נראה לי שהוא אפילו אמור לשמוח שאת יכולה קצת לצאת ולהתרענן, אם הוא עצמו לא יכול.

ונקודה למחשבה-

האם את היית נותנת לו לצאת עם החבר'ה ליומיים טרק, לדוגמא בסוף ההריון כשלא תוכלי ,ותהיה לו הזדמנות?

אם התשובה שלך חיובית - צאי בלב שקט.

אם היא שלילית--- אז תבדקי את הנושא שוב...

בסוף ההריון?! זה בדיוק הזמן שהיא זקוקה לו על ידה ! מה אם פתאום יתקפו אותה צירים? או שמא ירידת מים? או שהיא סתם מרגישה כבדה ומכוערת, בקושי זזה בגלל בצקות ברגליים והעיקר -- זקוקה לתשומת לב, חום ואהבה? אומנם, עיקר העבודה והסבל עליה, אבל גם לו יש חלק מסוים ביצירת הפלא הזה שנקרא ילד, לא כן?

מאידך, הנוסחה שאתה מציע, אם היא היתה נותנת לו לצאת כשהיא לא יכולה אז היא יכולה לצאת ואם לא -- אז לא, הנוסחה הזאת -- ממש לא מתאימה, כי הריון איננו משהו מקביל להרמת פרוייקט במשרד או אפילו פעילות בשדה [אלא אם כן זאת פעילות שכרוכה בסכנת חיים].

היא בתחילת הריון! ולא יתקפו אותה שום צירים...

אבל צ'ילי מתוק, את צריכה לדבר עם בעלך על כך, זה ברור.

אם הוא עשה בעבר שמיניות באויר כדי לישון איתך ולא להשאירך לבד 

הייתי שוקלת היטב.

אולי תעשו זאת ביחד בחול המועד.

בהצלחה בהחלטה.

הסיבה לא ללכת זה כי הוא יחזור לבית ריק!!

בחיים לא היה לנו מצב כזה שמבחירה לא הלכנו לישון ביחד ותמיד הוא עשה שמיניות באוויר רק כדי לבא לישון איתי.

יכול להיות שאנחנו סתם זוג דביק מדי... לא יודעת...

זה לא נעים לשניכם  שהוא יהיה לבד.

אבל לענ''ד זה מראה על בגרות וקשר יציב כשמסוגלים גם קצת להיפרד אחד לטובת השניה.

וגם נראה לי שלאחר מעשה, את עלולה להיצטער מאד אם תפספסי את ההזדמנות.

וכמובן שהוא אמר לי ללכת!!

'ברור! מזתומרת לכי תהני!'

אוף זה בדיוק מה שחשבתי... הוא יותר מדי טוב.

וזה עוד יותר גורם לי להרגיש לא בסדר עם עצמי...

והלוואי על כולם לחשוב כך אחד על השני.

אם הוא ירצה בעתיד לעשות איזה משהו בסגנון-

את תהיי מלאת הכרת הטוב ותתני לו בשמחה מכל הלב.

ו- ווהאו, באמת תהני!

ובפעם הבאה תזמיני גם אותי 

הייתי שמח להאיר כאן משהו בשביל החיים שלכם יחד..

התבטאת בצורה הבאה: "אוף זה בדיוק מה שחשבתי... הוא יותר מדי טוב.

                                וזה עוד יותר גורם לי להרגיש לא בסדר עם עצמי".

כאב לי לקרוא את מה שכתבת - כי, אני מכיר את זה מהרבה תגובות שאמרתי בעבר כגון: "אני לא שווה את זה", "היא הרבה יותר טובה ממני", "אני אפס לידה" וכו' על זה הדרך...

משפטים כאלו מקטינים אותך, והופכים אותך לאדם מאוד מאוד תלותי באדם שנמצא לידך...

כשהוא עושה לך טוב התגובה שלך לא אמורה לבוא בצורה שלילית: "אוף".

וכשהוא אומר לך משהו שרצית באמת - את לא צריכה להרגיש שהוא "יותר מדי טוב" - אלא - הוא טוב, כי אני שווה את הטוב הזה... הוא אוהב אותי - כי, יש לי משהו טוב מבפנים להציע לו... 

ואגב כך - סתם שתדעי - רגשות הן לא עובדות, ז"א - לא כל מה שאת מרגישה זה אכן נכון.. [תבדקי את זה בחיי היומיום].

מקווה שהועלתי בדבריי - בהצלחה!

ואפילו חברות טובות.

ושנית, מדובר על מצב שבו בעלה לא יכול לצאת איתה, אין שום סיבה שהיא לא תהנה בזמן הזה, כל עוד זה בילוי כשר ולא בעייתי מבחינות אחרות.

מהצורה שבה את כותבת נשמע כאילו היא נוסעת לבלות עם גבר אחר לכל הפחות..

בתור רווק אני כותב...

ידוע לי שההלכה מגדירה מאוד טוב - את קדושת הבית בתחילת דרך החיים.

אך עם זאת, ההלכה לעולם לא תאמר לאדם להיות תלותי בצורה כזו שהאישה או בעלה לא יוכלו ללכת לטייל עם חבריהם...

אני חושב שיחד עם קדושת וטהרת הבית, צריך לפעמים, גם לדעת לעשות הרחקות שונות - ולדעת איך להסתדר גם בלי הבעל - כמו למשל: מורים בבי"ס שיוצאים עם תלמידיהם לטיולים שנתיים, או- מדריכי-טיולים-מלווי נשק וכו'... ואפילו כאשר הבעל יוצא למילואים... - צריך לדעת להסתדר לבד...

לפעמים גם עדיף לצאת להתרענן, כמובן שעדיף ביחד, אבל, אם זה לא מסתדר - אדם צריך חברה...

התורה מאוד מדגישה את החברתיות של האדם "חברותא או מיתותא" - לאו דווקא על בני-זוג, אלא, על זוג חברים טובים שהאישה או בעלה יכולים להפריד ביניהם - יכול ליצור מתיחויות ואווירה לא נעימה בבית - ובעצם, לגרום לדבר ההפוך שכתבת בדברייך...

בהצלחה!

עשית מזה כזה סרט - כאילו את הולכת לבלות איזה חודש בקריביים לבד....

בסה"כ יומיים בצפון עם חברה...

בעלך נהנה בצבא - למה שאת תרקבי בבית בגלל זה?!?!

עוד מעט יהיה נדיר מאוד שתמצאי זמן לפרגן לעצמך ככה.

יומיים של פרגון יכולים לתת לך המון כוחות שתזדקקי להם בהמשך.

את ובעלך צריכים להודות על כך שבתחילת הריון יש לך חשק עז לצאת ולטייל ולא להתחפר כל היום במצבי רוח במיטה...

אין כמו טובה לבעל מאשה שמחה.

זה לא שאת בליינית שיוצאת לעיתים קרובות...

עד כמה שזכור לי זאת את שבצוק איתן היה לך ממש קשה בלעדיו?!

תצאי במטרה לצבור כוחות, תהני, תחזרי שמחה ומלאת סיפוק וכשהקטן יוולד בע"ה ותהיי תקועה בבית תקופה לא קצרה תזכרי שהיו זמנים שפרגנת לעצמך. לכל זמן ועת.

אני עכשיו שנה אחרי לידה, כשהייתי בחודש שייש ההורים שלי הזמינו אותי ללילה במלון בים המלח (הם היו שם שבוע וכל לילה הזמינו ילד אחר) זה בדיוק הסתדר לי עם העבודה, יצאתי להתאוורר, השקט, השלווה, הרוגע תנו לי המון המון המון כוחו תשהזדקקתי להם בהמשך. עד היום אני מסופקת מהנופש הזה ולא מרגישה "תקועה" בבית עם הילדים, מה שהרגשתי רבות אחרי הלידה הראשונה כשלא ידעתי לפרגן לעצמי הנאות כאלו.

בס"ד

בתור יועץ לכל התחומים ובתוכם, לצערי הרב הרבה ענייני זוגיות, ממש מצער באיזו קלות הרבה מהמגיבים מעודדים אותך לצאת לבד. בעלך אולי לא מביע התנגדות אך בתוכו זה כואב. טיילי עם משפחתך. מדוע ליצור חויות נפרדות. הרבה מהבעיות שאני ניתקל בהן בתחום היעוץ נובעות מהפרדה בחיים. חבל. שבת שלום. הרב מעון

שלום לך

אני מופתעת מאוד מכמות התגובות, ובפרט מתגובתו של האחרון המציג עצמו כיועץ.

כבעלת נסיון ייעוצי בתחומים שונים ובתוכם התחום הזוגי, וכנשואה נישואים טובים  (עובדים על זה תמיד וכל הזמן, ב"ה!) עם וותק וילדים אני ממליצה לסוע.

ואחזור להתחלה: את מתארת את עצמך כנשואה(טריה, במונחים שלי, אולם לא טריה במונחים של ראשוניות הנישואין..) בתחילת הריון, עם קשר זוגי טוב, תומך ומתחשב, המעוניינת לצאת לטיול עם בעלך אולם לרוע המזל הוא לא יכול לצאת וגם אומר שלא יפגע. מנסיונך הוא שם את טובת האחר לנגד עיניו ויש לו לב טוב. אין סיבה לחשוב שהוא חושב בלב משהו אחר, מלבד זה שהוא מפרגן.

אם עדיין את לא בטוחה בטוהר מחשבותיו הכמוסות - נסי לזמן אותו לשיחה ממוקדת (לא לטחון, בנים שונאים זאת בד"כ, במיוחד כאלו עם מנטליות צבאית). משהו בסגנון: אני חושבת על הטיול, וקצת קשה לי לחשוב שתישאר פה לבד... מה אתה אומר?

נסי לשמוע ממנו אם הוא מבטל את הנושא או מפרגן באמת.

ואחר כך - אם שוכנעת שהוא בכיף ושמחה מפרגן לך - צאי בנחת ובכיף!

ולכל המגיבים על קדושת הבית היהודי וכו' - לא שמעתי מעולם טיעונים בסגנון על הבדלי אשת איש וכו'. נכון יותר להעלות טענות עינייניות וממוקדות מאשר להגיד דברים בעלמא על מושגים אוטופיים.

הבית היהודי הוא מקום נפלא ובטוח בו שני יהודים מתחברים למשהו אחד, ויוצרים את עולמם ומרחבם הזוגי, כשה' הוא נתבך משמעותי בקשר ביניהם ובעז"ה אחר כך גם בעולמם של הילדים והאווירה המשפחתית. אם זה מקום כבד ולא מאפשר, או סותר במשהו את החיים וההלכה היהודית הוא מאבד כמובן את המקום הזה.

חשוב מאוד ליצור חוויות זוגיות משמעותיות, אולם חשוב לא פחות להתייחס לכל צד בקשר ולדעת לכבד רצונות כשהם מגיעים במקומות בריאים ואיתנים.

בהצלחה ובחירות טובות!

בגלל הלימודים, והוא לא יכול היה/ לא רצה להצטרף למרות שזה היה ניתן טכנית.

אז זה הגיע ממקום לא נכון ולא בריא בכלל (כיום גרושה,לא נפרט) ולכן אני מאוד מסכימה עם הרעיון שתסעי ותהני ממש אם הוא מפרגן לך את זה כ"כ בכיף על רקע של זוגיות טובה אין שום סיבה שלא!

(חייבת לציין שהכותרת הקפיצה אותי והייתי בטוחה שמדובר על מצב זוגי עגום למדי....)

גם נראה לי שאת עושה מיזה עסק מידי גדול.

אני אישית אחרי 10 שנות נשואים יצאתי פעם ראשונה ללילה אחד ונהנתי מאוד!

קודם לא חשבתי על זה....

אבל אם הגעת למצב שאת תוך שנתיים חושבת על זה לצאת לבד, כנראה את צריכה את זה ותצאי.

זוג נשוי איננו תאומים סיאמיים שדבוקים זה לזה.

אין שום רע בנסיעה ובהתאווררות עם חברות, להפך, זמן לקצת השתובבות נעורים.

אבל לא בלי התלבטות,

זה יפה שיש אותה, ואל תאבדי את זה..

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.