וניראה לי לא אידאלי ליסוע לחול לצורכי עבודה ולהשאיר אישה בבית בהריון שבועיים

להורים והיא ביקשה מההורים לא להתערב 

הייתי חייב לנסוע והיא יודעת שזה מאוד חשוב

שהיא מצליחה לעמוד בזה 

ולהתנתק לחלוטין ממני 

מאיפה היא שואבת כוח ?

מי נותן לה כוח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן ?

ייתכן שזה מה שנותן לה כח.

הכוונה היא לחברות או בני משפחה שנמצאים איתה בקשר קרוב ומחזקים אותה בדרכה.

אמנם אשתך בקשה מההורים שלה שלא יתערבו,

אבל אולי הם יוכלו להגיד לך למה היא כועסת (בלי להתערב ולנסות להשלים בניכם)?

לפעמים אין ברירה, אשה יודעת אם מי היא מתחתנת

גם אני עכשיו שבועיים בבית, בהריון ובעלי במילואים, מה אפשר לעשות?

אני לא חושבת שזו הסיבה

אני חושבת שכדי להבין אותה, אתה צריך לתת לנו יותר פרטים 

או לחשוב עליהם בעצמך-

איך היא קיבלה את ההחלטה שאתה צריך לנסוע לחו''ל?

האם עזבת אותה בהרגשה טובה ובאהבה או במצב רוח רע?

איך היו השיחות בינכם לפני שהפסיקה לענות?

האם יש לך איזהו קצה רעיון מה המניע שלה לעשות זאת? הרי היא אשתך, אתה מכיר אותה.

כשתבין את המקור לבעיה זה יהיה שלב ראשון לפתרון.

היה ערב רומנטי לחלוטין 

היא ליוותה אותי לשדה התעופה בידיעה שאני טס לתקופה של כמה שבועות

היא לא אהבה את שאני טס 

אבל היא יודעת שאני חייב לטוס

האמת שאני חושב שאני מכיר אותה 

אבל פה אני כבר מבולבל 

איך אישה יכולה לעשות כך לבעל  יהיה אשר יהיה אפילו שהיא צודקת ב1000 אחוז

אני מרגיש אומלל,חסר אונים,לא מצליח להירדם בלילות

אין חשק לאכול 

אני לא רוצה להפסיד אותה

היא יקרה לי מאוד  !!!

ראשית - אני רוצה קצת לעודד אותך - נראה מדבריך שאתה אוהב אותה. הכל יסתדר בעז''ה בסוף.

שנית - שאלתי- איך היו השיחות בינכם בטלפון? אוהבות? מבינות? משתפות? 

אתה חושב שהיא בטוחה בך שגם כשאתה בחו''ל אתה איתה וחושב עליה ואוהב אותה?

האמת שאני עובר תקופה לא קלה 

והיחסים בנינו לא משהו גם כשאני בארץ ,אני משתדל לכבד אותה מאוד

לא מרים את קולי גם כשהיא צועקת עלי

מרגיש שהיא לא מנסה להבין אותי באמת בכל הסטואציה מסביב 

מרגיש שהיא מנסה לחנך אותי ולהעמיד לי עובדות גם כשהן לא נוחות לי

היא מצפה לדברים בזמן שהיא לא בדיוק עומדת בדברים לגביי

אני משדר ואומר לה כל הזמן שהיא חשובה לי מאוד ואני אוהב אותה 

באהבת אמת 

וכל כך לא רוצה לאבד אותה,

נסה רגע לצאת מהכאב שלך ומהצער שלך ופשוט להכנס לנעליים שלה - ללב שלה.

עזוב לכמה זמן  את כל מה שאתה חושב- אני מתאפק, אני מכבד אותה והיא מחנכת אותי ולא פיר שהיא מתעלמת ממני  וכולי...

היא עכשיו מרגישה עצובה ועזובה ובטח מלאה ברחמים עצמיים מוקצנים,  ואולי היא סוג של בוחנת אותך לראות כמה תתאמץ בשבילה, כמה תרדוף אחריה.

אתה גבר, תראה לה שאתה יכול, תראה לה - אני בסוף אצליח להוציא אותך מההסגר שלך, אני אצליח לשמח אותך, להוכיח לך שאני אוהב אותך בלי גבולות.

ועכשיו -אני רושמת לך מה אני הייתי רוצה בזמן כזה, יכול להיות שיהיו שיחלקו עלי.

פשוט תשלח לי בלי הפסקה מיילים, סמסים, טלפונים,

ותרשום לה שם דברים אוהבים ומבינים. תתמקד בה ובמה שהיא בודאי מרגישה ועוברת בלעדייך ולא בעיקר בעצמך. 

גם תציין כמה קשה לך בלעדיה, ושאתה לא מצליח לישון וכו' וכו' ואת מה שאתה מרגיש.

אפילו תזמין זר מחנות אליה הביתה, לעבודה וכד'.

תראה לה שאתה לא שוכח ממנה לרגע, ואל תתיאש בכלל. 

לא נראה לי שהיא תצליח לעמוד בכזאת מסה בלי להגיב לך.

תהייה חזק ואוהב, וה' יצליח דרכך!

כאשר היא תחזור מהעבודה - הזמנתי דרך הטלפון . 

אני לא מפסיק לשלוח לה הודעות

שאני אוהב אותה ,שהיא חשובה לי מאוד 

שאין לי שום טינה אליה ואני סולח מכל הלב

שאני דן אותה לכף זכות ויש המון מה לדון אותה לכף זכות

עולות בי מחשבות שאני אפילו לא רוצה לעלות אותן על דל שפתי או מחשבותי

אבל כאשר הכל מסוחרר ולא יודע מה התוכניות שהיא חושבת עליהן

מציאות ממני כוחות נפש גדולים

שאני לא יודע מה לעשות ואיך להגיב

נסה לחשוב- מה היה השבר? - מה אמרת או עשית שגרם לה פתאום להפסיק לענות לך?

האם אתה אמור לחזור בקרוב?

האם יש איזושהיא אישיות שאפשר לערב אותה? רב / רבנית? (לא משפחה או חברים )

שאלת בפתיחה איך היא מסוגלת לעמוד בזה-

נראה לי שהצער שלה כזה גדול שנותן לה ''כוח'' לא לענות לך.

אל תכניס לעצמך מחשבות כל עוד אין לך שום הוכחות. אל תהרוס את עצמך. אם אתה סומך על עצמך, תסמוך עליה.

ובכלל, אתה בטוח שהכל בסדר איתה מבחינה בריאותית? אתה יודע אם היא בעבודה כל יום?

צריך לחזור בעוד כשבועיים 

ניסתי לערב אבל היא לא משתפת פעולה 

ונראה לי שהיא הכניסה \שיתפה את משפחתה בנושא 

השאלה ,האם משהו עומד מאחורה ומדרבן אותה לעשות את המעשה הזה?

לפעמים זה נראה כמו אכזריות לשמה כשהיא מתעלמת לחלוטין  ( אני סולח ומוחל על אף )

היא אישה בריאה ברוך ה

והיא הולכת לעבודה בכל יום רגיל 

קטונתי, אך ליבי איתך..

תעשה את מקסימום ההשתדלות שלך, תבדוק שאתה עושה את כל מה שאתה יכול, שלא פספסת דבר שיכולת ולא עשית.

תמלא עצמך בביטחון שה' הביא לך את הנסיון הזה כיון שאתה יכול עמוד בו.

שהכל מאיתו. לא הכל טוב, אבל הכל לטובה.

אני יודעת שקל לאמר אך קשה ליישם,

אבל אתה תצליח!

נראה שאת אישיות מדהימה 

משמח לראות שיש כאלה אנשים בעולם 

שמנסים לבוא לעזרת הזולת ובלי להכיר 

מתוך המציאות הקשה הזאת.

זה נשמע מאוד מור ההתנתקות הזאת שלה.

ולא ממש ברור מה המטרה.

אין ספק שזה מאוד מוזר ומוקצן לעשות מעשה כזה לאורך זמן שלא מקובל

יש הרבה מחשבות שעוברות בראש 

מקווה שהכל שווא 

וכל מה שאני עושה כעת זה בשביל עתידנו המשותפים

אולי היא לא רואה את זה כעת 

אבל בעתיד היא תודה על כך 

מי אמר לך שזה ענין של הון?

וללא ספק, לפי דעתך הוא לא יכול לחנך אותה

אבל את יכולה לחנך אותו.

והוא לא יכול לעזוב אותה לשבועיים לדעתך,

אבל היא יכולה לעזוב אותו לעולם.

בחיי, ההגיון זועק מכל משפט.

ספר לה את כל מה שצריכה לדעת כדי להחליט האם אתה חייב ליסוע ותן לה להחליט. הרי אתה עצמך אומר שהנסיעה היא עבורה..

תחזור, תתנצל, ו ^.

היא אומנם ליוותה אותו לשדה התעופה, כי כנראה היא לא רצתה עד כדי למתוח את החבל וזה יפה מצידה, אבל ההתנהגות אח"כ זה גם קצת סוג של אלימות אבל שקטה, אולי היא קיותה בסתר ליבה שאם היא לא תתנגד בתקיפות ותלווה אותו לשדה ותיפרד יפה הוא יקצר את השהות שם , מה שהתברר לה שלא קרה....

ויש את האלימות מצידו,הוא ידע בפורש שהיא לא מעונינת בנסיעה הזאת והוא נסע! זאת גם סוג של אלימות. זה שהוא חושב שזאת טובתה ממש לא תרוץ.

גם תלוי מה התדירות של הטיסות, אם זה פעם אחת לכל החיים אז מילא, אבל אולי זה הולכת להיות דרך חיים של עסקים בחול והעדרויות גדולות מהבית והיא לא מעונינת!!

אבל-

זה נכון שהאמפתיה פה לבעל קצת משכיחה את הכעס שיש לאשה.

האשה בהריון, לא רצתה את הנסיעה הזאת,

והנה הוא נוסע, זה בלי לקחת בחשבון יחסים לא 100 % לפני כן.

אתם כנראה בתחילת הדרך, בעל יקר, והתקשורת עדייןם לא זורמת , וזה קשה.

לנו לקח 9 שנים להגיע לאהבה אמיתית. כזאת שגם באמצע מריבת עולם יש בלב הרבה הרבה אהבה לשני.

נישמע שהיא כ"כ כועסת עלייך, ואולי מזינה את עצמה בעוד דברים מכעיסים שעשיתלה בעבר, כך שהיא נוקמת בשתיקה רועמת.

אין  ברירה, תוריד תראש, תתחנן, תביא מלא מתנות, תקבל את ההשפלה בלי לענות ובסוףך יהיה בסדר.

והכי הכי חשוב- ללכתץ לטיפול זוגי!! לא בגלל שהמצב קיצוני אלא לפני שהוא יהפוך לכזה.

בטיפול זוגי תוכלו ללבן את סוגיית הטיסות, ואיך היא רוצה שיפייסו אותה, והיא תבין כמה אתה אוהב אותה. ולרגע נידמה לי שיש פה דגש על נכונות שלך לוותר ולתת לה- וזה נכון. זה תפקידך- כמו השמש שנותנת אור ללבנה.

אמרת שאתה דן אותה לכף זכות. היא בעיניה לא עשתה לך עוול כמו שאתה עושה לה. היא מבחינתה "צריכה" לדון אותך לכף זכות.

אתה עושה העוול בכך שנסעת לתקופה ארוכה ואולי לעוד דברים לפני הנסיעה....

לא לענות לך זה המעט שמחזיר לה את כבודה האבוד- אשה עזובה, הרה, שבעלה לא מקשיב לה ונוסע ומשאיר אותה כך לבד, שבועות.

שתיקה והתעלמות - זו אלימות, כיום אין חולקים על זה.

זו הדרך הכי קשה לפגוע בבן הזוג שלך (או בבת הזוג כמובן) - פשוט לשתוק. זה נורא.

אבל פה אי אפשר לדון שום דבר כי 'העיקר חסר מן הספר' - 

למה נסעת?

לא שואלת בשביל לחטט, הרי אתה זה שרוצה להתייעץ..

שימו לב שלאורך כל התשובות רק השאלה הזו לא נענתה. 

למה נסעת?

לצורך עסקים?
לצורך רפואי?
להתאוורר?

לאיזו השקעה?

כל תשובה כזו גוררת אחריה עוד שאלות בירור שרק בעקבותיהן אפשר לדעת אולי מה הסיבה.

כי למרות ששתיקה והתעלמות הן בעיקרון אלימות כמו שציינתי,

אם למשל הבעל פשוט החליט שהוא צריך לנשום אוויר צח לבד,

או שיקר שהוא נוסע למטרה מסוימת ולבסוף האמת נתגלתה לאשה,

או לנסוע לצורך השקעה כספית שהיא בניגוד לדעת האשה,

ובאופן כללי אם הוא נסע בניגוד לרצונה לכל כך הרבה זמן - 

הרי שאנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי!!

אני חושבת על הסיטואציה (ולא מצליחה למצוא סיבה מניחה את הדעת) אם בעלי היה פתאום רוצה לנסוע לו לכמה שבועות לבד...

לא, לא הולך.

אבל שוב, אם נניח חלילה יש צורך בטיפול רפואי או לא יודעת מה - זה מקום אחר.

אז בקיצור - תפרט...

בס"ד

איש יקר ואהוב.
חשבתי הרבה אם לכתוב את הדברים. אבל אין ברירה.
בבסיס הנפשי שלנו כולנו רוצים שרק יהיה טוב ! ומאמינים שבטח יהיה טוב...
ובכלל לעשות שלום בין אדם לאשתו דבר ענק..! 
האמת היא שבאמת חסרים פרטים נוספים אבל כמו שאמרת,אין שום הצדקה להתנהגות כזו למעט מקרי קיצון נוראיים של התעללות,אלימות,בגידה חלילה,וכו'.
אם אני מתייחס לסיפור כפי שהבאת אותו שהיא  לא הטילה ווטו על הנסיעה שלך אלא הביעה בטבעיות את חוסר הנחת שבעניין ואף נפרדה ממך בברכה,באהבה וכו' אז צריך להסתכל לאמת בפנים:
אשתך לא יציבה נפשית בלשון המעטה. והתנהגותה היא טרור. פשוט טרור.
אתה אוהב אותה,ואתה לא מאמין שזה קורה לך...אבל תפיסת הזוגיות שלה מעוותת לגמרי.
יש פה בעיית עומק רוחבית ולא "משבר" נקודתי...
איפה שהוא בתוכך אתה כנראה יודע את זה ומפחד פחד מוות להתמודד עם העובדה שכל היחס שלה לזוגיות שלכם הוא סוג של "מגיע לי" ילדותי ומפונק וש"אני אראה לך מה זה"...

זה נורא. זה מזעזע. ועוד התרפסות פרחים קוצ'י מוצ'י וכו'...בוודאי לא ישפרו את המצב רק יהפכו אותך לעבד נרצע עד המשבר הבא.
אתה כל כך פגוע,אתה בוער,אתה עצוב, לא ישן ,מבולבל, נבוך, ונבגד!
אתה כלכך רוצה לדבר איתה על מה שקורה אבל אתה לא תגיע לשיחה הזו כי הנושא השתנה...הנושא הוא לא למה את כועסת,,הנושא החדש  והאמיתי הוא איך את מרשה לעצמך להתנהג בצורה כזו פוגעת ולצפות שאני אחזור והכל יהיה "בסדר"... איזה סדר? 
 

ועכשיו לפרקטיקה:

אני לא יודע כמה זמן נשאר לך להיות בחו"ל ועד כמה זה חשוב. אבל הכי חשוב זה החיים שלך.
א. אם נכון לרגע זה היא ממשיכה להתעלם. הגיע הזמן לשנות את הטון. שלח סמס שמבהיר בצורה חד משמעית שההתנהגות שלה יהיה מה שיהיה לא מקובלת עליך בשום אופן ושמרגע זה הכדור אצלה. כשתרצי..תתקשרי. שתיקה תיענה בשתיקה.
בא נראה מה היא תעשה כשתבין ששלב ההתרפסות נגמר והתחיל שלב ההתמודדות הנורמלית עם טרור.
לדעתי היא  תהיה בשוק. אחר"כ תעשה חושבים מה יש לה להפסיד ובסוף {אם תהיה חזק במבחן הנוראי הזה}היא גם  תתקשר, תסביר, תתנצל...ואז אולי אולי אולי יהיה מקום להתחיל לטפל בבעיה השורשית מתוך הבנה שיש כזו. ומתוך אהבה חיבה פיוס וכו'.
אני יודע שהדברים נשמעים נורא.
אבל תחשוב רגע, אתה רועד מפחד "להפסיד אותה" לקלקל...להחריב חלילה... והיא?!?!?! לה אין מה להפסיד?!?!? אתה לא אוצר שלה? אתה לא יקר לה? אתה לא חשוב? אבל היא מוכנה בהצהרתיות לשרוף הכל כדי "להעביר מסר"...
זה נראה לך נורמלי?

זה נשמע לך בריא?

זה מתקבל על הדעת?

נניח שהיא מתקשרת ובוכה שהיא הייתה עצובה וזה "עצבן אותה" ...אפשר לחיות עם זה כאילו לא קרה כלום?!!!

תשכח מזה.

אחי הטוב. תתחזק. אני לא אומר חלילה שהכל נגמר ואין סיכוי. יש ויש !!!! אבל השאלה היא איך...רק עם יהיה פה שיח אמיתי ולא מתרפס על מה שקורה ביניכם יש מקום לתקווה.
במחילה מכבוד הנשים המגיבות,לעוד התרפסות ועוד התרפסות...לזה קוראים עבדות נרצעת לא זוגיות. נחצה פה קו אדום מהבהב זו בגידה ענקית בקשר,בברית,בעצם,במהות, ובטח לא מקבלים פרס על בגידה.{וגם לא פרחים!}
בהצלחה.מומלץ שאתה תתייעץ עם רב קרוב אליך,שתספר לו הכל לפרטי פרטים עד הפרט האחרון.
אישית הייתי כותב מייל מפורט להורים שלה מהזווית שלך.

חשוב שהם יבינו שהבת שלהם לא 100% ויאפסו אותה.
תהיה רגיש ,משתף,תשתתף בצער אך תהיה אסרטיבי ותעביר מסר מבורר שזו לא צורה להתנהגות.
ליבי איתך ממש. אני יודע שאתה בסחרור אבל תהיה חזק ואמיתי וה' הטוב יעשה את שלו לטובה. אמן.

 

מסכנה מסכנה מסכנה שההורים שלה בכלל היו צריכים לדעת,

לדעתי, שום אישה לא מתה לערב את ההורים שלה, רק פה כנראה הוא נסע לכמה שבועות ולא היה לה בררה כי היא לא תעשה בודדה שבת , גם לישון כל כך הרבה זמן ועוד בהריון לבד זה לא ביגדיל.

וכמו שעד היום אני מכירה שום הורה לא יגיד שהבת שלה לא בסדר, הם ממש לא יאפסו אותה הם מה שאולי יעשו ישכנעו אותה לעזוב אותו שזה גם טעות, ושוב אני אומרת מסכנה שהיא נקלעה בעל כרחה שכל המשפחה מעורבת...

ועוד הערה

אם בעלי היה טס בלי שהגענו להסכמה ועוד שולח פרחים או מתנות זה היה עף בטיל ......... חחחח ישירות אליו

מי צריך פרחים??? הכי קל לשבת בחדר במלון ולעשות הזמנה טלפונית, זה ממש לא מפצה זה אפילו מכעיס .

ולכל יפי הנפש שמזדעקים להגן על האשה, מה הייתן אומרות אילו אשה היתה כותבת את זה? אלימות! הייתן זועקות... אז נכון זאת אלימות לכל דבר.

אחת העצות הנפוצות בהדרכות לזוגות צעירים העומדים ערב חתונתם היא ללמוד לוותר.
זאת משום שהוויתור הוא ביטוי לאהבה, להעדר אנוכיות, לרגישות לזולת, לענווה ולכל המידות הטובות הנחוצות כל כך לכל זוג הבונה את ביתו.
אך האם באמת תמיד טוב ונכון לוותר? לא בטוח.

כבר אמר מרן הרב זצ"ל: "אין לך מידה טובה בעולם שאין הקיצוניות מזיקתה" משמע כי גם בותרנות לא נכון להיות 'קיצוני', זאת אומרת שיש ויתור ויש ויתור. יש ויתור מועיל ויש ויתור הרסני ונדרש לא מעט שכל ישר כדי להבחין ביניהם.

א. שכנוע- לשוחח עד שאחד מבני הזוג מסכים לכך שעמדתו של השני היא הנכונה והצודקת.
ב. פשרה- להחליט על "משהו בערך באמצע".
ג. בוררות- להתייעץ עם גורם שלישי, ולקבל את דעתו.
ד. התעלמות- להחליט שלא להחליט.
ה. כניעה- בן זוג אחד לא מסוגל לעמוד בלחץ שהשני מפעיל עליו, ומקבל את הדין.
ו.  לוותר- ג'סטה אצילית שמטרתה לעשות טוב לשני.
ז.  גישור- להקשיב מתוך ניסיון של כל אחד להבין את הצרכים של השני, ולחפש פיתרון יצירתי שיספק את שניהם.
ח. להמשיך לריב...

השכנוע הוא דבר מצויין, בתנאי אחד, שהוא לא צורה סמויה של כפייה. דיון שמטרתו שכנוע, פעמים שיש בו משהו כוחני, בו צד אחד מנצח והשני מפסיד. השכנוע הוא דרך טובה, כאשר השאלה בה דנים איננה "מי צודק?" אלא "מה יעשה יותר טוב לנו – כזוג וכמשפחה?". כאשר זוהי השאלה העומדת לדיון, זה מזמין את בני הזוג לדבר אחר – לגישור.

בגישור, אנו לא עוסקים בלשכנע את זה את זו בכך שאנו צודקים, אלא בניסיון משותף להבין זה את זו, ומתוך כך להגיע להסכמה על מה שיתן מענה מרבי לצרכים ההדדיים של בני הזוג. בדרך כלל, מהלך כזה מוליד משהו יצירתי, שלא חשבו עליו קודם, ומן ההיבט הרגשי, שני הצדדים יוצאים מסופקים מן הפיתרון.

הפשרה, לעומת זאת, היא משהו שבו כל אחד מן הצדדים "יוצא וחצי תאוותו בידו", כל אחד יוצא "חצי מסופק וחצי מתוסכל", עם נטייה למדוד עד כמה הפיתרון הוא "צודק".

הבוררות וההתעלמות הן שתי דרכים שלא להחליט. הדרך הראשונה מעבירה את הסמכות לאדם אחר, והשנייה – מוותרת על ההחלטה, בתקווה שעד שזה יגיע למעשה יקרה "משהו". שתי הדרכים הללו לא כל כך בונות את הקשר בין בני הזוג, אבל לפחות, בדרך כלל, אין בהן משהו הרסני.

 

הניגוד החריף ביותר קיים בין הכניעה לבין הוויתור. אלו שתי התנהגויות דומות מאד זו לזו, אבל ההבדל ביניהן הוא תהומי.   הכניעה משאירה צד אחד מנצח, כשלצדו צד אחד מושפל. הוויתור, לעומתה, משאיר את שני הצדדים בתחושה מרוממת. הכניעה מזמינה את הצד המנצח ל"סיבוב ניצחון" נוסף בוויכוח הבא. הוויתור, לעומתה, מזמין את הצד השני לוותר בתורו, בפעם הבאה. הכניעה יוצרת אצל הצד המרוויח יחס של זלזול כלפי הצד המפסיד. הוויתור יוצר יחס של הערכה. הכניעה באה ממקום של חולשה גדולה. הוויתור בא ממקום של עוצמה פנימית גדולה עוד יותר.

לאחר כל החידוד של ההבדלים, עדיין קשה להמליץ על הוויתור כדרך חיים. לשני הצדדים קשה להבחין בינו לבין הכניעה, ויש בכך סיכון מסויים. הוויתור, יש בו נטייה להתחשבנות. כדי להבטיח שהוויתור יהיה ויתור ולא יהפוך לכניעה, דואג הצד המוותר לוודא שהצד השני השיב לו כראוי בפעם הבאה. לכל ויתור ישנו ניקוד סמוי, ומדרכו של עולם, שכל אחד מבני הזוג מעניק ניקוד שונה לכל ויתור. בדרך כלל, הוויתור שלי יקבל ניקוד גבוה יותר מאשר הוויתור שלך... ואם כך, יוצא שעל כל ויתור שאני מקבל, יהיה עלי לשלם בריבית דריבית, והמחיר מתחיל להיות יקר...
    
בקיצור, לעשות ג'סטה ולוותר לבן הזוג מידי פעם – זה נחמד,
אבל כדרך חיים, עדיף ללמוד את שפת הגישור.

 

הרב עזריאל אריאל

חבל שלא הצלחת להתחמק מלטוס, לא טוב בזמנים כאלו.

אתה חושב שסתם בא לה להתעלל בו?

כל השאלה היא מה באמת היה קודם?

אולי הוא צריך להתחנך קצת ולא לנטוש אשה הרה לתקופה כ"כ ארוכה??

מה זה המושגים האלה של טרור? מה היא חמאסניקית?

כולה נהגה כנשים קדמוניות וסיננה את הבחור שסינן אותה פי אלף כשנסע לכך וכך בלי הסכמתה.

זה שצריך גישור, נכון.

זה שצריך לכבד זה את הזה , נכון.

אבל הסיסמאות של "לא מתנצלים" לא נכונות בכל מצב, בטח לא בזוגיות...

אולי הוא לא קולט מה היא רומזת לו? או אומרת מפורשות? וככה הוא מבין. זה בטוח.

הדרך שלך של ללכת ראש בקיר גרמה לחברה שלי להתגרש אחרי 3 חודשי נישואין בלבד!

הם רבו, היא אמרה אז בא ניפרד קצת. הוא אמר בסדר. הוא עזב לבית הוריו לרגע ואחרי שבועיים חיכה לה מכתב מהרבנות.

בגלל המרחק הגדול הפיזי בינהם ממש לא הייתי מציעה לוט להגביר להבות ולהחזיר לה, כמו שאתה מציע.. זה ממש לא דומה למריבה פנים מול פנים,שאין מה לעשות הבעת הפנים והקירוב הפיזי עושים את שלהם ואז גם אם הולכים ראש בראש - אפשר להירגע , להבהיר עינינים ולהשלים בסוף. פה הלהחזיר הזה רק יסבך. חבל!

טרור זה טרור זה טרור !!!

אין מצב כזה להתעלם מהבן זוג - זו בגידה בברית, בקשר - זה מעשה נואל ואכזרי. 

זה לא משנה איך היו היחסים קודם, זה לא משנה אם שמחה עם הטיסה או לא, זה לא משנה אם קשה לה או לא. 

יש קווים אדומים - והיא חצתה אותם בטירוף !!!!

קשה לה ? 

שתדבר, שתבכה, שתצעק , הכל !  

אבל כזו התעלמות ?? זה לא אנושי. 

אחת מן השתיים, או שהיא אכזרית ברמות, או שיש לה בעיה נפשית רצינית. 

זה בקשר לניתוח המצב, בקשר למה עושים ? 

באמת צריך לחשוב טוב, כי ללכת "ראש בקיר" זה יכול להיות מסוכן במיוחד אם נמצאים רחוק, להתרפס ולהתחנף זה רק יקבע או יחמיר את המצב. 

כדאי לפנות לחבר חכם או רב מבין עניין , לשתף בכל הפרטים ולמצוא את העצה הכי טובה. 

ליבי איתך ידידי, 

כל הישועות ! 

מה היה קודם?

זה לא מתחיל על ריק!!!

בין אם היא פגועה ממך נורא מסיבה שאפשר להבין אותה, בין אם היא מתעללת בך ויש כאן דפוס של ריצוי מיותר, 

הסיפור כפי שאתה מספר אותו חסר.

כדאי לפנות לגורם מקצועי להתייעצות. 

אפשר טלפונית.

צער לי שאתה סובל ככה, אבל קשה לתת עצה הולמת בגלל חוסר פרטים. אבל על פניו, נראה לי שאי אפשר לטפל בדבר כזה ממרחק כזה. הדבר הראשון לעשות שבעצם כבר עשית היה לבדוק שהיא בסדר פיזית, שלא חס"ו קרה לה משהו. חוץ מזה במקומך הייתי שולחת עוד הודעה אחת להגיד שאתה מקווה שהכל בסדר אצלה וצער לך שהיא לא עונה לך, ושלא תפריע לה עוד בינתיים אבל ברור שתשמח לשמוע ממנה. בינתיים תתרכז בהתחזקות בעבודת ד וקרבה לד, ובעבודה שלך. זה רק כאשר תחזור שתוכל לדבר איתה ולדעת מה באמת התרחש. אני יודעת שכרגע מאד כואב לך, ובצדק, אבל עם זאת, צריך לדון לכף זכות עד שתגלה את האמת. רק אז תוכל להחליט מה צריך לעשות, אולי ללכת לייעוץ זוגי למשל. בנוסף אני שמעתי על ספר בשם בגן השלום של הרב ארוש שאולי יכול לעזור לך.

בשום פנים ואופן לא הייתי כותבת מייל להורים שלה בטענה שהיא לא שפוייה או כל דבר שלילי עליה. זה רק יחמיר את המצב.

ובינתיים תתקרב לד ותבקש את העזרה שלו.

ומאחלת לך הרבה הצלחה.

לא נראה לי שכוחניות תורמת לשלום בית. משהו פה כנראה לא תקין וברור שעוד מאותו דבר יתן אותן תוצאות. אם רעייתך כועסת עליך, אז אמירה כמו "אני סולח לך" יקפיץ אותה עד השמיים. כדאי לבדוק איתה, באהבה, מה כואב לה ואם לדעתה אפשר לתקן. להסביר לה שהשתיקה שלה לא תורמת, וזו הזדמנות לתקן. חשוב לעשות את הדברים אחרת!!! לתת לה להבין שיש גבול למה שאתה יכול לעשות בלי לקבל ממנה סימן אם אתה בכיוון ושלא היית רוצה להפסיד אותה. תבטיח לה שתקשיב לה עד שתגיד לך כל מה שעל ליבה ומה רוצה אחרת ואז גם אתה תאמר מה כואב  לך ומה רוצה לשנות  ושיחד תחפשו דרך לשפר את חייכם, כי גם לך לא טוב במצב הנוכחי!  אל תנדנד לה. תאמר שאתה מחכה לתשובתה. אם היא ממשיכה בהתעלמות אז נראה לי שאם אתה רוצה לדעת שעשית הכל לשמור על הנישואין - חזור הביתה ותתמודד מולה פנים מול פנים. הצע לה לקיים את השיחה המוצעת. זה לא פשוט לנהל שיחה כזו! צריך הכנה, מקום שקט, רשימה מסודרת. להתחיל מהדברים הטובים. כל אחד יכול לכתוב לעצמו הערות כשהשני מדבר, אבל לא מפריע לשני לסיים.  כמובן שיועץ טוב יכול לעזור מאד וזה הרבה יותר קל מאשר לבד!! 

ושיש פה איזהשהוא מאבק כוח. שגם פוגע בה. אל תתרגש מזה זה מה שהכי חשוב. ואל תחשוב שזה שהיא יכולה בלעדיך זה אומר משהו עליך או על הקשר ביניכם. זה קורה להרבה זוגות. 

אם היא כועסת היא צריכה להגיד.  אולי היא יודעת שזה משגע אותך שהיא מתעלמת ויכולה לבד ומשתמשת בזה. אז תשאר רגוע וזהו. ואם טעית- תחפש איפה

אחת התגובות לכאב הוא הדחקה.

כשאשתך מדברת/מתכתבת איתך אתה נכנס לתוך חייה אבל אתה לא באמת, כי אתה לא ממש שם לצידה ובשבילה. וזה כואב. מאוד. אחרי כל שיחה איתך היא מרגישה כמה אתה חסר לה, היא מתגעגעת ורוצה אותך לידה. אבל מה לעשות שאתה לא? אז היא מעדיפה להתמודד עם זה בדרך מקורית. פשוט להתעלם. לא לחשוב עליך, לא להעלות רגשות כלפיך, כי כל הצפה של רגשות גורמת לכאב.

תבין אותה, אני בטוחה שהיא אוהבת אותך מאוד אבל קשה לה מאוד הריחוק וזה הדרך שלה להתמודד.

לדעתי תתאזר בסבלנות, אל תתעצבן מזה שהיא מתעלמת ממך ותמשיך ליצור קשר אוהב בלי ביקורת. רק התעניינות ואיכפתיות, אפילו אם היא לא עונה לך. זה אישור בשבילה שאתה אוהב ודואג לה. 

וכשתחזור והריחוק יגמר, אני מאמינה שהיא תחזור לעצמה.

בהצלחה!

לכל כאב- זה צורם, מזיק ולא מועיל.

אם זה לא עניין של חיים ומות, חזור הביתה מיד.

ההתקשקשות כאן בפורום לא תשנה את המצב.

רק אתה אישית צריך ואולי גם יכול לטפל בזאת ללא כל דיחוי נוסף.

רק כך תוכל לדעת באמת מה קורה לה.

מרחוק דברים נראים ונשמעים אחרת לגמרי.. והחוסר וודאות יכול לשגע.

יכולים לקרות אלף דברים ויכולות להיות אלף סיבות... אבל אם תחזור ותברר את העניין תוכל אולי לדעת מה קורה.

תתפלל על זה הרבה, נשמע לא פשוט.

בהצלחה רבה!

תתייעץ עם רב שלך שייעץ לך מה לעשות.

להציל את הנישואים.

יש לך אפשרות לחזור לבית? גם אם יהיה בזה איזשהו הפסד?

אם לאשתו יש יכולת שליטה ואיפוק - אז שתתשתלט על האגו שלה, שתחנך את עצמה. 

להתעלם זה נורא, זה מעשה שלא ייעשה בין בני זוג. הוא לא ברח, הם דנו על זה והיא הסכימה, יכול להיות שהיא לא אהבה - אבל שתיקח אחריות על ההסכמה שלה. 

אפשר לכעוס על עצם הנסיעה, אסור להתעלם מבן הזוג.

ארוך - זה מאוד יחסי:  גיסי נוסע לחו"ל כמה פעמים בשנה לתקופות כאלה, האם אחותי מתה על זה ? לא!

האם זה תמיד כל כך פשוט ? ממש לא!!!

האם היא העלתה אי פעם על דעתה להתעלם ממנו ?? 

התעלמות כזו היא פשע, טרור, אלימות, ואין לי מילים מתאימות לתאר את הגועל .  

על מצוקה גדולה.

הרבה פשעים (גם אלימות לפעמים) נעשים מתוך מצוקה גדולה. 

זה לא הופך אותם ללגיטימים. 

השימוש שלי בשפה קיצונית - הוא כדי לחדד ולדייק. 

להבדיל בין לגיטימי ללא לגיטימי. 

יש הרבה דברים לא נעימים בין בני זוג, אבל לא הייתי מוציא אותם מחוץ "לחוק".  (כולל בכי, צעקות, מריבות, הטחת האשמות) 

מבחינתי אלימות כמו התעלמות - זה קו אדום !!!! 

כן זה פשע !!! 

מתברר שהיא תכננה את זה עוד לפני הטיסה 

מבחינתה היא הייתה יכולה להמשיך עם זה עד מתי שהיא הייתה מחליטה להפסיק אם זה

כי בעצם הייתה יכולה להתקשר מתי שהיא רוצה ובעצם לסיים את ההתעלמות

טוענת שזה היה בכדי לקבוע עובדה להתחיל לסדר את העניינים שלא כל כך מסתדרים בנינו

עוד לפני הטיסה 

היא נאותה לדבר איתי לאחר שיחה קשה שעשיתי עם המגשר שעבדנו איתו 

כעת אנחנו מדברים 

שלחתי לה זר ענק של פרחים - התלהבה על זה

ובכל זאת המחשבות על עונש שהיא עשתה ועל הזוגיות שחייבת להשתנות 

ב360 מעלות ומבלי לשבור כלים 

אני אוהב אותה באמת והיא חשובה לי מאוד

ולא רוצה להשאר לבד אחרי שנים של חיפושים ובסוף מצאתי את אבדתי

יש סיבה מוצדקת לטיסה שצריכה להיות בכל כמה חודשיים בגלל ניירת 

והיא מודעת לזה 

תודה רבה לכל המגיבים 

אתם אנשים מדהימים ושנשמע בשורות טובות 

נראה שדרוש טיפול עומק שימנע "עונשים" והתנהגויות של "דווקא" משני הכיוונים, והתפייסויות אקמוליות שמחזיקות רגע קצר בצורת פרחים וכד'

וממליצה מאד לשניכם לגשת לקבל יעוץ והדרכה לגבי דפוסי תקשורת והתנהגות בריאים ותקינים בזוגיות.

נשמע שזה עניין קריטי שחייבים לטפל בו.

אני בטוחה שבעזרת ה' ובעזרת הלב הטוב שלך ואהבתך, תצליח למצוא את הדרך להשרות שלום בית יציב בביתך.

לאחר העונש שהיא עשתה לי 

כעת אנחנו מדברים בכל יום 

העניין,שהיא נזכרת בי רק לאחר חצות הלילה 

מדוע היא לא יכולה להתקשר אלי משעות הצהריים 5\6  ?

יש לה מספר ישראלי שמקל עליה את המלאכה להתקשר 

ונזכרת בי רק לפני השינה שלה 

וגם אני מביעה רגשות כלפייה

והיא לא מחזירה חזרה אלי 

מין יובש רגשי כזה בסוף כל שיחה איתה 

זה לבנתיים

מטריד אותי שהיא לא מתקשרת בכל היום ורק לקראת השינה בסביבות 12 בלילה היא מוצאת זמן 

לפעמיים להתקשר  אלי

90 %אני זה שמתקשר

באמצע היום היא לא מתעניינת בי - לטענתה היא עסוקה ואין לה זמן להתקשר 

בשיחות היא לא מביעה שום רגש 

ולשאלתי מדוע היא לא מביעה שום רגש כלפיי

היא אומרת שהיא לא רוצה להביע שום רגש

והיא בכוונה עושה זאת 

וכשלאישה קשה עם בעלה אז גם קשה לה להגיד מילים של געגועים.. ככה זה. זה נשמע כמו יובש רגשי כי זה מה שזה כנראה.

שעות הלילה אגב הן שעות של מחשבות... אז אולי היא מסוג האנשים שאוהבים לדבר שיחות כאלה בלילות...

שהיא בסדר ?

ולא בידכאון עמוק עם מחשבות אובדניות

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.