מאז שגדלה לי הבטן, חודש שביעי בערך, ובת ה3.5 החכמה מאוד שלי התחילה להבין
שהולך להיות פה שינוי , כרגע היא בת יחידה ומקבלת המון מכל הסביבה ב"ה.
היא קמה בלילה ורוצה אותי . עד אז היא ישנה לילה שלם יופי, חוץ מבתקופה של צוק איתן
שהיו אזעקות בלילה ואם קמתי על השניה של הציפצוף הראשון רצתי איתה
בטיל למקלט על הידיים, 15 שניות מהבית למזלי, אם השכן הדפקט לא היה חונה את הרכב שלו על הפתח ואז הייתי צריכה לעשות סיבוב קטן והיה לוקח 20 שניות שזה סוף הזמן. אין צורך לומר שהוא לא היה יורד למקלט,
הבן אדם כמעט ולא עובר בדלת של המקלט אפילו, עם הרוחב שלו. או שמישהו אחר היה חונה את הרכב שם
כאילו חסר מקום לחנות חוץ מהפתח של המקלט, אבא היה חודש במילואים, והתחושה היתה מאוד קשה ולחוצה.
יום הולדת 3 חגגנו אצל סבתא בממ"ד.
בתקופה הזו היא ישנה איתי ביחד, כי היה לשתינו קשה לא להיות צמודות אחת לשניה וגם כדי שאוכל לרוץ איתה בזריזות בלילה למקלט, חודשיים אחר כך היא עוד לא ישנה כמו שצריך, ואז זה הסתדר לכמה חודשים והיא ישנה מעולה כמו קודם,
אז גדלה לי הבטן וחל השינוי שהוא נטו בגלל ההריון.
הבובה שלי הולכת לישון מוקדם, קצת לפני שמונה, ולפעמים קמה אפילו שלוש פעמים בלילה,
זה קשה, נכון, ואחרי הלידה זה יהיה יותר קשה.
אבל ב"ה שיש לנו ילדים.
היתה מישהי שמאוד קיטרה והתלוננה על הספסל בגן ציבורי על התינוק שלה שלא ישן בלילה,
שכנה אחרת שישבה שם והיתה בטיפולי פוריות שנים ארוכות , אמרה לה "רוצה להתחלף איתי? אני אשמח"
אותה אמא השתתקה.
תתנחמי בזה שהתחליף ללא-לקום בלילה זה להיות עקרה או רווקה.
אז כשהיא אני מחזירה אותה למיטה בשקט, אם היא מבקשת סיפור אני אומרת לה בשקט שסיפור זה ביום ושבלילה ישנים
היא אומרת תשבי לידי, אני יושבת לידה 10 דקות גג, גם אם היא לא נרדמת אני פורשת,
אם היא קוראת לי בזעקות שבר אני באה, אם היא סתם קוראת , לא בלי נקיפות מצפון, אני נותנת לה להירדם לבד,
ומרגיעה את עצמי שזה מה שטוב לה, וזה לא יעשה לה טראומות , כי כל היום אני זמינה לה ומרעיפה עליה אהבה ובלילה ישנים כדי שיהיה לה כח להנות בגן למחרת.
עד לא מזמן נתתי לה לישון איתי במיטה כי לא היה לי כח, עכשיו הפסקתי והתחלתי להחזיר אותה גם בפעם ה10,
כי אני כבר חושבת על מה יהיה אחרי הלידה. אני קצת לפני.
אין לך מה להיות בגישה של הוא "מפונק מידיי" ושזה בגלל זה.
עובר עליו שינוי רציני היה בן יחיד עד גיל שנתיים +, נסיך בלעדי, פתאום לאמא גדלה הבטן, אחר כך
הגיע תינוק, הוא כבר לא לבד ואמא כבר לא 100% שלו. תביני אותו ואת הקושי שלו אל תעשי לו עוול של להיות בגישה שהוא לא בסדר
ושהוא מפונק. הוא ילד קטן מאוד. שנתיים וחצי זה ממש קטן, אפילו שלעומת התינוק יש מצב שהוא נראה לך
גדול. הוא לא. הוא קטן מאוד.
כמובן שצריך לחנך, להחזיר למיטה , לתת מינימום תשומת לב בלילה, ולעשות את המקסימום כדי שיישן טוב ,
בשבילו ובשבילך.
מצד שני, את סה"כ שלושה חודשים אחרי לידה, ובשלב מסויים לפני הלידה סביר להניח שהוא סתם לב שדברים משתנים
נניח, אמא פחות סוחבת אותי על הידיים, אמא יותר עייפה, לאמא יש פחות סבלנות, שאלא דברים טבעיים בסוף הריון,
שגרמו לכך שגם תקופה לפני הלידה הוא לא ישן כמו שצריך, כמו הבת שלי.
אחר כך הגיע תינוק, והוא בעצמו פעוט. לא אומרת שאתם ככה בהכרח,
אבל יש הורים שחושבים שבן השנתיים צריך להיות האח הגדול והבוגר,
ושוכחים שהוא קטנטן בעצמו, יש מישהי שכתבה בפורום שעד היום מתייסרת על איך שהם התייחסו לבן השנתיים כשהתינוק נולד ואיך שהם ציפו ממנו להיות הבוגר והגדול.
מסקנה מכל העניין ,
הוא לא מפונק מידי , ואין כזה דבר עודף תשומת לב כל עוד היא חיובית
וחינוכית. הגישה הזאת לא נכונה.
הוא פעוט שעובר עליו שינוי משמעותי, קשה לו , וצריך להבין לליבו .
מצד שני, כן צריך לחנך ולגרום לכך שירדם בלילה, ולהדגיש שבלילה ישנים במיטה שלו
וביום מקבלים תשומת לב. נתנו לך פה עצות ממש טובות איך לעשות את זה.
בהצלחה!!
