כשריעות ותהילה יצאו מהגן, הן נאלצו לספוג קריאות של ילדים והצעות שונות לטרמפים. כשנגמר הכל סוף סוף, התיישבו לנוח. כשקמו, מאוששות קלות, פצחה תהילה בשירי רמי קליינשטיין, וריעות תהתה למה לימדו אותם שירים שכאלו בגן. כשכבר היו קרובות לבית, עלו בהר הייאוש: הבניין שלנו. שלוש קומות עד לבית. וכשהגיעו לבית, ההיתה להן מנוחה? לתהילה כן. היא מיד הלכה למחשב לראות "חיפזון וזהירון וחג העצמאות". אבל ריעות קיבלה חיבוק ענקי מצופיה והוצרכה להשגיח עליה. לצופיה היו ארבע מטרות: לצייר על כל דבר אפשרי בבית, לאכול מנטוס, לקפוץ על ריעות ולמצוץ את המוצץ שלה. ארבעתן אסורות. אז ריעות הגנה בגופה על הבית ועל עצמה, על המנטוס והמוצץ. בסוף צופיה עשתה את הכל אבל זה כבר לא משנה.
העיקר, בסוף ריעות הגיעה אל המנוחה והנחלה וההרפתקאות נעצרו לבינתיים.
עכשיו נתחיל צהריים?
אז אני בבית היום. קצת לא מרגישה טוב. קצת עייפה. הרבה עמוסה מבפנים וכואבת מכדי לצאת. היה לי יום בטלה נהדר.
אני אוהבת פסטה. פשוט אוהבת פסטה.
והיום או מחר או ביום ראשון פרק תשע עשרה של גות'האם. פרק עשרים ושש או עשרים ושתיים הוא הפרק האחרון. זה יהיה עצוב כל כך.
למרות הכל, צופיה פשוט מתוקה.
יאא, איזה שיר ישן! לא ידעתי שיש לו קליפ מזעזע כל כך.
היי. תודה לך. בזכותך למדתי מה זה בנאלי 
כן, לא ידעתי מה זה...
אני כבר מציקה. אבל רוצה כל כך. ואת עלולה להיפגע ממני בלי זה, אבל אולי גם עם זה. מה לעשות?
היא זכתה מקום ראשון. כל כך צפוי. אני חייבת לציין שאני לא אוהבת את זה. היא קיבלה הכל, וזה רק יעשה אותה מנופחת יותר.
או לא. מחר מבחן בהסטוריה ולא למדתי. עד המבחן אני פשוט אשב ואקרא את הספר. אנטישמיות. יופסי. אני לא יודעת כלום על זה
הייתה להם תאונה! ואני לא ידעתי! אבל היא נפצעה ממש ממש קל וסתם לא באה לבצפר. בקושי שריטה יש לה. אחח, דרמטית שכמוה
עכשיו ותמיד
וללכת פתאום עם חצאית כזו וטייץ וטבע וקפוצ'ון. והאוויר נעים. זה היה נחמד בסופו של דבר
מצאתי את הסיפור שלי מלפני שנתיים בארון. שמונים ואחת עמודי דפדפת של נסיון לפנטזיה. הייתי ממש מותק פעם. וזה ממש חמוד. וכל כך... מביך.
כואב לי הגרון פתאום
היה נורא כיף לשיר שעות על גבי שעות היום. כיף לשיר באופן כללי
ועכשיו אחותי צריכה את המחשב ובכלל לא סיימתי. אז אני אולי אמשיך אחר כך. להת'
