אני חושבת - מה אני הייתי עושה..

אז אני דוגרית,

והייתי פשוט מספרת לה שהתלבטתי אם להציע לה, אבל בגלל שהוא בחור כזה מיוחד החלטתי לקחת את ה'סיכון' ולהציע לה. ושתעשה מה שהיא רוצה.

אבל אני באמת לא יודעת אם זה הדבר הכי חכם לעשות.

את יכולה לשתף בהתלבטות שלך.. להגיד עליו את הדברים הטובים והסיבה שחשבת שהם יכולים להתאים.

בתכלס יש 2 אופציות:

1 שהיא תיעלב- נניח שהיא תיעלב יום למחרת היא תשכח מזה.

2. שהיא לא תיעלב ותנסה לצאת איתו.

למה לא לאפשר להזדמנות הזאת לקרות. בסופו של דבר זה בחירה שלה אם לצאת איתו. וגם אם להיעלב מזה.

בקיצור כדאי להציע מה הכי גרוע שיכול לצאת מזה?

(לעומת הרווח שזה אולי הזיווג שלה)

בהצלחה.

בס"ד

מילא לפסול על זה, אבל להיפגע שהצעת???

בס"ד

בכלל לא בטוח שיש את השורש של המילה גמגום בתורה או בתנ"ך,

(לא מכירה בכל אופן) , והאמת שעיקר תגובתי הייתה לא לעניין הזה,

אלא שצורם לי שההסתכלות על אדם שיש לו גמגום היא עד כדי כך גרועה,
שניתן להיפגע אם מציעים אותו.

עצם ההסתכלות על הצעה כעל מדד להערכה של המציע אלי, נראית לי לא מתאימה.

יכול להיות שלא כל אחת יכולה להכיל את העניין, מצד עצמו, אבל זו לא הצעה שאמורה להעליב...

אינו בקי בלשון מצרים שהרי ברח משם בקטנותו ועתה הוא בן  80 וכן מצינו ביחזקאל: 'לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם'. וכי אפשר נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו?! ואין דבר זה בדברי תנאים ואמוראים."

מקור:

http://www.yk8.org.il/rec/769-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA

בס"ד

על פי המדרש שמספר שכאשר משה רבנו היה תינוק ופרעה עשה לו את המבחן עם הגחלים והזהב,

בגלל שהמלאך גבריאל הסיט את ידו של משה רבנו לגחלים,

משה הכניס את היד לפה, קיבל כוויה ומאז היה קושי בדיבור, 

ושהוא נרפא במתן תורה יחד עם כל חולי עם ישראל- החרשים שבעם, העוורים וכ'...

עד כאן ניצלושינו, סורי

לא מדבר באפן שוטף את השפה המקומית מכיוון שנעדר שנים רבות.

וגם לא מדובר על פגם חריג במיוחד - אז לא נראה לי שהתחושה שלה תהיה שאת מביאה לה בחור "פגום".

אם היא אחת שהיא יוצאת רק עם הצעות שנשמעות לה "מושלמות" - אז לא הייתי מספר לה על זה לפני, כי לא מדובר על פגם חריג.

אם היא אחת שהיא מודעת לזה שאין בני-אדם מושלמים - הייתי שואל אותה (ועדיפ לפני שאני מציע לה את ההצעה) אם דבר כזה מפריע לה.

הצענו למכר שלי חברה שיש לה ליקוי שמיעתי. בהתחלה סיפרנו לו על הדברים הטובים.. ודרך אגב בסוף הוספנו שיש לה פגם ושהחבר'ה לא מתייחסים לזה כי זה לא מורגש (שולי ביותר)

וכעבור תקופה התבשרנו שהם מתחתנים

לדעתי עד שלא יוצאים.. אי אפשר להגדיר לאדם עד כמה הפגם שולי, ואולי זה יחסי-לך זה לא מפריע ולמישהי אחרת זה מממש מפריע.

הקיצ.. שווה לנסות לשדך,אין מה להפסיד!

בהצלחה!!

חברה ביררה אצלי על בחור שנפגשתי איתו בעבר והציעו לה (לא אני הייתי המציעה). בחור מיוחד מאוד-מאוד-מאוד, אבל עם פגם פיזי קטן אך נראה לעין. לא משהו שמשפיע על התפקוד אלא רק על המראה אבל אי אפשר לפספס את זה. אני - אחרי ששיבחתי אותו בלי סוף - סיפרתי לה גם על זה, בעקבות שאלה שלה, והיא מאוד כעסה שהמציעה לא אמרה לה כלום, ובעיניי לגמרי בצדק. בסופו של דבר היא כן נפגשה איתו כמה פעמים למרות שהיא ידעה שזה דבר שעלול להפריע לה וזה נפל מסיבות אחרות.

מה שאני למדתי מזה להבא (מודה שלפני שהיא שאלה גם לי היה רגע של התלבטות כי הוא באמת בחור מיוחד והיה לי חבל שעל זה יפול, אבל ממש לא הייתי מסוגלת לשקר לה) - שלהעלים מידע כזה זה מאוד בעייתי ורק יקטין את הסיכויים שיצא מזה משהו, כי סביר להניח שההפתעה הלא נעימה במפגש הראשון היתה מובילה לפסילה מיידית בניגוד למקרה שבו מגיעים מוכנים רגשית ושלמים עם הבחירה לנסות למרות.

בעלי הצדיק מגמגם (נכתב בידיעתו ואישורו)

[הערה שלו: השם הרשמי זו 'בעיית שטף הדיבור']

אני לא יכולה לומר שבהתחלה לא חששתי שזה יפגע ביכולת התקשורת שלנו (בעיקר כי היה לי נסיון עם בחורה מדהימה שהכרתי שגם לה יש גמגום ולא הצלחנו לתקשר בכלל...), ב"ה גיליתי שזה ממש לא מפריע בתקשורת ביננו, ופה נגמר העניין של החשש הזה...

לכל אדם יש מוגבלות, ואם לאדם יש מוגבלות בלהבין שגם אנשים עם הפרעה כלשהי הם לא 'נחותים'- זו לדעתי נכות הרבה יותר מגבילה מהרבה דברים. לא מדובר פה על אדם בעל תפקוד פיזי לקוי שמצריך עזרה יומיומית או בעל מראה מרתיע (כמו יד/רגל קטועה ל"ע או שיתוק וכו') אלא רק על תקיעות בדיבור (בינינו- מי אף פעם לא נתקע בצורה כלשהי בדיבור בשעת לחץ? אז אפשר פשוט לומר שלאנשים שמכונים מגמגמים יש את המצב הזה יותר מרוב האוכלוסיה) ואני לא חושבת שנכון להגדיר אדם רק על פי הדבר השלילי שאפשר למצוא בו (שיהיה ברור! בעלי מושלם!!! זה שיש אנשים שחושבים שלא כי הוא נתקע בדיבור- נדפקו, ובאמת שזה הדבר היחיד שאפשר אולי לומר שבעייתי בו, אה, וגם שהוא עם נטיה ממלכתית... אולי...) אפשר להגדי5ר את הבנאדם בתור "אביגדור, בעל חוש הומור, חכם מהרגיל, לומד שרטוט חפצים ב4 מימדים ומעלה, וכו' נתקע מעט בדיבור, רגיש לכאב של אחרים, אוהב לעזור וכו'. למה ישר לקטלג את הבנאדם בתור מגמגם? חוצמזה שיש רמות בגמגום... (לפני השיחה הראשונה עם בעלי, הוא אמר לי שהוא מאוד מגמגם וכו', הופתעתי שהוא מוציא מילה שלמה מהפה תוך פחות מ5 דקות, אם הוא היה מסביר יותר שהוא לא מגמגם כמו שתיאר- הייתי הרבה יותר רגועה לפני השיחה הראשונה) {אגב, באמת לפי מחקרים אנשים 'מגמגמים' הרבה יותר חכמים מרוב האוכלוסיה}

אני יודעת שכתבתי מבולגן, קשה לי קצת לסדר את זה.

אני יודעת בהכרח שלא לכולן מתאים אדם שנתקע בדיבור, אבל אני לא חושבת שזה צריך להוות שיקול כ"כ מכריע ב'אם לצאת לפגישה ראשונה'. ועוד משהו- אם את אומרת לה: תשמעי, זרובבלה, רציתי להכיר לך בחור מגמגם בשם אביגדור- כל מה שאמרת אחרי המגמגם- כבר לא נשמעים, אבל אם תגידי לה: תשמעי זרובבלה, רציתי להכיר לך את אביגדור, אני חושבת שאתם מתאימים בגלל ששניכם א... ב... ג... הוא בחור ירא שמים, עם מידות טובות, רגיש במיוחד לזולת- אולי בגלל שיש לו תקיעות בדיבור ברמה של גמגום קל ובלתי מורגש כמעט, חכם מאוד, לומד שרטוט חפצים ב4 מימדים, אוהב לעזור וכו' וכו'- לא העלמת את הפרט של הגמגום (למרות שאם הוא בלתי מורגש- אני לא בטוחה שחייבים לספר, אני יוצאת מנקודת הנחה שזה מורגש) אבל נתת לה לשמוע גם על הצדדים הטובים של אביגדור.

אה, וחשוב לי מאוד לומר- גמגום זה לא נכות, כמו שהפרעת קשב וריכוז קלה היא לא נכות, זה בדיוק אותו דבר...

אם רוצים עוד פירוט- אפשר בשמחה באישי...

לילה טוב

יש פער עצום עצום עצום בין "לקבל מי שהוא לא לגמרי כמוני" לבין להתחתן איתו. אני מסכימה לגמרי שגמגום הוא לא "נכות" ולא בהכרח יוצר קושי משמעותי, ושמגמגם הוא לא אדם נחות או אפילו טוב פחות. ועדיין, דווקא גמגום הוא מאפיין שיכול להיות מאוד משמעותי לקשר, אפילו יותר מדברים שאת מתארת כבעייתיים או מרתיעים (ובוודאי אלו שנשואים לבני זוג כאלה יסתכלו עליך כעל נחותה וצרת אופקים כי את לא מקבלת מי ששונה ממך). את בעצמך כותבת שהכרת מישהי שהגמגום מפריע בתקשורת איתה, נכון? ותקשורת היא א-ב של קשר, מה לעשות. אני בטוחה שיש הרבה אנשים שיש להם חברים מגמגמים אבל לא היו מסוגלים להתחתן עם מגמגם. ועוד יותר בטוחה שיש הרבה שיהיה להם קל יותר להתמודד עם קושי פיזי של בן הזוג מאשר עם משהו שמקשה על התקשורת המילולית.

אז אני מסכימה איתך שצריך לדעת איך להציג את הדברים וברור שהאדם הוא לא הגמגום שלו, קל או קשה. וממש ממש שמחה בשבילך שהתגברת על ההיסוסים והחששות ומצאת את הבעל המושלם לך. אבל להגדיר את מי שלא יסכים להיכנס לניסיון כזה כ"אדם שלא מוכן לקבל את מי שקצת לא כמוהו" זו ראיה צרה כמעט כמו של אלו שחושבים שנדפקת עם בעלך כי הוא מגמגם.

אבל בין לקבל מי שהוא לא לגמרי כמוני לבין לא להיעלב מהצעה של כזה אדם- אין פער כ"כ גדול....

אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שגם אם היו מציעים לי אדם עם בעיה פיזית כלשהי- כל עוד האדם לא צריך עזרה סביב השעון לא הייתי פוסלת על זה פגישה ראשונה (מישהו שצריך טיפול סביב השעון- זה לא משהו שמתאים לכוחות שלי...) ואני הלא חושבת שמי  שיש לו בעיות כאלו הוא נחות ממני! ח"ו!

אם מישהו נפגע מהצגה כזו- זו בהחלט לדעתי צרות אופקים. אפשר לסרב להצעה, אבל למה להיפגע?? זה לא שמציעים חיזר מכוכב אחר שכל מטרתו להרוג אותך, מציעים יהודי, שיש ביניכם קשר, אבל הדיבור טיפה קשה לו. אם זה מפריע בתקשורת- אז אין לי ספק שצריך לחתוך! אבל אם זה לא מפריע בתקשורת- לדעתי לא צריך לעשות מזה אישיו, להתייחס לזה במכלול של הבנאדם, אם הקשר מתקדם אז לחשוב כמה את מסוגלת לקבל מבטים של "מסכנה, התחתנת עם הדפוק הזה" או לשמוע "את דווקא נראית בחורה טובה, חבל עליך" ואיך להגיב עליהם בצורה נבונה, אבל לא להיפגע מהצעה, הנושא פה הוא לא כמה קשר כזה יכול להחזיק, אלא אם להיפגע מההצעה... 
[אגב- בעלי טוען שלהיפגע מהצעה מסוג כזה יכול להעיד על גאווה]

יש גם פער עצום מ'לא להיפגע מהצעה' לבין להתחתן!... |מנסה להיזכר כמה הצעות שלא נפגעתי מהן היו לי לפני שהתחתנתי|

אגב- שמחה ששינו את שם השרשור לבחור מקסים שמגמגם מבחור מגמגם

אבל בין לקבל מי שהוא לא לגמרי כמוני לבין לא להיעלב מהצעה של כזה אדם- אין פער כ"כ גדול....

אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שגם אם היו מציעים לי אדם עם בעיה פיזית כלשהי- כל עוד האדם לא צריך עזרה סביב השעון לא הייתי פוסלת על זה פגישה ראשונה (מישהו שצריך טיפול סביב השעון- זה לא משהו שמתאים לכוחות שלי...) ואני הלא חושבת שמי  שיש לו בעיות כאלו הוא נחות ממני! ח"ו!

אם מישהו נפגע מהצגה כזו- זו בהחלט לדעתי צרות אופקים. אפשר לסרב להצעה, אבל למה להיפגע?? זה לא שמציעים חיזר מכוכב אחר שכל מטרתו להרוג אותך, מציעים יהודי, שיש ביניכם קשר, אבל הדיבור טיפה קשה לו. אם זה מפריע בתקשורת- אז אין לי ספק שצריך לחתוך! אבל אם זה לא מפריע בתקשורת- לדעתי לא צריך לעשות מזה אישיו, להתייחס לזה במכלול של הבנאדם, אם הקשר מתקדם אז לחשוב כמה את מסוגלת לקבל מבטים של "מסכנה, התחתנת עם הדפוק הזה" או לשמוע "את דווקא נראית בחורה טובה, חבל עליך" ואיך להגיב עליהם בצורה נבונה, אבל לא להיפגע מהצעה, הנושא פה הוא לא כמה קשר כזה יכול להחזיק, אלא אם להיפגע מההצעה... 
[אגב- בעלי טוען שלהיפגע מהצעה מסוג כזה יכול להעיד על גאווה]

יש גם פער עצום מ'לא להיפגע מהצעה' לבין להתחתן!... |מנסה להיזכר כמה הצעות שלא נפגעתי מהן היו לי לפני שהתחתנתי|

אגב- שמחה ששינו את שם השרשור לבחור מקסים שמגמגם מבחור מגמגם

בקיצור, בואו פשוט נפריד:

האם בחורה אמורה להיפגע מהצעה של בחור שמגמגם? בוודאי שלא. (כשהציעו לי את הבחור שסיפרתי עליו למעלה, לא סיפרו לי על המראה הלא שגרתי. אבל לא נפגעתי בכלל גם כשגיליתי את זה, כי הוא באמת האחרון שהייתי מגדירה כסוג ב', והיה ברור שיש הרבה מקום להתאמה בינינו).

האם לספר מראש שהבחור מגמגם? בוודאי שכן. כי זה כן פרמטר שמשמעותי לקשר. כמובן שזה פרמטר שצריך לתפוס את מקומו הנכון - לא צריך להציג את זה דבר ראשון, לא כדי "לבלבל את האויב" אלא פשוט כי ברור שזה לא הפרמטר הכי משמעותי בבחור. הוא בחור נהדר, מיוחד, ולצד זה שהוא מתחשב, חברותי, שמח וכו' - הוא גם מגמגם. וככה צריך להציג את הדברים.

מן הסתם בזכות המידות הטובות שלך (וזה עוד לפני שכתבת פה) - 

זכית למישהו גם עם מידות כאלו.

שמחה שריגשתי

וגם אני לא שכחתי...

ביד ההשגחה נכנסתי לראות את הנאום של  ביבי והכותרת עלתה לי!!! חייבת להגיב.

ברוך השם נשואה!!!

אתחיל באולפנה , סיפור שיושב לי עד היום : בזמן לימודי בתיכון שמעתי 3 חברות מדברות עלי (הם לא ידעו שאני שם) ואחת אמרה: לפני שמציעים ל...... בחור, חייב לספר שהיא מגמגת כדי שלא יהיה חתול בשק"

לא אשקר לכם, נפגעתי עד עמקי הנשמה שלי, זה גם פגם לי בבטחון כי חששתי שלא ירצו אותי בגלל הבעיה בדיבור.....והתפללתי הרבה הרבה הרבה לפני בורא עולם.

אבל, שהתבגרתי הכרתי בחור חמוד שאמר לי, שהדבר שהכי מוצא חן בעיניוו זה הגימגום שלי מ 2 סיבות:

1. זו אינקציה עבורו לראות מתי אני מתרגשת ממנו......

2. זה מזכיר לו את אשתו של חבר שלו שהוא מעריץ אשה מקסימה וצדיקה ונהדרת , והיא גם מגמגת.

מסיבות אחרות לא נישאנו , אבל הוא היה שדכן שלי ושל בעלי........הוא כבר בטח סיפר לו על הגימגום שלי, כך שלא הייתי צריכה להתנצל.

נכון לעיתים ליקויים חיצוניים מרחיקים אותנו מאנשים מסוימים וחבל.....

אישית , מכירה אנשים עם פגם גופני קל ואני יוגדת שזו שתתחתן איתו תזכה בפייס

דרכיך העולם נסתרות , ויש אבא אחד בשמים שדןאג....

לאחר שנישאנו.....דווקא לי יום אחת השכנה החדשה , ולא יכלה לדבר ....היא , גימגמה בצורה קשה

היא נשואה לבחור צדיק והילד השלישי בדרך בעה.

בהצלחה לכולם

עצתי לספר ! אבל לא להעצים....

הוא כיום זמר ומוציא בעז"ה בקרוב דיסק חדש...

אני ממש לא הולך לפרסם את שמו...

שאלתי אותו בפייסבוק - אם כל הגמגום שלו, לא מפריע לו בשירה...?

הוא ענה לי: שכשהוא שר, אין גמגום... - והוא משתדל למעט בדיבור במהלך ההופעות...

חבר'ה - צאו מהראש של קושי בגמגום - זה בסה"כ קושי קל מאוד!!

פשוט צריך להתרגל...

לא משהו שיכול לגרום לקושי בקשר זוגי...

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!