זה ענינים שלה עם הקב"ה. כן אתה מגזים!

גם אני חושבת שלנשים אין בעיה, כמובן שסרטים ממש מלוכלים משחיתים גם את הנפש של האישה ואם היא היתה צופה בהם היה מקום להעיר על כך.

אבל לדעתי לא במקרה של רמזור.....

וכי היא אינה חלק מהבית שלו ומהאווירה שמתרחשת ונבנית בו?

לו היה מדובר באשתו של השכן, מילא. אבל זו בת הזוג שלו שחשובה לו ומוערכת על ידו ועימה הוא מתכנן לחיות ולגדל משפחה והכל

אני מציע להמשיך עם הדיונים הללו בנועם ובחן תוך חתירה מתמדת למימוש רצון ה', לא חלילה לחנך אותה, ולקבל הכל בסבר פנים יפות.

ילדים זה גם קשור אליו.

זה כמו שבעלי לא אחראי על המצוות שלי, תפילות שלי, אני גם לא מוכנה לקבל הערות על דת ממנו.

כמו שאני לא אגיד לו אתה מאחר זמן תפילה, הוא גם לא יגיד לי .

ילדיו קשורים אליו - ואשתו לא?

לעיתים עולה בי תמיהה למקרא תגובותייך - אתם באמת מסתפקים בלחיות תחת קורת גג אחת או שואפים למעט יותר מזה??

זה הדי אן אי שלי. בעל ואישה לא.

בעל ואישה אומנם קרובים בצורה אחרת אפילו יותר מהילדים,אבל מצד שני אין אהבה כמו אמא לילד.

שוב נחזור לכל השרשורים אחורה שלבעל אין בעלות על אישתו וכנ"ל הפוך. וכן יש דברים שהם רק בגלל שגרים תחת קורת גג אחת ויש דברים שהם משותפים. כי כל בנ"א הוא יצירה בעצמה וזה שהם התחתנו לא אומר שיש פה שליטה של מישהוא אחד על השני.

אתפלל עליכם

לא חיבים שיגורו תחת קורת גג אחת.

תודה שאתה מוכן לבזבז עלינו זמן לתפילות... רק תספר לי על מה תתפלל שאם נראה שיפור ,לפחות לדעת על מה להודות...

א. באמת לאישה יש פחות עניין של צניעות בגלל העובדה שמה שמעורר אותך (ולכן אתה צריך להיזהר ממנו) לא מעורר אותה, אלא לענ"ד יותר בקטע של ניקוי ראש.

ב. אינך המשגיח הרוחני שלה ואין זה מתפקידך לחזק אותה. המקסימום והמינימום שאתה צריך לעשות הוא להתחזק בעצמך וממילא כל הבית יושפע.

הדחיפה להתחזקות בבית באה מהכיוון של אשתי. זה לא שאני יושב לה על הראש ומחליט עליה, אנחנו פשוט מדברים בנינו. כמו שמדברים על איך עבר היום, מותר גם לנהל שיחות יותר עמוקות.

ותכל'ס.. קצת קשה לי לשבת וללמוד (בטח אם אשתי דוחפת אותי חצי ערב ש"עוד לא למדת כלום היום ושב תלמד") בזמן שהיא רואה מירוץ למליון ותוכניות ריאליטי אחרות, ככה שזה כן נושא שנוגע גם אלי.

ושוב למען הסר ספק - מאוד טוב לנו ביחד, יש לנו דיבור טוב ואני אוהב אותה ברמות אחרות. זה בסה"כ דיון..

אתה אומר שלא לעניין לראות תוכניות ריאלטי ואשתך דוחפת אותך ללמוד.

אז מה הבעיה? זאת צורת ההתנהלות שלכם

( ד"א גם בעלי בדעה כמוך, באופן עקרוני הוא חושב שזה תוכניות מגעילות אבל מה שלא מונע ממני בשום אופן להמשיך לראות והוא גם מקשיב לי כי אני מספרת חווית על מה שאני רואה, אבל בחיים הוא לא אמר לי שלא אראה, מה שכן, אם הוא בא הביתה אז אני לא אשב שעה אצפה בתוכניות ואתן לו להשתעמם, להפך הוא יודע שזה עושה לי טוב אפילו שהוא שונא את התוכניות הוא יכול להגיד לי אני אביא לך את המחשב נייד למיטה, כי זה משמח אותי , רק חבל לי שהוא לא שותף איתי לראות אותם, לא בגלל שאני רוצה שהוא יראה דברים לא צנועים, כוון שזה תוכניות שמענינות אותי אני רוצה שהוא יהיה חלק מהחוויה הזאת, אבל הוא לא רוצה ואני לא יכולה להכריח אותו.).

אם היא שולחת אותך ללמוד, תענה לה שזה לא עסק שלה, בדיוק כמו שהסרטים שהיא רואה לא עסק שלך.

אולי ככה היא תתאפס על עצמה ותבין איפה היא עומדת וכמה מגוחך הרצון שלה להתחזק רק על חשבונך

זכותה לראות מה שהיא רוצה (בגדול), אבל שלא תתערב לך אם היא לא שואפת לכיוון.

הדיבור בנינו נעשה בנועם וברוגע, אף אחד לא כופה כלום על השני. בסה"כ דנים בנינו על הדרך שלנו..

אשתי דוחפת אותי ללמוד כי היא יודעת שזה חשוב לי, אבל גם מאוד מאוד קשה לי.

ואם כבר התייעצתי, אספר קצת רקע - אני מגיע מבית נורא נורא אנטי, המשפחה שלי וכל הסביבה הקרובה בוחרי 'מרץ' להוטים (התחזקתי בזמן הצבא..מכון מאיר והמסלול הרגיל..) ומנסיוני, אני לא רואה כל הבדל בין גברים לנשים בכל הנושא של צניעות, וחיפוש אחר דברים כאלו.. (הייתי מספר דוגמאות אבל אני לא רוצה לטמא פה את הפורום בדברים האלו..)

אשתי גדלה בבית תורני מאוד עם אבא רב, והיא רואה דברים יותר בתמימות..

מפה הנקודות מוצא של שנינו..

תודה על התשובות!

אבל לפעמים שבאים מבית שורשי דתי של דורות יש דברים שיותר מתירים...

אני רואה את זה על עצמי, נגיד אני לא צמה צומות חוץ מתשעה באב ויום כיפור, גם כשאני לא בהריון ולא מניקה, כי יש דברים שאני מרגישה שאבא שלי עם גב מספיק חזק וגם סבא שלי וכו שהיו רבנים ויש לי אפילו קרוב שהוא ממש פוסק,שלקחו על עצמם החלטה,

לעומת זאת בעלי לא ממש בא מבית כזה אז לו זה נראה ממש מוזר כי הוא הולך לפי הספר.

אז אני מבית של רבנים ובגלל זה גם בעלי רצה כי הבית שלו לא כזה. אבל באמת כמו שאתה אומר בהתחלה היו ממש מלא חילוקי דעות מצד אחד אני  מאוד מחמירה בכל מיני דברים מצד שני יש דברים שאני יותר מתירה....

מתחזקים וחוזרים בתשובה, לפעמים הרבה יותר מקפידים מדתי במקור אבל זה לא אומר שזה הדרך הנכונה. יש גם משהוא מצוין בתמימות

סבא שלי בדק את זה עם פוסקים שהם מהמשפחה שלנו.

אני לא אומרת שזה לכולם..אני לא רוצה להטעות.

מי שיש לו פוסקים במשפחה אז הוא יודע על מה אני מדברת

שנשים לא צמות חוץ מתשעה באב מקובל בקהילות שמתייחסים לנשים יותר בזלזול ומבחינתם הן לא כל כך מחויבות במצוות ובחומרות.... כי הן נשים ומה זה כבר אישה....

בדיחה ידועה מספרת על בריסקע'ר (שם מאוד מקובל הזלזול הזה בנשים , וכולן שם פטורות מכל הצומות חוץ מ... גם ילדות!!) שהגיע לאשתו ואמר שהרב פסק שעליו לשבור את הצום משום פיקוח נפש , אם כך זה מצווה עליו לאכול ובמצווה מחמירים - אז שתכין לוסעודת שלמה בשעתו... כשהגיעה הארוחה היא רצתה לטעום גם אז הוא אומר לה - הי צום היום!! אז היא אומרת לו אבל אני לא צמה בהוראת הרב אם כך זו מצווה לאכול ועלי להחמיר - אז הוא עונה לה - "שכחת שנשים לא צריכות להחמיר??? "

הפנמת משהו

איפה שחשוב הם מכבדים את הנשים יותר מחילוני ממוצע. וזה מה שחשוב.

אני לא בעד מניחות התפילין בכותל - שלא מסכימות עם זה שהתורה "מזלזלת" בהן כנשים...

בעיני אותם אנשים זה אותו דבר. אישה לדעתם פחות מחוייבת במצוות מאשר גבר...

זה לא אומר שהאישה שלהם מושפלת או מסכנה בשאר חיי היום יום . ולא אומר שיש לה שאיפות בדווקא לצום....

אז גם אם בעיני יש סוג של זלזול באישה כשמוותרים לה על הלכות רק בגלל שהיא אישה אז מה זה משנה - אני עדיין לא מחליטה שהנשים הללו מעונות ומושפלות או שהן לא מודעות לכך שהן מושפלות...

עד שאני אהיה במקום שלהן. יתכן שבעיניהם זה לא זלזול.

אמרתי לך שאני לא נוטה לשפוט אנשים שאני לא מכירה.

אם חילונים חושבים שבעלי מזלזל בי , אם את חושבת שבעלי מזלזל בי - ואני יודעת שלא (ואני לא פחות אינטליגנטית מכולכם.) , אני לא נוטה להחליט בשביל אותן נשים.

וקטנות במיוחד ששם גם ילדות ונערות בשיא כוחן ומרצן לא צמות...

כי ככל הנוגע להלכה יש שם תחושה שבכל דבר נשים מחוייבות פחות....

נגיד בפסח - הגברים אוכלים מצות חבורה - והנשים מצות שקנו בחנות...

ממה זה בא במקור.

אני לא לגמרי בטוח שזה בא ממה שכתבת - על אף שניתן להבין תחושה כזו.

יתכן, שבשורש הדברים זה בא מהבנה שככלל בחיים, האשה עסוקה הרבה בגידול ילדיה, הריונות, לידות וכו'; שלא לדבר שבעבר גם גיל הנישואין היה צעיר יותר, והבנות הרי נהגו "כמו אמא", וממילא נוצרו שתי "פאזות" של "חומרות והידורים":

אצל הגברים שחיפשו במה להדר - אז "מצות חבורה" כמו שכתבת וכד'. אצל נשים - בכל מהלך החיים של המסירות למשפחה וטרחת גידולה הפיזי.

וגם היחס האמיתי של ההלכה, במקורו, בא לדעתי מתוך זה. כלומר: מתוך כבוד אמיתי, הוקרת אמת, כאומר: אתה לא רואה שהיא עמוסה מעל הראש גם כך בגידול בית-ישראל, מה אתה מחמיר עליה בדברים אחרים..

וכיום, שב"ה פתאום "במקום הידיים" יש מכונת כביסה, וייבוש, וקונים במרכול וכו' - ולא פעם גם לאיש יש יותר זמן בבית - אז על אף שעדיין יש הרבה עבודה-משמחת, ובוודאי שנשארו הבדלים במהות בין אנשים לנשים בנוגע ל"זמנים והרגשות" וכו' (נוגע ל"מצוות עשה שהזמן גרמן" למשל), יש יותר מקום לשמחתנו לרצון של עיסוק והידור של נשים במצוות מעבר לתחום ביתן. זה דבר מבורך, שכאשר נעשה לשם שמיים ובענוה ולא בהתרסה, ולא על חשבון מצוות אחרות, מוסיף טוב.

[זה לא סותר, שכמו עוד דברים טובים, לפעמים "נספחים" אליהם פרשנויות לא נכונות. ולכן, למרבית הצער, ייתכנו כאלו שיתייחסו לתוצאה של הקלת היחס ההלכתי אל נשים, שבא מהבנת הערך כנ"ל, כאילו זה "זלזול". זה דבר גרוע, שצריך חינוך והסברה. אבל במהות - הדברים דומני כפי שכתבתי]

חולשה זה סוג של חולי

ואם כך, איך הם יכולות לצום בתשעה באב?

ואני אישית וגם אחיותי וגם חברותי ובנות שאני מכירה הן חלשות,

אני מרגישה רע אחרי צום תשעה באב ויום כיפור שאין בררה אז צמים, אם היה אפשר לא לצום ברור שלא היתי צמה,

אז אחרי הצום אני מרגישה חולשה נוראית, לא מתפקדת גם יום למחרת וזה עושה לי עוד סיבוכים שאני לא אכנס אליהם בעיכול, כי אני חיבת  לשתות מים כל יום. וחוסר של למעלה מיום בשתית מים עושה לי רע, זה לא בגדר של פיקוח נפש כי אחרת הייתי שואלת רב, אבל זה משהוא שגורם לי בעיות לפחות לעוד שבוע בבטן.

וגם כל סוף צום, בערך שעתים לפני הסיום אני מקיאה , פעם אחת בתשעה באב שעה לפני צום התחלתי להקיא, אז שמתי מהר את התינוק בלול והלכתי לשתות! כן פסקתי לעצמי, בעלי לא היה בבית ועמדתי להתעלף, אמא מעולפת עם תינוקים בבית אז לדעתי מותר לה לשתות.

רוב הנשים שאני מכירה סביבי הן נשים חלשות וצום זה חוסר בררה

הרבה אנשים חלשים בצומות. גם אני חלש בצומות. להכליל את כל הנשים, או אפילו את רובן - אני לא חושב שזה נכון, אלא אם כן ההגדרה היא קצת כאב ראש ועייפות.

יש לי מחלת עצבים ומטבוליזם ממש גרוע ומאז שנולדתי מעולם לא הצלחתי  לצום למרות שניסיתי מאוד כי אני זקוקה לארוחות מלאות ומסודרות לשיגרה מאוד מוקפדת ולא אני לא מסכימה עם אין כמו אמא.

סליחה זה ליזהר,שירשרתי לא טוב.

האם אתן מייצגות את כל הנשים בעם ישראל?

רציתי להבהיר שאני לא מסכימה עם ההגדרה שלה לחולשה.

ובעלי יותר חלש ממני בצומות בדר"כ.

זו הכללה גורפת למדי.

ואשה זה לא דבר חלש. נכון שרובנו, בשנות ההריונות והלידות חלשות יותר, אבל לפני כן ואחרי כן- ממש לא מחויב המציאות.

והייתי מאוד מופתעת מעצמי כי מאז ומתמיד לא הצלחתי לצום והרגשתי ככ אומללה ולא יוצלחית שפשוט בשלב מסוים ויתרתי.

רציתי להדגיש שיש הבדל בין חולשה שנובעת מתפקוד לא תקין(היריון,לידה,מחזור,מחלה כרונית)כמו אצלי לבין  מישהו שקובע לפי מה שבא לו

ברוב המקומות דומני, שנשים מעוברות ומניקות לא צמות את התעניות ה"קלות" כלל; על אף שמדברי הרמ"א עולה שהן נהגו להחמיר כשאינן "מצטערות", למרות שאינן מחוייבות מעצם הדין. היום כנראה חזרו לדין המקורי, בגלל ה"חולשה".

יש לציין עם זה, שמי שהזכירו מקומות שנשים לא צמו - זה לא "לפי מה שבא להן".. זכורני ששמעתי מהרב יחזקאל דאום זצ"ל, שאמר בשם ברב אויערבאך דטבריה, שנשים לא היו צמות שם כלל בעבר.

אז כמובן, לא כל אחד יכול "להמציא" דבר כזה ולהחילט שכך ינהג.. אבל מי שאומרת שכך נהגו אצלם, כנראה יש לזה בסיס..

אני לא יכולה להסביר את זה לבעלי תשובה .... אני לא מזלזלת ח"ו בהם כי במקום שבעלי תשובה עומדים...

לא נראה לי כזה מסובך שיש הלכה ודעת תורה ולפיהם בוחנים כל מיקרה לגופו.

אני מודה שלגבי צום עדין לא שאלתי את הרב שלי ובאמת בהזדמנות הראשונה אבקש את פסיקתו.

וה"תמימות" היא מעלה מאד גדולה.

טוב שאתם מנהלים את העניינים בנעם.

אבל עדיין קודם כל זה צריך להיות בקצב שלה לא קל להתנתק

ובאמת לנשים יש פחות בעיה עם זה

מה שבטוח זה בבכח זה לא ילך...

בעידוד ובנתינת זמן בעז"ה---

הרבה פעמים יש לי את הצורך בניקוי ראש בצורת סדרות וכדומה. מן הסתם זה קשור לכך שהיה לנו וידאו בבית בתור ילדים.

בעלי ממש לא בקטע והוא שומר את עיניו גם מסרטים מצוירים (שתבינו מי הנפשות הפועלות...)

הרבה פעמים אני מצטערת על כך שאני זקוקה לשטויות (המעניינות) הללו,

ומה שעוזר לי להמעיט בצפייה זה בעלי שמבין ומכיל ושאני יכולה לדבר איתו על זה.

למרות שהוא לא מסכים איתי בכלל בעניין הזה.

בקיצור-

לדעתי תשקיע את האנרגיה בלשמור על ערוץ פתוח איתה, גם אם אתה לא מסכים עם מה שהיא עושה,

כדי שיהיה לה לאן לחזור.

בהצלחה.

[לא בקיא, ב"ה, ב"סדרות" שאתה מדבר עליהן]

אתה צודק שגם לאשה יש משמעות אם היא רואה דברים לא טובים וזה לא בריא לנפש. אם כי זה לא כמו איש במובנים מסויימים. כל אחד עם "עניינו".

ב. כל זמן שאתם דנים האם זה ראוי או לא - דיון בהחלט לגיטימי. החלטתם ביחד על כיוון של בית ששניכם רוצים בו, לגיטימי לדון ביחד מה מתאים לכיוון הזה.

ג. עם זה - כדאי שהכל יהיה בדרכי נועם, באהבה וכבוד, ובסבלנות לתהליך. שלא ליצור חלילה "אנטי". כמה שתרבו בדברים חיוביים, יש להניח שהיא תרגיש בעצמה מה לא שייך.

תצליחו.

יישר כח על הבחירה הטובה.

ואצל מבוגרים אין רע בקצת קלות ראש וצפיה בטלויזיה.

הטלויזיה היא מסטיק לעיניים, כמו שלפעמים לועסים מסטיק במקום מזון בריאות, ככה אפשר קצת לראות טלויזיה.

עם ילדים זה קצת שונה אבל גם עבורם יש בהחלט תכניות הולמות ומתאימות שניתן לצפות בהן במשורה.

לך אישית אולי זה לא מתאים - לאחרים כן. 

בהחלט יפה שאנשים רוצים לשמור על טהרה מהדבר הזה.

והם כלל לא חשים בגלל זה "רציני כזה כל הזמן"....

זה לגמרי ענין של תפיסת עולם - וגם של מה שהאדם מרגיל את עצמו.

מי שזה לא מתאים לו שיעשה מה שכן מתאים לו.

אני כותבת את דעתי בלבד, ולדעתי בהחלט אפשר שיהיו בחיים גם דברים לא כל כך כבדים ורציניים .

לא מענין אותי מה כל העולם יאמר. לי זה  עושה טוב !

אני לא יכולה לשכוח את זה שבעונה הקודמת של הכוכב הבא, (העונה לא יצא לי לראות) ראיתי את הפרק הראשון ולשעה פשוט שכחתי מהעולם, אני סימתי את הפרק ואמרתי ואווווו יש עוד חיים, זה היתה לי תקופה קשה , שום דבר לא ניתק אותי מהעולם כמו התוכנית ניסתי יציאה, בילוי, קניות, זה פשוט עשה את העבודה.

אז אני יכולה להבין את האנשים שזה עושה להם טוב, לי זה עושה רק טוב לנשמה, כשזה עושה לי טוב לנשמה טוב לכל המשפחה, אני שמחה שמצאתי מה עושה לי טוב, מה מנתק אותי. אני חושבת שהנזק שזה עושה לי מבחינה רוחנית מתגמד לאפס לעומת הבריאות הנפשית..

אז תבין את אשתך אם זה עושה לה טוב

אם אני אמצה את תוכניות הריאלטי ,יש מצב שאני אמשיך לשם.

אגב, נראה לי שעדיף סמים קלים על תוכניות הריאליטי. הרבה פחות מזיק.

בכל אופן אני עוברת הריונות, הנקות, לידות. מטפלת בילדים ובבית.......

תוכניות ריאלטי לא עושים אדם מסטול

ולסקרנות, לדעתי אין לי בעיה אז אין צורך בטיפול

סמים קלים גורמים לחוסר דעת זמני. תוכניות ריאליטי פוגעות בדעת לטווח ארוך.

את מתנשאת בדבריך על כל האנשים המשתמשים בסמים קלים. אנשים בוגרים יכולים להחליט שהם משתמשים בשמים קלים. אני ממליץ לך לחזור בך ולהתנצל.

לגופו של עניין, אין כמו אמא טענה שסדרות ניתקו אותה מהעולם, ושהיה לה צורך גדול בכך. אני באתי ושאלתי למה יש צורך להתנתק מהעולם אם אין שום בעיה. שום התנשאות. נסי לעקוב אחרי הדיון.

שאני יכולה לקחת את עצמי ולהתנתק מהעולם,בשביל שיהיה לי כח לשרוד את העולם

אני לא אחת שעושה מעצמה קרבן בשביל הבית והילדים.

ומי שלא יודע להנות בדרכים שלו, הבעיה אצלו!

את טוענת שיש החלטות שגויות מהיסוד? מי שמך להחליט שמשהו שגוי מהיסוד.

וכו' וכו'. ודוק.

זה הרבה מעבר, בשבילי

היתי רואה פעם הרבה סרטים , קוראת ספרים. הגעתי למסקנה שזה פשוט עשה לי רע !!

מספיק לי החדשות הרעות, בכל סרט כמעט יש משהוא עצוב וגם בכל ספר, אני לא מוסגלת כבר לשמוע על דברים, מספיק שאקרא או אראה סרט על אמא שעמדה למות ונפרדה מהילד שלה, על אמא שטבעה והילד עמד ובכה, לא חסר אין סוף כל הסרטים שזכו  באוסקר שהם מציונים, אבל אם יש בהם טיפת עצב, אני נכנסת למיטה עם עוד חרדות, לא רוצה את זה!!!!! לא רואה שום סרטים

רק דברים שמצחיקים אותי מצידי שזה יהיה רדוד, גם סרטי ילדים יכולים לגרום לי לבכות, אפילו במבי שאמא שלו מתה עושה לי לבכות .

אז אני רואה רק דברים מבדרים ומצחיקים שמעלים לי חיוך , נכון שבריאלטי יש גם דברים לפעמים שגורמים לי לבכות אבל זה בכי אחר, גם ספרים, אני קוראת המון אבל לא ספרים עם עלילה, רק ספרי פסכולגיה, חינוך ילדים וכו. שום ספר שיש בו משהוא שיכול לגרום לי לצער.

תפסיקי להתנצל ותעשי מה שטוב לך.

גם אני רואה את התוכניות האלה, נהנית, צוחקת וממש לא מענין אותי מה חושבים אחרים.

אגב, דיברו פה (לא זוכרת בדיוק) שאם יש ספריה בסלון אז אין טלויזיה (משהו כזה),

אז לי בסלון יש שתי ספריות מלאות עד אפס מקום וגם טלויזיה .

אני נראת לך מתנצלת??

כבר פתחתי ואמרתי מראש לא מענין אותי אף אחד בעולם מה הוא יגיד!

אני עושה מה שטוב לי!

פשוט ניסתי להסביר למה זה עושה לי טוב

בשרשור שהיה כאן לא מזמן היה אחד שטען שמה שטוב לו זה לגוון ולבגוד מדי פעם באשתו.

אז שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אבל להזדעק מרה כנגד כל ביקורת שטוענת שאלו דברים רעים ומזיקים - זו צביעות ודמגוגיה.

במיוחד שאין לכם שום טענות לעניין חוץ מ"זה עושה לי טוב".

להביא את הטענה שלך לאבסורד. לאמור: אם כל מה שעומד בבסיס טענתך זה "זה עושה לי טוב", אז אותה טענה תקפה גם להוא שרוצה לבגוד.

אני לא טוען שזה אותו דבר, לא אותה חומרה, לא אותה סקאלה.

אני לגמרי בדעתו של יזהר.

אז הטענה שזה עושה לה טוב נכונה לגבי סרט, ולא נכונה לגבי בגידה.. הכל לפי מידת הנזק.

אתה מכניס כאן את אלמנט הנזק. יפה. זה אלמנט חשוב. כשהוא בדיון, אפשר להתחיל לדון על הנזק מול התועלת של כל דבר.

אבל בדיבורים כמו "אני נראת לך מתנצלת?? כבר פתחתי ואמרתי מראש לא מענין אותי אף אחד בעולם מה הוא יגיד! אני עושה מה שטוב לי! פשוט ניסתי להסביר למה זה עושה לי טוב" - אין שום התייחסות לאלמנט הנזק, ואדרבה - יש אמירה שהנזק לא מעניין.

למה בגידה.

פעם הבאה לך ישר על רצח עם.

הוא מנהל הפורום אם שכחת.

אבל כן הייתי מצפה ממנה להצמד להגיון יהודי בסיסי.

זה פשוט.

תסכלו על עצמכם..

העיקר לא סרטים.

אישית הטעם שלה לא ממש מענין מישהו אבל היא החליטה לחשוף אותו במקום ציבורי ובסגנון לא ממש מתאים.

זה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מה להשתפר לא קשור לכאן

אבל אני גם לוקחת לתשומת ליבי כשאני כותבת בפורום ציבורי.

אנדרדוס זה לא הסגנון שלי אבל מכבדת כי זה בא עם כוונה ליצור ממקום כשר(מקווה)

מי שיש לו מספיק תוכן בחיים אין לו זמן לבזבז את הזמן מול מסך מרצד

ולא משנה אם זה טלוויזה או אינטרנט

חוצמזה שכמו שלא מסתובבים בבגדים לא צנועים ליד ארון עם ספרי קודש לא צופים בדברים כאלו לידו.

ואם אין ספרים בסלון זה באמת בעיה

כשם שספר איננו רק אוסף של אותיות.

יש בהם גם רצינות וגם תכנים חשובים ומרתקים.

הכל תלוי במשתמש.

אני מניח שאם אשת פותח השרשור היתה צופה בנשיונאל גיאוגרפיק, למשל, השרשור הזה כלל אל היה נפתח

אבל טלויזיה זו חבילה רע וטוב משמשים בעירבוביה

אז ויתרנו על הכל

בעיקר BBC, וקצת נשיונאל גאוגרפיק.

(או לשלוח הארד דיסק עם תושב יצהר בוגר תורת החיים שמתכנן להגיע להקבלת פני רבו בחול המועד)

אתה סבור שנער שרואה את קשר חופשי, למשל, מבזבז את זמנו?

נפתח בזה:

חלוצים פשוטו כמשמעו ויורשיהם האמיתים של חלוצי הקולנוע בארץ.

אני עצמי שומרת את זה רק למצבים ממש קשים של בזמן היריון,אחרי לידה ומצב נפשי קשה.

אבל אל תשכח שאתה השמש בבית ככל שתזריח עליה יותר היא תואר יותר 

ברגע שאתה תהיה גבוהה גבוהה היא אוטומטית תושפע זה דבר ראשון

דבר שני אל תשכח שהרגלים לוקח זמן לשנות לנו עד היום 8 שנים בלי טלויזיה ברוך ה עדיין קשה

בלי לשבת ולבהות במסך באיזו תוכנית טובה ואני עוסק במקצוע תורני.

שינויים כאלו לפעמים לוקחים שנים ארוכות אל תאיץ בתהליך בכדי שיהיה בריא

אלא שהגדר שונה.

נשים יכולות לראות נשים בגופיות וכדו'. אבל כל ענייני רומנטיקה, נשיקות וכדו' - אסור גם להם.

מעבר לזה - יש כאן גם עניין של תרבות. וגם ללא העניין ההלכתי של "לא תתורו" - ברור שזה תוכן מקולקל, שגם משפיע לרעה על הנפש.

לעניין מעשה, ברור שאי אפשר להישאר באדישות מחד, וברור שצריך לא ללכת ראש בקיר מאידך. צריך למצוא את הנוסחא הנכונה להשפיע עליה לחדול.

תודה על התשובות!

אז לפחות רואים איזה סידרה

כי משעמם ואין אפשרות לצאת או לראות משהו מעניין 

או סתם מוריד לחץ

אז הפתרון הוא להתמלא במשהו אחר

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.