וכמה נוקב!!

כנראה שזאת תופעה מוכרת...

תמיד התופעה הייתה קיימת

תמיד יש את האנחה הזאת...

מה? מה איתם? אלה, ההורים התגרשו...

למה ציפית? לפרימיטיביים חשוכים כמוהם מבחינתי אין זכות לקבל ממני תגובה חיובית.

ולשאלה,ההורים לצערי לא הסתדרו אז התגרשו.

פשוט כתבת את כל מה שאני מרגישה

זה חינוך קלוקל בסופו של דבר,אני רק מקווה שזה לא ישפיע עלייך ולא על אף אחד אחר

זה מזכיר לי..

פעם ניהלתי שיחה עם מישהי מיישוב כלשהו, שאחסוך את שמו.

בשיחה דיברנו על זה שההורים שלי גרושים.. וגם אמרתי לה איפה אני גרה (יישוב אחר..)

והיא אמרה- "יפה ליישוב שלכם שהוא קיבל משפחה של הורים גרושים.."

היא אמרה את זה בטון מתנשא ומזלזל..

ואני נשארתי פעורת פה ולא ידעתי מה לומר..

 

אז אני ממש מבינה אותך..

אני רק יכולה להגיד שזה ממש לא תמיד ככה.

אני גרה ביישוב דתי נהדר.

אף פעם לא הרגשתי סוג ג', וגם אחים שלי הקטנים כך.

ההפך, היישוב מחבק ותומך, ויש אנשים נפלאים שעוזרים ממש כשצריך..

 

מקווה שכל אחד ימצא את המקום שטוב לו, עם אנשי אמת, שמבינים מה חשוב ומה לא..

בד"כ ביישובים המצב אחרת לגמרי

יוווואווו!
איזה עצוב לשמוע שזה ככה! בחיים לא תיארתי לעצמי.
בטח זה נוצר כשכולם מכירים את כולם
מעניין אם זה שונה בעיר שיש בה קהילה מגובשת..
לי איןותר מידי מגע איתם..אבל נתת לי נקודה למחשבה איך אחים שלי מרגישים איתם כשהם איתם בתפילות וכזה

(14 שנים של קסאמים עשו את שלהם) אני לא מכיר את הקהילה שלך אבל אני חושב שכן יש בעניין הזה מכנה משותף אצל יישובים

שאני גרה בעיר. ויש שם קהילה מסויימת שאני קשורה אליה חלקית. ועם כל זה שאני לא באמת קשורה אליה נם ימצאו מתי לדפוק לך מבטים מרחמים ו להראות כמה אנחנו סוג ב'..
אהל מתרגלים בסוף..

ודווקא למען האמת. המשפחה מסביב עשתה לי הרגשה כזאת יותר מאשר הסביבה.

רק אצל הדתיים והחרדים זה כ"כ נורא ומוזר,אצל החילונים זה מחזה שקורה הרבה.

כשההורים שלי התגרשו זה היה ממש נדיר אז חטפנו את היחס הזה קשה.... אבל היום גם ביישובים דתיים זה מתחיל להיות נפוץ

במיוחד שהמצב יותר נפוץ?

אני חושבת שבאיזשהו מקום זה כן משהו שמקבלים אותו ביותר פתיחות- תלוי ביישוב, באופי של החברה וכו...(חוץ מביישוב שאני גדלתי בו). אבל ברמה הכללית- ככה זה ביישובים דתיים ולא ניראלי שזה משהו שישתנה כ"כ.. לא רוצה שישמע ממש רע אבל זה דיי משהו שהוא אופייני ליישוב- כל מי שקצת שונה- למרות הקהילתיות שאמורה להיות- זה אות קין לתמיד..

מקבלים את זה ביותר פתיחות בגלל שזה יותר נפוץ, אבל עדיין זה אות קין

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')