בס"ד

אפשר להגיד שאני לא רוצה?

שאין לי כוח?

שנמאס לי לפחד?

שנמאס לי להרגיש?

שאני לא מסוגלת לחוות את הזכרונות האלה שוב?

שהייתי עושה משהו אם היה בי מספיק כוח?

שנזכרתי במשהו שדורש מינימום כוח וגם אליו אין לי כוח?

שהייתי רוצה לברוח למקום חשוך בתוכי ולא לצאת עד שכל הרע ילך?

שנמאס לי להאמין?

שנמאס לי לא להיות מסוגלת לעצום עיניים לאמת?

שאני רוצה להיות טיפשה ושמחה?

שאני רוצה לבכות?

שהדאגה שלכם רק מכבידה עלי?

שהעזרה לכם היא אינסטינקט בלתי רצוני שגוזל ממני כוחות לעזרה לעצמי?

שאין לי אפשרויות טובות?

שהמחשבה על  הבכי שלה הוא מה שמחזיק אותי ככה?

לא

אי אפשר להגיד

צריך לשתוק

חייבים לשתוק

אחרת הם ידעו

וכשידעו

|עוצם עיניים|

גם כשיהיו לי כוחות כבר לא אוכל לעשות כלום

ככה זה בחיים

אסירים של עצמנו

עטופים באזיקים של אכפתיות 

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה

חבל

פחד אלוהים להעיר לבני נוער.

שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.

מה עושים עם כל הבוטים הללו?