ואני בסוף בכלל בירושלים היום
פורום נסיונות פעילים
בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
הפלאפון שלי נעלםהנסיך הקטן.
מצאו לי אותו!הנסיך הקטן.
והעבירו אותו דרך מישהי
לפחות הוא חזר אלי
מזל טוב מזל טובריעות
פלאפונים נעלמים זה סיוט
מה נשמע אגב?
זה באמת סיוטהנסיך הקטן.
פסדר. נראלי
מה איתך?
בסדר שכזהריעות
פסדר נראלי זה לא מסמן טובות
תהפכי אותו לבסדר, יכולה? או אפילו למעולה נפלא נהדר
ממהנסיך הקטן.
אולי אני אצא לסיבוב או משו. זה יכול לשנות
אם בכלל יהיה לי כח
נראה
ואת יודעת?
אני נמצאת הרבה בקרית מלאכי בזמן האחרון
ומוצאת את עצמי תוהה אם אני רואה אותך כל פעם
ממ
באמת? את נמצאת בקרית מלאכי?ריעות
אז את בטח מלאה קדושה. אני לא כל כך מסתובבת בקריה. אני נמצאת יותר בירושלים ואני אהיה שם השבת בגלל השלג
בטח מלאה בקדושההנסיך הקטן.
זה רק בגלל השיעורי נהיגה שלי
עיר מעצבנת
ואני אהיה השבת בירושלים בגלל הבית שלי
עיר מקסימהריעות
כולם עושים שיעורי נהיגה בקריה. היא העיר האהובה עליי אבל זה לא כי כולם אוהבים אותה או כי היא נוחה או כי הזה שעושה את הטסט עושה את זה שם. כולם פשוט רוצים להיות קרובים אליי נורא
ברורהנסיך הקטן.
איך יכולתי לחשוב אחרת
|מהנהן בראשו במרץ|ריעות
העיר הזאת עומדת על רגליה בזכותי.
התחלתי את ממבט ראשון. אני מייבת כל פעם שאני נזכרת בלקסי
את העיר הזאת צריך להשמידהנסיך הקטן.
יש בה יותר מדי כיכרות
ואת מעצבנת שגרמת לי לגלות לך. וחכי לסוף. אז את באמת תבכי
בכיתי כבר בהקדמהריעות
וזאת עיר מצויינת עם כיכרות יפים. פרחים ומזרקה והכול. היי, היית בכיכר של המזרקה? אני גרה שניה משם
יכולהיותהנסיך הקטן.
הייתי ביותר מידי כיכרות שם. בעז'ה לא לעוד הרבה זמן
אמן. אתפלל עלייךריעות
אבל את הכיכר של המזרקה אי אפשר לשכוח. זה ציון דרך מרכזי. ביום כיפור כולם יושבים שם
אני יותר עסוקה בלעשות ראשון גלישההנסיך הקטן.
ושהמורה לא יזדעק לי מהצד שכמעט דרסתי מישו
אז אני לא שמה לב יותר מידי לנוף
ריעות
נסעתי בה כל כך הרבה פעמים שאני בטח אעבור טסט ראשון |גא|
אני כמעט נדרסתי שם פעם אחת
כל אחד והפנטזיות שלוהנסיך הקטן.
סתם. בעז'ה כולנו יחדיו נעבור בראשון
למרות שבקצב של האנשים שאני כמעט דורסת זה לא יקרה
המורה לא מפסיק לצחוק עלי על זה |נאנח|
ומי יודע, אולי זאת הייתי אני
זה היה אופנוע לפני ארבע שנים. עדיין את?ריעות
ברורהנסיך הקטן.
יש לי רשיון לאופנוע מגיל 10
נסעת ברוורס לאורך רחוב שלם ודרסת את הפרחים שבכיכר? |מזועזע|ריעות
היי, אז אולי זו היית את באוטו השחור שעצר לי באמצע הכביש במקום שאסור לעצור בו?
היה לי רוח על הפנים וחשבתי שאם אסע אחורה זה לא יפריע ליהנסיך הקטן.
|מתנצל|
ואני באוטו לבן אז כנראה שאני אאליץ להגיד שזאת לא הייתי אני
זה גם לא היה אוטו של נהיגה, נזכרתיריעות
בגללך יש לי טראומה מהמעבר חצייה הזה! בושה
בכל מקרה
זה האזור הכי כיפי בקריה
ממ אני אזכור את זההנסיך הקטן.
מי יודע, אולי מתישהו במשך החיים שלי אני לא אדע מה לעשות עם עצמי אז אני אבוא לטייל בקריה משומה. תודה
ואח שלי בא אלי כל שתי דקות שאני אקנח לו את האף ונקרע מצחוק כל פעם מחדש. חמודי שלי
|מתחלחל|ריעות
זה דפקא ממש חמודהנסיך הקטן.
כשהגעתי הוא חיבק וליטף אותי חצי שעה על השעון
עד שהבהרתי לו בעדינות שאני רעבה וכדאי לו לרדת ממני
ואז כמובן שהוא בא איתי לאכול
הוא כזה פשוש
בן כמה הוא?ריעות
שנתייםהנסיך הקטן.
אוי איזה פשוש!ריעותאחרונה
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ
שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול