קל לו איתן יותר כשגדל?
(לא שואלת באופן כללי אם חשוב עבודות בבית אלא רק מהבחינה הזאת)
אני רואה עלי ועל בעלי שאצלנו זה די ההפך. אני הייתי עושה המון בבית בתור ילדה, וגם אז וגם היום תמיד אני מתמודדת עם דחיינות ועוד קשיים רגשיים שקשורים לעבודות האלה. בעלי בתור ילד כמעט אף פעם לא התבקש לעזור בבית, אבל מיום שעבר לגור בנפרד מהוריו, וכן הלאה כשהתחתנו - הוא חרוץ מאוד ואין לו שום בעיה לעשות כל מה שצריך.
אני תוהה אם אנחנו מקרה מייצג או לא...
אשמח אם תשתפו איך אצלכם.
לא בצורה מוגזמת, אלא פשוט כחלק מהחיים בתוך משפחה
אצלי למשל זה הפוך ממך -
גדלתי בבית שלא נתנו לי לעשות כלום בתור ילדה
אם הפתעתי את אמא שלי בשטיפת כלים - היא נלחצה שיכולתי לשבור משהו
אם עזרתי לקפל כביסות היא הייתה עוברת אחרי, פותחת ומקפלת מחדש
להחזיק מגב בחיים לא לימדה אותי
וגדלתי פשוט בורה בכל הנושא של עבודות בית
בגיל גדול יותר - החדר שלי תמיד היה מבולגן, ורק קיבלתי על הראש כמה זה לא בסדר
במקום הדרכה איך מסדרים בצורה יעילה, או עזרה במציאת מקומות אחסון לדברים שלי...
היום... קשה לי מאוד עם עבודות הבית ולתקתק דברים
(מסתבר שיש לי גם רמה מסויימת של קשיי סדר וארגון, שלא אובחנה)
לילדים שלי אני נותנת מגיל ממש קטן - לטאטא ואפילו לשטוף (לפעמים)
עזרה בנקיונות פסח זה אצלנו מגיל שהם מסוגלים להחזיק ספוג ביד - משפשפים קירות עם ספוג ומים והם מאושרים
בעלי גדל בבית שנראה כמו מחסן (ואפילו יותר גרוע. לא רואים את הרצפה מרוב שיש שם ערימות של דברים... ואני לא מגזימה!) ולא עשה כלום בבית. וגם בבית שלנו הוא לא מסודר, תמניד הנעליים שלו מפוזרות [למרות שאם אבקש ממנו לעזור הוא יעשה בשמחה, זה רק שצריך לבקש ממנו והוא לא עושה מעצמו]
אני כן עזרתי בתור ילדה, וכן חשוב לי שהבית יהיה מסודר.
ילד שיעבוד כמו עבד - ישנא את זה מקטנות ועד זקנה
אולם ילד שמשתתף במטלות הבית אך לא בצורה של עבדות - יעשה זאת גם שיגדל בשמחה
אני חושבת שזה תלוי איך מקנים את זה, את אומרת שיש לך קשיים רגשיים שקשורים לעזרה בבית, אולי זה כי כפו עליך לעזור?
אולי חייבו אותך לעסוק גם בעבודות בית שלא אהבת? או שהתנו את העזרה שלך בבית בדברים אחרים?
זה יצר אצלך קונוטציה שלילית.
אני חושבת שאם משתפים את הילדים בכיף ובחוויתיות בעבודות הבית הם יאהבו אותם גם כשיגדלו.
האישית של הילד..
כך שיכול להיות שההורים יטביעו בו משהו,
אבל הבחירה שלו האם להתמיד בדבר/ לנטוש אותו תלויה בו..
זה תלוי במה שהאדם ראה בבית (בחלוקת העבודה בין הוריו, בהתגייסות של כל אחד מהם למטלות הבית במידת הצורך),
תלוי בכמה האדם התרגל לעזור בבית ומאיזה מקום פנימי ההרגל הגיע (מרצון ובחשק, או בכפיה ובתחושת אין-בחירה),
ותלוי באופי של כל אחד.
ככה הם לא מגיעים לביתם כשאין להם מושג מה לעשות...
איך לשטוף כלים ואיך לשטוף רצפה... ואיך לתלות כביסה..
חוץ מזה הם חלק מהבית כך שאין סיבה שלא יעשו דברים.
אולי לא לעשות את זה בדרך מעצבנת אלא בדרכי נועם ושלום ואז גם בביתם הם יעשו זאת בכיף.
למרות שלדעתי העשיה בבית אחרי החתונה זה הרבה עניין של עצלנות או חריצות...
סתם כי אין לי חשק, וזה עצלנות.
יותר כיף לי ונח לי לשבת על הספה ולשתות קפה...אפילו שיש לי אלף דברים לעשות.
אבל זה משהו שצריך להתגבר עליו..
.....זה ממש לא חשק
מטרילדעתי ממה שאני רואה במציאות
זה שגדלתי תמיד עם מציאות שעזרה ועבודות הבית זה חלק מהחיים הרבה יותר קל לי היום.
בעלי גם בא מבית שהבנים היו להם גם תפקידים ואני רואה את ההבדל
ביחס לחסרות שלי והסביבה שלא היו רגילים מגיל קטן לעזרה שהיום הרבה יותר קשה להם להסתדר.
כמובן שזה לא חד משמעי כי יש גם אופי יש כאלא שאף פעם לא יתחברו לעבוודות בית מסויומות וכו'
בהצלחה!
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
