לפעמים אנו מרגישים תקועים, חשים שאנו צועדים במקום ולא מתקדמים. אבל יש דרך להפוך גם את החנייה שלנו למסע...
ספר שמות מסתיים במילים הבאות "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם. ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלתו. כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ, ל"ו-ל"ח).
דברים אלו מעלים שאלה: אם הענן עלה כאשר בני ישראל נסעו, וירד כאשר חנו - היה צריך להיות כתוב "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל חנייתם" ואם כן, מדוע כתוב "בכל מסעיהם"?
רש"י עמד על קושיה זו ולכן פירש לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם - בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע....
לעיתים, בחיים אנו נמצאים במצב של חנייה, אנו נתקעים במקום ולא מתקדמים. לדוגמה אדם 'תקוע' בסוגיה מסוימת בגמרא ולא מצליח להבין את המהלך. או אדם שתקוע עם אדם אחר שקשה להיות עימו, או לא מצליח להתחתן או למצוא עבודה, מסגרת לימודים וכד'.
ישנן שתי אפשרויות: אפשר לקטר על המצב ולהרגיש אומלל, או שאפשר להפוך את החנייה למסע, אפשר להתקדם דווקא באמצעות החנייה. ככל שהלומד ילמד את הסוגיה יותר, כך יוכל להבין את אותה לעומק רב יותר. אפשר גם ללמוד הרבה מאנשים לא נעימים - "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד ג). וכן פעמים רבות האדם רואה באחר את השתקפותן של תכונותיו השליליות ולכן ככל שיתקן את אותם החסרונות שבתוכו, כך יסתדר טוב יותר עם חברו. ואם אדם אינו מוצא עבודה, מסגרת לימודים או אינו מצליח להתחתן, זו הזדמנות ללמוד יותר על עצמו, להכיר את עצמו לעומק רב יותר ולתקן את חסרונותיו.
לפיכך, אם יודעים להשתמש בחניות כדי להתקדם ולערוך מסע פנימי גם החנייה יכולה להיות מסע.
(נתן קוטלר)
