תן בנו כח לא לאבד את זה.
לא תיקום ולא תיטור, איפה זה מתבטא לעזאזל?
כו. זה אדיוטי, כל כך אדיוטי. ולא צריך להלחם ככה. במיוחד לא מלחמות של אחרים.
אגב, זאת מלחמה לא הוגנת.
היא גם לא מאפשרת שינוי, תיקון או אפילו כניעה. אז למה?
אין טעם לצאת בהצהרות או אמירות כשכל מה שמלווה אותנו זה רעל שחור וסמיך. כשכל מה שדוחף אותנו זאת התאווה לדבר כל כך מיותר.

הכל נכון. הכל לא נכון. הכל מגעיל. הכל מושלם. כולם טועים. כולם צודקים.
דברים מוצדקים, כן או לא?
דברים נכונים, כן או לא?

למי אכפת כבר כשאיבדנו את היכולות הבסיסיות שלנו כאנשים-להבין ולהרגיש. למי אכפת?

מרגישה בושה לקחת חלק במקום שפועל ככה, שזאת הדרך להרגיש נשמעים, להרגיש פועלים, להרגיש משמעותיים, להרגיש חיים.