תהילה באה להעיר אותי היום בחמישה לשש. היא חפפה לי את השיער וסירקה אותי ואיפרה אותי. ואז ישנתי כמה שעות בצהריים
חמאת בוטנים. כמה זמן לא אכלתי חמאת בוטנים
וראיתי אתמול שני סרטים. הרץ במבוך. תפאורה ותלבושות טובים. שחקנים... נחמדים פלוס. דילן אובריין שהוא תומאס שיחק טוב, אבל לא היה לו תפקיד קשה במיוחד. כולם אהבו את הבכי שלו בסוף. כן, הוא היה טוב. ושוב. זה לא דרש מאמצים מיוחדים. ניוט. כולן כל כך התלהבו ממנו. וכן, הוא היה חמוד. אבל זהו. והעלילה. יכלו לפתח אותה יותר. בסך הכל- נחמד. אבל ציפיתי ליותר
הסרט השני היה שלושת המוסקטרים בכיכובו של לוגן לרמן, שמשחק את פרסי ג'קסון. טוב, זה היה סרט טוב. מבחינת דמויות ועלילה, תלבושות ותפאורה, והכל. והתחלתי לחבב את לוגן לרמן בזכות הסרט הזה. טוב, הוא נראה מקסים שם 
וגם החברה שלו
אני מתגעגעת לאהרון. של דוד גרוסמן. תראו- "וקשה לו לשמור על קצב ההליכה בין האנשים, אולי יש מקום שבו מלמדים הליכה-בציבור, איפה היית כשלימדו, כשהוא עוצר הם מתקדמים, כשהם עומדים הוא נתקל בהם, וכבר כמעט שעה שהם מחליטים בשבילו לאן ילך, והוא נדחף ונלחץ שלא מרצונו כמו בתוך מעי..." אני חושבת שהספר הזה הוא הספר האהוב עליי.
אבל זו לא חוכמה. כמעט כל ספר שאני קוראת הוא האהוב עליי. כמעט
ואתם יודעים. הסמיילים פה הם הסמיילים הכי טובים
ואני חושבת שזהו עכשיו
מילים חדשות: אימפרוביזציה, טוב מוסיף, טוב מונע.
אנשים חדשים: שם-רוסי-ארוך-של-מחזאי-או-משו-כזה-אני-לוזוכרת
או, והתחלתי מגמת תיאטרון היום! היה נפלא
- לקראת נישואין וזוגיות