שאחים חורגים התחתנו 

בהם אח ואחות חורגים התחתנו. לי יש מלאי שלם אם תרצי.

שנית- אם את מרגישה קרבה, כמו שאמרת, זה יכול לבוא ממקום של חסר- אמרת שהוא היחיד שאת מסתדרת איתו. ויכול להיות מאוד שזה נובע מכך. זאת הרגשה של "שנינו ביחד מול כולם" והיא מאוד נפוצה אצל משפחות להורים גרושים-נשואים. אל תדאגי, זה יעבור. זה הקיצור הנמרץ, פירוט יתר באישי.

מה שאני ממליצה בכל אופן זה כן פה ושם להקפיד על נושא נגיעה. זה יכול לעזור לך בהרגשה.

וקיצר- שיהיה בהצלחה!

גם בין אחים אמיתיים. בשלב מסוים, בשיא גיל ההתבגרות בדרך כלל, אחד/ת מתאהב/ת בשני/ה. לא צריך לפחד מזה, כי זה עובר מהר מאוד.

אבל אצלך המצב קצת שונה, כי בעיקרון מותר לכם להיות ביחד, אז... יכול להיות שיצא מזה משהו אמיתי. 

בהצלחה בכל מקרה!

זה נורמאלי לחלוטין...

בהצלחה

צריך להבין פה שני דברים חשובים-

 

אחד- זה לא אסור, ולכן זה יותר מבלבל. מצד אחד גדלתם יחד, מצד שני מבחינה הלכתית הוא אדם זר לכל דבר (ולכן יש צורך בשמירת נגיעה, ייחוד, צניעות וכל המשתמע. וכן, זה קשה ומוזר..)

 

ודבר שני- מה זה אומר מה שאת מרגישה לגביו? זו בעצם השאלה העיקרית שלך.

זה מתחיל מהשאלה הפשוטה: בני כמה אתם? האם זה כבר גיל שחושבים על הנושאים האלה ברצינות?

אם כן, אז את צריכה להמשיך ולחשוב על זה כמו שהיית חושבת על כל קשר פוטנציאלי: האם ה"התאהבות" מתבטאת בקשר נפשי, הנאה מהזמן יחד, רצון להיות יחד? כל זה כמובן שחשוב בקשר, וזה נחמד, אבל לא לשכוח שאהבה המובילה לזוגיות קשורה גם בעוד נושאים אחרים. האם אתם שותפים לאותם שאיפות? האם אתם רואים את עצמכם מקימים בית יחד? ומה קורה בזמנים שאתם לא מסתדרים בהם? אולי הרגשות נובעים בכלל ממקומות אחרים, כמו שאת מסתדרת רק איתו, שניכם הבכורים בסיטואציה הזו, ושהגילאים שלכם קרובים? ואולי, בסופו של דבר, הוא פשוט אח שלך?

 

את היחידה שיכולה לענות באמת על השאלות האלה. אבל בלי לחץ קחי נשימה עמוקה ותנסי להבין מה קורה.

שוב, אני לא יודעת בת כמה את, אבל אם את בגיל שזה לא רלוונטי בכלל אז תעזבי את העניין כמה שיותר מהר ובלי שאלות.

אם זה לא העניין זה צריך בירור, ואולי בכל זאת יצא מזה משהו טוב..וכבר סיפרו פה על מקרים שקרו.

 

בכל מקרה ממליצה לשמור קצת מרחק הלכתי. זה מוזר בין אחים (וכבר היו לי מצבים משעשעים בגלל זה), אבל יש סיבה שההלכה מחייבת אותנו גם בין אחים חורגים.

ב"הצלחה!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')