בעיניי בעלי זה בעייתי הלכתית להיות במינוס, והוא דאג כל חייו לעולם לעולם לא להיות במינוס, לא משנה איזה שמיניות באוויר הוא יצטרך לעשות בשביל זה. הוא חזק מאוד בהתנהגות כלכלית נבונה - ההפך ממני. עד שהתחתנו אני ממש לא ידעתי להתנהל כספית, וקרה לי גם שנבלע לי כספומט בגלל מינוס גדול מדי. מאז שהתחתנו - טוב, אני עדיין לא יודעת להתנהל כלכלית, אבל זה כבר לא משנה. בעלי מנהל את החשבון המשותף, ועושה את זה נפלא. אף פעם לא היינו במינוס.

לא רושמים במכולת.

לא קונים בתשלומים.

בתחילת הדרך הצטמצמנו בכל מה שרק אפשר.

היום כבר נשואים+3, אני רואה שכל בני גילנו מצטמצמים,

כי אלה שנכנסו למינוס, כבר לא יכולים יותר מידי לבזבז!

למי שרוצה ללמוד את השיטה, אני ממליצה על פעמונים!

ההורים שלי התנהלו ככה. בעלי בגישה הזאת, ופועלים בהתאם.

בהתחלת חיי הנישואים שלנו זה היה קשה יותר,אבל גם אפשרי, קונים לפי מה שיש ולא לפי מה שרוצים

בהמשך שהתחלתי לעבוד בצורה מסודרת זה הקל, וכשהוא התחיל אז בכלל.

מקווה שנישאר ככה גם אחרי שבע"ה נקנה בית סוף סוף.

ועברנו תקופות לא קלות...

ההוצאות גדולות, כל הזמן לחוצים מכסף כל הזמן מחפשים זול... וזה בסדר כי לא רוצים להוציא,

אבל אני מרגישה שההוצאות  לא נגמרות.....

ולא כל אישה מוכנה לעבוד עד 4 וזה רוב המשרות היום... ולא כל אחד גר במקום זול...ולא כל אחד מוכן לחיות בלי רכב...

קיצר, המון סיבות למה זה נדיר בעיניי שההכנסות רבות מההוצאות...

יש כאן כאלו שרק הבעל עובד ובכ"ז אין מינוס ואין עזרה מההורים ויש ילדים? אפשרי דבר כזה??

בעבר עבדתי מהבית, אבל לצערי קיבלתי מעט מאוד עבודות ותשלום די נמוך. לאחרונה אני לא עובדת בכלל מכל מיני סיבות, אבל ב"ה יש איזון, כי בעלי התקדם בעבודה שלו ומקבל משכורת גבוהה יותר.

לא מבקשים עזרה מההורים. לא משלמים על מעון (הקטן איתי בבית. כיף!). גם לגדולים לא צריך משפחתונים. גרים ביישוב בפריפריה, בקראוון קטנטן. אז אמנם צפוף, אבל בחוץ יש הרבה שטח ומרחב לילדים, אז לא מתלוננים. נראה לי שבכמה עשרות השנים האחרונות הסטנדרטים למגורים קפצו. בתקופת קום המדינה המון משפחות גרו בחדר אחד.

יוצא שהשכ"ד נמוך, וכשהבית קטן יש גם עוד תשלומים שיוצאים נמוכים - למשל פחות צורך בחשמל לאור ולחימום. וגם לא קונים דברים כי אין מקום בשבילם! יש המון דברים שרציתי מאוד לקנות בשנתיים האחרונות, וגם חשבתי שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו (דוגמה - כדור פיזיו בהריון) אבל ויתרתי על הקנייה כי אין לאן להכניס את זה בקראוון הקטנטן שלנו. לאורך זמן זה מצטבר לסכום די רציני שחסכתי מקניות שלא עשיתי...

יש רכב אחד, משתמשים בו די מעט (בעיקר כשנוסעים לשבת להורים). גם אין תחבורה ציבורית זמינה, אז התוצאה היא שאני כמעט ולא יוצאת מהיישוב, ולא מגיעה כ"כ למרכזי קניות. כשהייתה לי בעבר נגישות למרכזי קניות לא חשבתי שזה כ"כ משפיע עלי, וחשבתי שאני קונה רק את המינימום שאני צריכה. אבל אני רואה איך בפועל אני קונה הרבה פחות כשלצאת מהיישוב זה תיק.

אני שמחה בחיים האלה, טוב לי עם הילדים, והיישוב שלנו מקסים, אם השתמע שאני מרגישה כלואה או משהו כזה - זה לא המצב. ואין מינוס אף פעם (כאמור - מבחינת בעלי זה בל יראה ובל ימצא). ב"ה ברוב החודשים מצליחים גם לחסוך קצת.

אני מתעבת פלאפונים, וכיוון שרוב הזמן אפשר למצוא אותי בבית - הרשיתי לעצמי לא לקנות חדש כשנשבר לי המכשיר (כבר לפני כמה שנים). מקסימום יחפשו אותי קצת, לא נורא! אני תמיד חושבת על זה כעל סתם כיף, אבל לאור השרשור עולה בדעתי שגם זה סוג של חיסכון.

כתבו כאן גם שכדאי לעבוד בשביל העתיד, כי מה יהיה אם ניפלט משוק העבודה. בעיניי זה לא ככה. אני רואה סביבי דוגמאות של אנשים מבוגרים שאני מכירה ויודעת שחלקם עבדו שנים במקום אחד עד שפוטרו ומאז מחפשים ומחליפים עבודה כל שנה ואין להם שום קביעות או יציבות, חלקם עבדו במקצוע אחד עד שכבר לא התאים להם והתחילו מאפס במקצוע אחר ופורחים שם, ועוד אישה יקרה שאני מכירה שהייתה שנים עקרת בית, ומצאה לעצמה זמן לתחביבים, ולמדה לנגן, ונהייתה כ"כ טובה בזה עד שעכשיו כשהגוזלים פרחו מהקן היא מלמדת... גם אני רואה שכשאני בבית עם השנים פורחים כל מיני כשרונות שלי שלא הייתי מאוד מודעת להם קודם.

צריך סיעתא דשמיא. עבודה כרגע לא מבטיחה עבודה עוד עשרים שנה, וגם ההפך לא הכרחי. אני בעד לעשות עכשיו את השיקולים של עכשיו.

אני לא אומר שבהכרח חייבים לצאת לעבוד, אלא שהטיעון שראית אנשים שעשו כך ושך והצליח להם אינו נכון.

מול אותם מועטים שנאלצו לעבור עבודה ישנם רבים יותר שלא נאלצו לעשות כך, מול אותן בודדות שהצליחו יש מאין ליצר קריירה מאוחרת יש הרבה יותר שלא הצליחו.

ולכי תדעי לאן היתה מגיעה אותה אישה כישרונית אם היתה משקיעה קודם לכן?

לעשות דבר שלא מתאים להם ואפילו לא תורם להם כלכלית היום, מתוך חישוב שהוא לא בהכרח נכון לגבי עוד עשרים שנה.

זו דעתי, והמציאות שאני רואה סביבי מחזקת אותה.

לגבי אותה אישה כשרונית - דבר ראשון היא מאוד שמחה בחלקה היום ומאושרת שזכתה לגדל את הילדים ולהכיר אותם היטב (יש לה הרבה ב"ה) ולא נאלצה לבלות את כל שנות ילדותם בריצה ובתמרונים. דבר שני אכן ייתכן שהיא הייתה היום יותר מ"סתם מורה למוזיקה" ואולי בונה קריירה מוזיקלית מדרגה ראשונה ורבבות היו מריעים לה בקונצרטים. אבל על זה אנחנו מדברים? חשבתי שמדברים כאן על איך לא להיות במינוס, מהבחינה הזאת - היא לגמרי סיפור הצלחה מבחינתי. מבחינת הקריירה וההצלחה - יש לה סדרי עדיפות שונים בחיים, מה לעשות היא לא מתחרטת לרגע על שהשקיעה את השנים בגידול הילדים.

אבל אם כבר "מה היה אילו", התרחיש הכי סביר בעיניי היא שהייתה ממשיכה בעבודה בינונית שהייתה לה, מתמרנת במאמץ בינה לבין הילדים, ולא היה לה זמן ורוגע לשים לב לתחביבים שלה, לצמוח איתם... כך שגם היום לא הייתה יודעת איזו מוזיקאית כשרונית היא יכולה להיות, וכמה שמחה (ופרנסה סבירה ב"ה) המוזיקה יכולה להביא לחייה.

*אני לא מדברת על אישה שמשתלם לה לצאת לעבוד כבר עכשיו*

זה מצב אחר, והשיקול שונה, ולא התייחסתי אליו.

הסיבה למה שכתבתי לעיל היא שהיו בשרשור הזה נשים שהעידו שהן במינוס, ועם כל המעונות והצהרונים לילדים ושאר ההוצאות הנלוות לעבודה מחוץ לבית - זה לא יצא להן כלכלי יותר לעבוד.

למרות המינוס של היום, היו כאלה שאמרו להן שבכ"ז יצאו לעבוד, אפילו שזה יוצא להן הפסד, כדי שלא ייפלטו משוק העבודה.

טוב, אז לי זאת נראית הטעות של החיים. מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות.

על זה כתבתי.

כפי שסיפרתי בתחילת הנישואין, אנחנו היינו זוג צעיר מאוד חסכן.

היו לי חברות שהתחתנו בתקופה שלי, ובאנו מרקע כלכלי דומה.

אני היחידה שבקושי קניתי לעצמי משהו בתחילת הנישואין.

היום כשאנו אימהות לילדים, החברות שלי לא מרשות לעצמן, את מה שהרשו לעצמן בתחילת הדרך, כי עכשיו כבר יש להן מינוס.

וו\עוזר לך?

סתם!

את בעצם שואלת אם אפשר לחיות כמו מליונרים ולא לעבוד אז התשובה היא לא. אי אפשר.

אתם צריכים שההכנסות שלכם יהיו גבוהות מההוצאות.

איך? מוותרים על פרחווילגיות לפי סדר העדיפויות שלכם.

אתם נכנסים למינוס ושומרים עליו או ממשיכים להכנס למינוס?

אם אתם שומרים על המינוס אז מה ההגיון?  אתם סתם משלמים ריבית.

תחסכו כמה חודשים ותשמרו על הפלוס במקום.

אם אתם ממשיכים להכנס למינוס - המצב גרוע ביותר, אתם ממשיכים לרדת!

אין מנוס מנקיטת כל האמצעים על מנת להמנע ממינוס, אא"כ זה לטווח קצר.

זה עוד מבלי להכנס לשאלה ההלכתית החמורה שיש כאן.

ב"ה שנינו עובדים ויש ילד בן שלוש ובגן פרטי..(כלומר בחרנו לשלם ולא לשלוח לגן עירייה בחינם...)

חיים רק ממה שיש....אין דירה ולכן חיים בשכירות...אומנם גבוהה אבל שווה לנו בגלל סיבות אחרות..

הסוד הוא לדעתי תמיד לחיות בגובה הפופיק..

וברור לי שיש הוצאות לא עלינו לא מתכוננות ולכן....שלא נתנסה ולא נדע...

ועברתי תקופות לא קלות בכלל

מה מטרת השאלה?

נדיר שאנחנו במינוס. וגם אם כן זה כמה מאות שקלים ליום יומיים עד שהמשכורת נכנסת

(למעט חריגים כמו משחקים בניירות ערך שגררו מינוס זמני בגלל שינויים קטנים בשוק ההון, אבל זה לא נחשב)

מותר להיות במינוס באופן זמני כאשר יש תוכנית מעשית איך סוגרים אותו בעתיד הנראה לעין.

למשל, אם יש הוצאה חד פעמים גדולה במזומן.

אסור להיות מינוס ושיתבפך העולם.

יש הוצאה? חוסכים מראש.

וגם אנחנו עברנו תקופות לא פשוטות כלל וכלל וגם לנו יש הוצאות לא צפויות.

שוטף+ זה רעה חולה ואכן חייבים להקפיד לא להסתמך על הכנסות כאלה.

כסף שנכנס בשוטף + זה מצויין בשביל חסכונות או בשביל לקנות משהו, לא בשביל לחיות.

זה אתם מחליטים מתי הכסף אמור להגיע אליכם לא הלקוח.

אינני יודעת מה העסק שלכם ואם הז אפשרי אבל להמ בכלל לקחת לקוח כזה מראש?

כמו שכשאת נכנסת לחנות את משלם על המוצר כשאת יוצאת כך גם כדאי לעבוד.

ברגע שאתם מוציאים את המוצר אל הלקוח - הלקוח מתחייב לשלם.

את לא חושבת שזו היתה קצת התנשאות מזלזלת מצידך? ואם לקוח גדול יבוא אליכם בקייטרינג הר ברכה, ימציא בטחונות ויחתום אתכם על עיסקה, שעדיין יש בה סיכון אבל גם אפשרות לרווחים רציניים, אז אתם תעמידו לו תנאים? תעשי לי טובה. אל תשחקי אותה את ממשלת ישראל, העושקת דלים ומרוצצת עצמאים. מה שהלקוח ירצה אתם תעשו, ותתפללי שאף-פעם לא תתפתו למשהו שאחר-כך יפיל אתכם כספית לקרשים.

אבל לא התכוונתי בדברי להציע משהו שלילי או לזלזל אלא פשוט סדר עדיפויות .

לרגע לא אמרתי או ייעצתי לנזוף במישהו.

כל אחד יעשה את החישובים שלו במה הוא יכול לעמוד ובמה הוא לא.

ובעיני אם מדברים פה בשרשור על מינוס בבנק ואיך לא להגיע אליו זה מומלץ וכדאי לא לאפשר תשלום של שוטף + מוגזם מידי.

וכמו שאתה סיימת את המשפט ב- לא להתפתות לעסקה שאח"כ תפיל כספית . זה בדיוק מה שאני בעצם יעצתי לה בראשונה רק במילים פחות בוטות משלך.

יש לקוחות שדרשנו מהם תשלום במקום בלבד. זה לגיטימי ביותר.

ומדובר במוסדות שבד"כ עובדים בשוטף+60... 

חסכתי בתור רווקה ועכשיו כשאנחנו לא עובדים יש ממה לחיות

ולכל אלו שיש להם מינוס,  מה עושים???

אנו עם כמה ילדים ב"ה, רק בעלי עובד,

יש לנו רכב 7 מקומות, בעוונותינו הרבים

קשה מאוד להתנהל בלי רכב, בעיקר כשנוסעים מחוץ לעיר עם הילדים נסיעה של שעה לפחות, (יישוב מבודד)

היום הייתי בלשכת התעסוקה וכל מה שהיה להם להציע זה משרה מלאה...

עבודה מהבית זה לא מספיק רווחי, 

על אוכל אי אפשר לוותר,

בפלאפונים יש לנו מסלולים די זולים,

מי כמוני?  

בבקשה בלי נזיפות...

(אלו שעוד לא בחינוך חינם)

בבית אכן...

הרי ברור לגמרי שכאשר פותחים שרשור ששואל אם יש כאן כאלה שאין להם מינוס -

מי שיענו הם אלה שגם מעוניינים לשתף בכך, ושגם אין להם מינוס.

אלו שלא מעוניינים לשתף, או שיש להם - לא יענו.

[והרכב שיש לכם עם 7 מקומות - זה כנראה לא בגלל שלא יושבים בהם, אז הוא לא "בעוונותיכם" אלא בזכויותיכם. "מינוס" או לא - זה רק אחד הנתונים בחיים... תצליחו]

שזה לא מותרות אצלנו...

כתבתי בהומור - 

לחזק את ידכם על הרוח הטובה,

שאחרי הכל ולפני הכל - היא העיקר.

[וגם הערתי - שמן הסתם עוד רבים כמותכם לא עונים על שרשור שבו שואלים מי לא במצב זה..]

יישר כח.

שנזכה להרבות אהבת חינם (כן, כן גם בפורומים)

ולמה לא משרה מלאה? אם את רוצה אוטו, אוכל וכו' - שזה באמת לגיטימי - צאי לעבוד.

אני לא ככ מבינה איך את יכולה אחרת...

צהרון, בייביסיטר, שכנים.

זה באמת לא קל ובאמת יכול להיות שלא תצליחו, אבל שווה לנסות.

בכלל לא בטוח שכלכלי יותר לעבוד. כל המסגרות האלה הן הון עתק, ויש לעבודה עוד כל מיני עלויות נלוות שהרבה לא לוקחים בחשבון. למשל צריך יותר בגדים ייצוגיים. למשל פחות זמן לבשל אז יותר אוכל מוכן / אינסטנט. ועוד.

באיזשהו שלב הילדים גדלים ואפשר לצאת.

לא בטוח שיהיה קל לצאת בגיל מתקדם יותר.

אפשר אולי לעבוד מהבית משכר נמוך מאוד בכדי לשמור כל ה"כושר"

כן . יש אנשים שאין להם מינוס כי גם אין להם כרטיס אשראי!

וגם אם אתה לא תשתמש עם  כרטיס אשאי אלא תסתפק במה שיש לך אז תוכל לרדת מהמינוס.

זה יותר מסורבל , כי קשה לך לבצע תשלומים ללא כרטיס אשראי, אז תסדר הכל דרך החשבון בנק.

ותוציא רק מה שיש לך בחשבון

1. תשלומי טלפון, חשמל וכד'. יותר זול בכרטיס אשראי מאשר בהוראת קבע רגילה.

2. כאשר צריך לשלם מראש, על משהו שלא מקבלים מיידית, אנחנו משלמים בתשלומים, עד סוף קבלת השירות.

למה? כי אם משלמים במזומן מראש, נותן השירות לעיתים מזלזל, כי הכסף גם ככה בידיים שלו.

3. ישנם מקרים בודדים שאין מזומן בארנק, אבל אנחנו יודעים שיש מזומנים בבית, ומרשים לעצמנו לקנות בכרטיס אשראי.

תשלום אחד כמובן.

יש לנו בבית פנקס צ'קים אחד, שהודפס לפני יותר מעשור!

אנחנו משתמשים רק כשצריך  צ'ק פיקדון!

חוץ מהנ"ל, אנחנו קונים אך ורק במזומן.

לא רושמים במכולת! לא רושמים באף חנות!

מצטמצמים בהוצאות, וחיים בלי מינוס!

תודה ל-ה'!

יתכן שעלינו ללמוד להתנהל אחרת, אבל אנחנו לא בזבזנים ככ גדולים,יתכן שזה גם קשור לכך שאחד מאיתנו הוא עצמאי וההתנהלות הכספית יותר מורכבת.

בשאלה שלך, אני שומעת את עצמי לפני מס' לא רב של שנים. ואז ב"ה לאחר שהגענו ממש ממש לתחתית, במצב שטבענו בהלוואות (כל פעם לוקחים הלוואה כדי לכסות הלוואה קודמת), המשכנתא כל הזמן חוזרת כי אין לה כיסוי, כל הזמן טלפונים מהבנק, ואתה כל הזמן צריך להתחנן על נפשך, גמ"חים שונים ומשונים, עזרה מבני משפחה (משני הצדדים...)... בקיצור, גיהינום, זכינו בחסדי ה' יתברך לפנות ל"פעמונים", שגם זה היה צעד שחשבנו עליו פעמים רבות קודם לכן אבל כל הזמן היצר הרע משכנע אותך לדחות אותו בתירוצים מתירוצים שונים. תאמיני לי, יש לנו אור בבית עכשיו, שמחה, אויר לנשימה, אי אפשר לתאר את התחושה. רק מי שהיה בבור הזה, רק מי שחי בתלות הזו של חסדי האחרים ולא הצליח להרים את הראש מעל המים, יכול להעריך את היכולת לנשום. פשוטו כמשמעו. ממליצה בחום.

זה לא העיקר לא להיות במינוס, לפעמים כשמפחדים ממינוס לא חושבים רחוק יותר לדוגמא איך לקנות בית, כי זה ממש יגדיל את ההוצאות ונאבד שליטה. אני מאוד בעד לאכול, לקנות בגדים, לקבל שירות ולשלם ממה שיש, אבל צריך להתקדם ולאזור אומץ לקנות בית כי זה לא צורה לשפוך את הכסף בשכר דירה מבלי לקבל מימון לכך. אפשר לקנות דירה זולה ביותר (בערך 400000 ₪)להשכיר אותה ומהשכ"ד לשלם חלק משכר הדירה שלכם. לשפץ אותה במו ידיכם!!!!!!!! כך שתראה נעימה להשכיר קצת יותר גבוהה ובמשך הזמן למכור ולקנות דירה בשבילכם או דירה גדולה יותר.

כמו כן תחשבו איך ליצר כסף נוסף, אל תרחמו על עצמיכם. 

מתכננים אירועים באולם קטן בלי הרבה אנשים, לא מחזיקים רכב וכך חוסכים

אם יש לך 700 אלף שקלים בבנק, עדיף להשקיע אותם בשוק ההון....

קחי בחשבון שאת משלמת על הדירה בערך כפול מערכה אם פורשים את הסכום ל-20-30 שנה. גם לזה יש מחיר.

כשמשפחה גדלה קשה מאוד למצוא דירה להשכרה כי בעלי דירה מפחדים שלא ישלמו להם או יהרסו משהו

שכירות של דירה טיפה מרווחת לא זולה בכלל

מעבר דירה עולה כסף ובמקרה של משפחה - הרבה כסף

אם לא מוצאים דירה באותו אזור אז נאלצים להעביר את כל הילדים מסגרות חינוך או להשתמש בהסעות שזה יקר מאוד

בקרית ארבע ניתן למצוא דירות ארבעה חדרים, למעלה ממאה מ"ר, נאות ובסביבה יפה - 

בכ400,000 ש"ח.

אגב, ברור שבמחיר כזה, גם ההון ההתחלי הנדרש לדירה אינו גבוה מאד - וגם תשלומי משכנתא אינם מכבידים במיוחד.

ולמי שנוסע באוטובוס (תחבורה תדירה וסדירה) - תוך 40 דק' הוא כבר בתוך ירושלים..

אנחנו למשל גרים בעיר, ליד הרב שלנו, והשכירות בעיר יקרה בהרבה מאשר בישובים.

דירה למשל עולה כאן מיליון מאתיים ויותר,

אנחנו לא מחזיקים רכב.

לכן העניין של להתקדם ולקנות דירה, לא בהכרח שהוא אפשרי בשלבים מסויימים מבחינה כלכלית,

כי באמת דירה במליון מאתיים לעומת דירה בארבע מאות אלף בקרית ארבע זה לא אותו דבר. זה לא אותה התארגנות כלכלית.

ומה לעשות? אי אפשר לוותר על האידיאל של לגור ליד הרב שלנו.

ואני מכירה הרבה זוגות צעירים שגרים בכל מיני מקומות וערים יקרות בארץ, שלא מוכנים לוותר על מגורים ליד הרב שלהם.

לגבי איך לא להיות במינוס, החכמה היא קודם כל לדעת איך לצאת מהחובות שנקלעתם אליהם.

ואיך להיות חכמים מול הבנק. כדי שלא יעשוק אתכם בריביות.

למשל, אם יש לכם כמה הלוואות מהבנק. נסו לאחד את כל ההלוואות להלוואה אחת, ולעשות החזר אחד בלבד בחודש, של סכום מסויים שתקבעו עם הבנק. ולחפש את הריבית המינימלית.

כל חודש אתם צריכים לתעד את כל ההוצאות שלכם, כולל השקל האחרון.

(דרך אגב, כל זה עיצות שקיבלנו מפעמונים)

כדאי לכם לפנות אליהם, הם עושים עבודת קודש ובהתנדבות.

לנו ב"ה הם ממש עזרו לצאת מהבוץ של הלוואה על הלוואה על הלוואה, וזה בור ללא תחתית.

הבנק לא יעזור לכם לצאת מזה.

פעמונים- כן.

בסיעתא דשמיא כמובן..

בהצלחה בעז"ה..

ותתעודדו, יש תקווה, ואפשר גם באוירה שיש היום במדינה, שכ"כ קשה לקנות דירה, ויוקר המחיה, אפשר לחיות ללא מינוס בבנק.

פנו לפעמונים. באמת!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות