וזה מצוין ללכת ביחד לדיאטנית.

תהיה איתה בסיפור הזה. ממש אין צורך שתבקר אותה על המראה שלה, נשמע ממך שקשה לה בעצמה עם זה...

תנסה לדובב אותה לשתף מה היא חושבת על זה ולא רק מההיבט החיצוני, יש עוד היבטים. גם יש קושי אמיתי בתנועה, בריאות אם, בריאות העובר...

תהיה כתף תומכת אבל תומכת בתהליך של צמיחה והתגברות על הקושי.

אם תשדר לה ביקורת היא תיפגע, אם תשדר לה תמיכה היא תעריך את התערבותך.

או של קופת חולים כלשהי 

שלאכול הרבה סוכר וממתקים בהריון זה ממש מזיק. זה מזיק לעובר ולאמא

עלולה להיות מזה סכרת הריון, שזה לא נעים בכלל

והתינוק יהיה שמנמן מה שמקשה על הלידה!

אם יהיה לי זמן אולי אעלה לך פה איזה קישור. 

אולי תדבר שהחלטת שאתה רוצה שינוי בתזונה שלך ולאכול בריא יותר בהדרגה ותשמח שהיא תצטרף,כי זה יגרום לך יותר דירבון בעניין 

תחשבו ביחד מה טוב לאכול וכו'.

אגב, הרצון והחשק לסוכר זה לא רק בגלל ההריון - זה בגלל שחסר לה משהו בדם (ולא סוכר...)

אבל זה כנראה חלק מהמציאות של ההריון.

אפשר לדרבן אותה לעשות בשביל הבריאות וההריון וגם הלידה

איזשהו סוג של ספורט- 

שחיה אם יש לידכם איפה, או חוג שמתאים.

אולי לפנק אותה באוכל בריא ומזין,

ו.. למה שהרופא לא יגיד לה בעצמו אם הוא חושב שהמצב מדאיג?

ובאמת תמוה בעיניי שהרופא לא אומר לה משהו באופן אישי, בעצמו, כאיש רפואה. בסופו של דבר, עליה של כ-30 ק"ג בהיריון אינה דבר של מה-בכך, ועוד יש שלושה חודשים להיריון. זה עלול להיות מסוכן לבריאות שלה.

כי אם הוא היה רופא הוא היה מעיר לה מזמן...ולגבי הדיבור איתה תציע לה לעשות הליכות ביחד כי הליכות זה ספורט אפשרי. בעיקרון כל ספורט אחר אפשרי אם היא התחילה אותו לפני...וגם תשים לה משקל ליד המיטה אם יש לכם אם לא תקנה. כמעט אין מצב בעולם שאשה לא תעבור ליד משקל ורק תסתכל עליו.תן לה להבין לבד שזה לא טוב והיא תבין. מדברת בתור אחת שהתחילה הריון ב48 ועלתה 22 ק' (אחרי הלידה הורדתי הכל ואפילו יותר תוך חודשיים והייתי צריכה להחליף מלתחה)

תאמר לה בואי נצא לסיבוב תכלס זה אחלה זמן לדבר על הזוגיות ולא רק. ואולי היא גם צריכה לשתות הרבה מים,ככה תרגיש פחות את תחושת הרעב.

אמנם לא הגעתי למצב כזה.

אבל יש לי ממש פחד להשמין כתוצאה מההיריון וכן מהתגובה של בעלי, אע"פ שהוא מקסים ותומך.

לעניין- אני חושבת שדיבור משותף כן יועיל מאוד, כמובן שלא לתקוף והכל.

אבל עם עובדות נכונות והרבה תמיכה תגיעו להחלטות נבונות וטובות.

1. קפאין זה לא דבר בריא! אז נכון ששוקולד מגרה, ולפעמים אף מרגישים צורך להרגיש תנועות אז אוכלים,

מותר וחשוב להגביל. 

2. היריון הוא לא תירוץ לאכילה מרובה. צריך לאכול נכון...

3. ללידות קלות יותר, מומלץ ממש לעשות ספורט במהלך ההיריון, הליכה של 3 פעמים בשבוע כ-45 דק' מומלצת מאוד.

אגב- הורגלנו מאמונות טפלות שחייבים לספק לאישה כל מה שהיא מתאווה לאכול, זה כיף ונעים לאישה שהבעל טורח, אך בהחלט אין סכנה לעובר אם היא תתאפק ותמתן את התאווה הרגעית...

כיוון אחר-ייתכן שחסר לאשתך איזשהי תעסוקה אולי ואולי היא מחפשת נחמה על המראה שלה ועושה זאת בצורה הפוכה, אוכלת יותר...

לדבר, לדבר, לדבר....

עם תמיכה מרובה ומתוך הבסיס של אהבה, אכפתיות ושותפות.

השמנת יתר בהיריון היא בעיה רפואית ולא בעיה אסטטית.

מה שצריך להטריד אותך (וגם אותה כמובן) היא העניין הרפואי ולא הבעיה של עד כמה אתה נמשך או לא נמשך אליה.

אתם צריכים וחייבים לדבר על זה והיא חייבת יעוץ רפואי תזונתי הן על אורח התזונה שלה כעת והן על ההתנהלות בתקופה שלאחר הלידה.

שכדאי לטפל בה. או שהמספרים שמנית אינם מדויקים?

אני נלחצתי כשעליתי 4-6 קילו עד חודש שלישי, כי הבנתי שזה יותר מידי...

אחד הדברים החשובים שקראתי בספר "בשעה טובה" ומחזיק אותי- שבהריון *לא* אמורים לאכול בשביל שניים, וגם לא כל פעם שרעבים. צריך ללמוד להתמודד ולאזן. לדעתי הכי נכון מכל הבחינות זה לדבר איתה מהצד הבריאותי ולא מצד המשיכה שלך אליה. דווקא בהריון עם כל החשק לשטויות חשוב פי אלף לאכול נכון וטוב כי זה משמעותי לבריאות האשה והעובר, וזה משהו שצריך מאוד להיות מודעים אליו- אחרת נגררים בקלות לדפוסי אכילה גרועים.

אולי יש לה סכרת הריון או משהו כזה שגורם לאנשים שהשמין הרבה יותר או להתנפח... 

יכול להיות שגם הגוף שלה אוגר נוזלים ולא משחרר אותם (ואז כדאי להוריד מלח שצובר נוזלים).

ו30 קילו למשך כל ההריון זה הגיוני. זה קורה, יש כאלה שזה קורה אצלם. זה לא ממש חריג. 

וללכת לדיאטנית - לא בטוח שהייתי ממליצה כי אותי אישית שלחו לאחת כזאת אחרי הריון של 30 קילו, אבל היא נתנה לי לאכול אבוקדו ופריכיות אורז, יצאתי מדעתי די מהר.. הלו, זה הריון! אני לא יכולה לחיות מכאלה כמויות ולהרגיש שאני סופרת אוכל וגרמים וקלוריות. זה מעביר לדיכאון די מהר ואני לא בטוחה שזה יותר טוב.... 

שווה כן להתייעץ  עם הרופא/. נשים שלה על העליה, מוזר שהוא/היא לא העלתה את זה עוד לפני כן. 

יש להם ניסיון והם ידעו לאיזה בדיקות לשלוח. 

היא העלתה את הנושא פעם? היא אמרה שזה מפריע לה? (ותאמין לי שזה מפריע לה... רק לסחוב את עצמה זה סיוט!)

אם כן - תעלה את הנושא בשיא העדינות איזה פעם שנראית טובה ותעלה רעיון שאולי הגוף שלה אוגר נוזלים או שזה סכרת הריון או משהו כזה שגורם להעלות משקל במהירות שיא ולהתנפח...  תגרום לה לרצות ללכת איתך ליעוץ ורופא כדי שלה יהיה יותר טוב, כדי שלא יהיה לה קשה לסחוב את עצמה עד סוף ההריון...  תראה לה את זה מהכיוון של השיתוף בקושי ולא הסתכלות מהזוית שממול. 

ויישר כח על הרגישות, העזרה והאחריות.  

בהצלחה!!! 

(ויש מצב שתעדכן אותנו מה קרה בסוף?)

זה שזה קורה זה לא הופך את זה לנורמלי ובריא.

לא בבת אחת בהדרגה.

בהריון ובפרט ראשון, יש קושי רב לגוף וכל גוף מגיב אחרת.

כן לראות אילו צרכים רגשיים חסרים לה ואולי שם אתה יכול לעזור שבמקום לאכול תקבל את הסיפוק הנפשי לו היא זקוקה.

כל הכבוד שאתה מטפל בבעיה.

אחר כך יורדת הכל!!!

זה הורמונים.

אבל שווה לדבר על זה בעדינות.

בהצלחה ובשעה טובה.

ואני יכולה להבין את הקושי שלך

עליה תקינה 10-20 ק"ג בגדול

עליה כזו- של 31 קילו - בהתחשב בזה שיש לה עוד 3 חודשים משמעותיים מאד- שבהם לרוב עולים עוד,

זו בהחלט בעיה

הייתי לוקחת אותה לשיחה, מספרת לה מה הרופא אמר,

מציעה לגשת לתזונאית (דיאטנית)

להתאמת לתפריט להריון

כל זה- בניטרול מוחלט של עניין המשיכה והמראה

מה שחשוב כרגע זה הבריאות שלה ושל התינוק

ואם היא תעלה עוד 10 קילו עד לסופו- היא עלולה להגיע למצב מסוכן.

חשוב להבהיר לה מצד הדאגה הבריאותית לשלומה

לא מצד החיצוניות אחרת אתה עלול לפגוע בה וכן היא עלולה לקבל את הרושם שלא אכפת לך "ממנה"

אל תשכח שנשים במצבה נוטות לייחס חשיבות מוגברת לכל מילה בהשפעת ההורמונים.

ראשית, יש נשים שעולות את כל המשקל עד חודש שביעי, ונשארות במשקל הזה עד סוף תשיעי.  שלושה חדשים בלי להוסיף משקל.  קורה.

אבל, עליה גדולה כזו יכולה להעיד על בעיה רפואית.  אולי מערכת כלשהי שאינה מתפקדת כראוי.  אפשר לחפש בגוגל אם לרופא אין ידע בנושא (חבל שאין לו, אבל אני לא פטור מלדאוג לבריאות שלי לבדי).  הרפואה הסינית גם תוסיף שהצורך העז שלה לשוקולד \ למתוק מעיד על בעיה בריאותית.  הריון = סוכר\שוקולד אינו גזירה משמיים.  חפש ותבדוק - אולי הדבר מעיד על חוסר \ עודף בויטמין \ מינרל מסוים, ואם היא תוסיף או תפחית בהתאם לצרכיה, הדחף העז לשוקולד יירד פלאים. 

בדרך כלל מדובר במחסור במשהו. 

אתה יודע מה קרה לאמא שלה בהריונות?  יש לה אחיות?  גם הן עלו הרבה?  אולי הן יכולות לדבר איתה, שוב מהצד של הבריאות.

רפואה שלמה ותרגישו טוב!

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת