באפשרות הראשונה הייתי בוחר בתיק הזוטר: רווחה(למרות שכולם לא משהו, אבל זה משהו חברתי).

באפשרות השנייה הייתי בוחר בתיק בכיר מדרגה שנייה:משפטים  ובשני תיקים זוטרים:רווחה וחקלאות.

באפשרות השלישית הייתי בוחר בשני תיקים בכירים מדרגה שנייה: משפטים וביטחון פנים.

האפשרות השלישית היא המועדפת עליי.

למרות שאני מקווה מאוד שנוכל לקבל גם תיק בכיר וגם 2 תיקים בכירים בדרגה שנייה.

על פי החוק החדש לא יותר מ- 18 שרים יהיו בממשלה, ובהנתן קואליציה בת 67 חברי כנסת יוצא שהמפתח יהיה שר אחד לכל 3.7 חברי כנסת, שזה 0.27 שר לכל חבר כנסת. הבית היהודי מיוצג בכנסת ה- 20 באמצעות 8 חברי כנסת ועל כן הוא זכאי ל- 2.15 שרים, ובמספרים שלמים- 2 שרים. שר שלישי לבית היהודי יהיה בהכרח על חשבונה של מפלגת קואליציה אחרת, ועל הדומה לו כבר קבעו חז"ל [בתרגום חופשי]: מה ראית לומר שדמו של זה סמוק יותר מדמו של האחר. 

ובמילים אחרות לא יותר משני שרים לבית היהודי. לו הייתי ראש הממשלה הייתי מציע לבית היהודי לבחור שניים מתוך שלושה תיקים- פנים, דתות, ורווחה. אלו התיקים שהחזיקה בהם המפד"ל ההיסטורית. 

ראית באיזה קלות פתרתי לך את הבעיה?

וזה עוד לפני שדיברנו על האפשרות הריאלית לחלוטין שירחיבו את הממשלה.

וממשלה יותר יציבה כאשר כל צד מרגיש מספיק מסופק בה. אם המפלגות השונות ירגישו שהגבילו אותם ממש, הם יהיו בחוסר מוטיבציה רב, והקדנציה הקרובה תהיה מלאה בסיכסוכים, וגם היא תהיה קצרת מועד אולי - אז גידול של עוד כ3-5 שרים בגודל הממשלה, והכפלת זמן קיומה, יכול לחסוך למדינה שני מליארד שקלים, ולהוציא מהמדינה "רק" כמה עשרות מליונים או קצת יותר, על "משרדים נוספים".

בכל מקרה, נראה שאתה כל כך משוכנע בדעתך. נמתין ונראה מה יהיו תוצאות המשא ומתן המדיני.

הבית היהודי מקבלים תיק אחד מדרגה שנייה ועוד תיק זוטר אחד (ואולי עוד סגן שר).
צריך לזכור שהבית היהודי הם רק 8 מנדטים ושהממשלה מוגבלת ל-18 שרים בלבד.
מתיקי החוץ והביטחון אתם יכולים לשכוח, וגם 3 שרים לא נראה לי שתקבלו (רק אחרי שיחוקק חוק שירחיב את הממשלה תוכלו לקבל 3 שרים).
כך שהגיוני שתקבלו שר אחד מדרגה שנייה ושר אחד זוטר, ואולי עוד איזה סגן שר או שניים כפיצוי.

ודרך אגב, חשבתי שאתה טוען שמי שלא הצביע לבית היהודי אסור לו להביע דעה בקשר למו"מ הקואליציוני שלה, אז מדוע לא ציינת שהסקר הזה מיועד רק למצביעי הבית היהודי?

וזה סקר שאני מפרסם, והוא נועד בעיקר לשעשוע, ואין לי בעייה שבזה אפילו מצביעי מרצ אם ישנם בפורום, יביעו דעה. 

אתה לא חייב להיות עוקצני כזה, אתה יודע. אבל בחירה שלך.

בכל מקרה - בסקר שלי יש רק את שלושת האפשרויות הראשונות ולא מעניין אתי מה יקרה לאחר מכן במציאות - אני לא מתיימר "לדעת" מה יהיה במציאות. פשוט עניין אותי מה חברי הפורום מחשיבים כ"חשוב", לפי האפשרויות הנ"ל.

אז אם אתה רוצה לענות אתה יכול לענות, ואם לא, אל תענה.

(נ.ב: לגבי הממשלה שמוגבלת - זה, כאמור, דבר שאפשר לשנות. דבר שני, תזכור שאחרי הכל הממשלה תלויה בשמונת המנדטים של הבית היהודי - בניגוד למשל למנדטים של ליברמן. ועם צוות מו"מ טוב ועם לחיצה על הנקודות הנכונות, ניתן למקסם את הדרישות ולקבל יחסית יותר ממה ש"נראה" ש"מגיע" לנו)

לבוז'י ויקים אתו ממשלת אחדות, זה בהחלט יכול לקרות.
 

הוא מעדיף לדפוק את ביבי בעתיד, מאשר להיות שר החוץ בהווה. ככה אני מאמין. בוז'י הוא רץ למרחקים ארוכים, כמו נתניהו - והוא יודע שכניסה לממשלת אחדות, מורידה דרמטית את האפשרות שבעתיד בבחירות הבאות, מפלגת העבודה תהווה אלטרנטיבה אמיתית לליכוד - כי הרי גם היא עצמה הייתה בקואליציה... (דווקא במצב שבו העבודה תיכנס לקואליציה ובהכרח כנראה בנט לא יהיה שם - זה דווקא דבר שיכול לבנות את בנט לבחירות הבאות כאלטרנטיבה לביבי, מכל מאוכזבי ביבי שיבינו שיש הפרש גדול בין מה שהוא אומר, למה שעושה).

כך שבכל מקרה ניתן לטעון שהם חלק מהמדיניות של ביבי כי שניהם ישבו כשרים בממשלותיו, העובדה הזאת הייתה קיימת כבר בבחירות האלו.

כעת, אם הוא יצליח לשרוד בתור יו"ר העבודה - הוא יכול לבנות את עצמו כאפשרות אלטרנטיבית לשלטון נתניהו.

אם הוא יהיה שותף לממשלה של נתניהו ואפילו אם ברוטציה - הוא עדיין לא ממצב את עצמו כחלופה היחידה האפשרית לנתניהו.

וכידוע בוז'י ולבני ברוטציה

המציאות מדברת - מלבד חריגה אחת בלבד של קדימה בראשות אהוד אולמרט - במשך כ66 שנים של קיום מדינת ישראל, שלטו במדינה שתי מפלגות מרכזיות, על גילגוליהם השונים - מפלגת העבודה, ומפלגת הליכוד. 

מפלגת העבודה מאז ומעולם סימנה את המפלגה המרכזית בגוש השמאל, והליכוד את המפלגה המרכזית בגוש הימין. מימין להם ומשמאל להם צצו הלוך ושוב שוב ושוב מפלגות שונות, ובצד עומדים הערבים והחרדים כבר שנים כחצי ניטרליים. בין הליכוד לעבודה יש מרחב פוליטי רב, שבו במשך שנים נהגו להתמקם בנוחות מה, מפלגות שכינו את עצמן "מפלגות מרכז" עם דגשים שונים.

מפלגת התנועה, הגדירה את עצמה, והוגדרה על ידי ההמון, בבחירות הקודמות, כמפלגת מרכז - גם אם בפועל הייתה עם מדיניות שמאל.

לכן, כאשר התנועה הייתה בממשלתו של ביבי, זה לא אומר "ממשלת אחדות". כמו שזה שיאיר לפיד היה בממשלה של נתניהו, או לפיד האב בממשלת שרון - לא אומר ממשלת אחדות.

ולבני היא מועמדת לראשות הממשלה בדיוק כמו בוז'י. יש הסכם רוטציה ביניהם.

אתה סוטה מהדיון. הדיון לא היה על מהי ממשלת אחדות, אלא על האם בוז'י ולבני יסכימו לשבת בממשלת ביבי. אתה טענת שבוז'י ישב בעבר בממשלת ביבי כשהוא לא היה ראש מפלגה, אך אם הוא ישב בממשלת ביבי כראש מפלגה הוא לא יוכל להוות אלטרנטיבה לביבי. אז אני הזכרתי שבוז'י ולבני ברוטציה והצבעה עבורם היא הצבעה עבור שניהם כראשי ממשלה, ולבני כבר כיהנה כראש מפלגה בממשלת ביבי, כך שאת הטענה שהם אינם יכולים להוות אלטרנטיבה ניתן היה להעלות כבר בבחירות האלו, ולכן ממילא זה לא ישנה אם הם ישבו עכשיו בממשלת ביבי.

לבני ויתרה על הרוטציה בינה לבין בוז'י (אולי במחשבה שזה יכול מעט לעזור, אולי כי הבינה בשמילא הולכים לאופוזיציה או מקסימום לממשלת אחדות).

איטן שום הסכם רוטציה חתום ביניהם, אלא רק "לחיצת יד", ואמירות בעל פה - לכן אמירה בעל פה שלה שהיא מוותרת על הרוטציה, בכלי התקשורת - מבטלת את אמירתה הקודמת.

אני לא מאמין שבוז'י ולבני יסכימו כ-י-ו-ם לשבת בממשלת נתניהו. בנתיים ספינים שיוצאים על אפשרות לממשלה כזאת, מצד הליכוד - זה בעיקר בשביל להבהיל את השותפות כעת ולדאוג שלא יקפצו מעל הפופיק בדרישות.

מהרגע הראשון.

תהיה רוטציה. אבל לא במידה וזה יפריע להרכבת הממשלה.

כלומר, אם השותפות הקואליציוניות לא יאפשרו, אז לא.

עד שיש משהו אחד שהיא עקבית בו...

לא משנה - בעוד שכל מערכת הבחירות כשהציעו לה לוותר על הרוטציה כי היא עלולה לפגוע בשותפות ובמפלגות האחרות שירצו להתחבר עם המחנה הציוני לקואליציה - היא סירבה בתוקף ואמרה שזה לא בא בחשבון ושהשותפות והרוטציה רק הגדילה את מספר המנדטים של המחנ"צ. ובכל זאת יום לפני הבחירות, חזרה בה ואמרה שהיא מוכנה לוותר על הרוטציה כי זה פוגע במפלגה. דבר שלא אמרה במשך שלושה חודשים.

בהחלט חזרה ענקית ממה שטענה במשך כמה חודשים. ענקית. ולא משנה כמה הבהרות יש.

אך בגדול היא לא וויתרה על הרוטציה, היא רק אמרה שאם תהיה סיטואציה בה האפשרות היחידה להרכבת הממשלה על ידיהם תאלץ אותה לוותר על הרוטציה (כשהיא רומזת לרוטציה בין בוז'י לביבי במקרה של שוויון בין הגושים) היא תוותר על הרוטציה ובלבד שהמחנה הציוני יוכל להרכיב ממשלה.
אך במצב רגיל בו המחנה הציוני מתבקש לבדו להרכיב את הממשלה היא אכן תכהן ברוטציה.

/News/News.aspx/294671

"חברת הכנסת ציפי לבני הודיעה (שני) כי היא מוותרת על הרוטציה לתפקיד ראש הממשלה, באם הדבר יהווה מכשול להקמת ממשלה חדשה בראשות יצחק הרצוג."

זה יבטיח לו ממשלה עמומה אחידה ויציבה לאורך זמן

הזאת,מה גם שהוא טרח להזכיר בכל מקום אפשרי שלא תהיה ממשלת אחדות.

ממשלת אחדות זה רע מאד לימין בטווח הקצר אבל מעולה לטווח הרחוק כי הימין יהווה אלטרנטיבה אמיתית...

אני לא יודע מה עדיף....

לא הפריע ל-30 המנדטים של ביבי ששתי הממשלות האחרונות שלו היו ממשלות אחדות, למה שעכשיו זה ישנה?

שראש ממשלה מצהיר המון פעמים שלא תהיה ממשלת אחדות ואז הולך לממשלת אחדות.

חוץ מזה שזה יהיה טרי לאנשים בראש כי אם תהיה ממשלת אחדות הממשלה לא תחזיק יותר משנתיים וחצי גג

כראש ממשלה.
ותשכח ממפלגה מאוחדת של כל הדתיים והחרדים, זה פשוט לא יקרה, אף פעם.
ולגבי שינוי שיטת הממשל, גם זה כנראה לא יקרה. שנים מדברים על זה בלי סוף, ומה שייצא בסוף מזה זה רק חוק המשילות.
בקיצור, סביר להניח שיהיו שינויים עד הבחירות הבאות, אך לא שינויים כאלה מהותיים.
ולגבי ביבי, מי יודע כמה קדנציות הוא עוד יהיה ראש ממשלה?......
לא משנה מה הוא יעשה העם יבחר בו שוב ושוב ושוב.

בשלישית: משפטים, בטחון פנים.

אפשרות שלישית.

אבל אתה לא חושב שיש סיכוי גם לחוץ/ביטחון,גם משפטים וגם זוטר??

אם בכלל יש סיכוי כלשהו שבנט יקבל חוץ או ביטחון (ואני אישית לא הייתי מהמר על כך) - זה בטוח יבוא במחיר כך שיהיה רק עוד תיק אחד ושגם הוא לא יהיה בכיר כל כך אלא זוטר - כי הליכוד הרי לא רוצה להיתקע בסוף עם כל הזוטרים בלבד...

אין שום סיכוי שתקבלו לא את תיק הביטחון ולא את תיק החוץ, אז אתם עוד מפנטזים גם על תיק הביטחון / חוץ וגם משפטים ועוד תיק זוטר? מה עובר עליכם? זה כבר הזוי בכל כך הרבה רמות.

מה שאין כן אצל בנט שמגיע למשא ומתן הקואליציוני עם אקדח בלי כדורים. נתניהו מחבק את בנט פוליטית אבל לא בדיוק סופר אותו. בנט קנה את זה ביושר, הוא לא החמיץ שום הזדמנות להטריד את ראש הממשלה, ולבזות אותו.

ישראל ביתנו והבית היהודי קצת נפלו על הראש בדרישות הגרנדיוזיות שלהם.
הם ירדו בכוחם מהכנסת הקודמת בלא מעט מנדטים, אך מצפים דווקא לעלייה ברמת התיקים שהם מקבלים בהשוואה לכנסת הקודמת, פשוט אבסורד.

זה לא משנה שהבית היהודי יהיו המפלגה השלישית בגודלה בקואליציה, משנה כמה ח"כים יש לה מתוך הקואליציה.
ובמצב שהליכוד יהווה כמעט חצי מהקואליציה, הגיוני מאוד שהרבה תיקים בכירים יישארו אצלו.
מן ההיגיון גם הביטחון וגם החוץ ואולי גם החינוך צריכים להישאר בידי הליכוד. מה לעשות, ככה זה כשמפלגת השלטון נמצאת בפער ענק מכל יתר השותפות הקואליציוניות.

שבלי הבית היהודי/העבודה אין ממשלה.

וכנראה שהרצוג לא ירצה להיכנס כך שביבי חייב את הבית היהודי ואפשר לסחוט את הליכוד כמה שיותר(כמו כחלון).

ליברמן לדוגמה לא יכול לעשות את זה מכיוון שאפשר להסתדר גם בלעדיו.

לכן הוא יודע שהוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
בנט יודע שאם באשמתו יהיו בחירות חוזרות שירוקנו את קופת המדינה, הבית היהודי עשויים אפילו לא לעבור את אחוז החסימה.

גם ביבי לא רוצה בחירות חוזרות, ובנט יכול לטעון הבחירות החוזרות הן בגלל ביבי ולא בגללו.

ולביבי יש יותר מה להפסיד מבחירות כאשר הוא מצטייר כבוגד בימין(הבית היהודי) ולא מקיים את ההבטחות לבוחריו.

אם יביאו לבחירות חוזרות האשם היחיד יהיה בנט שהתעקש על תיק חוץ או ביטחון למפלגה של 8 מנדטים.

אפשרות 1 - תיק בכיר איקס ותיק זוטר רווחה, ומחליפה את שמו לתיק המשפחה והרווחה. הנושא דורש טיפול דחוף, וזה כולל גם רווחה. אבל צריך להתחיל להתייחס ברצינות ממשלתית לנושאים שמכון בניין שלם ומכון פוע"ה עוסקים בהם: רווקות מאוחרת, נישואין, זוגיות, משפחה, ייעוץ זוגי ומשפחתי, לימודי הורות ובי"ס להורים, הוצאת ילדים מהבית שלא לטובתם, פוריות ועקרות, פונדקאות, ומימון ממשלתי רציני לכל זה.

אפשרות 2 - תיק בכיר מדרגה שנייה: עדיין מתלבטת בין משפטים [לאיילת שקד, אם בנט יסכים לותר, כי היא מתאימה לזה יותר ממנו] לבין ביטחון פנים [לנפתלי בנט]. שני תיקים זוטרים: תיק תרבות וספורט, ותיק המשפחה והרווחה.

אפשרות 3 - שני תיקים בכירים מדרגה שנייה: משפטים וביטחון פנים.

הייתי בוחרת באפשרות 2.

עדיף אפשרות שלישית- תיק החינוך ותיק השיכון, בתנאי שישמשו בהם אנשים שלא פוחדים מהבקורת השמאלנית הצפויה. 

באפשרות ראשונה הייתי בוחר תיק זוטר: רווחה.

באפשרות השנייה הייתי בוחר בתיק בכיר מדרגה שנייה: משפטים, ובתיקים זוטרים: רווחה, ותרבות וספורט

באפשרות השלישית הייתי בוחר בתיקים הבכירים מדרגה שנייה: משפטים וכלכלה.

באיזה אפשרות הייתי מעדיף? האפשרות השלישית.

אבל כעת עידכון אפשרויות קטן - כדי "לפצות" את בנט, ייתכן שרה"מ נתניהו, ייתן לו שני תיקים "בכירים מדרגה שנייה" ועוד אחד זוטר - כמו שקיבל בכנסת האחרונה, רק שכעת עם שליש פחות מנדטים, ככה שזה עדיין "שדרוג".

כלומר - כדי לפצות אותו על כך שלא יקבל לא חוץ ולא ביטחון, נתניהו יפצה אותו בכמות על איכות.

לעומת זאת, אם ליברמן יקבל את תיק החוץ, אז זה יהיה במחיר כבד של כך שהוא יוותר על שר שני ממפלגתו, ויקבל מקסימום עוד סגנית שר אחת. כלומר, לליברמן תוצע איכות על פני כמות.

זה אפשרויות שונות שעולות כעת. עידכונים נוספים בהמשך.

הבומבסטיות והמוגזמות?!
אולי גם מגיע לו פיצוי על זה שהנשיא לא הטיל עליו את הרכבת הממשלה?!

אז כן - לבנט מגיע "פיצוי" וסיכוי גבוה שיקבל אותו, כיוון שהוא יותר מנדטים מליברמן ובכל זאת לא מקבל אחד משלושת התיקים הבכירים.

המרקד, במחילה, נראה שאתה לא מנוסה במו"מים קואליציוניים וב"סחטנות" שקיימת תמידית. מעלים את המחיר מראש כדי בסוף להגיע למחיר "ראוי" שהצד שלנו לא ירגיש מופסד לגמרי.

הרי ברור שאם לכתחילה בנט לא היה מתעקש על תיק חשוב - היה מוצע לו ממש קצת, רק תיק בכיר מדרגה שנייה ועוד אחד זוטר. מספיק שכעת אפילו יציעו לו "רק" שני תיקים בכירים מדרגה שנייה וסגן שר, או שני בכירים מדרגה שנייה ושר אחד זוטר - כדי שזה ייחשב "ראוי" ו"םפיצוי" מקובל.

בנט הרבה יותר מוכשר במו"מים ממך

 אל תשכח שהוא איש עסקים.

רק חבל שכמה מרבני הציונות הדתית לא מבינים בעניינים האלו ולא מבינים שכדי למקסם את מה שנקבל, חייבים בתחילה להתעקש יותר. הם מראש "מנסים להוריד את בנט מהעץ" כי "חוששים שנתניהו ילך לממשלת אחדות". אז אנא, הסירו דאגה מליבכם - אפילו אחוז של סיכוי, כנראה שאין לתרחיש כזה. בוז'י מתפלל לנפילת נתניהו. בטח לא לבנייתו ואפילו לא במחיר של שנתיים ראש ממשלה בגלל רוטציה אפשרית.

השוואה לעולם העסקים ממש לא שייכת.
מה שצריך להיות הוא שעיקר הדיונים הוא על האידיאולוגיה וקווי היסוד של הממשלה, ולגבי התיקים כל אחד דורש לפי כוחו.
זה שיש סחטנות במו"מ קואליציוני לא הופך את זה לחיובי ומותר.
ולדעתי ליברמן לא יקבל את תיק החוץ, כך שכל מה שכתבת לא יהיה רלוונטי.
כנראה ליברמן יקבל את תיק בטחון הפנים שגם יתאים לקמפיין שהוא עשה על גזר דין מוות למחבלים וגם ישפר את הדימוי השלילי שנוצר לישראל ביתנו בשל כישלונות אהרונוביץ' כשר לביטחון פנים.

במו"מ עסקי או מו"מ קואליציוני - זה בערך אותה מומחיות. צריך לדעת איך לעבוד נכון, צריך לדעת איך למצות את המיטב, קשיחות, וכו' וכו' - זה דברים שבנט מתוך עולם העסקים וההצלחה המסחררת שלו שם (אין דרך אחרת לקרוא לכמה עשרות מיליונים שסידרו אותו ככל הנראה לכל החיים) מעידה על כך שהוא יודע "לעשות עסקים" מה שנקרא.

זה שיש סחטנות במו"מ הקואליציוני אומר שיש "אפשרות" לעשות סחטנות שכזאת. הרי מפלגה שלא תשפיע על הקואליציה - יכולתה "לסחוט" קטן יותר.

כעת, תגיד לי - האם להפקיר את בנט ולתת לו תפקידים מזלזלים, בעוד הוא עצמו חלק נכבד מהקואליציה ובלעדיו אין לביבי קואליציה - ז-ה, לא סחטנות מצד הליכוד?

נכון - הליכוד קיבל 30 מנדטים וזה טוב ויפה, אבל 30 מנדטים זה עדיין לא 61. אפילו לא חצי מ61... - כלומר, בהכרח ביבי צריך עוד שותפים. ושותפים - צריכים לקבל יחס ראוי.

לעניות דעתי הוא כן מסוגל עוד לקבל את תיק החוץ, במיוחד אם זה יכלל בעסקה שזה התיק היחיד שהוא יקבל - אבל ככל הנראה לא אני ולא אתה נביאים (אלא אם כן אתה רוצה לעדכן אותי במשהו שלא ידעתי ) - ולכן שנינו נאלץ להמתין בסבלנות עד ליום השבעת הממשלה כדי להיות בטוחים סופית מה מי ומו...

מה שנקרא - דחיית סיפוקים בנתיים אנחנו סתם עוסקים בבורסת הימורים לכיף שלנו, מי שנהנה מזה.

הוא לא יכול כמו ציפי לבני לקבל תפקיד חשוב וזהו, יש לו מפלגה שתתמרד נגדו.

ולא את תיק הביטחון. לדעתי - ואני מודע לכך שיש שסוברים אחרת ממני - בנט מציב את הדרישה הזאת כראשונית, על מנת למקסם לאחר מכן את מה שהוא כ-ן יוכל לקבל. את ז-ה לא, אבל "נפצה" אותך בדברים אחרים.

וכך, למשל, הוא יוכל להעניק גם תיק לאיילת שקד, דבר שהוא מאוד רוצה לעשות אבל קצת מנוע בגלל ההתחיבות לאריאל...

וגלידה ליד מחשב, לפני פסח - שרה תכעס מאוד מאוד

מנגד אני לא מבין איך אנחנו חיים עם הדרייפוס של מדינת ישראל כבר כל כך הרבה שנים.

1. עמיר כן רצח את רבין (ראה כמה וכמה מאמרים באתר "א. א. קונספירציות" וגם את הפוסט של יגל הנקין על תאוריית הכדורים שהוחלפו)

2. "משפט צדק" כל פעם מקבלת את מספר הקולות השווה למספר העוקבים של עמוד המפלגה בפייסבוק, שזה כ-500. למישהו הזיזו הקולות האלה? גזר הדין של עמיר בוטל הוא הומתק? מי שרוצה לפעול לשחרורו, מוזמן להשתמש בשיטות הרבה יותר הגיוניות כמו למצוא מספיק תורמים ואז לשכור לוביסטים, לנהל קמפיין ציבורי מקצועי ועוד.

נער גבעות עם כבשים נראה כמו ילד שטעה בדרך.

… לא מדברים?

אפשר גם באופן הדרגתי, בדיוק כמו הגאולה שמתקדמת הדרגתית מול העיניים שלנו עם ההשתתפות שלנו

אם הוצע לבצע שינויים במערכת המשפט בהסכמה ובאופן הדרגתי, למה לא לבצע אותו דבר ביו"ש, בלי מהפכות קיצוניות ובאופן הדרגתי.

כל תהליכי הגאולה, התחילו מ'משוגעים לדבר' שהלכו כחלוצים לפני המחנה, כשהרוב הדומם קצת העריך מרחוק ותמך וקצת שם להם ברקסים.

כמובן, הדבר הנכון זה שהממשלה תכריז על ריבונות מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. אבל יש מציאות, לא רק אצלינו גם אצל יהושע בן נון היו אילוצי מציאות. בתוך האילוצים - מה שמקדמים זה חיובי.

אחרי שרה"מ הצהיר על העתקת 'פרויקט החוות' לנגב ולגליל.

(על נקודה 1. בדבריו על הראיון דילגתי, כי אינה רלוונטית לנושא)

2. נתניהו לוקח קרדיט על החוות ביהודה ושומרון ומדבר על העתקתם לגליל ולנגב - גם כאן ניתן לראות עיקרון חשוב. נתניהו כלל לא היה מיוזמי פרוייקט ההתיישבות, ושינוי המרחב ביהודה ושומרון. להפך, במשך שנים הוא התנגד ומנע את פיתוח ההתיישבות. אחרי שנים ארוכות של מאבק של נוער הגבעות, מול הריסות חוזרות ונשנות והתעמרות של הממסד, בעקבות פרשת דומא נבקעה החומה והחל שינוי שהתעצב לאט לאט בדמות החוות החצי-מוסדרות גם אז נתניהו לא היה יוזם, אלא במקרה הטוב נגרר. ההישגים הגדולים של החוות והגבעות - בפירוק מאחזי ההשתלטות של הרשפ, שנתניהו העלים מהם עין במשך שנים, היו כרוכים במאבקים רבים וגינויים מול תפיסות ששלטו בצמרת פיקוד מרכז שנתניהו נתן להם גב. וגם זה היה לאט ומעט, עד שסמוטריץ נכנס לממשלה

למה האמירה הזו חשובה? לא כדי להתחשבן עם נתניהו על העבר, להפך, כדי ללמוד על העתיד. העובדה שנתניהו מנכס לעצמו את השינוי ומדבר על העתקתו לנגב ולגליל - מלמדת שיש שכר לפעולתך. גם דברים שנתניהו מתנגד אליהם, ותחת אחריותו הממסד מתנכל, כשמגיע היום והמציאות מוכיחה את עצמה - הוא יצטרף להצלחה.

וזה כמובן מלמד גם על המאבק על התיישבות בשטחי B. גם אם כיום נתניהו מדבר נגד, ובפיקוד מרכז שולחים מדי יום כוחות הרס לפינוי. יום יבוא והם יצטרפו ואז יקשרו לעצמם כתרים על התהילה.

3. וזו נקודה מאד חשובה: נתניהו מדבר על העתקת מודל החוות לנגב ולגליל. ראוי לשאול למה חוות? אם יש שם מדינה וריבונות, למה לא לעשות פרוייקט ייהוד מסודר מטעם המדינה ולא שישען על חלוצים בודדים?

התשובה היא שצריך להכיר במציאות. בניגוד לכפי שרגילים להגיד בראיונות בתקשורת, ש"היה עדיף שהמדינה תעשה אבל היא לא עושה" וכו'. העובדה שהשינוי ביהודה ושומרון קורה על ידי יחידים, חלוצים, והרבה מאד בשטח האפור, היא לא מצב של בדיעבד, או לפחות לא בדיעבד במובן המקובל.

למדינה יש גם חסרונות, היא דבר מאד מסורבל ומאד כבול. אם זה היה תלוי רק במדינה לא היתה התיישבות ביוש בכלל - לא משנה איזו ממשלת ימין היתה. אם זה היה תלוי במערכת מלמעלה - לא היה ניצחון בעזה אילולי שיטוח המבנים שהתחיל מלמטה. וגם ביהודה ושומרון הערבים היו מנצחים.

הטרור הערבי נשען תמיד על המרחב שיש לו (מעין דוד וגוליית הפוך, להבדיל וכו') מול המדינה. ותמיד הצליח להביך אותה ולהכריע (כאמור, זו היתה הסיבה שרבין התייאש ורצה שהרשפ תטפל בלי בגץ ובלי בצלם. הוא כמובן לא הבין את התכנית של ערפאת). ההצלחה של החוות והגבעות קשורה לזה שנוער הגבעות משוחרר יותר, זה לא באג זה פיצ'ר והפיצ'ר.

אי אפשר להכניע אויב שפועל בטרור בלי פעולות תגמול רק עם פעולות סיכול, וגם כשהצבא מותח את עצמו לפעולות שבעבר לא נעשו זה לא היה יכול להספיק לבד.

ההבנה הזו מחייבת חשיבה מעמיקה על הגבולות, על המשמעות ועל הסכנות ובעיקר מצריכה המון המון בהירות דרך ונחישות. אבל בלעדיה אי אפשר לנצח לא ביהודה ושומרון, ולא בגליל.

נתניהו וסער מפחדים מתגובת האמריקאים והארופים למהלך כזה,מרבית שרי הליכוד מפחדים בעיקר מהתגובה התקשורתית, מהלך כזה יוביל גם לעימות של בכירי הצבא מול הממשלה כמו גם חידוש הסרבנות. מנגד, צריך לזכור שכל מהלך ההתישבות ביו"ש, החזרה לצפון השומרון וכל מפעל החוות בשטחי C, התחיל מעשים "לא חוקיים" של בודדדים, תזכרו כמה פעמים צהל פינה את ישיבת חומש. הבעיה העיקרית היא הפרובקציות של אנרכיסטים שמאלנים ותקשורת עויינת. חבל שבלוט לא מוציא צווי הרחקה מנהליים לאנרכיסטים .

… פשוט רוצה להזכיר את אוסלו כל הזמן.

אין צפיה שהוא ייצג אותנו. יש ערך במקום הסמלי, שקצינים בכירים, גיבורי ישראל, מכירים בזה שערכי הציונות הדתית הם הערכים שראויים וצריכים להוביל את עם ישראל כיום.

מדבריו של יוסי בכר נשמע שהוא בתהליך התפכחות וגם אם אולי מידי מורכב לו כיום בגילו המתקדם לקבל עול תורה ומצוות כמו בנו שחזר בתשובה שלמה ונשוי לנכדת הרב ליאור

(הועברת לדף אחר

להכרזה שלו יש ערך משמעותי.

הוא מאמין בהעתק והמשך של תפיסת הבית היהודי עם איילת שקד, ינון מגל, ואלי אוחנה.

מעוז ולייטנר הם דמויות בעיתיות בעיניו.

חוץ מזה שמעוז אכן בעייתי, סתם בזבז כסא בכנסת ארבע שנים. לא מועיל בכלום וגורם אנטגוניזים לכל מה שכולנו מסכימים עליו.

לא מכיר את לייטנר ושות', אבל אם באמת היה רוצה מקום בכנסת ולא סתם לעקוץ את ג', היה מתחיל מלהתאחד עם 'הקהל' ועם 'אח"י'.

היו מוסיפים עוד 1500 קולות ביחד, וכל קול חשוב.

להזכירך שזה יותר ממספר הקולות שהלך הנוכל לחפש בפחי האשפה של ועדת הבחירות המרכזית.

לגבי 'נעם' ההערכה הפשוטה שלי, אין לי מושג מה סמוטריץ' חשב, שאכן הם ישרפו מעט מאוד והרבה יותר מזה מהמתלבטים בין הצה"ד לכל מיני מפלגות "מרכז" יעזבו.

כלומר - צירוף מעוז היה מקטין את הסיכוי לממשלת ימין.

הפעם לא ישרפו לשמאל כמה מנדטים של מרץ ושל בל"ד.

ולגוש הימין, עוד לפני שהתחלנו בכלל, הולכים להישרף כמה מנדטים של וינטרים וחרדים.

אולי בסוף הרב אברג'יל יורה לחסידיו להצביע לבן גביר (הם מאוד מקורבים), אבל עדיין המצב לא טוב. הכל תלוי בהעלאת שיעורי ההצבעה במעוזי הימין.

אלא כדי להביע תמיכה.

אתה בעצם אומר שהוא "סתם" התפקד? בשביל האמירה שבזה

וזה אמירה משמעותית (אומר זאת כאחד שסיכוי סביר שלא אצביע להם עדיין) שמפקד בכיר במילואים במלחמה הנוכחית מביע אמון בסמוטריץ' בהינתן ההישגים וההתנהלות במלחמה.

לדעתי זה מעניין מאוד ומשמעותי שהוא ואיתם שהיו מפקדים במלחמה במילואים כעת מביעים תמיכה במפלגה של סמוטריץ',

אצל נתניהו יש את אלישע מדן וטליק גווילי ששילמו מחיר גדול במלחמה ותומכים בו,

אצל אייזנקוט יש בכירים לשעבר,

אצל גולן יש אנשי מחאה,

אצל וינטר יש אזרחים שהיו מעורבים במלחמה.

זה מעניין ומעורר מחשבה מה כל מפלגה מציגה

שבעז"ה אוירה גם יחכים אותך, לראות את הטוב במיישבי הארץ ומוסרי הנפש עליה.

…עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים.

תיזהר מחרדים, הם יחזירו אותך לאוסטרליה...

זה לא בדיחה.

הרב טאו מקורבו של נתניהו לוחץ לשלב את הנציג שלו, וסמוטריץ' מתנגד מטעמים מובנים, ומפעיל לטובתו את לשכת ראש הממשלה.

ההשוואה בין מעוז לבן גביר אינה הוגנת בהנתן שבן גביר שלט בשני משרדים מרכזיים, ועוד משרד... בערך. מעוז, ח"כ בודד לא שלט בכלום.

כי משרדים מייצרים קבלות ובייס.

כך ואחרת, אם הרב טאו יורה לאנשיו להצביע מחל תמורת הישג כלשהו לסביבת הר המור, הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל זה לא יקרה.

בס"ד

בכנסת הקודמת (24) בן גביר היה ח"כ בודד וכבר התחיל לצבור כוח רק מעצם כניסתו לכנסת והעובדה שהוא חרש את הארץ לכל אורכה.

וממתי נתניהו הוא מקורובו של הרב טאו?!

ברדיו קול חי הוא הוגדר מקורבו של נתניהו.

כעבור 3 שנים הוא גמל לרב טאו ונשכב על הגדר כדי שמעוז יכנס לרשימה לכנסת.

לא הבנתי את הטבלאות שצירפת.

בהערת אגב, יש הבדל מהותי בין בן גביר שפונה אל קהל ימני רחב, ולכאורה הבייס של הליכוד, ובין מעוז שפונה אל קהל נישתי שבין קטן לקטן מאוד.

זה מציף את השאלה, האם עדיין יש תועלת ממשית במפלגות נישה מכל סוג שהוא, אבל דומה שלא כאן המקום.

בס"ד

היא מראה שבן גביר הביא בסקרים של הבחירות הקודמות (בתקופה בין פיזור הכנסת לסגירת הרשימות) בין 5-9 מנדטים וזה אחרי שנה וחצי כח"כ בודד. מעוז לעומת זאת לא עשה דבר או חצי דבר כדי לנסות להגדיל את הבייס שלו.

אז כן, אני חושב שמפלגת נישה שקיבלה את הצאנס שלה ולא הוכיחה לא עשייה ולא מעבר של אחוז החסימה - אין מה לפעול למענה.

עכשיו יהיה (שוב?) המבחן של זהות. ניצלו סיטואציה ודחפו אותם לאיחוד. עכשיו יש עבודה אמיתית.

בס"ד

בניסיון הקודם הוא פישל. עכשיו הוא יהיה צריך להוכיח את עצמו שהוא למד להתנהל נכון.

נתניהו מעריך שיותר קולות יאבדו מאשר יכנסו מהרשימה של סמוטריץ ופייגלין בעקבות האיחוד, בעיקר מצד מצביעי פייגלין, אבל יאבדו בתוך הגוש כנראה.

והקולות של מעוז יקלטו מתהום הנשיה של החסימה.

פעילי נעם, מפעלים בימים האחרונים לחצים כבדים ולא בוחלים בשום מניפולציה לקידום העניין. בעשיה פוליטית ממשית הם חלשים, מאוד, אבל ברעש וצלצולים הם חזקים. אני בכלל לא משוכנע שהשמועות על 'לחץ מצד נתניהו', זה לא ספין שהם המציאו.

מסתבר שגם נתניהו יודע, ששריון של מעוז, שכאמור לא עשה בכנסת האחרונה שום דבר מועיל שלא יכל לעשות מבחוץ ורק גרם לרה"מ להזיע, ירחיק יותר מצביעים שעלולים לזלוג שמאלה משיביא מצביעים.

גם בשביל האיחוד בבחירות הקודמות ביבי שילם להם במנדט של הליכוד. יש סיבה למה אנשים לא אוהבים את המהלכים של אבי מעוז.

בראשון נאמר שנועם מבריחה יותר קולות משהיא מביאה, ובשני נאמר שהוא פועל למען שילוב נועם בציונות הדתית.

לפחות אחד מהם הוא שקר, ואולי כדבריך, זה ספין שהם המציאו, או שפשוט הוא חזר בו.

אני לא יודע למה הוא צריך לבחוש בכביסה המלוכלכת במגזר, ולמה המגזר עצמו לא מתאמץ בכל דרך שהיא להגדיל את מספר הפתקים מטעמו שיוכנסו לקלפי.

הלייטים שהתפזרו בין כל מפלגות השמאל הם יעד לחיזור ולהשפעה, ולהשבה הביתה. מדובר בכששה מנדטים, אלא שנתניהו אפילו לא יודע איך להגיע אליהם.

לא צריך להאמין לכל שטות שמתפרסמת בתקשורת. בטח לא בזמן בחירות ובפרט בהגשת הרשימות.

כי הוא עדיין על סף אחוז החסימה.

כי גם אם פייגלין מוסיף מנדט, הוא בהחלט גם מרחיק כמות כזו, בטח כשיש חלופות דומות יחסית כמו עוצמה ווינטר.

לכן כדאי מאד שיחבור גם למעוז שיש לו הרבה מצביעים וגם פעילים מאד איכותיים שיכולים לעשות עבודת שטח חזקה שתביא אליו את המתלבטים האלה. נכון שגם נעם מרחיקה מצביעים אבל הוכח שמצביעים להם בסופו של דבר ופעילים איכותיים יכול להיות משמעותי מאד פה.

-לדעתי מעוז לא אשם בזה. הוא רק ח"כ בודד ולא נתנו לו כלום מהקצת שהוא ביקש. וכשאתה פועל נגד הזרם, בשונה מהדברים הנפלאים שבן גביר קידם שיש להם תמיכה רחבה בכנסת, אז קשה מאד לפעול כח"כ יחיד, ואדרבא חלק מהתנאים להצטרפות הפעם צריך להיות שייתנו לו גיבוי גם שאר השותפים. כי בלי זה הוא באמת מיותר בכנסת

היה שסמוטריץ ווינטר היו מתחברים פשוט. ואבי מעוז אם גם יצטרף זה היה נחמד וממקסם יותר קולות אבל פחות קריטי.

כל ה'אכלו לי, שתו לי' - לא לגיטימי בפוליטיקה. חלק ממה שצריך לדעת בפוליטיקה, זה להתנהל בשיתוף פעולה, ההשגים מגיעים בתמורה לשיתופי פעולה. אם היתה סיעה של שמונה מנדטים ולא של שבעה, אולי אבי מעוז היה יכול להטריל קצת פחות - אבל כל הדברים המהותיים שחשובים לו, היו מקודמים יותר. ההתעקשות שלו לעבוד כסיעת יחיד, שממילא אין לו גם אמצעי לחץ על הקואליציה - היא שגרמה שהוא מסיים עם הרבה נאומים ו0 עגול של הישגים.

מעבר לזה - הוא הצליח להיות סדין אדום בעיני רבים. הקולות שהוא ירחיק מהמפלגה, רבים מאוד מהקולות שהוא יביא. לטעון שהקרבה לאחוז החסימה היא סיבה להכניס אותו - זה חוסר הכרות מוחלט עם הציבור.

הוא מואשם בהטרלה כי כל הפעילות שלו בכנסת היוצאת, לטוב ולרע, היתה בענייני דת ומדינה.

יריבו הגדול סמוטריץ' התעסק בכלכלה, ובבטחון, ובקטטות עם בן גביר, ובאנטנות, ושום כלום בענייני דת ומדינה. החריג היה הפיאסקו עם הרב מיכה הלוי.

וממילא הוא לא הטריל.

פעילות אמיתית לא היתה, לא בדת ומדינה ולא בתחומים אחרים, רק סיפורים והטרלות.

בזמן שהוא הטריל עם החלטות הצהרתיות על 'ריבונות', כשהוא יודע טוב מאוד שראש הממשלה לא יכול לאפשר לזה לעבור, סמוטריץ' דאג לריבונות בפועל.

בזמן שהוא הקריא במליאה סיפורים על פרוגרס, רוטמן דאג להחליש את הדיפ-סטייט שמוביל את הפרוגרס.

בזמן שהוא צעק 'חינוך יהודי, חינוך יהודי, חינוך יהודי, רק אני דואג לחינוך יהודי' - סמוטריץ' דאג שמוסדות החינוך יתפתחו, שההורים יוכלו לעמוד בתשלומים ואורית סטרוק דאגה לבנות השירות שיתנו חינוך יהודי.

ההתבכיינות של חסידיו ש'לא נתנו לו', מראה בדיוק שהם פשוט לא מבינים איך עובדים בפוליטיקה -בשיתופי פעולה- ואין שום טעם לתת עוד הזדמנות לאלו שפשוט לא מסוגלים.

ומנדט שלם לאחר חלוקת עודפים.

אפשר היה להגיע איתו להסכם פרישה מהמירוץ תמורת תופינים כאלה ואחרים בכנסת הבאה.

אבל אוי השנאה.

אבל לתת לו מקום ברשימה, היה מרחיק יותר ממועיל.

אגב, לא חושב שישרוף אפילו חצי מנדט. כן, כמו שכבר ראינו בעבר 1,400 קולות יכולים להיות ההבדל בין ממשלה יציבה, לאין ממשלה.

זה הקו של הר המור (תרתי משמע), בטרם ירד לעולם המעשה.

בסופו של דבר הם אנשים שטבוע בהם ניתוק מהותי מסויים מהפרקטיקה, לטוב ולרע.

רואים את זה גם אצל וינטר, שלכאורה אמור להיות אדם מאוד לוגי וריאלי אחרי כל מה שעבר.אבל עכשיו הוא לוקח סיכון עצום, שהרווח בו, גם אם יהיה, הוא קטן לעומת הללכת על בטוח ולהתאחד (וגם לצאת בסדר מול ה' ושהוא עשה את שלו).

הרי ברור שאם הוא היה ניצב בפני אותו סיכון כשהוא צריך להחליט על פעולה צבאית, הוא היה הולך על בטוח ולא לוקח סיכון גדול מאוד בשביל רווח קטן. אז למה פה, כשזה משהו שנוגע לכל העם, הוא מסתכן?

כי הוא מנותק מהפרקטיקה הפוליטית, שבניגוד לפרקטיקה הצבאית, אין אצלה מסלול מסודר של התחלה בקטן ועלייה לאט לאט.

ליברמן יעזור לו לעבור את אחוז החסימה.

בקרוב נדע עם מי הוא חתם על הסכם עודפים. ליברמן או בן גביר.

והפיקוד הבא שלו יהיה להיות מדסניק במכינת עלי

היא אכן בסכנת סגירה.

העיקר שנם ימשיכו לצעוק, שהם ורק הם התורה בטהרתה.

מנוכחותו בכנסת כשהוא לא מסוגל לפעול בה בשיתופי פעולה.

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

הם הודיעו עכשיו שלא ירוצו עם וינטר כי לפי הסקרים לא בטוח שיעברו, אבל הם כן יהיו בכנסת הבאה, איך בדיוק??

אבל את פייגלין הוא לא רוצה, ולכן ירוץ בנפרד, וישרוף ביחד עם כולם.

גם לייטנר לא נראה לי יפרוש כי הוא רוצה להוכיח למפלגות החרדיות את כוחו.

יגמור מחוץ לכנסת.

תרשמו.

אבל אם יוכל להזיק אז יוכל להשתמש בזה בשביל "איחוד" בסבב הבא. כמו בן גביר וכמו פייגלין.

זה שאנו שומעים עליו - כי יש לו מימון,

לא יודע מאיפה

יהיה לחץ "להתאחד" איתו בפעם הבאה ולתת לו מקום ריאלי. איתמר בן גביר וחבריו עשו את זה במשך עשרים שנה עד שזה עבד להם.

למעשה הוא לא יקבל חצי אחוז.

לדעתי.

עכשיו הוא נכנע ל'אישה חרדית עכשיו' ולקמפייו הזה וצירף לרשימה שלו אישה חרדית שמאלנית.

כרגע לרש"פ יש אינטרס ברור לא לחמם את הגזרה.

אם הרש"פ יחליטו לפתוח במלחמה דומה למה שהחמאס עשה.

ה7/10 יראה קטן לעומת מה שהם עלולים לעשות.

הם הרבה יותר מאורגנים. יותר חמושים. כמות גדולה יותר ופרוסים כל יותר שטח שמכיל אזרחים.

ה' עוזר לנו שזה לא יקרה.

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).