשהוא לא היה איתי בחדר לידה בלידה עצמה כיבדתי אותו.זה התפקיד הכי חשוב שיש ואני מאושרת שהוא ניתן לי.ממליצה לך להתחבר לזה לפני הלידה הבאה

אני חושבת שכל אלו שכותבות כאן על הזכות והחוויה, כנראה קבלו גברים אחרים..

ואלו שמזדהות אתי מתמודדות עם גברים מסוג אחר.

אכן חוויתי לידות קשות מאד, אין לי שום תלונה - אני משוגעת על הילדים.

אבל ההרגשה שלי היא כזו שהוא עובר ליד, לא מבין אף פעם באמת, לא מעריץ אף פעם באמת,

כאילו אני היצור הנחות, בהקצנה - 

את יודעת מה? אני אכתוב את זה הכי קיצוני שיש, תפחיתי ב-60%:
עם כל התמונה היפה שבעלי מתחשב ומעריך, ואני אשה עובדת, וממצה את היכולות מבית ומחוץ וכו',

ויש לי דעה, ואני חכמה - ומה שתרצי,

בסופו של יום, בחדר לידה או בעוד מקומות,

אני מרגישה שאני בבית האשה העתיקה, פשוט יצור שבא לספק צרכים, ילדים,

גונחת נאנחת מתלוננת (אני לא) סתם כי היא פטפטנית ונוטה לקטר והורמונלית,

כועסת אבל ממשיכה לסחוב הכל, זו החובה שלה (שלי) וכולן - בנות מינה, עושות את זה באותה מידה.

כן, היא גם מתוקה ומהממת ויפה וחמודה, אבל היא משהו נחות יותר, ומחויב יותר, ושווה פחות.

עכשיו תקפצו עלי ותצעקו, 

רק תדעו שהיה לי מאד קשה לכתוב את זה בכנות.

כן, גם קצת צודקת..

גברים לא ממש מבינים את הכאבים האלה...

בעלי כל הזמן מרחם עלי כשכואב לי... אז אני מנסה להגיד את זה פחות...או לפחות לצייר את זה כפחות כואב.

אגב בלידה בעלי ממש בכה כשראה אותי סובלת.. וממש נבהל מהצרחה שנתתי בסוף,

אולי לא כאב לו פיזית, אבל לי זה עבר וכבר שכחתי מזה- הוא לא ממש שוכח את העניין... לקח לי הרבה זמן להרגיע 

אח"כ שזה בסדר ועכשיו כבר לא כואב לי כלום וזה...

בסוף יוצא שהבנים הם הרגישים =)

אם הבעל נבהל ובוכה,

או אומר לעצמו - הנה האשה התנ"כית צצה ועולה מהאוב,

לא אשה מודרנית ולא כלום - יצור... לא יודעת. כמו פרה שממליטה - וגועה. (סליחה..)

ופשוט מחכה שזה יעבור, ומעודד אותה כמו ילדה קטנה - ויומיים אחר כך מצפה שתחזור לעצמה, כי אפשר לחשוב מה היא עברה - תראו איך היא מתפנקת וכל היום במיטה.

הוא זה שעובד קשה, לא?

זאת אני האנונימית מעלייך...

למה לסבול זה העולם העתיק?

הסבל שייך רק לפעם? לימי הביניים.?

יש כזאת מחשבה של מבוגרים עם פרצוף רציני (מדי) שמי שצוחק ושמח הוא ילד, תינוקי

ומי שבוכה הוא גם ילד..

בקיצור-מי שמראה רגשות הוא ילדותי.

והרצינות הזאת -היא זאת שמראה שאני חכם ואחראי ושקול...

איזה חיים עצובים אלה...

גם אני הייתי כזאת.

אבל גיליתי שאני ממש סובלת מזה וחבל לחיות ככה חיים משעממים וחסרי חיות.

החיים הם גם רגשות.. וזה לא ילדותי להביע אותם. זה אנושי להביע אותם.

חוץ מזה- מי ציפה מאשה שתחזור לעצמה אחרי כמה ימים? עד עכשיו בעלי אומר לא להתאמץ כי אני אחרי לידה.

וילדתי לפני חודשיים ומשהו...

אולי חווית דברים מסויימים... אל תשליכי ככה על כולנו.

לא כל הגברים כאלה והנשים לא מסכנות.

מי שחושבת שהיא מסכנה -יתייחסו אליה ככה (ואני לא מדברת עלייך ספציפית..!!) זה נכון לגברים ונשים כאחד.

מפריע לך מה הגברים, או יותר נכון הגבר שלך חושב על נשים ועל "הקלות" שבללדת?

או שמפריעה לך העובדה שנשים צריכות ללדת? 

בכול התחומים של החיים הוא לא מבין אותך את לא מדברת ספציפית על הלידות אלא את כואבת פה כאב עמוק.יש כאלה גברים.ויש אפשרות גדולה לשינוי.הרבה שיח ושטיפוח הזוגיות ורצון מצידו להשתנות-הוא הפרמטיבי בכול הסיפור הזה ביחס שלו,לא את.

זו גישה פרמיטיבית לאישה והיא יכולה להשתנות.

הוא דווקא בעל טוב, ומאד רוצה שיהיה לי טוב, אבל מה שנכון שהוא גדל בבית מאד מאד שוביניסטי.

חמותי השפחה וחמי הוא המלך.

היא הפרה המניקה, הטפשה, הוא החכם, המוצלח. היא משרתת אותו והוא מבקר אותה.

מה שמצחיק שבעלי לא אהב בלשון המעטה את ההתנהלות הזו והזלזול באמא שלו,

אז אצלנו זה לא ככה, אבל איך שילדות זה דבר שאי אפשר לגמרי להתהפך ממנו..

זה דבק בו!

ונורא קשה לשנות את זה!

אנחנו זוג שמדבר המון, והתקדמנו בזוגיות ממש המון,

אבל הקטע הזה כל כך מוטבע בו - שהמקום שממנו הוא מגיע, והמקום אליו הייתי רוצה שיגיע - 

כל כך כל כך רחוקים...

הוא אולי מתקדם לאט לאט, אבל אני נקרעת, זה קשה לי מאד.

נחמדה שאת כותבת לי מתוך השלג!
אני לא יכולה להראות לו את השרשור הזה,

כי אף פעם לא שפכתי בפניו את המרירות שכתבתי בהודעה הראשונה, נראה לי שהוא יתעלף...

לכן גם כתבתי מאנונימי.

באמת עצוב לי שהוא לא מבין בכלל מה אני רוצה ממנו.

הוא מרגיש שהוא מתאמץ עד הקצה ולא מבין על מה אני מדברת.

ואיך נדבר על ניואנסים שהבסיס הוא מעורער?...

תודה על ההבנה בכל אופן, אני מאד מקווה שנשתפר עם הזמן.

ונראה לי שהוא צריך לראות דוגמאות מאחרים כדי להבין שהוא צריך לשנות עוד.

ברור שממך הוא לא ישמע.

תנסי לארגן לכם להכיר זוגות שחיים בצורה שמוצאת חן בעיניך. חברים, רבנים. לבוא לארוחת שבת, לדוגמא, ואת יכולה ליזום שיחה בנושאים הכאובים או אפילו לבקש מראש מהמארחת לדבר על זה..

בהצלחה!

דווקא בגלל שנראה לך שהוא יזדעדע זה כל כך חשוב.

את מסתירה צער ענק, ולאורך זמן זה פשוט יתנפח ויתפוצץ.

תחשבי איך להגיד את זה בצורה לא פוגעת, אולי שאת חולמת על זוגיות שיוויונית וחברית וההסתכלות שלו על חלק מהדברים כל כך רחוקה מזה. והקשר שלכם יכול להיות הרבה יותר חזק אם הוא ישתדל להבין ולהעריך גם דברים שהיום הוא לא, וגם את לא לוקחת כמובן מאליו הרבה דברים טובים בו, גם דברים ש"כל אחד" עושה. לא יודעת, תחשבי על דברים בכיוון הזה.

אבל אל תשמרי תסכולים בבטן.

שמחה שבקשת לחדד, אכן חידוד הכרחי.

ממש לא שנשים יולדות.

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)