אבל יש בחורים שהם עדיין בשלב של לחפש את הרב שלהם. השאלה האם הם בכיוון בכלל או שלא.

אלה שמתייעצים על כל שאלה עם רב - זה הרבה הרבה יותר גרוע!

צריך איזון בחיים,

אם למדת נושא מסויים ואתה יודע אותו על בוריו - אין שום סיבה שלא תפסוק לעצמך.

בנושאים שלא למדת עד הסוף או בנושאים שהם מורכבים לפסיקה - אז בהחלט כדאי לשאול רבנים.

ובנושאים שהם דרך חיים והם לא הלכתיים - אז מומלץ שלא לשאול רבנים!

אני חושב שבדור שלנו קצת קשה לבחורים להיות באמת בהתמסרות לרב אחד,לפעמים לא קל "להתקשר" אליו(לא מתכוון לשיחת טלפון,אלא לדברים פנימים יותר).בטוח שאם יש לו שאלה הוא מתיעץ עם רב מהישיבה שלו/בית כנסת/שכונה

יש אנשים מבוגרים שאין להם "רב"/תלמיד חכם, זה גם מצער מאוד..

ואנסה לפרט מעט מהחשיבות:

דבר ראשון:

כת': "עשה לך רב"- לא כת' עשה לך רב לעיניניי הלכה, או עשה לך רב בעיניינים שאתה לא מבין, לא כת' כך. כת' עשה לך רב- ז"א- בכל נושא ובכל עיניין- הוא רבך ואתה נשמע לו. יש בזה כפיפות מוחלטת למה שאומר הרב. בין אם זה הלכה ובין אם זה הנהגה.

בעיקרון- עיניין הרב הוא שכשהולכים להתייעץ עם רב יש בזה מבחינת לשאול את השכינה כיביכול, לשאול את הקב"ה בכבודו ובעצמו מה לעשות, איזה הנהגה לנהוג וכו'. הקב"ה נותן ס"ד מיוחדת כשהולכים לשאול רב, והרב כמו מדבר אך מפיו יוצא מסר ישיר מהקב"ה. ולכן חשוב להתייעץ בכל נושא ונושא. כמובן שהכל תלוי באמונה שכל מה שהרב אומר זה מאת ה'.

ולכן נאמר: "אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל"- וזה נראה תמוהה ביותר. הרי השמאל והימין מסמלים את שיא הבהירות והידיעה, כולם יודעים שמאל הוא שמאל וימין הוא ימין. אז מדוע דווקא שם צריך ללכת להתייעץ עם רב, נראה כאילו במקרים כאלו יכול האדם לעשות דין לעצמו? - והסיבה היא בדיוק הנקודה הזאת- אם הרב היה מדבר מדעתו והשכלתו האישית, יכול להיות שהוא היה מסכים עם זה שהשמאל הוא שמאל והימין הוא ימין. אבל בגלל שהוא אינו מדבר מדעתו, אלא מדעת השכינה-הקב"ה, אז במקרה כזה יכול להיות שהשמאל הוא לא שמאל, אלא ימין.

דבר שני:

אין כמו להסתמך על רב אחד שאתה באמת סומך עליו בעיניים עצומות. כי אז אין התלבטויות, אין שאלות, זה פותר אין ספור בעיות של שלום בית ודעות סותרות- כי יש רב. הוא אומר הכל- הוא המחליט, וזהו- אין יותר על מה להתווכח. אני רואה אנשים מתלבטים בלי סוף מה לשים בקלפי, הם מרגישים כאילו כל ההחלטה הרת גורל תלויה ועומדת על הכתפיים הקטנות שלהם, והם מרגישים אבודים. וזה חבל- יש רב, אותו שואלים מה לעשות, הוא אומר וזהו. נגמר. אם אתה באמת מאמין שכל מה שהרב אומר זה מפי הגבורה ממש- אז אין מקום להתלבטות.

דבר שלישי:

כל בנ"א עובר מסלול בחייו. זה כמו מבוך, ובנ"א חייב להגיע את המרכז כדי להצליח. האדם נבוך, הוא מרגיש שכל החלטה שלו הינה גורלית ואין לו את הכילים בכדי להגיע להחלטות הנכונות והטובות. ולכן יש את האדם שעומד במרכז המבוך, הוא נמצא למעלה ומסתכל למטה על בני האדם שמסתובבים במבוך- משם הוא יכול להדריך את האנשים שבמבוך להגיע למרכז. כך האדם בחייו- יש את הרבנים שהם כבר עברו את המסלול, הם נמצאים במרכז,למעלה- והם יכולים לכוון את שאר האנשים התועים בדרך הנכונה אל המטרה.

קיצר-

כדי מאוד שיהיה לבחור רב מסוים שאיתו הוא מתייעץ. זה יכול להיות רב הישיבה, הכולל, השכונה, הבית כנסת ואפילו השכן ממול שהוא רב מוסמך וידוע. אין שום בעיה- רק העיקר הוא לסמוך עליו בעיניים עצומות ולהאמין שכל העצות מגיעות ממנו יתברך.

אני אישית- לא הייתי יוצאת עם בחור עד שהייתי מבררת מי הרב שלו, שהוא מתייעץ איתו ומה הרב חושב עליו וכו'. אם אין לו רב- אין בכלל על מה לדבר. לא בא בחשבון.

כדי לך לחשוב על זה לפני שאת יוצאת עם בחור. ושיהיה בהצלחה!!!

אני גם מרגישה שחיבור לתלמידי חכמים זה אחד הדברים החשובים ביותר, במיוחד בדור שלנו שיש חוסר בהירות בהרבה תחומים...

שנזכה להיות מחוברים באמת לת"ח!

שוב תודה!! 

ללכת בכל נושא לרב אחר... 

נראה כאילו אני רוצה תשובה מסוימת ולכן הולכת לרב שיתן לי את התשובה הרצויה...

אבל אני לא יכול להסכים איתך שזה לא נכון

עובדה שיש כל מיני רבנים שמסבירים כך את המשנה, בייחוד שזו לא משנה הלכתית.

הדברים היחידים שבהם אי-אפשר לשחק ככה, אלו דברים שעוברים במסורת במשפחה.

בס"ד

"עשה לך רב"- עשה לך רב לכל עניין ועניין.

מניחה שאלו לא המילים המדויקות אבל יש שמסבירים את זה ככה.

בנושא צניעות ללכת לפי רב אחד, בנושא כשרות לפי רב אחר...

וכו'.

(עי' ע"ז יט. ועירובין נג. ובתוס' שם).

דבר ראשון: הפירוש שלך ל"עשה לך רב"-הזוי לחלוטין . לשאול רב זה ממש לא מסר מה' אלא אם את מדברת על נביא/כהן גדול באורים ותומים/אחיתופל . "אפילו על ימין שהוא שמאל" כמדומני שזה על הסנהדרין שנאמר ""עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל." 

דבר שני: אולי הכי קל/כיף לא להשתמש בבחירה שה' נתן לנו אבל זו מצווה , שנאמר"העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ--החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך.  כ לאהבה את-יהוה אלוהיך, לשמוע בקולו ולדובקה-בו:  כי הוא חייך, ואורך ימיך--לשבת על-האדמה אשר נשבע יהוה לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקוב, לתת להם.  {פ} 

דבר שלישי: נכון בהחלט. כמובן שמדובר בעבודת ה' 

בקיצור: כדאי שיהיה לבחור רב שהוא שואל אותו מה שהוא לא מבין (בעבודת ה'-הלכה או במילים אחרות מה ה' רוצה)

           זה יכול להיות גם מי שלא מוסמך כ"רב"  אלא "סתם" ת"ח.

            רק העיקר שיש לו שכל  ואם הוא הולך אחרי הרב בעיניים עצומות - עדיף לך להתחתן עם הרב (הוא אולי זקן אבל לפחות רואה את הדרך...)

כדאי לך לחשוב על זה לפני שאת יוצאת עם בחור. ושיהיה בהצלחה!!!

אבל מה לעשות שלא קראת את רש"י ורמב"ן ב-3 המקורות שהבאת. חבל. אם היית מעיין בראשונים היית רואה את הדברים באור אחר.

הפירוש על המילים "על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" הבאתי בשם אחד הראשונים. כך שאין על מה להתווכח. לפחות לא איתי.

יש לנו בחירה- אבל אנו אחראיים לבחירה הזאת. אם אני הולכת לרב ומקבלת עיצה- זו הבחירה שלי ללכת לרב, הבחירה שלי אם לשמוע או לא, הבחירה שלי אם לבצע. דווקא אדם שלא הולך להתייעץ- הייתי אומרת שנטלו ממנו את הבחירה במובן מסוים- כי אין לו דעת תורה לפני שהוא בוחר את בחירתו. חסרה לו פיסת מידע שיכולה לשנות את דעתו או לעצבה- אז הוא המפסיד היחיד.

"כל הלומד מרב אחד אינו רואה וגו'"- בזה מדובר על סברות ולימוד הגמרא, ששם עדיף לשמוע עוד ועוד דיברי תורה מכמה רבנים, אבל זה לא בעיניין פסיקה הלכתית. שהרי ידוע שאין ללכת לכמה רבנים בעיניין אחד כדי למצוא את האחד שמקל או שקרוב לדעתך.

בס"ד. 

 שימו לב שחז"ל לא מדברים על "יום ולילה", שהם מושגים מוחלטים. הדוגמא היא דוקא  ימין ושמאל שהם תלויים ב"נקודת המוצא".  שהרי שנים שעומדים זה מול זה, הימין של האחד הוא מול השמאל של השני !  כוונת חז"ל היא , שיש להישמע לרב שידריך אותך ב"הנחות היסוד",  וכאשר נעמוד בכיוון הנכון, במילא נראה שהימין הוא שמאל, ולהיפך.  

בשבילך ברכת "חכם הרזים" היא ברכה לבטלה?

הדבר הראשון ניתן לפירושים מאד שונים - כלומר ממש לא מוכרח

והחל מהדבר השני, כתבת לצערי גיבוב של שטויות.

זו דעתי, יש הרבה פה שהביעו דעה וכתבו כמוני- לא מבינה למה אצלי זה נכנס לעיניניים כאלו. זה לא היה מחויב מצד הדין.

כמו שאמרת- יש הרבה שמפרשים את הפסוקים אחרת ממפרשי הראשונים, ואין בעיה. רק בואו ניתן כבוד והערכה לכל מפרש שהוא (רמב"ן, רש"י, כלי יקר, אור החיים, ספורנו, אבן עזרא, ש"ח, הרמב"ם וכו') - למרות שאני או אתה או הוא לא הכי מסכימים עם פירושו. לכתוב "גיבובים"- על דברי תורה, זה לא הכי נשמע לי לעיניין. אפשר להוסיף דעה, אפשר לומר "70 פנים לתורה" או "כך לא מקובלני מרבותי"- אבל לקטול ככה את דברי חז"ל על הפסוקים המפורשים בתורה?!...

"הדבר הראשון ניתן לפירושים מאד שונים - כלומר ממש לא מוכרח"-

 זה רק מוכיח שיש 70 פנים לתורה, זה שיש מפרש ראשון שחולק על מפרש אחר, זה לא אומר ששני דבריהם לא אמיתיים ולא מוכחים, אלא זה אומר ששניהם צודקים- "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ההלכה היא אולי כ"בית הילל"- אבל ברמת העיקרון מבחינת אמיתות התורה- שניהם צודקים.

הדבר הראשון ניתן לכמה פירושים- וכולם שווים, באותה מידה בדיוק. לכן כל אחד הולך לרב שלו- כדי שיפסוק לו מה ההלכה.

בדורינו ישנם כ"כ הרבה מפרשים ודעות וחלקן סותרות ממש, לכן יש רב אחד שלפיו הולכים, והקב"ה נותן לו את הס"ד וההצלחה כדי שהוא יוכל לכוון את האדם בדרכו שלו הייחודית בחיים.

חוץ מזה-

כולנו מאמינים שמה שקורה איתנו זה מאת ה'- על זה אין ספק או פקפוק. אז למה נראה לך שכל דבר הוא מאת ה' חוץ מההתייעצות עם הרב. כיביכול הקב"ה יכול לשלוט על הכל חוץ מתשובותיו של הרב. כשם שהקב"ה מנהל את העולם- הוא גם מכניס לפיו של הרב את התשובות הנכונות בכדי לכוון את האדם השואל. אם בנ"א מכיר בכך שבעצם גם תשובתו של הרב באה מאת ה'- אז אין בעיה ואין מחלוקת. הבעיה מתחילה כשאנשים בטוחים שיש דברים נפרדים מאת ה' וכאילו הבחירה האישית שלנו לא מחושבת בשמיים ולא ידועה מראש. ידוע שאין אדם נוקף אצבעו למטה עד שמחריזין על כך מלמעלה- כל החלטה, דיבור מעשה שלנו מחושב בעליונים, מוכרז וידוע מראש. כן כן- גם ההתייעצות עם הרב ידועה מראש ונשלטת בצורה אבסולוטית ע"י הקב"ה. ולכן כל תשובה שנקבל מפי כל רב- הוא מכוון ע"י הקב"ה ישירות אל האדם. ממש ממנו יתברך.

כך גם אתה צריך להאמין שהקב"ה מכניס לראש שלך את המחשבות הנכונות.

התייעצות אבסולוטית עם הרב - זהו חוסר אמונה הגובל בכפירה!

אפשר להתייעץ עם רב בתור בן-אדם חכם עם ניסיון, אפשר וגם מומלץ לבקש ממנו פסקי הלכה.

אבל להתייחס אל דברי הרב כאילו הם מפי הגבורה?!

אלו דברי כפירה וזה בא בסתירה לאחד מעיקרי האמונה של הרמב"ם!

תופעת המרניסטיות שקיימת היום בחלק מהישיבות, זה ממש  נמצא על גבול עבודת אלילים!

יש לך מקורות לכל זה? אם כן- אשמח לראות. מכל מקום, עד כאן- לא הבאת פירוש או ראשון אחד שסובר כמוך.

לאומת כל הראשונים, האחרונים, התנאים והאמוראים שאומרים ש"רב-" זה לא להתייעץ עם אדם חכם או משכיל. זה משהו אחר.

"תופעת המרניסטיות שקיימת היום בחלק מהישיבות, זה ממש  נמצא על גבול עבודת אלילים!"-

לכתוב כזה דבר גובל בזלזול בת"ח ובכל בנ"א באשר הוא!!. להשוות בני ישיבות לעובדי אלילים- מה השתגענו? עד לכאן הגענו? משווים אנשים שיושבים ולומדים תורה ומתייעצים עם רבם לכופרים? מה קרה?

אפשר להודיע: 'יש לי דעה סותרת', 'זה לא מתיישב לי', 'אני לא חושב שלהתייעץ עם רב זה כ"כ קריטי וחשוב', 'ישנם אמוראים ותנאים שלא כותבים כך וסוברים אחרת'- אבל להיגרר למקומות כאלו זה לא לעיניין ולא בא בחשבון.

בקיצר-

להתייעץ עם רב בכל עיניין זה דבר חשוב ומומלץ.

לא רוצה- לא צריך. זו הבחירה שלך.

ושיהיה לך בהצלחה בחיים...

ומי שכותב דברים מוזרים לא צריך שיקח בחשבון שלא מסכימים איתו

להגיד עליהם שהם עשו מעשים (או אמרו לעשות) כמעט כמו עבודת אלילים?!

מה נסגר איתך?!

(לכל המתלבטים...)

יודע מה- זו דעתך. סבבה. (בינתיים עוד לא הבאת מקורות...)

זו לא דעתי. ( ובינתיים- גם לא דעת רוב התגובות פה בפורום...)

אבל בוא נגמור פה את הדיון- אני מרגישה שאין לנו פה על מה לדון ואין טעם בזה עוד.

ושוב- שיהיה בהצלחה.

"עשה לך רב" - אם מסתכלים ברמב"ם וברטנורה שם, די ברור שלא מדובר כלל על התייעצות, כתובת לשאלות רעיוניות, וכדו', אלא דרך לימוד של עיון\הלכה\גמרא...

"אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל" -א' רש"י לקח את דבריו ישר מהספרי(קנ"ד)- כלומר זה המקור בחז"ל לרעיון זו, וכל כך ברור שמודבר שם על מקרה שהבית דין מעצמו פוסק משהו, ולאדם הפרטי זה נראית הפוך ממה שהוא חושב נכון וברור. לא מדובר שהרב עצמו הופך ימין לשמאל ממש, אלא שהאדם פשוט מבין אחרת\הפוך

ב' לכאורה לפי דברייך, אז 1)אי אפשר שחכמים יטעו בדבריהם[אבל מה לעשות, בכל ספרות חז"ל אנו רואים אין-ספור דוגמאות...] 2)לא יהיה שום צורך בתורה ל"פר העלם דבר"

אין אני נכנס לעצם הדיון, זכותך לחשוב אחרת ממני, ואין לי כוונה לנסות לשכנע אותך....

כמובן אין זה אומר שבנים  לא צריכים הנחייה של רב, אך לא באותה רמה

שבחורה דורשת ומרגישה בעצמה.

הבחורה צריכה לקחת בחשבון שההשלכה של תחושת הזעזוע שלה מקשר רופף

מדיי לדעתה עם דמות תורנית, גם על הבחור עמו נפגשת, לא בהכרח נכונה.

אם את רוצה לקרוא על הנושא הזה בדיוק לאחרונה קראתי בספר של הרב יוסף אליהו 'סוד הנישואין' הוא בדיוק מדבר על הנושא הזה וכמה הוא חשוב. 

ברור שאדם צריך לגבש דעה לעצמו ולהיות אדם בוגר שלא על כל שאלה קטנה הולך אל הרב, זה גם מה שהרבנים מדרבנים שלא נהיה תלותייים ברבנים אבל מאידך חובה שיהיה לבחור רב שהוא זה שיכריע בשאלות יותר קשות, או אפילו יהיה דוגמה אישית. מבחינתי זה מראה על דאווה אם מישהו אומר לי שאין לו רב......

יש עניין של עשה לך רב וזה גם מראה שהוא יכול 

להרכין ראש ולהיכנע מול דעה של מישהו אחר

ולא סומך רק על עצמו...

שאין לו רב קבוע, או שהוא לא שואל רבנים בכלל?

אם אתה רואה ברב מסויים מעין מלאך אלוקים-תלך איתו עד הסוף.  אלא אם כן אתה צריך לשאול משהו שהוא לא מבין בו.

וזה לא מחייב התייעצות אבסולוטית. אבל יש לך שאלה- תשאל. ענווה והתבטלות לתלמיד חכם זה דבר גדול וחשוב. למי שאין ת"ח זה מראה על אגו, וחוסר יכולת להתבטל...

ואיזה סוג של תשובות נוהגים לתת הרבנים שאת מכירה כשמתייעצים איתם, הכרעות חתוכות, או כיווני מחשבה?

ובקשר לסוג תשובות: בהלכה התשובות חותכות. 

ובהתייעצות זה משתנה.. 

בעיקרון- הרב מורה דרך חיים. ואני בוחרת ללכת בדרך האמת...

ושוב כשיש לי רב, והוא מבחינתי אדם גדול כמלאך אלוקים. אז זה אמת אלוקית מבחינתי.

אצלי זה ככה. לא יודעת איך זה אצל בנים.

לא אמורה להיות בעיה כל עוד כשאתה צריך אתה יודע כן ללכת (או לפסוק הלכה מתוך ספר)

הולכת בעיוורון אחרי רב מסויים אחד, ויש לי חשיבה משלי. אלא אני לומדת מדרכו ומתורתו של הרב.

זה גם ממש לא אומר שצריך כל הזמן לשאול שאלות על כל שטות.

נראלי שסתם הסתבכנו עם כל ההגדרות.. העיקר פה שלא תהיה גאווה. ותהיה יראת שמיים אמיתית.

"ענווים הגיע זמן גאולתכם"- אחד מהסימנים של עמ"י הוא שהם ענווים, ומתבטלים לריבש"ע. והרב הוא מעין מלאך אלוקים. לא התכוונתי שצריך להיות טפשים ותמימים מידי. סך הכל ענווה. 

זה מה שהתכוונתי. 

ענוה והתבטלות לקב"ה זה משהו אחד.

ענוה והתבטלות לרב- זה משהו אחר לחלוטין ועלול לגבול בעבודה זרה! (וכבר ראיתי דברים מעולם..) 

הרב הוא לא "מעין מלאך אלוקים" כשאומרים שאדם צריך שרבו יראה לו כמלאך אלוקים- זה מהמקום שהוא יראה לו בעל מידות כה' (מה הוא רחום כך אתה רחום וכו') ובלי חטא או מידות פגומות.

לא שהוא יעריץ אותו כאילו הוא אלוקים.

זו דרישה מהרב לשלמות ככל האפשר- לא מהתלמיד. 

יש עניין שתהיה לאדם דרך אחת. שיטה אחת. שילך לפיה בהלכה. 

ואם יש שאלה- שידע לפתוח ספרים ולחפש תשובות לבד.

ואם הוא לא יודע- שידע ללכת לשאול שאלת רב- רב שפוסק לפי השיטה שלו (פוסק- לא מצטט מהספר אלא יודע להסיק מענין לענין ולהכריע במקרים מורכבים.)

יש גם עניין שאדם יהיה מחובר לת"ח- לאנשים יר"ש. אנשים שרק מלהסתכל עליהם נהיים אנשים יותר טובים. בלי קשר לשיטה ההלכתית שלהם. 

פעם הרב ליכטנשטין העביר שיעור על דעת תורה, ומישהו סיכם והעלה לרשת- מוזמנת לחפש את זה. אני חושבת שהוא כותב בצורה מאד בהירה- למה חשוב שתהיה דעת תורה, ושאדם יתיעץ עם דעת תורה, ומה זה בכלל דעת תורה.

ובהחלט מצטרפת לירושלמית- הכי חשוב זה מידות. זה כמה הוא מחמיר בבין אדם לחברו.

את מביאה הוכחה לגישתך מהמשפט "ענווים הגיע זמן גאולתכם"???

זה מוכיח בדיוק ההיפך ממה שאת רוצה.

מה שמלך המשיח אומר זה אל תהיו ענווים כ"כ עד שתחשבו שלא מגיע לכם לקבל גאולה.

כלומר תצאו מהענווה (המדומה) שלכם, תפסיקו להיות נמושות ותתחילו לפעול לגאולה.

או כמו שנאמר במסכת גיטין דף נ"ו עמוד א':

אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!

וההתייחסות שלך אל הרב באמת גובל בעבוד-זרה, צריך להיזהר מאד מזה.

כשכתבתי מקודם על זה שיש ישיבות שהערצה שם לרב גובלת בע"ז, בדיוק על הערצה מסוג זה דיברתי.

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.