אבל כבר הרבה לפני כן אני מורידה מכמות המטרנה.

הבת לי שבת שנתיים מקבלת בקבוק של 260-+ עם פחות מכפית מטרנה, זה רק לצבע.

הגמילה מהבקבוק עצמו נעשית רק לקראת גמילה בלילה (שנתיים וחצי- שלוש)

בהצלחה!

להכין כמה תמונות של הפעוט במצבים שונים - שותה מבקבוק, שומע סיפור, מתפנק על אמא, שוכב במיטה... ולעשות מהן סיפור. מדפדפים איתו בתמונות ומספרים: 'פעם שמוליק היה קטן קטן והיה שותה מבקבוק בכל פעם לפני שהלך לישון. כששמוליק גדל הוא הניח את הבקבוק בצד (אפשר לשלב גם תמונה של הבקבוק מונח על השיש), אמר לו 'ביי ביי', והלך לאמא שתשכיב אותו לישון בדרך אחרת. אמא חיבקה את שמוליק, שרה לו שירים, אמרה איתו קריאת שמע, ואז שמוליק שכב בשקט במיטה ואמא ליטפה אותו והוא נרדם וחלם חלומות מתוקים...'

הטקסט פתוח כמובן, תשלבי בו כל דבר אחר שנראה לך שילך הכי טוב בהשכבה במקום הבקבוק. הרעיון הוא לספר את הסיפור הזה הרבה פעמים במשך איזו שבוע שבועיים, ואז - כשהוא שולט בחומר היטב, ויכול להבין למה את מצפה ממנו - רק אז להגיע לגמילה בפועל.

בהצלחה!

ומתחילים להקטין את הכמות.

תני לו לגדול עוד קצת הוא ישנה את טעמו ויפסיק לאהוב מעצמו.

כך היה עם הבת שלי בסביבות גיל 3.

אני מבינה שזה עניין כלכלי ולא יכולה להכנס לשיקולים של אחרים.. אני אומרת לך רק מה שאני עושה - מוצאת משהו אחר לחסוך עליו.. 

הגברת הפרטית שלי, נגמלה ממטרנה בגיל 3.5 כמעט, לפני חודשיים, 

בעצת הגננת לשעבר שלה, שאמרה לי שזו כבר הגזמה פראית . 

היתה שותה מלפני גיל 3, רק 120 עם שתי כפיות

כשניסיתי לדלל לה כבר בגיל שנתיים היא התעצבנה ואמרה שזה מקולקל ושאני אכין לה בקבוק אחר. 

מקצת לפני גיל 3 היא היתה שותה ממש מעט, כבר לא היה לה צורך בזה, 

ארוחה אחת ביום וגם את זה לא תמיד. 

ככה שכשהפסקתי לה היה בכי שני לילות, שהיא קמה וביקשה, 

הסברתי לה שנתנו  את המטרנה והבקבוקים לתינוק קטן שלא היתה לו מטרנה בבית , 

קיימנו מצוות צדקה , ואמא שלו אומרת תודה רבה לאביטל שעשתה חסד עם התינוק הקטן שלה ושימחה אותו .

(חצי אמת, את הבקבוקים זרקנו , זה חוסר היגיינה לתרום את זה, ואת המטרנה שהייתה סגורה נתנו 

לגמ"ח) 

בהתחלה היה כעס, שזה שלה ולא של התינוק, וש"אמא של התינוק תלך לחנות ותקנה לו , וזה שלי" 

אחר כך היא הפסיקה והבינה שאין. דיי מהר. 

לפעמים היא סתם מבקשת, וכשאני אומרת לה נתנו לתינוק, אז היא מקבלת את העובדה בלי בעיה. 

אם קשה לך לגמול אותו, אולי אל תגמלי לגמרי, אלא תפחיתי לארוחה אחת מדוללת אם הוא מסכים לדילול,

ותחכי לגיל גדול יותר שאז כבר הוא לא כל כך ירצה את זה ברמה שקשה לגמול. 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...