אני יודעת שזה נשמע נורא, ולא בטוח שגם זה יעזור, אבל נשמע שאין לכם ברירה אחרת... אולי הם פשוט נהנים מהצומי, ואם לא תתנו - הם ייגמלו מכך.

גם כי הם כל הזמן יפנו בחזרה את הפנים ויצחקקו לעבר ההורה, וגם כי הקיר אצלנו לא לבן... הוא מלא בקשקושים

יש מצב בהחלט שיש לנו בעיה בסמכות הורית

יש לך רעיונות לפתרון?

רק לומר שוב ושוב להפנות ראש לקיר ולילה טוב. עד שיימאס להם...

אחרי שניסו אותן בפועל וגילו שביישום יש בעיות שלא יכלו לקחת בחשבון מראש - מלמדים את הילדים גמישות וענווה. זה שיעור מאוד חשוב לחיים, והחינוך הכי טוב הוא בדוגמה אישית.

ממש לא הייתי רוצה להעביר לאף ילד שלי מסר שאחרי שהחליט על דרך פעולה הוא משועבד לה באש ובמים.

אבל בכל מקרה מה שכתבת לא רלוונטי למתואמת לענ"ד, כי היא לא מתארת שקבעה כלל ונסוגה ממנו, אלא שבחכמתה ובהיכרותה עם ילדיה ידעה מראש לפסול מה שלא מתאים להם כמשפחה. הרי לא ייתכן שכל המשפחות יקפידו על אותן כללים ובאותן דרכים, נכון? אחרת מספיק היה שהקב"ה היה בורא משפחה אחת יחידה

הוא מראה חוסר ביטחון עצמי. 

לא חושבת שצריך להגביל ילדים בכל צעד ושעל, וכמובן שאת ההגבלות צריך לעשות מתוך מחשבה והכרת הילד ולא מותך אימפולסיביות. אבל, כשמישי כותבת שהיא לא יכולה לקבוע לילד שלה לסובב את הראש לקיר (בסיסי בעיני) זה אומר שיש פה בעיה בסמכות הורית. וכן, ילדים בוחנים את הנחישות של ההורים ולא משנה על מה- הם מנסים למתוח את החבל עד הקצה. למה? כי ככה בדיוק הם בודקים גבולות.

לא אמרתי שצריך להיות משועבד לדברים באש ובמים רק כי "ככה החלטתי" וברור שצריך לפעמים דיון ומחשבה אבל:

א. זה אמור להיעשות מול הילד (לפחות לא בשלב הזה של החיים)

ב. זה לא אמור להיות משו קבוע.

אם ההורה פועל מתוך חוסר ביטחון - הוא משדר חוסר ביטחון.

אם הוא פועל מתוך שלמות פנימית - הוא משדר שלמות פנימית.

הילדים שלי לא מנסים למתוח את החבל עד הקצה. נשמע לי די קשה לחיות ככה. אם מישהי מרגישה שזה המצב אצלה הייתי מייעצת לה לחפש דרכי פעולה ששמות יותר דגש על שיתוף פעולה ורצון טוב הדדי - ייתכן שזה ימתן את אווירת מאבקי הכוח.

האם בסעיף א' שלך נפלה לך מילה והתכוונת לכתוב שזה לא אמור להיעשות מול הילד? גם אני חושבת שזה לא אמור להיות מול הילד - הצירוף הזה ממש נותן לי תחושה של מלחמה ואויבים. בעיניי כדאי שזה ייעשה יד ביד עם הילד. כדמות חינוכית מובילה, ולא כמי שמצויה בעימות חזיתי.

ובעיניי החתירה לשיפור ודיוק וללימוד מהניסיון היא כן, בשאיפה, דבר קבוע. לפעמים היא תוביל לשינוי החלטות קודמות ולפעמים לא.

חשבתי עוד קצת על עניין הראש לקיר. חשבתי על עצמי - כשלוקח לי הרבה זמן להירדם (מדי פעם גם זה קורה) יש לי צורך עז להחליף צד כל כמה דקות, לא להישאר יותר מדי זמן ערות בתנוחה אחת. לא יודעת למה. זה פשוט ככה. אני מניחה שלא כולם כמוני. אבל בואי נגיד שאני הייתי הילדה שלך - ההנחיה הזאת הייתה גורמת לי ממש סבל פיזי. בסדר, לא יכולת לדעת את זה מראש, אבל אם היית מנסה ורואה שאני סובלת - לא היית מנסה לעשות חשיבה מחודשת, ולחפש פתרון אחר?

או אם כן היית מנסה - זה אומר שיש לך בעיה בסמכות הורית?

סמכות הורית, הנהגה הורית אחראית, קשובה, מובילה - היא דבר חשוב ביותר. לא כדאי לבלבל בינה לבין דיקטטורה הורית. מנהיג אמיתי לא מפחד לחתור לשיפור קבוע.

בסיסי זה להתאים את הגבולות שמתאימים לילד הספציפי שלי ולהתעקש עליהם בצורה שמתאימה ליד הספציפי שלי.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

הולכים לישון ומשכיבים אותם לידכם ואחרכך מעבירים

לאורך הערב. גומרים לאכול מחשיכים את המטבח. גומרים להתקלח מחשיכים את השאר.

ואז שהכל חשוך אין להם מה לעשות וזה גם נותן תחושת עייפות.

גם אם את לא יכולה לעשות כלום עם בית חשוך, זה יעזור לך בסופו של דבר...

וגם לא לתת ממתקים ושתייה מתוקה למיניה מאחר הצהריים.

בנוסף כדאי לשים לב מה השעה שבה הילדים עוברים את שלב העייפות ומתעוררים לחיים ולהרדים אותם לפני זה. אחרי זה כבר הרבה יותר קשה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...