זה ענינים שלה עם הקב"ה. כן אתה מגזים!

גם אני חושבת שלנשים אין בעיה, כמובן שסרטים ממש מלוכלים משחיתים גם את הנפש של האישה ואם היא היתה צופה בהם היה מקום להעיר על כך.

אבל לדעתי לא במקרה של רמזור.....

וכי היא אינה חלק מהבית שלו ומהאווירה שמתרחשת ונבנית בו?

לו היה מדובר באשתו של השכן, מילא. אבל זו בת הזוג שלו שחשובה לו ומוערכת על ידו ועימה הוא מתכנן לחיות ולגדל משפחה והכל

אני מציע להמשיך עם הדיונים הללו בנועם ובחן תוך חתירה מתמדת למימוש רצון ה', לא חלילה לחנך אותה, ולקבל הכל בסבר פנים יפות.

ילדים זה גם קשור אליו.

זה כמו שבעלי לא אחראי על המצוות שלי, תפילות שלי, אני גם לא מוכנה לקבל הערות על דת ממנו.

כמו שאני לא אגיד לו אתה מאחר זמן תפילה, הוא גם לא יגיד לי .

ילדיו קשורים אליו - ואשתו לא?

לעיתים עולה בי תמיהה למקרא תגובותייך - אתם באמת מסתפקים בלחיות תחת קורת גג אחת או שואפים למעט יותר מזה??

זה הדי אן אי שלי. בעל ואישה לא.

בעל ואישה אומנם קרובים בצורה אחרת אפילו יותר מהילדים,אבל מצד שני אין אהבה כמו אמא לילד.

שוב נחזור לכל השרשורים אחורה שלבעל אין בעלות על אישתו וכנ"ל הפוך. וכן יש דברים שהם רק בגלל שגרים תחת קורת גג אחת ויש דברים שהם משותפים. כי כל בנ"א הוא יצירה בעצמה וזה שהם התחתנו לא אומר שיש פה שליטה של מישהוא אחד על השני.

אתפלל עליכם

לא חיבים שיגורו תחת קורת גג אחת.

תודה שאתה מוכן לבזבז עלינו זמן לתפילות... רק תספר לי על מה תתפלל שאם נראה שיפור ,לפחות לדעת על מה להודות...

א. באמת לאישה יש פחות עניין של צניעות בגלל העובדה שמה שמעורר אותך (ולכן אתה צריך להיזהר ממנו) לא מעורר אותה, אלא לענ"ד יותר בקטע של ניקוי ראש.

ב. אינך המשגיח הרוחני שלה ואין זה מתפקידך לחזק אותה. המקסימום והמינימום שאתה צריך לעשות הוא להתחזק בעצמך וממילא כל הבית יושפע.

הדחיפה להתחזקות בבית באה מהכיוון של אשתי. זה לא שאני יושב לה על הראש ומחליט עליה, אנחנו פשוט מדברים בנינו. כמו שמדברים על איך עבר היום, מותר גם לנהל שיחות יותר עמוקות.

ותכל'ס.. קצת קשה לי לשבת וללמוד (בטח אם אשתי דוחפת אותי חצי ערב ש"עוד לא למדת כלום היום ושב תלמד") בזמן שהיא רואה מירוץ למליון ותוכניות ריאליטי אחרות, ככה שזה כן נושא שנוגע גם אלי.

ושוב למען הסר ספק - מאוד טוב לנו ביחד, יש לנו דיבור טוב ואני אוהב אותה ברמות אחרות. זה בסה"כ דיון..

אתה אומר שלא לעניין לראות תוכניות ריאלטי ואשתך דוחפת אותך ללמוד.

אז מה הבעיה? זאת צורת ההתנהלות שלכם

( ד"א גם בעלי בדעה כמוך, באופן עקרוני הוא חושב שזה תוכניות מגעילות אבל מה שלא מונע ממני בשום אופן להמשיך לראות והוא גם מקשיב לי כי אני מספרת חווית על מה שאני רואה, אבל בחיים הוא לא אמר לי שלא אראה, מה שכן, אם הוא בא הביתה אז אני לא אשב שעה אצפה בתוכניות ואתן לו להשתעמם, להפך הוא יודע שזה עושה לי טוב אפילו שהוא שונא את התוכניות הוא יכול להגיד לי אני אביא לך את המחשב נייד למיטה, כי זה משמח אותי , רק חבל לי שהוא לא שותף איתי לראות אותם, לא בגלל שאני רוצה שהוא יראה דברים לא צנועים, כוון שזה תוכניות שמענינות אותי אני רוצה שהוא יהיה חלק מהחוויה הזאת, אבל הוא לא רוצה ואני לא יכולה להכריח אותו.).

אם היא שולחת אותך ללמוד, תענה לה שזה לא עסק שלה, בדיוק כמו שהסרטים שהיא רואה לא עסק שלך.

אולי ככה היא תתאפס על עצמה ותבין איפה היא עומדת וכמה מגוחך הרצון שלה להתחזק רק על חשבונך

זכותה לראות מה שהיא רוצה (בגדול), אבל שלא תתערב לך אם היא לא שואפת לכיוון.

הדיבור בנינו נעשה בנועם וברוגע, אף אחד לא כופה כלום על השני. בסה"כ דנים בנינו על הדרך שלנו..

אשתי דוחפת אותי ללמוד כי היא יודעת שזה חשוב לי, אבל גם מאוד מאוד קשה לי.

ואם כבר התייעצתי, אספר קצת רקע - אני מגיע מבית נורא נורא אנטי, המשפחה שלי וכל הסביבה הקרובה בוחרי 'מרץ' להוטים (התחזקתי בזמן הצבא..מכון מאיר והמסלול הרגיל..) ומנסיוני, אני לא רואה כל הבדל בין גברים לנשים בכל הנושא של צניעות, וחיפוש אחר דברים כאלו.. (הייתי מספר דוגמאות אבל אני לא רוצה לטמא פה את הפורום בדברים האלו..)

אשתי גדלה בבית תורני מאוד עם אבא רב, והיא רואה דברים יותר בתמימות..

מפה הנקודות מוצא של שנינו..

תודה על התשובות!

אבל לפעמים שבאים מבית שורשי דתי של דורות יש דברים שיותר מתירים...

אני רואה את זה על עצמי, נגיד אני לא צמה צומות חוץ מתשעה באב ויום כיפור, גם כשאני לא בהריון ולא מניקה, כי יש דברים שאני מרגישה שאבא שלי עם גב מספיק חזק וגם סבא שלי וכו שהיו רבנים ויש לי אפילו קרוב שהוא ממש פוסק,שלקחו על עצמם החלטה,

לעומת זאת בעלי לא ממש בא מבית כזה אז לו זה נראה ממש מוזר כי הוא הולך לפי הספר.

אז אני מבית של רבנים ובגלל זה גם בעלי רצה כי הבית שלו לא כזה. אבל באמת כמו שאתה אומר בהתחלה היו ממש מלא חילוקי דעות מצד אחד אני  מאוד מחמירה בכל מיני דברים מצד שני יש דברים שאני יותר מתירה....

מתחזקים וחוזרים בתשובה, לפעמים הרבה יותר מקפידים מדתי במקור אבל זה לא אומר שזה הדרך הנכונה. יש גם משהוא מצוין בתמימות

סבא שלי בדק את זה עם פוסקים שהם מהמשפחה שלנו.

אני לא אומרת שזה לכולם..אני לא רוצה להטעות.

מי שיש לו פוסקים במשפחה אז הוא יודע על מה אני מדברת

שנשים לא צמות חוץ מתשעה באב מקובל בקהילות שמתייחסים לנשים יותר בזלזול ומבחינתם הן לא כל כך מחויבות במצוות ובחומרות.... כי הן נשים ומה זה כבר אישה....

בדיחה ידועה מספרת על בריסקע'ר (שם מאוד מקובל הזלזול הזה בנשים , וכולן שם פטורות מכל הצומות חוץ מ... גם ילדות!!) שהגיע לאשתו ואמר שהרב פסק שעליו לשבור את הצום משום פיקוח נפש , אם כך זה מצווה עליו לאכול ובמצווה מחמירים - אז שתכין לוסעודת שלמה בשעתו... כשהגיעה הארוחה היא רצתה לטעום גם אז הוא אומר לה - הי צום היום!! אז היא אומרת לו אבל אני לא צמה בהוראת הרב אם כך זו מצווה לאכול ועלי להחמיר - אז הוא עונה לה - "שכחת שנשים לא צריכות להחמיר??? "

הפנמת משהו

איפה שחשוב הם מכבדים את הנשים יותר מחילוני ממוצע. וזה מה שחשוב.

אני לא בעד מניחות התפילין בכותל - שלא מסכימות עם זה שהתורה "מזלזלת" בהן כנשים...

בעיני אותם אנשים זה אותו דבר. אישה לדעתם פחות מחוייבת במצוות מאשר גבר...

זה לא אומר שהאישה שלהם מושפלת או מסכנה בשאר חיי היום יום . ולא אומר שיש לה שאיפות בדווקא לצום....

אז גם אם בעיני יש סוג של זלזול באישה כשמוותרים לה על הלכות רק בגלל שהיא אישה אז מה זה משנה - אני עדיין לא מחליטה שהנשים הללו מעונות ומושפלות או שהן לא מודעות לכך שהן מושפלות...

עד שאני אהיה במקום שלהן. יתכן שבעיניהם זה לא זלזול.

אמרתי לך שאני לא נוטה לשפוט אנשים שאני לא מכירה.

אם חילונים חושבים שבעלי מזלזל בי , אם את חושבת שבעלי מזלזל בי - ואני יודעת שלא (ואני לא פחות אינטליגנטית מכולכם.) , אני לא נוטה להחליט בשביל אותן נשים.

וקטנות במיוחד ששם גם ילדות ונערות בשיא כוחן ומרצן לא צמות...

כי ככל הנוגע להלכה יש שם תחושה שבכל דבר נשים מחוייבות פחות....

נגיד בפסח - הגברים אוכלים מצות חבורה - והנשים מצות שקנו בחנות...

ממה זה בא במקור.

אני לא לגמרי בטוח שזה בא ממה שכתבת - על אף שניתן להבין תחושה כזו.

יתכן, שבשורש הדברים זה בא מהבנה שככלל בחיים, האשה עסוקה הרבה בגידול ילדיה, הריונות, לידות וכו'; שלא לדבר שבעבר גם גיל הנישואין היה צעיר יותר, והבנות הרי נהגו "כמו אמא", וממילא נוצרו שתי "פאזות" של "חומרות והידורים":

אצל הגברים שחיפשו במה להדר - אז "מצות חבורה" כמו שכתבת וכד'. אצל נשים - בכל מהלך החיים של המסירות למשפחה וטרחת גידולה הפיזי.

וגם היחס האמיתי של ההלכה, במקורו, בא לדעתי מתוך זה. כלומר: מתוך כבוד אמיתי, הוקרת אמת, כאומר: אתה לא רואה שהיא עמוסה מעל הראש גם כך בגידול בית-ישראל, מה אתה מחמיר עליה בדברים אחרים..

וכיום, שב"ה פתאום "במקום הידיים" יש מכונת כביסה, וייבוש, וקונים במרכול וכו' - ולא פעם גם לאיש יש יותר זמן בבית - אז על אף שעדיין יש הרבה עבודה-משמחת, ובוודאי שנשארו הבדלים במהות בין אנשים לנשים בנוגע ל"זמנים והרגשות" וכו' (נוגע ל"מצוות עשה שהזמן גרמן" למשל), יש יותר מקום לשמחתנו לרצון של עיסוק והידור של נשים במצוות מעבר לתחום ביתן. זה דבר מבורך, שכאשר נעשה לשם שמיים ובענוה ולא בהתרסה, ולא על חשבון מצוות אחרות, מוסיף טוב.

[זה לא סותר, שכמו עוד דברים טובים, לפעמים "נספחים" אליהם פרשנויות לא נכונות. ולכן, למרבית הצער, ייתכנו כאלו שיתייחסו לתוצאה של הקלת היחס ההלכתי אל נשים, שבא מהבנת הערך כנ"ל, כאילו זה "זלזול". זה דבר גרוע, שצריך חינוך והסברה. אבל במהות - הדברים דומני כפי שכתבתי]

חולשה זה סוג של חולי

ואם כך, איך הם יכולות לצום בתשעה באב?

ואני אישית וגם אחיותי וגם חברותי ובנות שאני מכירה הן חלשות,

אני מרגישה רע אחרי צום תשעה באב ויום כיפור שאין בררה אז צמים, אם היה אפשר לא לצום ברור שלא היתי צמה,

אז אחרי הצום אני מרגישה חולשה נוראית, לא מתפקדת גם יום למחרת וזה עושה לי עוד סיבוכים שאני לא אכנס אליהם בעיכול, כי אני חיבת  לשתות מים כל יום. וחוסר של למעלה מיום בשתית מים עושה לי רע, זה לא בגדר של פיקוח נפש כי אחרת הייתי שואלת רב, אבל זה משהוא שגורם לי בעיות לפחות לעוד שבוע בבטן.

וגם כל סוף צום, בערך שעתים לפני הסיום אני מקיאה , פעם אחת בתשעה באב שעה לפני צום התחלתי להקיא, אז שמתי מהר את התינוק בלול והלכתי לשתות! כן פסקתי לעצמי, בעלי לא היה בבית ועמדתי להתעלף, אמא מעולפת עם תינוקים בבית אז לדעתי מותר לה לשתות.

רוב הנשים שאני מכירה סביבי הן נשים חלשות וצום זה חוסר בררה

הרבה אנשים חלשים בצומות. גם אני חלש בצומות. להכליל את כל הנשים, או אפילו את רובן - אני לא חושב שזה נכון, אלא אם כן ההגדרה היא קצת כאב ראש ועייפות.

יש לי מחלת עצבים ומטבוליזם ממש גרוע ומאז שנולדתי מעולם לא הצלחתי  לצום למרות שניסיתי מאוד כי אני זקוקה לארוחות מלאות ומסודרות לשיגרה מאוד מוקפדת ולא אני לא מסכימה עם אין כמו אמא.

סליחה זה ליזהר,שירשרתי לא טוב.

האם אתן מייצגות את כל הנשים בעם ישראל?

רציתי להבהיר שאני לא מסכימה עם ההגדרה שלה לחולשה.

ובעלי יותר חלש ממני בצומות בדר"כ.

זו הכללה גורפת למדי.

ואשה זה לא דבר חלש. נכון שרובנו, בשנות ההריונות והלידות חלשות יותר, אבל לפני כן ואחרי כן- ממש לא מחויב המציאות.

והייתי מאוד מופתעת מעצמי כי מאז ומתמיד לא הצלחתי לצום והרגשתי ככ אומללה ולא יוצלחית שפשוט בשלב מסוים ויתרתי.

רציתי להדגיש שיש הבדל בין חולשה שנובעת מתפקוד לא תקין(היריון,לידה,מחזור,מחלה כרונית)כמו אצלי לבין  מישהו שקובע לפי מה שבא לו

ברוב המקומות דומני, שנשים מעוברות ומניקות לא צמות את התעניות ה"קלות" כלל; על אף שמדברי הרמ"א עולה שהן נהגו להחמיר כשאינן "מצטערות", למרות שאינן מחוייבות מעצם הדין. היום כנראה חזרו לדין המקורי, בגלל ה"חולשה".

יש לציין עם זה, שמי שהזכירו מקומות שנשים לא צמו - זה לא "לפי מה שבא להן".. זכורני ששמעתי מהרב יחזקאל דאום זצ"ל, שאמר בשם ברב אויערבאך דטבריה, שנשים לא היו צמות שם כלל בעבר.

אז כמובן, לא כל אחד יכול "להמציא" דבר כזה ולהחילט שכך ינהג.. אבל מי שאומרת שכך נהגו אצלם, כנראה יש לזה בסיס..

אני לא יכולה להסביר את זה לבעלי תשובה .... אני לא מזלזלת ח"ו בהם כי במקום שבעלי תשובה עומדים...

לא נראה לי כזה מסובך שיש הלכה ודעת תורה ולפיהם בוחנים כל מיקרה לגופו.

אני מודה שלגבי צום עדין לא שאלתי את הרב שלי ובאמת בהזדמנות הראשונה אבקש את פסיקתו.

וה"תמימות" היא מעלה מאד גדולה.

טוב שאתם מנהלים את העניינים בנעם.

אבל עדיין קודם כל זה צריך להיות בקצב שלה לא קל להתנתק

ובאמת לנשים יש פחות בעיה עם זה

מה שבטוח זה בבכח זה לא ילך...

בעידוד ובנתינת זמן בעז"ה---

הרבה פעמים יש לי את הצורך בניקוי ראש בצורת סדרות וכדומה. מן הסתם זה קשור לכך שהיה לנו וידאו בבית בתור ילדים.

בעלי ממש לא בקטע והוא שומר את עיניו גם מסרטים מצוירים (שתבינו מי הנפשות הפועלות...)

הרבה פעמים אני מצטערת על כך שאני זקוקה לשטויות (המעניינות) הללו,

ומה שעוזר לי להמעיט בצפייה זה בעלי שמבין ומכיל ושאני יכולה לדבר איתו על זה.

למרות שהוא לא מסכים איתי בכלל בעניין הזה.

בקיצור-

לדעתי תשקיע את האנרגיה בלשמור על ערוץ פתוח איתה, גם אם אתה לא מסכים עם מה שהיא עושה,

כדי שיהיה לה לאן לחזור.

בהצלחה.

[לא בקיא, ב"ה, ב"סדרות" שאתה מדבר עליהן]

אתה צודק שגם לאשה יש משמעות אם היא רואה דברים לא טובים וזה לא בריא לנפש. אם כי זה לא כמו איש במובנים מסויימים. כל אחד עם "עניינו".

ב. כל זמן שאתם דנים האם זה ראוי או לא - דיון בהחלט לגיטימי. החלטתם ביחד על כיוון של בית ששניכם רוצים בו, לגיטימי לדון ביחד מה מתאים לכיוון הזה.

ג. עם זה - כדאי שהכל יהיה בדרכי נועם, באהבה וכבוד, ובסבלנות לתהליך. שלא ליצור חלילה "אנטי". כמה שתרבו בדברים חיוביים, יש להניח שהיא תרגיש בעצמה מה לא שייך.

תצליחו.

יישר כח על הבחירה הטובה.

ואצל מבוגרים אין רע בקצת קלות ראש וצפיה בטלויזיה.

הטלויזיה היא מסטיק לעיניים, כמו שלפעמים לועסים מסטיק במקום מזון בריאות, ככה אפשר קצת לראות טלויזיה.

עם ילדים זה קצת שונה אבל גם עבורם יש בהחלט תכניות הולמות ומתאימות שניתן לצפות בהן במשורה.

לך אישית אולי זה לא מתאים - לאחרים כן. 

בהחלט יפה שאנשים רוצים לשמור על טהרה מהדבר הזה.

והם כלל לא חשים בגלל זה "רציני כזה כל הזמן"....

זה לגמרי ענין של תפיסת עולם - וגם של מה שהאדם מרגיל את עצמו.

מי שזה לא מתאים לו שיעשה מה שכן מתאים לו.

אני כותבת את דעתי בלבד, ולדעתי בהחלט אפשר שיהיו בחיים גם דברים לא כל כך כבדים ורציניים .

לא מענין אותי מה כל העולם יאמר. לי זה  עושה טוב !

אני לא יכולה לשכוח את זה שבעונה הקודמת של הכוכב הבא, (העונה לא יצא לי לראות) ראיתי את הפרק הראשון ולשעה פשוט שכחתי מהעולם, אני סימתי את הפרק ואמרתי ואווווו יש עוד חיים, זה היתה לי תקופה קשה , שום דבר לא ניתק אותי מהעולם כמו התוכנית ניסתי יציאה, בילוי, קניות, זה פשוט עשה את העבודה.

אז אני יכולה להבין את האנשים שזה עושה להם טוב, לי זה עושה רק טוב לנשמה, כשזה עושה לי טוב לנשמה טוב לכל המשפחה, אני שמחה שמצאתי מה עושה לי טוב, מה מנתק אותי. אני חושבת שהנזק שזה עושה לי מבחינה רוחנית מתגמד לאפס לעומת הבריאות הנפשית..

אז תבין את אשתך אם זה עושה לה טוב

אם אני אמצה את תוכניות הריאלטי ,יש מצב שאני אמשיך לשם.

אגב, נראה לי שעדיף סמים קלים על תוכניות הריאליטי. הרבה פחות מזיק.

בכל אופן אני עוברת הריונות, הנקות, לידות. מטפלת בילדים ובבית.......

תוכניות ריאלטי לא עושים אדם מסטול

ולסקרנות, לדעתי אין לי בעיה אז אין צורך בטיפול

סמים קלים גורמים לחוסר דעת זמני. תוכניות ריאליטי פוגעות בדעת לטווח ארוך.

את מתנשאת בדבריך על כל האנשים המשתמשים בסמים קלים. אנשים בוגרים יכולים להחליט שהם משתמשים בשמים קלים. אני ממליץ לך לחזור בך ולהתנצל.

לגופו של עניין, אין כמו אמא טענה שסדרות ניתקו אותה מהעולם, ושהיה לה צורך גדול בכך. אני באתי ושאלתי למה יש צורך להתנתק מהעולם אם אין שום בעיה. שום התנשאות. נסי לעקוב אחרי הדיון.

שאני יכולה לקחת את עצמי ולהתנתק מהעולם,בשביל שיהיה לי כח לשרוד את העולם

אני לא אחת שעושה מעצמה קרבן בשביל הבית והילדים.

ומי שלא יודע להנות בדרכים שלו, הבעיה אצלו!

את טוענת שיש החלטות שגויות מהיסוד? מי שמך להחליט שמשהו שגוי מהיסוד.

וכו' וכו'. ודוק.

זה הרבה מעבר, בשבילי

היתי רואה פעם הרבה סרטים , קוראת ספרים. הגעתי למסקנה שזה פשוט עשה לי רע !!

מספיק לי החדשות הרעות, בכל סרט כמעט יש משהוא עצוב וגם בכל ספר, אני לא מוסגלת כבר לשמוע על דברים, מספיק שאקרא או אראה סרט על אמא שעמדה למות ונפרדה מהילד שלה, על אמא שטבעה והילד עמד ובכה, לא חסר אין סוף כל הסרטים שזכו  באוסקר שהם מציונים, אבל אם יש בהם טיפת עצב, אני נכנסת למיטה עם עוד חרדות, לא רוצה את זה!!!!! לא רואה שום סרטים

רק דברים שמצחיקים אותי מצידי שזה יהיה רדוד, גם סרטי ילדים יכולים לגרום לי לבכות, אפילו במבי שאמא שלו מתה עושה לי לבכות .

אז אני רואה רק דברים מבדרים ומצחיקים שמעלים לי חיוך , נכון שבריאלטי יש גם דברים לפעמים שגורמים לי לבכות אבל זה בכי אחר, גם ספרים, אני קוראת המון אבל לא ספרים עם עלילה, רק ספרי פסכולגיה, חינוך ילדים וכו. שום ספר שיש בו משהוא שיכול לגרום לי לצער.

תפסיקי להתנצל ותעשי מה שטוב לך.

גם אני רואה את התוכניות האלה, נהנית, צוחקת וממש לא מענין אותי מה חושבים אחרים.

אגב, דיברו פה (לא זוכרת בדיוק) שאם יש ספריה בסלון אז אין טלויזיה (משהו כזה),

אז לי בסלון יש שתי ספריות מלאות עד אפס מקום וגם טלויזיה .

אני נראת לך מתנצלת??

כבר פתחתי ואמרתי מראש לא מענין אותי אף אחד בעולם מה הוא יגיד!

אני עושה מה שטוב לי!

פשוט ניסתי להסביר למה זה עושה לי טוב

בשרשור שהיה כאן לא מזמן היה אחד שטען שמה שטוב לו זה לגוון ולבגוד מדי פעם באשתו.

אז שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אבל להזדעק מרה כנגד כל ביקורת שטוענת שאלו דברים רעים ומזיקים - זו צביעות ודמגוגיה.

במיוחד שאין לכם שום טענות לעניין חוץ מ"זה עושה לי טוב".

להביא את הטענה שלך לאבסורד. לאמור: אם כל מה שעומד בבסיס טענתך זה "זה עושה לי טוב", אז אותה טענה תקפה גם להוא שרוצה לבגוד.

אני לא טוען שזה אותו דבר, לא אותה חומרה, לא אותה סקאלה.

אני לגמרי בדעתו של יזהר.

אז הטענה שזה עושה לה טוב נכונה לגבי סרט, ולא נכונה לגבי בגידה.. הכל לפי מידת הנזק.

אתה מכניס כאן את אלמנט הנזק. יפה. זה אלמנט חשוב. כשהוא בדיון, אפשר להתחיל לדון על הנזק מול התועלת של כל דבר.

אבל בדיבורים כמו "אני נראת לך מתנצלת?? כבר פתחתי ואמרתי מראש לא מענין אותי אף אחד בעולם מה הוא יגיד! אני עושה מה שטוב לי! פשוט ניסתי להסביר למה זה עושה לי טוב" - אין שום התייחסות לאלמנט הנזק, ואדרבה - יש אמירה שהנזק לא מעניין.

למה בגידה.

פעם הבאה לך ישר על רצח עם.

הוא מנהל הפורום אם שכחת.

אבל כן הייתי מצפה ממנה להצמד להגיון יהודי בסיסי.

זה פשוט.

תסכלו על עצמכם..

העיקר לא סרטים.

אישית הטעם שלה לא ממש מענין מישהו אבל היא החליטה לחשוף אותו במקום ציבורי ובסגנון לא ממש מתאים.

זה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מה להשתפר לא קשור לכאן

אבל אני גם לוקחת לתשומת ליבי כשאני כותבת בפורום ציבורי.

אנדרדוס זה לא הסגנון שלי אבל מכבדת כי זה בא עם כוונה ליצור ממקום כשר(מקווה)

מי שיש לו מספיק תוכן בחיים אין לו זמן לבזבז את הזמן מול מסך מרצד

ולא משנה אם זה טלוויזה או אינטרנט

חוצמזה שכמו שלא מסתובבים בבגדים לא צנועים ליד ארון עם ספרי קודש לא צופים בדברים כאלו לידו.

ואם אין ספרים בסלון זה באמת בעיה

כשם שספר איננו רק אוסף של אותיות.

יש בהם גם רצינות וגם תכנים חשובים ומרתקים.

הכל תלוי במשתמש.

אני מניח שאם אשת פותח השרשור היתה צופה בנשיונאל גיאוגרפיק, למשל, השרשור הזה כלל אל היה נפתח

אבל טלויזיה זו חבילה רע וטוב משמשים בעירבוביה

אז ויתרנו על הכל

בעיקר BBC, וקצת נשיונאל גאוגרפיק.

(או לשלוח הארד דיסק עם תושב יצהר בוגר תורת החיים שמתכנן להגיע להקבלת פני רבו בחול המועד)

אתה סבור שנער שרואה את קשר חופשי, למשל, מבזבז את זמנו?

נפתח בזה:

חלוצים פשוטו כמשמעו ויורשיהם האמיתים של חלוצי הקולנוע בארץ.

אני עצמי שומרת את זה רק למצבים ממש קשים של בזמן היריון,אחרי לידה ומצב נפשי קשה.

אבל אל תשכח שאתה השמש בבית ככל שתזריח עליה יותר היא תואר יותר 

ברגע שאתה תהיה גבוהה גבוהה היא אוטומטית תושפע זה דבר ראשון

דבר שני אל תשכח שהרגלים לוקח זמן לשנות לנו עד היום 8 שנים בלי טלויזיה ברוך ה עדיין קשה

בלי לשבת ולבהות במסך באיזו תוכנית טובה ואני עוסק במקצוע תורני.

שינויים כאלו לפעמים לוקחים שנים ארוכות אל תאיץ בתהליך בכדי שיהיה בריא

אלא שהגדר שונה.

נשים יכולות לראות נשים בגופיות וכדו'. אבל כל ענייני רומנטיקה, נשיקות וכדו' - אסור גם להם.

מעבר לזה - יש כאן גם עניין של תרבות. וגם ללא העניין ההלכתי של "לא תתורו" - ברור שזה תוכן מקולקל, שגם משפיע לרעה על הנפש.

לעניין מעשה, ברור שאי אפשר להישאר באדישות מחד, וברור שצריך לא ללכת ראש בקיר מאידך. צריך למצוא את הנוסחא הנכונה להשפיע עליה לחדול.

תודה על התשובות!

אז לפחות רואים איזה סידרה

כי משעמם ואין אפשרות לצאת או לראות משהו מעניין 

או סתם מוריד לחץ

אז הפתרון הוא להתמלא במשהו אחר

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע