מתוך הנחה שעניין הגמגום היא לא הסיבה שבגללה את רוצה להציע לה אותו. הייתי מספר לה את כל הדברים החיוביים ולבסוף אומר את העניין של הגמגום בצורה פשוטה. הייתי גם משתף במחשבות שלפני, כדי למנוע מצב שתיעלב
אני הצעתי לחברה בחור מעולה שאני מכירה עם מגבלה שולית ממש והיא נעלבה. אז אם את אפילו רק חושדת שהיא תעלב פשוט עזבי, למה לך להיכנס לזה? כן, גם אני חשבתי אולי זה הזיווג וכו', אבל לא, היא התחתנה לא מזמן עם מישהו אחר.
אינו בקי בלשון מצרים שהרי ברח משם בקטנותו ועתה הוא בן 80 וכן מצינו ביחזקאל: 'לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם'. וכי אפשר נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו?! ואין דבר זה בדברי תנאים ואמוראים."
הצענו למכר שלי חברה שיש לה ליקוי שמיעתי. בהתחלה סיפרנו לו על הדברים הטובים.. ודרך אגב בסוף הוספנו שיש לה פגם ושהחבר'ה לא מתייחסים לזה כי זה לא מורגש (שולי ביותר)
וכעבור תקופה התבשרנו שהם מתחתנים
לדעתי עד שלא יוצאים.. אי אפשר להגדיר לאדם עד כמה הפגם שולי, ואולי זה יחסי-לך זה לא מפריע ולמישהי אחרת זה מממש מפריע.
חברה ביררה אצלי על בחור שנפגשתי איתו בעבר והציעו לה (לא אני הייתי המציעה). בחור מיוחד מאוד-מאוד-מאוד, אבל עם פגם פיזי קטן אך נראה לעין. לא משהו שמשפיע על התפקוד אלא רק על המראה אבל אי אפשר לפספס את זה. אני - אחרי ששיבחתי אותו בלי סוף - סיפרתי לה גם על זה, בעקבות שאלה שלה, והיא מאוד כעסה שהמציעה לא אמרה לה כלום, ובעיניי לגמרי בצדק. בסופו של דבר היא כן נפגשה איתו כמה פעמים למרות שהיא ידעה שזה דבר שעלול להפריע לה וזה נפל מסיבות אחרות.
מה שאני למדתי מזה להבא (מודה שלפני שהיא שאלה גם לי היה רגע של התלבטות כי הוא באמת בחור מיוחד והיה לי חבל שעל זה יפול, אבל ממש לא הייתי מסוגלת לשקר לה) - שלהעלים מידע כזה זה מאוד בעייתי ורק יקטין את הסיכויים שיצא מזה משהו, כי סביר להניח שההפתעה הלא נעימה במפגש הראשון היתה מובילה לפסילה מיידית בניגוד למקרה שבו מגיעים מוכנים רגשית ושלמים עם הבחירה לנסות למרות.
זה תלוי מאוד מה היחס שלה לקבל אנשים שהם לא לגמרי כמוהחוזרת
בעלי הצדיק מגמגם (נכתב בידיעתו ואישורו)
[הערה שלו: השם הרשמי זו 'בעיית שטף הדיבור']
אני לא יכולה לומר שבהתחלה לא חששתי שזה יפגע ביכולת התקשורת שלנו (בעיקר כי היה לי נסיון עם בחורה מדהימה שהכרתי שגם לה יש גמגום ולא הצלחנו לתקשר בכלל...), ב"ה גיליתי שזה ממש לא מפריע בתקשורת ביננו, ופה נגמר העניין של החשש הזה...
לכל אדם יש מוגבלות, ואם לאדם יש מוגבלות בלהבין שגם אנשים עם הפרעה כלשהי הם לא 'נחותים'- זו לדעתי נכות הרבה יותר מגבילה מהרבה דברים. לא מדובר פה על אדם בעל תפקוד פיזי לקוי שמצריך עזרה יומיומית או בעל מראה מרתיע (כמו יד/רגל קטועה ל"ע או שיתוק וכו') אלא רק על תקיעות בדיבור (בינינו- מי אף פעם לא נתקע בצורה כלשהי בדיבור בשעת לחץ? אז אפשר פשוט לומר שלאנשים שמכונים מגמגמים יש את המצב הזה יותר מרוב האוכלוסיה) ואני לא חושבת שנכון להגדיר אדם רק על פי הדבר השלילי שאפשר למצוא בו (שיהיה ברור! בעלי מושלם!!! זה שיש אנשים שחושבים שלא כי הוא נתקע בדיבור- נדפקו, ובאמת שזה הדבר היחיד שאפשר אולי לומר שבעייתי בו, אה, וגם שהוא עם נטיה ממלכתית... אולי...) אפשר להגדי5ר את הבנאדם בתור "אביגדור, בעל חוש הומור, חכם מהרגיל, לומד שרטוט חפצים ב4 מימדים ומעלה, וכו' נתקע מעט בדיבור, רגיש לכאב של אחרים, אוהב לעזור וכו'. למה ישר לקטלג את הבנאדם בתור מגמגם? חוצמזה שיש רמות בגמגום... (לפני השיחה הראשונה עם בעלי, הוא אמר לי שהוא מאוד מגמגם וכו', הופתעתי שהוא מוציא מילה שלמה מהפה תוך פחות מ5 דקות, אם הוא היה מסביר יותר שהוא לא מגמגם כמו שתיאר- הייתי הרבה יותר רגועה לפני השיחה הראשונה) {אגב, באמת לפי מחקרים אנשים 'מגמגמים' הרבה יותר חכמים מרוב האוכלוסיה}
אני יודעת שכתבתי מבולגן, קשה לי קצת לסדר את זה.
אני יודעת בהכרח שלא לכולן מתאים אדם שנתקע בדיבור, אבל אני לא חושבת שזה צריך להוות שיקול כ"כ מכריע ב'אם לצאת לפגישה ראשונה'. ועוד משהו- אם את אומרת לה: תשמעי, זרובבלה, רציתי להכיר לך בחור מגמגם בשם אביגדור- כל מה שאמרת אחרי המגמגם- כבר לא נשמעים, אבל אם תגידי לה: תשמעי זרובבלה, רציתי להכיר לך את אביגדור, אני חושבת שאתם מתאימים בגלל ששניכם א... ב... ג... הוא בחור ירא שמים, עם מידות טובות, רגיש במיוחד לזולת- אולי בגלל שיש לו תקיעות בדיבור ברמה של גמגום קל ובלתי מורגש כמעט, חכם מאוד, לומד שרטוט חפצים ב4 מימדים, אוהב לעזור וכו' וכו'- לא העלמת את הפרט של הגמגום (למרות שאם הוא בלתי מורגש- אני לא בטוחה שחייבים לספר, אני יוצאת מנקודת הנחה שזה מורגש) אבל נתת לה לשמוע גם על הצדדים הטובים של אביגדור.
אה, וחשוב לי מאוד לומר- גמגום זה לא נכות, כמו שהפרעת קשב וריכוז קלה היא לא נכות, זה בדיוק אותו דבר...
יש פער עצום עצום עצום בין "לקבל מי שהוא לא לגמרי כמוני" לבין להתחתן איתו. אני מסכימה לגמרי שגמגום הוא לא "נכות" ולא בהכרח יוצר קושי משמעותי, ושמגמגם הוא לא אדם נחות או אפילו טוב פחות. ועדיין, דווקא גמגום הוא מאפיין שיכול להיות מאוד משמעותי לקשר, אפילו יותר מדברים שאת מתארת כבעייתיים או מרתיעים (ובוודאי אלו שנשואים לבני זוג כאלה יסתכלו עליך כעל נחותה וצרת אופקים כי את לא מקבלת מי ששונה ממך). את בעצמך כותבת שהכרת מישהי שהגמגום מפריע בתקשורת איתה, נכון? ותקשורת היא א-ב של קשר, מה לעשות. אני בטוחה שיש הרבה אנשים שיש להם חברים מגמגמים אבל לא היו מסוגלים להתחתן עם מגמגם. ועוד יותר בטוחה שיש הרבה שיהיה להם קל יותר להתמודד עם קושי פיזי של בן הזוג מאשר עם משהו שמקשה על התקשורת המילולית.
אז אני מסכימה איתך שצריך לדעת איך להציג את הדברים וברור שהאדם הוא לא הגמגום שלו, קל או קשה. וממש ממש שמחה בשבילך שהתגברת על ההיסוסים והחששות ומצאת את הבעל המושלם לך. אבל להגדיר את מי שלא יסכים להיכנס לניסיון כזה כ"אדם שלא מוכן לקבל את מי שקצת לא כמוהו" זו ראיה צרה כמעט כמו של אלו שחושבים שנדפקת עם בעלך כי הוא מגמגם.
אבל בין לקבל מי שהוא לא לגמרי כמוני לבין לא להיעלב מהצעה של כזה אדם- אין פער כ"כ גדול....
אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שגם אם היו מציעים לי אדם עם בעיה פיזית כלשהי- כל עוד האדם לא צריך עזרה סביב השעון לא הייתי פוסלת על זה פגישה ראשונה (מישהו שצריך טיפול סביב השעון- זה לא משהו שמתאים לכוחות שלי...) ואני הלא חושבת שמי שיש לו בעיות כאלו הוא נחות ממני! ח"ו!
אם מישהו נפגע מהצגה כזו- זו בהחלט לדעתי צרות אופקים. אפשר לסרב להצעה, אבל למה להיפגע?? זה לא שמציעים חיזר מכוכב אחר שכל מטרתו להרוג אותך, מציעים יהודי, שיש ביניכם קשר, אבל הדיבור טיפה קשה לו. אם זה מפריע בתקשורת- אז אין לי ספק שצריך לחתוך! אבל אם זה לא מפריע בתקשורת- לדעתי לא צריך לעשות מזה אישיו, להתייחס לזה במכלול של הבנאדם, אם הקשר מתקדם אז לחשוב כמה את מסוגלת לקבל מבטים של "מסכנה, התחתנת עם הדפוק הזה" או לשמוע "את דווקא נראית בחורה טובה, חבל עליך" ואיך להגיב עליהם בצורה נבונה, אבל לא להיפגע מהצעה, הנושא פה הוא לא כמה קשר כזה יכול להחזיק, אלא אם להיפגע מההצעה... [אגב- בעלי טוען שלהיפגע מהצעה מסוג כזה יכול להעיד על גאווה]
יש גם פער עצום מ'לא להיפגע מהצעה' לבין להתחתן!... |מנסה להיזכר כמה הצעות שלא נפגעתי מהן היו לי לפני שהתחתנתי|
אגב- שמחה ששינו את שם השרשור לבחור מקסים שמגמגם מבחור מגמגם
אבל בין לקבל מי שהוא לא לגמרי כמוני לבין לא להיעלב מהצעה של כזה אדם- אין פער כ"כ גדול....
אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שגם אם היו מציעים לי אדם עם בעיה פיזית כלשהי- כל עוד האדם לא צריך עזרה סביב השעון לא הייתי פוסלת על זה פגישה ראשונה (מישהו שצריך טיפול סביב השעון- זה לא משהו שמתאים לכוחות שלי...) ואני הלא חושבת שמי שיש לו בעיות כאלו הוא נחות ממני! ח"ו!
אם מישהו נפגע מהצגה כזו- זו בהחלט לדעתי צרות אופקים. אפשר לסרב להצעה, אבל למה להיפגע?? זה לא שמציעים חיזר מכוכב אחר שכל מטרתו להרוג אותך, מציעים יהודי, שיש ביניכם קשר, אבל הדיבור טיפה קשה לו. אם זה מפריע בתקשורת- אז אין לי ספק שצריך לחתוך! אבל אם זה לא מפריע בתקשורת- לדעתי לא צריך לעשות מזה אישיו, להתייחס לזה במכלול של הבנאדם, אם הקשר מתקדם אז לחשוב כמה את מסוגלת לקבל מבטים של "מסכנה, התחתנת עם הדפוק הזה" או לשמוע "את דווקא נראית בחורה טובה, חבל עליך" ואיך להגיב עליהם בצורה נבונה, אבל לא להיפגע מהצעה, הנושא פה הוא לא כמה קשר כזה יכול להחזיק, אלא אם להיפגע מההצעה... [אגב- בעלי טוען שלהיפגע מהצעה מסוג כזה יכול להעיד על גאווה]
יש גם פער עצום מ'לא להיפגע מהצעה' לבין להתחתן!... |מנסה להיזכר כמה הצעות שלא נפגעתי מהן היו לי לפני שהתחתנתי|
אגב- שמחה ששינו את שם השרשור לבחור מקסים שמגמגם מבחור מגמגם
האם בחורה אמורה להיפגע מהצעה של בחור שמגמגם? בוודאי שלא. (כשהציעו לי את הבחור שסיפרתי עליו למעלה, לא סיפרו לי על המראה הלא שגרתי. אבל לא נפגעתי בכלל גם כשגיליתי את זה, כי הוא באמת האחרון שהייתי מגדירה כסוג ב', והיה ברור שיש הרבה מקום להתאמה בינינו).
האם לספר מראש שהבחור מגמגם? בוודאי שכן. כי זה כן פרמטר שמשמעותי לקשר. כמובן שזה פרמטר שצריך לתפוס את מקומו הנכון - לא צריך להציג את זה דבר ראשון, לא כדי "לבלבל את האויב" אלא פשוט כי ברור שזה לא הפרמטר הכי משמעותי בבחור. הוא בחור נהדר, מיוחד, ולצד זה שהוא מתחשב, חברותי, שמח וכו' - הוא גם מגמגם. וככה צריך להציג את הדברים.
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.