אבל כבר הרבה לפני כן אני מורידה מכמות המטרנה.

הבת לי שבת שנתיים מקבלת בקבוק של 260-+ עם פחות מכפית מטרנה, זה רק לצבע.

הגמילה מהבקבוק עצמו נעשית רק לקראת גמילה בלילה (שנתיים וחצי- שלוש)

בהצלחה!

להכין כמה תמונות של הפעוט במצבים שונים - שותה מבקבוק, שומע סיפור, מתפנק על אמא, שוכב במיטה... ולעשות מהן סיפור. מדפדפים איתו בתמונות ומספרים: 'פעם שמוליק היה קטן קטן והיה שותה מבקבוק בכל פעם לפני שהלך לישון. כששמוליק גדל הוא הניח את הבקבוק בצד (אפשר לשלב גם תמונה של הבקבוק מונח על השיש), אמר לו 'ביי ביי', והלך לאמא שתשכיב אותו לישון בדרך אחרת. אמא חיבקה את שמוליק, שרה לו שירים, אמרה איתו קריאת שמע, ואז שמוליק שכב בשקט במיטה ואמא ליטפה אותו והוא נרדם וחלם חלומות מתוקים...'

הטקסט פתוח כמובן, תשלבי בו כל דבר אחר שנראה לך שילך הכי טוב בהשכבה במקום הבקבוק. הרעיון הוא לספר את הסיפור הזה הרבה פעמים במשך איזו שבוע שבועיים, ואז - כשהוא שולט בחומר היטב, ויכול להבין למה את מצפה ממנו - רק אז להגיע לגמילה בפועל.

בהצלחה!

ומתחילים להקטין את הכמות.

תני לו לגדול עוד קצת הוא ישנה את טעמו ויפסיק לאהוב מעצמו.

כך היה עם הבת שלי בסביבות גיל 3.

אני מבינה שזה עניין כלכלי ולא יכולה להכנס לשיקולים של אחרים.. אני אומרת לך רק מה שאני עושה - מוצאת משהו אחר לחסוך עליו.. 

הגברת הפרטית שלי, נגמלה ממטרנה בגיל 3.5 כמעט, לפני חודשיים, 

בעצת הגננת לשעבר שלה, שאמרה לי שזו כבר הגזמה פראית . 

היתה שותה מלפני גיל 3, רק 120 עם שתי כפיות

כשניסיתי לדלל לה כבר בגיל שנתיים היא התעצבנה ואמרה שזה מקולקל ושאני אכין לה בקבוק אחר. 

מקצת לפני גיל 3 היא היתה שותה ממש מעט, כבר לא היה לה צורך בזה, 

ארוחה אחת ביום וגם את זה לא תמיד. 

ככה שכשהפסקתי לה היה בכי שני לילות, שהיא קמה וביקשה, 

הסברתי לה שנתנו  את המטרנה והבקבוקים לתינוק קטן שלא היתה לו מטרנה בבית , 

קיימנו מצוות צדקה , ואמא שלו אומרת תודה רבה לאביטל שעשתה חסד עם התינוק הקטן שלה ושימחה אותו .

(חצי אמת, את הבקבוקים זרקנו , זה חוסר היגיינה לתרום את זה, ואת המטרנה שהייתה סגורה נתנו 

לגמ"ח) 

בהתחלה היה כעס, שזה שלה ולא של התינוק, וש"אמא של התינוק תלך לחנות ותקנה לו , וזה שלי" 

אחר כך היא הפסיקה והבינה שאין. דיי מהר. 

לפעמים היא סתם מבקשת, וכשאני אומרת לה נתנו לתינוק, אז היא מקבלת את העובדה בלי בעיה. 

אם קשה לך לגמול אותו, אולי אל תגמלי לגמרי, אלא תפחיתי לארוחה אחת מדוללת אם הוא מסכים לדילול,

ותחכי לגיל גדול יותר שאז כבר הוא לא כל כך ירצה את זה ברמה שקשה לגמול. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות