וניראה לי לא אידאלי ליסוע לחול לצורכי עבודה ולהשאיר אישה בבית בהריון שבועיים

להורים והיא ביקשה מההורים לא להתערב 

הייתי חייב לנסוע והיא יודעת שזה מאוד חשוב

שהיא מצליחה לעמוד בזה 

ולהתנתק לחלוטין ממני 

מאיפה היא שואבת כוח ?

מי נותן לה כוח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן ?

ייתכן שזה מה שנותן לה כח.

הכוונה היא לחברות או בני משפחה שנמצאים איתה בקשר קרוב ומחזקים אותה בדרכה.

אמנם אשתך בקשה מההורים שלה שלא יתערבו,

אבל אולי הם יוכלו להגיד לך למה היא כועסת (בלי להתערב ולנסות להשלים בניכם)?

לפעמים אין ברירה, אשה יודעת אם מי היא מתחתנת

גם אני עכשיו שבועיים בבית, בהריון ובעלי במילואים, מה אפשר לעשות?

אני לא חושבת שזו הסיבה

אני חושבת שכדי להבין אותה, אתה צריך לתת לנו יותר פרטים 

או לחשוב עליהם בעצמך-

איך היא קיבלה את ההחלטה שאתה צריך לנסוע לחו''ל?

האם עזבת אותה בהרגשה טובה ובאהבה או במצב רוח רע?

איך היו השיחות בינכם לפני שהפסיקה לענות?

האם יש לך איזהו קצה רעיון מה המניע שלה לעשות זאת? הרי היא אשתך, אתה מכיר אותה.

כשתבין את המקור לבעיה זה יהיה שלב ראשון לפתרון.

היה ערב רומנטי לחלוטין 

היא ליוותה אותי לשדה התעופה בידיעה שאני טס לתקופה של כמה שבועות

היא לא אהבה את שאני טס 

אבל היא יודעת שאני חייב לטוס

האמת שאני חושב שאני מכיר אותה 

אבל פה אני כבר מבולבל 

איך אישה יכולה לעשות כך לבעל  יהיה אשר יהיה אפילו שהיא צודקת ב1000 אחוז

אני מרגיש אומלל,חסר אונים,לא מצליח להירדם בלילות

אין חשק לאכול 

אני לא רוצה להפסיד אותה

היא יקרה לי מאוד  !!!

ראשית - אני רוצה קצת לעודד אותך - נראה מדבריך שאתה אוהב אותה. הכל יסתדר בעז''ה בסוף.

שנית - שאלתי- איך היו השיחות בינכם בטלפון? אוהבות? מבינות? משתפות? 

אתה חושב שהיא בטוחה בך שגם כשאתה בחו''ל אתה איתה וחושב עליה ואוהב אותה?

האמת שאני עובר תקופה לא קלה 

והיחסים בנינו לא משהו גם כשאני בארץ ,אני משתדל לכבד אותה מאוד

לא מרים את קולי גם כשהיא צועקת עלי

מרגיש שהיא לא מנסה להבין אותי באמת בכל הסטואציה מסביב 

מרגיש שהיא מנסה לחנך אותי ולהעמיד לי עובדות גם כשהן לא נוחות לי

היא מצפה לדברים בזמן שהיא לא בדיוק עומדת בדברים לגביי

אני משדר ואומר לה כל הזמן שהיא חשובה לי מאוד ואני אוהב אותה 

באהבת אמת 

וכל כך לא רוצה לאבד אותה,

נסה רגע לצאת מהכאב שלך ומהצער שלך ופשוט להכנס לנעליים שלה - ללב שלה.

עזוב לכמה זמן  את כל מה שאתה חושב- אני מתאפק, אני מכבד אותה והיא מחנכת אותי ולא פיר שהיא מתעלמת ממני  וכולי...

היא עכשיו מרגישה עצובה ועזובה ובטח מלאה ברחמים עצמיים מוקצנים,  ואולי היא סוג של בוחנת אותך לראות כמה תתאמץ בשבילה, כמה תרדוף אחריה.

אתה גבר, תראה לה שאתה יכול, תראה לה - אני בסוף אצליח להוציא אותך מההסגר שלך, אני אצליח לשמח אותך, להוכיח לך שאני אוהב אותך בלי גבולות.

ועכשיו -אני רושמת לך מה אני הייתי רוצה בזמן כזה, יכול להיות שיהיו שיחלקו עלי.

פשוט תשלח לי בלי הפסקה מיילים, סמסים, טלפונים,

ותרשום לה שם דברים אוהבים ומבינים. תתמקד בה ובמה שהיא בודאי מרגישה ועוברת בלעדייך ולא בעיקר בעצמך. 

גם תציין כמה קשה לך בלעדיה, ושאתה לא מצליח לישון וכו' וכו' ואת מה שאתה מרגיש.

אפילו תזמין זר מחנות אליה הביתה, לעבודה וכד'.

תראה לה שאתה לא שוכח ממנה לרגע, ואל תתיאש בכלל. 

לא נראה לי שהיא תצליח לעמוד בכזאת מסה בלי להגיב לך.

תהייה חזק ואוהב, וה' יצליח דרכך!

כאשר היא תחזור מהעבודה - הזמנתי דרך הטלפון . 

אני לא מפסיק לשלוח לה הודעות

שאני אוהב אותה ,שהיא חשובה לי מאוד 

שאין לי שום טינה אליה ואני סולח מכל הלב

שאני דן אותה לכף זכות ויש המון מה לדון אותה לכף זכות

עולות בי מחשבות שאני אפילו לא רוצה לעלות אותן על דל שפתי או מחשבותי

אבל כאשר הכל מסוחרר ולא יודע מה התוכניות שהיא חושבת עליהן

מציאות ממני כוחות נפש גדולים

שאני לא יודע מה לעשות ואיך להגיב

נסה לחשוב- מה היה השבר? - מה אמרת או עשית שגרם לה פתאום להפסיק לענות לך?

האם אתה אמור לחזור בקרוב?

האם יש איזושהיא אישיות שאפשר לערב אותה? רב / רבנית? (לא משפחה או חברים )

שאלת בפתיחה איך היא מסוגלת לעמוד בזה-

נראה לי שהצער שלה כזה גדול שנותן לה ''כוח'' לא לענות לך.

אל תכניס לעצמך מחשבות כל עוד אין לך שום הוכחות. אל תהרוס את עצמך. אם אתה סומך על עצמך, תסמוך עליה.

ובכלל, אתה בטוח שהכל בסדר איתה מבחינה בריאותית? אתה יודע אם היא בעבודה כל יום?

צריך לחזור בעוד כשבועיים 

ניסתי לערב אבל היא לא משתפת פעולה 

ונראה לי שהיא הכניסה \שיתפה את משפחתה בנושא 

השאלה ,האם משהו עומד מאחורה ומדרבן אותה לעשות את המעשה הזה?

לפעמים זה נראה כמו אכזריות לשמה כשהיא מתעלמת לחלוטין  ( אני סולח ומוחל על אף )

היא אישה בריאה ברוך ה

והיא הולכת לעבודה בכל יום רגיל 

קטונתי, אך ליבי איתך..

תעשה את מקסימום ההשתדלות שלך, תבדוק שאתה עושה את כל מה שאתה יכול, שלא פספסת דבר שיכולת ולא עשית.

תמלא עצמך בביטחון שה' הביא לך את הנסיון הזה כיון שאתה יכול עמוד בו.

שהכל מאיתו. לא הכל טוב, אבל הכל לטובה.

אני יודעת שקל לאמר אך קשה ליישם,

אבל אתה תצליח!

נראה שאת אישיות מדהימה 

משמח לראות שיש כאלה אנשים בעולם 

שמנסים לבוא לעזרת הזולת ובלי להכיר 

מתוך המציאות הקשה הזאת.

זה נשמע מאוד מור ההתנתקות הזאת שלה.

ולא ממש ברור מה המטרה.

אין ספק שזה מאוד מוזר ומוקצן לעשות מעשה כזה לאורך זמן שלא מקובל

יש הרבה מחשבות שעוברות בראש 

מקווה שהכל שווא 

וכל מה שאני עושה כעת זה בשביל עתידנו המשותפים

אולי היא לא רואה את זה כעת 

אבל בעתיד היא תודה על כך 

מי אמר לך שזה ענין של הון?

וללא ספק, לפי דעתך הוא לא יכול לחנך אותה

אבל את יכולה לחנך אותו.

והוא לא יכול לעזוב אותה לשבועיים לדעתך,

אבל היא יכולה לעזוב אותו לעולם.

בחיי, ההגיון זועק מכל משפט.

ספר לה את כל מה שצריכה לדעת כדי להחליט האם אתה חייב ליסוע ותן לה להחליט. הרי אתה עצמך אומר שהנסיעה היא עבורה..

תחזור, תתנצל, ו ^.

היא אומנם ליוותה אותו לשדה התעופה, כי כנראה היא לא רצתה עד כדי למתוח את החבל וזה יפה מצידה, אבל ההתנהגות אח"כ זה גם קצת סוג של אלימות אבל שקטה, אולי היא קיותה בסתר ליבה שאם היא לא תתנגד בתקיפות ותלווה אותו לשדה ותיפרד יפה הוא יקצר את השהות שם , מה שהתברר לה שלא קרה....

ויש את האלימות מצידו,הוא ידע בפורש שהיא לא מעונינת בנסיעה הזאת והוא נסע! זאת גם סוג של אלימות. זה שהוא חושב שזאת טובתה ממש לא תרוץ.

גם תלוי מה התדירות של הטיסות, אם זה פעם אחת לכל החיים אז מילא, אבל אולי זה הולכת להיות דרך חיים של עסקים בחול והעדרויות גדולות מהבית והיא לא מעונינת!!

אבל-

זה נכון שהאמפתיה פה לבעל קצת משכיחה את הכעס שיש לאשה.

האשה בהריון, לא רצתה את הנסיעה הזאת,

והנה הוא נוסע, זה בלי לקחת בחשבון יחסים לא 100 % לפני כן.

אתם כנראה בתחילת הדרך, בעל יקר, והתקשורת עדייןם לא זורמת , וזה קשה.

לנו לקח 9 שנים להגיע לאהבה אמיתית. כזאת שגם באמצע מריבת עולם יש בלב הרבה הרבה אהבה לשני.

נישמע שהיא כ"כ כועסת עלייך, ואולי מזינה את עצמה בעוד דברים מכעיסים שעשיתלה בעבר, כך שהיא נוקמת בשתיקה רועמת.

אין  ברירה, תוריד תראש, תתחנן, תביא מלא מתנות, תקבל את ההשפלה בלי לענות ובסוףך יהיה בסדר.

והכי הכי חשוב- ללכתץ לטיפול זוגי!! לא בגלל שהמצב קיצוני אלא לפני שהוא יהפוך לכזה.

בטיפול זוגי תוכלו ללבן את סוגיית הטיסות, ואיך היא רוצה שיפייסו אותה, והיא תבין כמה אתה אוהב אותה. ולרגע נידמה לי שיש פה דגש על נכונות שלך לוותר ולתת לה- וזה נכון. זה תפקידך- כמו השמש שנותנת אור ללבנה.

אמרת שאתה דן אותה לכף זכות. היא בעיניה לא עשתה לך עוול כמו שאתה עושה לה. היא מבחינתה "צריכה" לדון אותך לכף זכות.

אתה עושה העוול בכך שנסעת לתקופה ארוכה ואולי לעוד דברים לפני הנסיעה....

לא לענות לך זה המעט שמחזיר לה את כבודה האבוד- אשה עזובה, הרה, שבעלה לא מקשיב לה ונוסע ומשאיר אותה כך לבד, שבועות.

שתיקה והתעלמות - זו אלימות, כיום אין חולקים על זה.

זו הדרך הכי קשה לפגוע בבן הזוג שלך (או בבת הזוג כמובן) - פשוט לשתוק. זה נורא.

אבל פה אי אפשר לדון שום דבר כי 'העיקר חסר מן הספר' - 

למה נסעת?

לא שואלת בשביל לחטט, הרי אתה זה שרוצה להתייעץ..

שימו לב שלאורך כל התשובות רק השאלה הזו לא נענתה. 

למה נסעת?

לצורך עסקים?
לצורך רפואי?
להתאוורר?

לאיזו השקעה?

כל תשובה כזו גוררת אחריה עוד שאלות בירור שרק בעקבותיהן אפשר לדעת אולי מה הסיבה.

כי למרות ששתיקה והתעלמות הן בעיקרון אלימות כמו שציינתי,

אם למשל הבעל פשוט החליט שהוא צריך לנשום אוויר צח לבד,

או שיקר שהוא נוסע למטרה מסוימת ולבסוף האמת נתגלתה לאשה,

או לנסוע לצורך השקעה כספית שהיא בניגוד לדעת האשה,

ובאופן כללי אם הוא נסע בניגוד לרצונה לכל כך הרבה זמן - 

הרי שאנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי!!

אני חושבת על הסיטואציה (ולא מצליחה למצוא סיבה מניחה את הדעת) אם בעלי היה פתאום רוצה לנסוע לו לכמה שבועות לבד...

לא, לא הולך.

אבל שוב, אם נניח חלילה יש צורך בטיפול רפואי או לא יודעת מה - זה מקום אחר.

אז בקיצור - תפרט...

בס"ד

איש יקר ואהוב.
חשבתי הרבה אם לכתוב את הדברים. אבל אין ברירה.
בבסיס הנפשי שלנו כולנו רוצים שרק יהיה טוב ! ומאמינים שבטח יהיה טוב...
ובכלל לעשות שלום בין אדם לאשתו דבר ענק..! 
האמת היא שבאמת חסרים פרטים נוספים אבל כמו שאמרת,אין שום הצדקה להתנהגות כזו למעט מקרי קיצון נוראיים של התעללות,אלימות,בגידה חלילה,וכו'.
אם אני מתייחס לסיפור כפי שהבאת אותו שהיא  לא הטילה ווטו על הנסיעה שלך אלא הביעה בטבעיות את חוסר הנחת שבעניין ואף נפרדה ממך בברכה,באהבה וכו' אז צריך להסתכל לאמת בפנים:
אשתך לא יציבה נפשית בלשון המעטה. והתנהגותה היא טרור. פשוט טרור.
אתה אוהב אותה,ואתה לא מאמין שזה קורה לך...אבל תפיסת הזוגיות שלה מעוותת לגמרי.
יש פה בעיית עומק רוחבית ולא "משבר" נקודתי...
איפה שהוא בתוכך אתה כנראה יודע את זה ומפחד פחד מוות להתמודד עם העובדה שכל היחס שלה לזוגיות שלכם הוא סוג של "מגיע לי" ילדותי ומפונק וש"אני אראה לך מה זה"...

זה נורא. זה מזעזע. ועוד התרפסות פרחים קוצ'י מוצ'י וכו'...בוודאי לא ישפרו את המצב רק יהפכו אותך לעבד נרצע עד המשבר הבא.
אתה כל כך פגוע,אתה בוער,אתה עצוב, לא ישן ,מבולבל, נבוך, ונבגד!
אתה כלכך רוצה לדבר איתה על מה שקורה אבל אתה לא תגיע לשיחה הזו כי הנושא השתנה...הנושא הוא לא למה את כועסת,,הנושא החדש  והאמיתי הוא איך את מרשה לעצמך להתנהג בצורה כזו פוגעת ולצפות שאני אחזור והכל יהיה "בסדר"... איזה סדר? 
 

ועכשיו לפרקטיקה:

אני לא יודע כמה זמן נשאר לך להיות בחו"ל ועד כמה זה חשוב. אבל הכי חשוב זה החיים שלך.
א. אם נכון לרגע זה היא ממשיכה להתעלם. הגיע הזמן לשנות את הטון. שלח סמס שמבהיר בצורה חד משמעית שההתנהגות שלה יהיה מה שיהיה לא מקובלת עליך בשום אופן ושמרגע זה הכדור אצלה. כשתרצי..תתקשרי. שתיקה תיענה בשתיקה.
בא נראה מה היא תעשה כשתבין ששלב ההתרפסות נגמר והתחיל שלב ההתמודדות הנורמלית עם טרור.
לדעתי היא  תהיה בשוק. אחר"כ תעשה חושבים מה יש לה להפסיד ובסוף {אם תהיה חזק במבחן הנוראי הזה}היא גם  תתקשר, תסביר, תתנצל...ואז אולי אולי אולי יהיה מקום להתחיל לטפל בבעיה השורשית מתוך הבנה שיש כזו. ומתוך אהבה חיבה פיוס וכו'.
אני יודע שהדברים נשמעים נורא.
אבל תחשוב רגע, אתה רועד מפחד "להפסיד אותה" לקלקל...להחריב חלילה... והיא?!?!?! לה אין מה להפסיד?!?!? אתה לא אוצר שלה? אתה לא יקר לה? אתה לא חשוב? אבל היא מוכנה בהצהרתיות לשרוף הכל כדי "להעביר מסר"...
זה נראה לך נורמלי?

זה נשמע לך בריא?

זה מתקבל על הדעת?

נניח שהיא מתקשרת ובוכה שהיא הייתה עצובה וזה "עצבן אותה" ...אפשר לחיות עם זה כאילו לא קרה כלום?!!!

תשכח מזה.

אחי הטוב. תתחזק. אני לא אומר חלילה שהכל נגמר ואין סיכוי. יש ויש !!!! אבל השאלה היא איך...רק עם יהיה פה שיח אמיתי ולא מתרפס על מה שקורה ביניכם יש מקום לתקווה.
במחילה מכבוד הנשים המגיבות,לעוד התרפסות ועוד התרפסות...לזה קוראים עבדות נרצעת לא זוגיות. נחצה פה קו אדום מהבהב זו בגידה ענקית בקשר,בברית,בעצם,במהות, ובטח לא מקבלים פרס על בגידה.{וגם לא פרחים!}
בהצלחה.מומלץ שאתה תתייעץ עם רב קרוב אליך,שתספר לו הכל לפרטי פרטים עד הפרט האחרון.
אישית הייתי כותב מייל מפורט להורים שלה מהזווית שלך.

חשוב שהם יבינו שהבת שלהם לא 100% ויאפסו אותה.
תהיה רגיש ,משתף,תשתתף בצער אך תהיה אסרטיבי ותעביר מסר מבורר שזו לא צורה להתנהגות.
ליבי איתך ממש. אני יודע שאתה בסחרור אבל תהיה חזק ואמיתי וה' הטוב יעשה את שלו לטובה. אמן.

 

מסכנה מסכנה מסכנה שההורים שלה בכלל היו צריכים לדעת,

לדעתי, שום אישה לא מתה לערב את ההורים שלה, רק פה כנראה הוא נסע לכמה שבועות ולא היה לה בררה כי היא לא תעשה בודדה שבת , גם לישון כל כך הרבה זמן ועוד בהריון לבד זה לא ביגדיל.

וכמו שעד היום אני מכירה שום הורה לא יגיד שהבת שלה לא בסדר, הם ממש לא יאפסו אותה הם מה שאולי יעשו ישכנעו אותה לעזוב אותו שזה גם טעות, ושוב אני אומרת מסכנה שהיא נקלעה בעל כרחה שכל המשפחה מעורבת...

ועוד הערה

אם בעלי היה טס בלי שהגענו להסכמה ועוד שולח פרחים או מתנות זה היה עף בטיל ......... חחחח ישירות אליו

מי צריך פרחים??? הכי קל לשבת בחדר במלון ולעשות הזמנה טלפונית, זה ממש לא מפצה זה אפילו מכעיס .

ולכל יפי הנפש שמזדעקים להגן על האשה, מה הייתן אומרות אילו אשה היתה כותבת את זה? אלימות! הייתן זועקות... אז נכון זאת אלימות לכל דבר.

אחת העצות הנפוצות בהדרכות לזוגות צעירים העומדים ערב חתונתם היא ללמוד לוותר.
זאת משום שהוויתור הוא ביטוי לאהבה, להעדר אנוכיות, לרגישות לזולת, לענווה ולכל המידות הטובות הנחוצות כל כך לכל זוג הבונה את ביתו.
אך האם באמת תמיד טוב ונכון לוותר? לא בטוח.

כבר אמר מרן הרב זצ"ל: "אין לך מידה טובה בעולם שאין הקיצוניות מזיקתה" משמע כי גם בותרנות לא נכון להיות 'קיצוני', זאת אומרת שיש ויתור ויש ויתור. יש ויתור מועיל ויש ויתור הרסני ונדרש לא מעט שכל ישר כדי להבחין ביניהם.

א. שכנוע- לשוחח עד שאחד מבני הזוג מסכים לכך שעמדתו של השני היא הנכונה והצודקת.
ב. פשרה- להחליט על "משהו בערך באמצע".
ג. בוררות- להתייעץ עם גורם שלישי, ולקבל את דעתו.
ד. התעלמות- להחליט שלא להחליט.
ה. כניעה- בן זוג אחד לא מסוגל לעמוד בלחץ שהשני מפעיל עליו, ומקבל את הדין.
ו.  לוותר- ג'סטה אצילית שמטרתה לעשות טוב לשני.
ז.  גישור- להקשיב מתוך ניסיון של כל אחד להבין את הצרכים של השני, ולחפש פיתרון יצירתי שיספק את שניהם.
ח. להמשיך לריב...

השכנוע הוא דבר מצויין, בתנאי אחד, שהוא לא צורה סמויה של כפייה. דיון שמטרתו שכנוע, פעמים שיש בו משהו כוחני, בו צד אחד מנצח והשני מפסיד. השכנוע הוא דרך טובה, כאשר השאלה בה דנים איננה "מי צודק?" אלא "מה יעשה יותר טוב לנו – כזוג וכמשפחה?". כאשר זוהי השאלה העומדת לדיון, זה מזמין את בני הזוג לדבר אחר – לגישור.

בגישור, אנו לא עוסקים בלשכנע את זה את זו בכך שאנו צודקים, אלא בניסיון משותף להבין זה את זו, ומתוך כך להגיע להסכמה על מה שיתן מענה מרבי לצרכים ההדדיים של בני הזוג. בדרך כלל, מהלך כזה מוליד משהו יצירתי, שלא חשבו עליו קודם, ומן ההיבט הרגשי, שני הצדדים יוצאים מסופקים מן הפיתרון.

הפשרה, לעומת זאת, היא משהו שבו כל אחד מן הצדדים "יוצא וחצי תאוותו בידו", כל אחד יוצא "חצי מסופק וחצי מתוסכל", עם נטייה למדוד עד כמה הפיתרון הוא "צודק".

הבוררות וההתעלמות הן שתי דרכים שלא להחליט. הדרך הראשונה מעבירה את הסמכות לאדם אחר, והשנייה – מוותרת על ההחלטה, בתקווה שעד שזה יגיע למעשה יקרה "משהו". שתי הדרכים הללו לא כל כך בונות את הקשר בין בני הזוג, אבל לפחות, בדרך כלל, אין בהן משהו הרסני.

 

הניגוד החריף ביותר קיים בין הכניעה לבין הוויתור. אלו שתי התנהגויות דומות מאד זו לזו, אבל ההבדל ביניהן הוא תהומי.   הכניעה משאירה צד אחד מנצח, כשלצדו צד אחד מושפל. הוויתור, לעומתה, משאיר את שני הצדדים בתחושה מרוממת. הכניעה מזמינה את הצד המנצח ל"סיבוב ניצחון" נוסף בוויכוח הבא. הוויתור, לעומתה, מזמין את הצד השני לוותר בתורו, בפעם הבאה. הכניעה יוצרת אצל הצד המרוויח יחס של זלזול כלפי הצד המפסיד. הוויתור יוצר יחס של הערכה. הכניעה באה ממקום של חולשה גדולה. הוויתור בא ממקום של עוצמה פנימית גדולה עוד יותר.

לאחר כל החידוד של ההבדלים, עדיין קשה להמליץ על הוויתור כדרך חיים. לשני הצדדים קשה להבחין בינו לבין הכניעה, ויש בכך סיכון מסויים. הוויתור, יש בו נטייה להתחשבנות. כדי להבטיח שהוויתור יהיה ויתור ולא יהפוך לכניעה, דואג הצד המוותר לוודא שהצד השני השיב לו כראוי בפעם הבאה. לכל ויתור ישנו ניקוד סמוי, ומדרכו של עולם, שכל אחד מבני הזוג מעניק ניקוד שונה לכל ויתור. בדרך כלל, הוויתור שלי יקבל ניקוד גבוה יותר מאשר הוויתור שלך... ואם כך, יוצא שעל כל ויתור שאני מקבל, יהיה עלי לשלם בריבית דריבית, והמחיר מתחיל להיות יקר...
    
בקיצור, לעשות ג'סטה ולוותר לבן הזוג מידי פעם – זה נחמד,
אבל כדרך חיים, עדיף ללמוד את שפת הגישור.

 

הרב עזריאל אריאל

חבל שלא הצלחת להתחמק מלטוס, לא טוב בזמנים כאלו.

אתה חושב שסתם בא לה להתעלל בו?

כל השאלה היא מה באמת היה קודם?

אולי הוא צריך להתחנך קצת ולא לנטוש אשה הרה לתקופה כ"כ ארוכה??

מה זה המושגים האלה של טרור? מה היא חמאסניקית?

כולה נהגה כנשים קדמוניות וסיננה את הבחור שסינן אותה פי אלף כשנסע לכך וכך בלי הסכמתה.

זה שצריך גישור, נכון.

זה שצריך לכבד זה את הזה , נכון.

אבל הסיסמאות של "לא מתנצלים" לא נכונות בכל מצב, בטח לא בזוגיות...

אולי הוא לא קולט מה היא רומזת לו? או אומרת מפורשות? וככה הוא מבין. זה בטוח.

הדרך שלך של ללכת ראש בקיר גרמה לחברה שלי להתגרש אחרי 3 חודשי נישואין בלבד!

הם רבו, היא אמרה אז בא ניפרד קצת. הוא אמר בסדר. הוא עזב לבית הוריו לרגע ואחרי שבועיים חיכה לה מכתב מהרבנות.

בגלל המרחק הגדול הפיזי בינהם ממש לא הייתי מציעה לוט להגביר להבות ולהחזיר לה, כמו שאתה מציע.. זה ממש לא דומה למריבה פנים מול פנים,שאין מה לעשות הבעת הפנים והקירוב הפיזי עושים את שלהם ואז גם אם הולכים ראש בראש - אפשר להירגע , להבהיר עינינים ולהשלים בסוף. פה הלהחזיר הזה רק יסבך. חבל!

טרור זה טרור זה טרור !!!

אין מצב כזה להתעלם מהבן זוג - זו בגידה בברית, בקשר - זה מעשה נואל ואכזרי. 

זה לא משנה איך היו היחסים קודם, זה לא משנה אם שמחה עם הטיסה או לא, זה לא משנה אם קשה לה או לא. 

יש קווים אדומים - והיא חצתה אותם בטירוף !!!!

קשה לה ? 

שתדבר, שתבכה, שתצעק , הכל !  

אבל כזו התעלמות ?? זה לא אנושי. 

אחת מן השתיים, או שהיא אכזרית ברמות, או שיש לה בעיה נפשית רצינית. 

זה בקשר לניתוח המצב, בקשר למה עושים ? 

באמת צריך לחשוב טוב, כי ללכת "ראש בקיר" זה יכול להיות מסוכן במיוחד אם נמצאים רחוק, להתרפס ולהתחנף זה רק יקבע או יחמיר את המצב. 

כדאי לפנות לחבר חכם או רב מבין עניין , לשתף בכל הפרטים ולמצוא את העצה הכי טובה. 

ליבי איתך ידידי, 

כל הישועות ! 

מה היה קודם?

זה לא מתחיל על ריק!!!

בין אם היא פגועה ממך נורא מסיבה שאפשר להבין אותה, בין אם היא מתעללת בך ויש כאן דפוס של ריצוי מיותר, 

הסיפור כפי שאתה מספר אותו חסר.

כדאי לפנות לגורם מקצועי להתייעצות. 

אפשר טלפונית.

צער לי שאתה סובל ככה, אבל קשה לתת עצה הולמת בגלל חוסר פרטים. אבל על פניו, נראה לי שאי אפשר לטפל בדבר כזה ממרחק כזה. הדבר הראשון לעשות שבעצם כבר עשית היה לבדוק שהיא בסדר פיזית, שלא חס"ו קרה לה משהו. חוץ מזה במקומך הייתי שולחת עוד הודעה אחת להגיד שאתה מקווה שהכל בסדר אצלה וצער לך שהיא לא עונה לך, ושלא תפריע לה עוד בינתיים אבל ברור שתשמח לשמוע ממנה. בינתיים תתרכז בהתחזקות בעבודת ד וקרבה לד, ובעבודה שלך. זה רק כאשר תחזור שתוכל לדבר איתה ולדעת מה באמת התרחש. אני יודעת שכרגע מאד כואב לך, ובצדק, אבל עם זאת, צריך לדון לכף זכות עד שתגלה את האמת. רק אז תוכל להחליט מה צריך לעשות, אולי ללכת לייעוץ זוגי למשל. בנוסף אני שמעתי על ספר בשם בגן השלום של הרב ארוש שאולי יכול לעזור לך.

בשום פנים ואופן לא הייתי כותבת מייל להורים שלה בטענה שהיא לא שפוייה או כל דבר שלילי עליה. זה רק יחמיר את המצב.

ובינתיים תתקרב לד ותבקש את העזרה שלו.

ומאחלת לך הרבה הצלחה.

לא נראה לי שכוחניות תורמת לשלום בית. משהו פה כנראה לא תקין וברור שעוד מאותו דבר יתן אותן תוצאות. אם רעייתך כועסת עליך, אז אמירה כמו "אני סולח לך" יקפיץ אותה עד השמיים. כדאי לבדוק איתה, באהבה, מה כואב לה ואם לדעתה אפשר לתקן. להסביר לה שהשתיקה שלה לא תורמת, וזו הזדמנות לתקן. חשוב לעשות את הדברים אחרת!!! לתת לה להבין שיש גבול למה שאתה יכול לעשות בלי לקבל ממנה סימן אם אתה בכיוון ושלא היית רוצה להפסיד אותה. תבטיח לה שתקשיב לה עד שתגיד לך כל מה שעל ליבה ומה רוצה אחרת ואז גם אתה תאמר מה כואב  לך ומה רוצה לשנות  ושיחד תחפשו דרך לשפר את חייכם, כי גם לך לא טוב במצב הנוכחי!  אל תנדנד לה. תאמר שאתה מחכה לתשובתה. אם היא ממשיכה בהתעלמות אז נראה לי שאם אתה רוצה לדעת שעשית הכל לשמור על הנישואין - חזור הביתה ותתמודד מולה פנים מול פנים. הצע לה לקיים את השיחה המוצעת. זה לא פשוט לנהל שיחה כזו! צריך הכנה, מקום שקט, רשימה מסודרת. להתחיל מהדברים הטובים. כל אחד יכול לכתוב לעצמו הערות כשהשני מדבר, אבל לא מפריע לשני לסיים.  כמובן שיועץ טוב יכול לעזור מאד וזה הרבה יותר קל מאשר לבד!! 

ושיש פה איזהשהוא מאבק כוח. שגם פוגע בה. אל תתרגש מזה זה מה שהכי חשוב. ואל תחשוב שזה שהיא יכולה בלעדיך זה אומר משהו עליך או על הקשר ביניכם. זה קורה להרבה זוגות. 

אם היא כועסת היא צריכה להגיד.  אולי היא יודעת שזה משגע אותך שהיא מתעלמת ויכולה לבד ומשתמשת בזה. אז תשאר רגוע וזהו. ואם טעית- תחפש איפה

אחת התגובות לכאב הוא הדחקה.

כשאשתך מדברת/מתכתבת איתך אתה נכנס לתוך חייה אבל אתה לא באמת, כי אתה לא ממש שם לצידה ובשבילה. וזה כואב. מאוד. אחרי כל שיחה איתך היא מרגישה כמה אתה חסר לה, היא מתגעגעת ורוצה אותך לידה. אבל מה לעשות שאתה לא? אז היא מעדיפה להתמודד עם זה בדרך מקורית. פשוט להתעלם. לא לחשוב עליך, לא להעלות רגשות כלפיך, כי כל הצפה של רגשות גורמת לכאב.

תבין אותה, אני בטוחה שהיא אוהבת אותך מאוד אבל קשה לה מאוד הריחוק וזה הדרך שלה להתמודד.

לדעתי תתאזר בסבלנות, אל תתעצבן מזה שהיא מתעלמת ממך ותמשיך ליצור קשר אוהב בלי ביקורת. רק התעניינות ואיכפתיות, אפילו אם היא לא עונה לך. זה אישור בשבילה שאתה אוהב ודואג לה. 

וכשתחזור והריחוק יגמר, אני מאמינה שהיא תחזור לעצמה.

בהצלחה!

לכל כאב- זה צורם, מזיק ולא מועיל.

אם זה לא עניין של חיים ומות, חזור הביתה מיד.

ההתקשקשות כאן בפורום לא תשנה את המצב.

רק אתה אישית צריך ואולי גם יכול לטפל בזאת ללא כל דיחוי נוסף.

רק כך תוכל לדעת באמת מה קורה לה.

מרחוק דברים נראים ונשמעים אחרת לגמרי.. והחוסר וודאות יכול לשגע.

יכולים לקרות אלף דברים ויכולות להיות אלף סיבות... אבל אם תחזור ותברר את העניין תוכל אולי לדעת מה קורה.

תתפלל על זה הרבה, נשמע לא פשוט.

בהצלחה רבה!

תתייעץ עם רב שלך שייעץ לך מה לעשות.

להציל את הנישואים.

יש לך אפשרות לחזור לבית? גם אם יהיה בזה איזשהו הפסד?

אם לאשתו יש יכולת שליטה ואיפוק - אז שתתשתלט על האגו שלה, שתחנך את עצמה. 

להתעלם זה נורא, זה מעשה שלא ייעשה בין בני זוג. הוא לא ברח, הם דנו על זה והיא הסכימה, יכול להיות שהיא לא אהבה - אבל שתיקח אחריות על ההסכמה שלה. 

אפשר לכעוס על עצם הנסיעה, אסור להתעלם מבן הזוג.

ארוך - זה מאוד יחסי:  גיסי נוסע לחו"ל כמה פעמים בשנה לתקופות כאלה, האם אחותי מתה על זה ? לא!

האם זה תמיד כל כך פשוט ? ממש לא!!!

האם היא העלתה אי פעם על דעתה להתעלם ממנו ?? 

התעלמות כזו היא פשע, טרור, אלימות, ואין לי מילים מתאימות לתאר את הגועל .  

על מצוקה גדולה.

הרבה פשעים (גם אלימות לפעמים) נעשים מתוך מצוקה גדולה. 

זה לא הופך אותם ללגיטימים. 

השימוש שלי בשפה קיצונית - הוא כדי לחדד ולדייק. 

להבדיל בין לגיטימי ללא לגיטימי. 

יש הרבה דברים לא נעימים בין בני זוג, אבל לא הייתי מוציא אותם מחוץ "לחוק".  (כולל בכי, צעקות, מריבות, הטחת האשמות) 

מבחינתי אלימות כמו התעלמות - זה קו אדום !!!! 

כן זה פשע !!! 

מתברר שהיא תכננה את זה עוד לפני הטיסה 

מבחינתה היא הייתה יכולה להמשיך עם זה עד מתי שהיא הייתה מחליטה להפסיק אם זה

כי בעצם הייתה יכולה להתקשר מתי שהיא רוצה ובעצם לסיים את ההתעלמות

טוענת שזה היה בכדי לקבוע עובדה להתחיל לסדר את העניינים שלא כל כך מסתדרים בנינו

עוד לפני הטיסה 

היא נאותה לדבר איתי לאחר שיחה קשה שעשיתי עם המגשר שעבדנו איתו 

כעת אנחנו מדברים 

שלחתי לה זר ענק של פרחים - התלהבה על זה

ובכל זאת המחשבות על עונש שהיא עשתה ועל הזוגיות שחייבת להשתנות 

ב360 מעלות ומבלי לשבור כלים 

אני אוהב אותה באמת והיא חשובה לי מאוד

ולא רוצה להשאר לבד אחרי שנים של חיפושים ובסוף מצאתי את אבדתי

יש סיבה מוצדקת לטיסה שצריכה להיות בכל כמה חודשיים בגלל ניירת 

והיא מודעת לזה 

תודה רבה לכל המגיבים 

אתם אנשים מדהימים ושנשמע בשורות טובות 

נראה שדרוש טיפול עומק שימנע "עונשים" והתנהגויות של "דווקא" משני הכיוונים, והתפייסויות אקמוליות שמחזיקות רגע קצר בצורת פרחים וכד'

וממליצה מאד לשניכם לגשת לקבל יעוץ והדרכה לגבי דפוסי תקשורת והתנהגות בריאים ותקינים בזוגיות.

נשמע שזה עניין קריטי שחייבים לטפל בו.

אני בטוחה שבעזרת ה' ובעזרת הלב הטוב שלך ואהבתך, תצליח למצוא את הדרך להשרות שלום בית יציב בביתך.

לאחר העונש שהיא עשתה לי 

כעת אנחנו מדברים בכל יום 

העניין,שהיא נזכרת בי רק לאחר חצות הלילה 

מדוע היא לא יכולה להתקשר אלי משעות הצהריים 5\6  ?

יש לה מספר ישראלי שמקל עליה את המלאכה להתקשר 

ונזכרת בי רק לפני השינה שלה 

וגם אני מביעה רגשות כלפייה

והיא לא מחזירה חזרה אלי 

מין יובש רגשי כזה בסוף כל שיחה איתה 

זה לבנתיים

מטריד אותי שהיא לא מתקשרת בכל היום ורק לקראת השינה בסביבות 12 בלילה היא מוצאת זמן 

לפעמיים להתקשר  אלי

90 %אני זה שמתקשר

באמצע היום היא לא מתעניינת בי - לטענתה היא עסוקה ואין לה זמן להתקשר 

בשיחות היא לא מביעה שום רגש 

ולשאלתי מדוע היא לא מביעה שום רגש כלפיי

היא אומרת שהיא לא רוצה להביע שום רגש

והיא בכוונה עושה זאת 

וכשלאישה קשה עם בעלה אז גם קשה לה להגיד מילים של געגועים.. ככה זה. זה נשמע כמו יובש רגשי כי זה מה שזה כנראה.

שעות הלילה אגב הן שעות של מחשבות... אז אולי היא מסוג האנשים שאוהבים לדבר שיחות כאלה בלילות...

שהיא בסדר ?

ולא בידכאון עמוק עם מחשבות אובדניות

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.