זה ענינים שלה עם הקב"ה. כן אתה מגזים!

גם אני חושבת שלנשים אין בעיה, כמובן שסרטים ממש מלוכלים משחיתים גם את הנפש של האישה ואם היא היתה צופה בהם היה מקום להעיר על כך.

אבל לדעתי לא במקרה של רמזור.....

וכי היא אינה חלק מהבית שלו ומהאווירה שמתרחשת ונבנית בו?

לו היה מדובר באשתו של השכן, מילא. אבל זו בת הזוג שלו שחשובה לו ומוערכת על ידו ועימה הוא מתכנן לחיות ולגדל משפחה והכל

אני מציע להמשיך עם הדיונים הללו בנועם ובחן תוך חתירה מתמדת למימוש רצון ה', לא חלילה לחנך אותה, ולקבל הכל בסבר פנים יפות.

ילדים זה גם קשור אליו.

זה כמו שבעלי לא אחראי על המצוות שלי, תפילות שלי, אני גם לא מוכנה לקבל הערות על דת ממנו.

כמו שאני לא אגיד לו אתה מאחר זמן תפילה, הוא גם לא יגיד לי .

ילדיו קשורים אליו - ואשתו לא?

לעיתים עולה בי תמיהה למקרא תגובותייך - אתם באמת מסתפקים בלחיות תחת קורת גג אחת או שואפים למעט יותר מזה??

זה הדי אן אי שלי. בעל ואישה לא.

בעל ואישה אומנם קרובים בצורה אחרת אפילו יותר מהילדים,אבל מצד שני אין אהבה כמו אמא לילד.

שוב נחזור לכל השרשורים אחורה שלבעל אין בעלות על אישתו וכנ"ל הפוך. וכן יש דברים שהם רק בגלל שגרים תחת קורת גג אחת ויש דברים שהם משותפים. כי כל בנ"א הוא יצירה בעצמה וזה שהם התחתנו לא אומר שיש פה שליטה של מישהוא אחד על השני.

אתפלל עליכם

לא חיבים שיגורו תחת קורת גג אחת.

תודה שאתה מוכן לבזבז עלינו זמן לתפילות... רק תספר לי על מה תתפלל שאם נראה שיפור ,לפחות לדעת על מה להודות...

א. באמת לאישה יש פחות עניין של צניעות בגלל העובדה שמה שמעורר אותך (ולכן אתה צריך להיזהר ממנו) לא מעורר אותה, אלא לענ"ד יותר בקטע של ניקוי ראש.

ב. אינך המשגיח הרוחני שלה ואין זה מתפקידך לחזק אותה. המקסימום והמינימום שאתה צריך לעשות הוא להתחזק בעצמך וממילא כל הבית יושפע.

הדחיפה להתחזקות בבית באה מהכיוון של אשתי. זה לא שאני יושב לה על הראש ומחליט עליה, אנחנו פשוט מדברים בנינו. כמו שמדברים על איך עבר היום, מותר גם לנהל שיחות יותר עמוקות.

ותכל'ס.. קצת קשה לי לשבת וללמוד (בטח אם אשתי דוחפת אותי חצי ערב ש"עוד לא למדת כלום היום ושב תלמד") בזמן שהיא רואה מירוץ למליון ותוכניות ריאליטי אחרות, ככה שזה כן נושא שנוגע גם אלי.

ושוב למען הסר ספק - מאוד טוב לנו ביחד, יש לנו דיבור טוב ואני אוהב אותה ברמות אחרות. זה בסה"כ דיון..

אתה אומר שלא לעניין לראות תוכניות ריאלטי ואשתך דוחפת אותך ללמוד.

אז מה הבעיה? זאת צורת ההתנהלות שלכם

( ד"א גם בעלי בדעה כמוך, באופן עקרוני הוא חושב שזה תוכניות מגעילות אבל מה שלא מונע ממני בשום אופן להמשיך לראות והוא גם מקשיב לי כי אני מספרת חווית על מה שאני רואה, אבל בחיים הוא לא אמר לי שלא אראה, מה שכן, אם הוא בא הביתה אז אני לא אשב שעה אצפה בתוכניות ואתן לו להשתעמם, להפך הוא יודע שזה עושה לי טוב אפילו שהוא שונא את התוכניות הוא יכול להגיד לי אני אביא לך את המחשב נייד למיטה, כי זה משמח אותי , רק חבל לי שהוא לא שותף איתי לראות אותם, לא בגלל שאני רוצה שהוא יראה דברים לא צנועים, כוון שזה תוכניות שמענינות אותי אני רוצה שהוא יהיה חלק מהחוויה הזאת, אבל הוא לא רוצה ואני לא יכולה להכריח אותו.).

אם היא שולחת אותך ללמוד, תענה לה שזה לא עסק שלה, בדיוק כמו שהסרטים שהיא רואה לא עסק שלך.

אולי ככה היא תתאפס על עצמה ותבין איפה היא עומדת וכמה מגוחך הרצון שלה להתחזק רק על חשבונך

זכותה לראות מה שהיא רוצה (בגדול), אבל שלא תתערב לך אם היא לא שואפת לכיוון.

הדיבור בנינו נעשה בנועם וברוגע, אף אחד לא כופה כלום על השני. בסה"כ דנים בנינו על הדרך שלנו..

אשתי דוחפת אותי ללמוד כי היא יודעת שזה חשוב לי, אבל גם מאוד מאוד קשה לי.

ואם כבר התייעצתי, אספר קצת רקע - אני מגיע מבית נורא נורא אנטי, המשפחה שלי וכל הסביבה הקרובה בוחרי 'מרץ' להוטים (התחזקתי בזמן הצבא..מכון מאיר והמסלול הרגיל..) ומנסיוני, אני לא רואה כל הבדל בין גברים לנשים בכל הנושא של צניעות, וחיפוש אחר דברים כאלו.. (הייתי מספר דוגמאות אבל אני לא רוצה לטמא פה את הפורום בדברים האלו..)

אשתי גדלה בבית תורני מאוד עם אבא רב, והיא רואה דברים יותר בתמימות..

מפה הנקודות מוצא של שנינו..

תודה על התשובות!

אבל לפעמים שבאים מבית שורשי דתי של דורות יש דברים שיותר מתירים...

אני רואה את זה על עצמי, נגיד אני לא צמה צומות חוץ מתשעה באב ויום כיפור, גם כשאני לא בהריון ולא מניקה, כי יש דברים שאני מרגישה שאבא שלי עם גב מספיק חזק וגם סבא שלי וכו שהיו רבנים ויש לי אפילו קרוב שהוא ממש פוסק,שלקחו על עצמם החלטה,

לעומת זאת בעלי לא ממש בא מבית כזה אז לו זה נראה ממש מוזר כי הוא הולך לפי הספר.

אז אני מבית של רבנים ובגלל זה גם בעלי רצה כי הבית שלו לא כזה. אבל באמת כמו שאתה אומר בהתחלה היו ממש מלא חילוקי דעות מצד אחד אני  מאוד מחמירה בכל מיני דברים מצד שני יש דברים שאני יותר מתירה....

מתחזקים וחוזרים בתשובה, לפעמים הרבה יותר מקפידים מדתי במקור אבל זה לא אומר שזה הדרך הנכונה. יש גם משהוא מצוין בתמימות

סבא שלי בדק את זה עם פוסקים שהם מהמשפחה שלנו.

אני לא אומרת שזה לכולם..אני לא רוצה להטעות.

מי שיש לו פוסקים במשפחה אז הוא יודע על מה אני מדברת

שנשים לא צמות חוץ מתשעה באב מקובל בקהילות שמתייחסים לנשים יותר בזלזול ומבחינתם הן לא כל כך מחויבות במצוות ובחומרות.... כי הן נשים ומה זה כבר אישה....

בדיחה ידועה מספרת על בריסקע'ר (שם מאוד מקובל הזלזול הזה בנשים , וכולן שם פטורות מכל הצומות חוץ מ... גם ילדות!!) שהגיע לאשתו ואמר שהרב פסק שעליו לשבור את הצום משום פיקוח נפש , אם כך זה מצווה עליו לאכול ובמצווה מחמירים - אז שתכין לוסעודת שלמה בשעתו... כשהגיעה הארוחה היא רצתה לטעום גם אז הוא אומר לה - הי צום היום!! אז היא אומרת לו אבל אני לא צמה בהוראת הרב אם כך זו מצווה לאכול ועלי להחמיר - אז הוא עונה לה - "שכחת שנשים לא צריכות להחמיר??? "

הפנמת משהו

איפה שחשוב הם מכבדים את הנשים יותר מחילוני ממוצע. וזה מה שחשוב.

אני לא בעד מניחות התפילין בכותל - שלא מסכימות עם זה שהתורה "מזלזלת" בהן כנשים...

בעיני אותם אנשים זה אותו דבר. אישה לדעתם פחות מחוייבת במצוות מאשר גבר...

זה לא אומר שהאישה שלהם מושפלת או מסכנה בשאר חיי היום יום . ולא אומר שיש לה שאיפות בדווקא לצום....

אז גם אם בעיני יש סוג של זלזול באישה כשמוותרים לה על הלכות רק בגלל שהיא אישה אז מה זה משנה - אני עדיין לא מחליטה שהנשים הללו מעונות ומושפלות או שהן לא מודעות לכך שהן מושפלות...

עד שאני אהיה במקום שלהן. יתכן שבעיניהם זה לא זלזול.

אמרתי לך שאני לא נוטה לשפוט אנשים שאני לא מכירה.

אם חילונים חושבים שבעלי מזלזל בי , אם את חושבת שבעלי מזלזל בי - ואני יודעת שלא (ואני לא פחות אינטליגנטית מכולכם.) , אני לא נוטה להחליט בשביל אותן נשים.

וקטנות במיוחד ששם גם ילדות ונערות בשיא כוחן ומרצן לא צמות...

כי ככל הנוגע להלכה יש שם תחושה שבכל דבר נשים מחוייבות פחות....

נגיד בפסח - הגברים אוכלים מצות חבורה - והנשים מצות שקנו בחנות...

ממה זה בא במקור.

אני לא לגמרי בטוח שזה בא ממה שכתבת - על אף שניתן להבין תחושה כזו.

יתכן, שבשורש הדברים זה בא מהבנה שככלל בחיים, האשה עסוקה הרבה בגידול ילדיה, הריונות, לידות וכו'; שלא לדבר שבעבר גם גיל הנישואין היה צעיר יותר, והבנות הרי נהגו "כמו אמא", וממילא נוצרו שתי "פאזות" של "חומרות והידורים":

אצל הגברים שחיפשו במה להדר - אז "מצות חבורה" כמו שכתבת וכד'. אצל נשים - בכל מהלך החיים של המסירות למשפחה וטרחת גידולה הפיזי.

וגם היחס האמיתי של ההלכה, במקורו, בא לדעתי מתוך זה. כלומר: מתוך כבוד אמיתי, הוקרת אמת, כאומר: אתה לא רואה שהיא עמוסה מעל הראש גם כך בגידול בית-ישראל, מה אתה מחמיר עליה בדברים אחרים..

וכיום, שב"ה פתאום "במקום הידיים" יש מכונת כביסה, וייבוש, וקונים במרכול וכו' - ולא פעם גם לאיש יש יותר זמן בבית - אז על אף שעדיין יש הרבה עבודה-משמחת, ובוודאי שנשארו הבדלים במהות בין אנשים לנשים בנוגע ל"זמנים והרגשות" וכו' (נוגע ל"מצוות עשה שהזמן גרמן" למשל), יש יותר מקום לשמחתנו לרצון של עיסוק והידור של נשים במצוות מעבר לתחום ביתן. זה דבר מבורך, שכאשר נעשה לשם שמיים ובענוה ולא בהתרסה, ולא על חשבון מצוות אחרות, מוסיף טוב.

[זה לא סותר, שכמו עוד דברים טובים, לפעמים "נספחים" אליהם פרשנויות לא נכונות. ולכן, למרבית הצער, ייתכנו כאלו שיתייחסו לתוצאה של הקלת היחס ההלכתי אל נשים, שבא מהבנת הערך כנ"ל, כאילו זה "זלזול". זה דבר גרוע, שצריך חינוך והסברה. אבל במהות - הדברים דומני כפי שכתבתי]

חולשה זה סוג של חולי

ואם כך, איך הם יכולות לצום בתשעה באב?

ואני אישית וגם אחיותי וגם חברותי ובנות שאני מכירה הן חלשות,

אני מרגישה רע אחרי צום תשעה באב ויום כיפור שאין בררה אז צמים, אם היה אפשר לא לצום ברור שלא היתי צמה,

אז אחרי הצום אני מרגישה חולשה נוראית, לא מתפקדת גם יום למחרת וזה עושה לי עוד סיבוכים שאני לא אכנס אליהם בעיכול, כי אני חיבת  לשתות מים כל יום. וחוסר של למעלה מיום בשתית מים עושה לי רע, זה לא בגדר של פיקוח נפש כי אחרת הייתי שואלת רב, אבל זה משהוא שגורם לי בעיות לפחות לעוד שבוע בבטן.

וגם כל סוף צום, בערך שעתים לפני הסיום אני מקיאה , פעם אחת בתשעה באב שעה לפני צום התחלתי להקיא, אז שמתי מהר את התינוק בלול והלכתי לשתות! כן פסקתי לעצמי, בעלי לא היה בבית ועמדתי להתעלף, אמא מעולפת עם תינוקים בבית אז לדעתי מותר לה לשתות.

רוב הנשים שאני מכירה סביבי הן נשים חלשות וצום זה חוסר בררה

הרבה אנשים חלשים בצומות. גם אני חלש בצומות. להכליל את כל הנשים, או אפילו את רובן - אני לא חושב שזה נכון, אלא אם כן ההגדרה היא קצת כאב ראש ועייפות.

יש לי מחלת עצבים ומטבוליזם ממש גרוע ומאז שנולדתי מעולם לא הצלחתי  לצום למרות שניסיתי מאוד כי אני זקוקה לארוחות מלאות ומסודרות לשיגרה מאוד מוקפדת ולא אני לא מסכימה עם אין כמו אמא.

סליחה זה ליזהר,שירשרתי לא טוב.

האם אתן מייצגות את כל הנשים בעם ישראל?

רציתי להבהיר שאני לא מסכימה עם ההגדרה שלה לחולשה.

ובעלי יותר חלש ממני בצומות בדר"כ.

זו הכללה גורפת למדי.

ואשה זה לא דבר חלש. נכון שרובנו, בשנות ההריונות והלידות חלשות יותר, אבל לפני כן ואחרי כן- ממש לא מחויב המציאות.

והייתי מאוד מופתעת מעצמי כי מאז ומתמיד לא הצלחתי לצום והרגשתי ככ אומללה ולא יוצלחית שפשוט בשלב מסוים ויתרתי.

רציתי להדגיש שיש הבדל בין חולשה שנובעת מתפקוד לא תקין(היריון,לידה,מחזור,מחלה כרונית)כמו אצלי לבין  מישהו שקובע לפי מה שבא לו

ברוב המקומות דומני, שנשים מעוברות ומניקות לא צמות את התעניות ה"קלות" כלל; על אף שמדברי הרמ"א עולה שהן נהגו להחמיר כשאינן "מצטערות", למרות שאינן מחוייבות מעצם הדין. היום כנראה חזרו לדין המקורי, בגלל ה"חולשה".

יש לציין עם זה, שמי שהזכירו מקומות שנשים לא צמו - זה לא "לפי מה שבא להן".. זכורני ששמעתי מהרב יחזקאל דאום זצ"ל, שאמר בשם ברב אויערבאך דטבריה, שנשים לא היו צמות שם כלל בעבר.

אז כמובן, לא כל אחד יכול "להמציא" דבר כזה ולהחילט שכך ינהג.. אבל מי שאומרת שכך נהגו אצלם, כנראה יש לזה בסיס..

אני לא יכולה להסביר את זה לבעלי תשובה .... אני לא מזלזלת ח"ו בהם כי במקום שבעלי תשובה עומדים...

לא נראה לי כזה מסובך שיש הלכה ודעת תורה ולפיהם בוחנים כל מיקרה לגופו.

אני מודה שלגבי צום עדין לא שאלתי את הרב שלי ובאמת בהזדמנות הראשונה אבקש את פסיקתו.

וה"תמימות" היא מעלה מאד גדולה.

טוב שאתם מנהלים את העניינים בנעם.

"הכל סובב את האשכנזים". 

הרבה פעמים יש לי את הצורך בניקוי ראש בצורת סדרות וכדומה. מן הסתם זה קשור לכך שהיה לנו וידאו בבית בתור ילדים.

בעלי ממש לא בקטע והוא שומר את עיניו גם מסרטים מצוירים (שתבינו מי הנפשות הפועלות...)

הרבה פעמים אני מצטערת על כך שאני זקוקה לשטויות (המעניינות) הללו,

ומה שעוזר לי להמעיט בצפייה זה בעלי שמבין ומכיל ושאני יכולה לדבר איתו על זה.

למרות שהוא לא מסכים איתי בכלל בעניין הזה.

בקיצור-

לדעתי תשקיע את האנרגיה בלשמור על ערוץ פתוח איתה, גם אם אתה לא מסכים עם מה שהיא עושה,

כדי שיהיה לה לאן לחזור.

בהצלחה.

[לא בקיא, ב"ה, ב"סדרות" שאתה מדבר עליהן]

אתה צודק שגם לאשה יש משמעות אם היא רואה דברים לא טובים וזה לא בריא לנפש. אם כי זה לא כמו איש במובנים מסויימים. כל אחד עם "עניינו".

ב. כל זמן שאתם דנים האם זה ראוי או לא - דיון בהחלט לגיטימי. החלטתם ביחד על כיוון של בית ששניכם רוצים בו, לגיטימי לדון ביחד מה מתאים לכיוון הזה.

ג. עם זה - כדאי שהכל יהיה בדרכי נועם, באהבה וכבוד, ובסבלנות לתהליך. שלא ליצור חלילה "אנטי". כמה שתרבו בדברים חיוביים, יש להניח שהיא תרגיש בעצמה מה לא שייך.

תצליחו.

יישר כח על הבחירה הטובה.

ואצל מבוגרים אין רע בקצת קלות ראש וצפיה בטלויזיה.

הטלויזיה היא מסטיק לעיניים, כמו שלפעמים לועסים מסטיק במקום מזון בריאות, ככה אפשר קצת לראות טלויזיה.

עם ילדים זה קצת שונה אבל גם עבורם יש בהחלט תכניות הולמות ומתאימות שניתן לצפות בהן במשורה.

לך אישית אולי זה לא מתאים - לאחרים כן. 

בהחלט יפה שאנשים רוצים לשמור על טהרה מהדבר הזה.

והם כלל לא חשים בגלל זה "רציני כזה כל הזמן"....

זה לגמרי ענין של תפיסת עולם - וגם של מה שהאדם מרגיל את עצמו.

מי שזה לא מתאים לו שיעשה מה שכן מתאים לו.

אני כותבת את דעתי בלבד, ולדעתי בהחלט אפשר שיהיו בחיים גם דברים לא כל כך כבדים ורציניים .

לא מענין אותי מה כל העולם יאמר. לי זה  עושה טוב !

אני לא יכולה לשכוח את זה שבעונה הקודמת של הכוכב הבא, (העונה לא יצא לי לראות) ראיתי את הפרק הראשון ולשעה פשוט שכחתי מהעולם, אני סימתי את הפרק ואמרתי ואווווו יש עוד חיים, זה היתה לי תקופה קשה , שום דבר לא ניתק אותי מהעולם כמו התוכנית ניסתי יציאה, בילוי, קניות, זה פשוט עשה את העבודה.

אז אני יכולה להבין את האנשים שזה עושה להם טוב, לי זה עושה רק טוב לנשמה, כשזה עושה לי טוב לנשמה טוב לכל המשפחה, אני שמחה שמצאתי מה עושה לי טוב, מה מנתק אותי. אני חושבת שהנזק שזה עושה לי מבחינה רוחנית מתגמד לאפס לעומת הבריאות הנפשית..

אז תבין את אשתך אם זה עושה לה טוב

אם אני אמצה את תוכניות הריאלטי ,יש מצב שאני אמשיך לשם.

אגב, נראה לי שעדיף סמים קלים על תוכניות הריאליטי. הרבה פחות מזיק.

"הכל סובב את האשכנזים". 

סמים קלים גורמים לחוסר דעת זמני. תוכניות ריאליטי פוגעות בדעת לטווח ארוך.

את מתנשאת בדבריך על כל האנשים המשתמשים בסמים קלים. אנשים בוגרים יכולים להחליט שהם משתמשים בשמים קלים. אני ממליץ לך לחזור בך ולהתנצל.

לגופו של עניין, אין כמו אמא טענה שסדרות ניתקו אותה מהעולם, ושהיה לה צורך גדול בכך. אני באתי ושאלתי למה יש צורך להתנתק מהעולם אם אין שום בעיה. שום התנשאות. נסי לעקוב אחרי הדיון.

שאני יכולה לקחת את עצמי ולהתנתק מהעולם,בשביל שיהיה לי כח לשרוד את העולם

אני לא אחת שעושה מעצמה קרבן בשביל הבית והילדים.

ומי שלא יודע להנות בדרכים שלו, הבעיה אצלו!

את טוענת שיש החלטות שגויות מהיסוד? מי שמך להחליט שמשהו שגוי מהיסוד.

וכו' וכו'. ודוק.

זה הרבה מעבר, בשבילי

היתי רואה פעם הרבה סרטים , קוראת ספרים. הגעתי למסקנה שזה פשוט עשה לי רע !!

מספיק לי החדשות הרעות, בכל סרט כמעט יש משהוא עצוב וגם בכל ספר, אני לא מוסגלת כבר לשמוע על דברים, מספיק שאקרא או אראה סרט על אמא שעמדה למות ונפרדה מהילד שלה, על אמא שטבעה והילד עמד ובכה, לא חסר אין סוף כל הסרטים שזכו  באוסקר שהם מציונים, אבל אם יש בהם טיפת עצב, אני נכנסת למיטה עם עוד חרדות, לא רוצה את זה!!!!! לא רואה שום סרטים

רק דברים שמצחיקים אותי מצידי שזה יהיה רדוד, גם סרטי ילדים יכולים לגרום לי לבכות, אפילו במבי שאמא שלו מתה עושה לי לבכות .

אז אני רואה רק דברים מבדרים ומצחיקים שמעלים לי חיוך , נכון שבריאלטי יש גם דברים לפעמים שגורמים לי לבכות אבל זה בכי אחר, גם ספרים, אני קוראת המון אבל לא ספרים עם עלילה, רק ספרי פסכולגיה, חינוך ילדים וכו. שום ספר שיש בו משהוא שיכול לגרום לי לצער.

תפסיקי להתנצל ותעשי מה שטוב לך.

גם אני רואה את התוכניות האלה, נהנית, צוחקת וממש לא מענין אותי מה חושבים אחרים.

אגב, דיברו פה (לא זוכרת בדיוק) שאם יש ספריה בסלון אז אין טלויזיה (משהו כזה),

אז לי בסלון יש שתי ספריות מלאות עד אפס מקום וגם טלויזיה .

אני נראת לך מתנצלת??

כבר פתחתי ואמרתי מראש לא מענין אותי אף אחד בעולם מה הוא יגיד!

אני עושה מה שטוב לי!

פשוט ניסתי להסביר למה זה עושה לי טוב

"הכל סובב את האשכנזים". 

בשרשור שהיה כאן לא מזמן היה אחד שטען שמה שטוב לו זה לגוון ולבגוד מדי פעם באשתו.

אז שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אבל להזדעק מרה כנגד כל ביקורת שטוענת שאלו דברים רעים ומזיקים - זו צביעות ודמגוגיה.

במיוחד שאין לכם שום טענות לעניין חוץ מ"זה עושה לי טוב".

להביא את הטענה שלך לאבסורד. לאמור: אם כל מה שעומד בבסיס טענתך זה "זה עושה לי טוב", אז אותה טענה תקפה גם להוא שרוצה לבגוד.

אני לא טוען שזה אותו דבר, לא אותה חומרה, לא אותה סקאלה.

אני לגמרי בדעתו של יזהר.

אז הטענה שזה עושה לה טוב נכונה לגבי סרט, ולא נכונה לגבי בגידה.. הכל לפי מידת הנזק.

אתה מכניס כאן את אלמנט הנזק. יפה. זה אלמנט חשוב. כשהוא בדיון, אפשר להתחיל לדון על הנזק מול התועלת של כל דבר.

אבל בדיבורים כמו "אני נראת לך מתנצלת?? כבר פתחתי ואמרתי מראש לא מענין אותי אף אחד בעולם מה הוא יגיד! אני עושה מה שטוב לי! פשוט ניסתי להסביר למה זה עושה לי טוב" - אין שום התייחסות לאלמנט הנזק, ואדרבה - יש אמירה שהנזק לא מעניין.

למה בגידה.

פעם הבאה לך ישר על רצח עם.

הוא מנהל הפורום אם שכחת.

אבל כן הייתי מצפה ממנה להצמד להגיון יהודי בסיסי.

זה פשוט.

תסכלו על עצמכם..

העיקר לא סרטים.

אישית הטעם שלה לא ממש מענין מישהו אבל היא החליטה לחשוף אותו במקום ציבורי ובסגנון לא ממש מתאים.

זה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מה להשתפר לא קשור לכאן

אבל אני גם לוקחת לתשומת ליבי כשאני כותבת בפורום ציבורי.

אנדרדוס זה לא הסגנון שלי אבל מכבדת כי זה בא עם כוונה ליצור ממקום כשר(מקווה)

מי שיש לו מספיק תוכן בחיים אין לו זמן לבזבז את הזמן מול מסך מרצד

ולא משנה אם זה טלוויזה או אינטרנט

חוצמזה שכמו שלא מסתובבים בבגדים לא צנועים ליד ארון עם ספרי קודש לא צופים בדברים כאלו לידו.

ואם אין ספרים בסלון זה באמת בעיה

כשם שספר איננו רק אוסף של אותיות.

יש בהם גם רצינות וגם תכנים חשובים ומרתקים.

הכל תלוי במשתמש.

אני מניח שאם אשת פותח השרשור היתה צופה בנשיונאל גיאוגרפיק, למשל, השרשור הזה כלל אל היה נפתח

אבל טלויזיה זו חבילה רע וטוב משמשים בעירבוביה

אז ויתרנו על הכל

בעיקר BBC, וקצת נשיונאל גאוגרפיק.

(או לשלוח הארד דיסק עם תושב יצהר בוגר תורת החיים שמתכנן להגיע להקבלת פני רבו בחול המועד)

אתה סבור שנער שרואה את קשר חופשי, למשל, מבזבז את זמנו?

נפתח בזה:

חלוצים פשוטו כמשמעו ויורשיהם האמיתים של חלוצי הקולנוע בארץ.

אני עצמי שומרת את זה רק למצבים ממש קשים של בזמן היריון,אחרי לידה ומצב נפשי קשה.

אבל אל תשכח שאתה השמש בבית ככל שתזריח עליה יותר היא תואר יותר 

ברגע שאתה תהיה גבוהה גבוהה היא אוטומטית תושפע זה דבר ראשון

דבר שני אל תשכח שהרגלים לוקח זמן לשנות לנו עד היום 8 שנים בלי טלויזיה ברוך ה עדיין קשה

בלי לשבת ולבהות במסך באיזו תוכנית טובה ואני עוסק במקצוע תורני.

שינויים כאלו לפעמים לוקחים שנים ארוכות אל תאיץ בתהליך בכדי שיהיה בריא

אלא שהגדר שונה.

נשים יכולות לראות נשים בגופיות וכדו'. אבל כל ענייני רומנטיקה, נשיקות וכדו' - אסור גם להם.

מעבר לזה - יש כאן גם עניין של תרבות. וגם ללא העניין ההלכתי של "לא תתורו" - ברור שזה תוכן מקולקל, שגם משפיע לרעה על הנפש.

לעניין מעשה, ברור שאי אפשר להישאר באדישות מחד, וברור שצריך לא ללכת ראש בקיר מאידך. צריך למצוא את הנוסחא הנכונה להשפיע עליה לחדול.

תודה על התשובות!

אז לפחות רואים איזה סידרה

כי משעמם ואין אפשרות לצאת או לראות משהו מעניין 

או סתם מוריד לחץ

אז הפתרון הוא להתמלא במשהו אחר

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם