נחשפתי למאמר יפה וחשוב מאוד והייתי שמח לשתף איתכם. אמנם לוקח כמה דק', אבל תסמכו עליי שזה ממש שווה את זה.
המאמר נכתב בלשון נקבה מכיוון שהוא לקוח מהמגזין 'פנימה' (חודש ניסן) - אבל לדעתי מכוון לשני הצדדים.
*נכתב ע"י הרב יהושע ונחמה ביטקובר.
"בחלום אני עומדת שם, בשמלה לבנה. המון אנשים מסביב, אבל אני לא רואה אותם, מרוכזת רק בזה שלידי. אני לא צריכה להסתכל עליו כדי לדעת שהוא שם. אני מרגישה אותו לידי, מחזק אותי בנוכחותו, משלים אותי, מכיל אותי, מגדל אותי. ואני אותו. האחד שלי.
החלום הזה הולך איתי. אני חיה אותו, נושמת אותו. מחפשת אותו בכל כך הרבה מקומות, בכל כך הרבה ישיבות, בגינות ובספסלים, בבתי קפה. ניסיתי למצוא אותו בכל כך הרבה בחורים טובים, צדיקים, מוכשרים. אבל אף אחד מהם לא היה הוא. לא היה אותו הפלוני שהכריזו עליו עוד לפני שנולדתי.
כשפגשתי את דוד, הרגשתי שאולי בכל זאת החלום יכול להתגשם. כבר כמעט הייתה טבעת ומבול של מזל טובים והודעות מאושרות לחברות. אבל אז פרצה בינינו מריבה. לא משהו מהותי מדי, אבל כן משמעותי וכן מעורר חששות. תמיד הרגשתי שאני יכולה להיות אני לידו, שהוא שם בשבילי, ופתאום יש איזה ריחוק, כי הוא לא מבין אותי, ולא מכיל. הרגשת הוודאות, הידיעה שזה זה, הולכות ונעלמות, הולכות ומתרחקות, ובמקומן באים הספקות: אולי אני עושה טעות ? אולי הוא לא בשבילי ? אם זה ככה לפני החתונה – מה יהיה אחרי ? הרי אם הוא היה האחד שלי, ההרגשה הייתה אחרת לגמרי. ואולי שוב צריך להתעורר מהחלום ?
יש תפיסה שאומרת שיש רק זיווג אחד שהוא משורש נשמתי, ואותו אני אמורה למצוא. אותו הזיווג אמור להתאים לי בצורה מושלמת, לעורר את הרגשות שלי, לפתור את הבעיות ולמלא את החסרונות. הבשערט שלי אמור להתאים לי כמו כפפה ליד, או כמו מכסה לסיר (או כל דימוי אחר שמתיישב על לבך).
התפיסה הזאת עלולה להקשות עלינו בתהליך החיפוש, משום שאין איזה שלט זוהר או נורה שנדלקת כשמוצאים את האחד הנכון. וקשה מאוד למצוא בחור מסויים שמסתובב לו בעולם, כמעט כמו לנחש מספר בלוטו. זה עלול ליצור מתח, רפיון ידיים ופחד מפני טעות גורלית. או לחילופין – חוסר השקעה בדייטים. משום שאני הפלונית שלו, והוא ירצה אותי בדיוק כמו שאני ! עם החולצה מימי האולפנה, הקטילות והביקורת וכל שאר הירקות.
כאן אני רוצה להעביר את המיקרופון לבעלי, על מנת להאיר את הדברים באור מדויק יותר לפי הסברי הגמרא, הרמח"ל והמקובלים (נשמע כבד ? תחזיקי ראש לכמה שורות. לא תצטערי).
אז ככה, לפי תפיסה פנימית זו, בוודאי שאנו מאמינות בדברי חז"ל, אבל אנחנו חייבות להבין למי ולמה כוונו דבריהם. יש מושג שנקרא "זיווג ראשון". אלו שתי נשמות שמתאימות בהתאמה מלאה, בלי מחלוקות, בלי ויכוחים ובלי פערים. נשמע אידיאלי, אבל הזיווג הזה מתאים לנשמה לפני שחטאה. לצדיקים גמורים בגלגול הזה וגם בגלגולים קודמים. לצערנו, אנחנו לא חיים בעולם מושלם. הנשמה שלך עברה כמה דברים, וגם הנשמה שהתאימה לך בצורה מושלמת לפני החטא עברה תהפוכות, ויכול להיות שהיא שוכנת אצל אדם שלא מתאים לך בכלל, ולא בטוח שהיית רוצה להתחתן איתו (למשל, היא יכולה להתגלות בבחור בעל מידות רעות, או בבחור שנמצא רחוק מאוד מהעולם שלך).
העולם שלנו אינו עולם מושלם, אלא עולם של עבודה והשתלמות, ולכן מתאים בו יותר "זיווג שני". בזיווג השני ההתאמה היא לא אוטומטית. היא תוצאה של עבודה משותפת שלכם ושל השותף השלישי. אפילו שאין התאמה מלאה מטבע בריאתן של הנשמות, הקב"ה, יחד איתכם, יוצר פה באורח נס ברייה חדשה. "איש ואישה זכו – שכינה ביניהם". הזיווג הזה הוא לא בדיעבד, והוא לא טעות. להפך – הוא זיווג משמים, שהקב"ה זיווג לך לפי מעשייך. ונס ההתאמה בין השונים הוא המתנה הנפלאה והאתגר הגדול שבזוגיות.
במהלך חיינו המשותפים אנחנו לומדים להתאים את עצמנו זה לזה. לבוא לקראת, להקשיב, לבנות יחד בית חדש שתשרה בו השכינה. התפקיד שלנו, אם כן, הוא ממש לא למצוא את האחד והיחיד המתאים לנו, אלא למצוא פרטנר לעבודה – מישהו שאני מעריכה, אחד שיש לו שאיפות דומות לשלי, שפה משותפת, פוטנציאל לקרבה רגשית ומשיכה להיות יחד. כשאני נפגשת עם מישהו אני צריכה לבדוק שהוא מתאים לי מבחינה שכלית, שאנחנו מאמינים באותם ערכים, שואפים לאותם כיוונים, שיש בו תכונות שאני אוהבת ועם אלו שלא – אני מוכנה להשלים. שנוח לי לשתף אותו ולהשתתף, ושיש לי רצון לחיות איתו. על אלו אל תוותרי, אבל כל השאר – זו כבר העבודה שלכם.
זיווג משמיים זה לא חד פעמי. בכל יום ויום הקב"ה, יחד עם השקעה והשתדלות מצדנו, יוצר בית חדש שתשרה בו השכינה. ואני יכולה להבטיח לך שבד בבד עם האושר, הכיף והשמחה יהיו נפילות ויהיו מורכבויות. תצטרכי להבין אדם אחר, ששונה ממך במהותו, לבוא לקראתו, להכיל אותו עם כל מה שהוא, לפרגן, להעריך, להתגמש, ולא תמיד זה קל – אבל את בונה את הבית שלך, ואין דבר מאושר ועמוק מזה.
לכל הזוגות המאושרים יש התמודדויות. כולם רבים לפעמים, וזה בסדר. כאשר לומדים לריב נכון, האהבה רק גדלה והקשר הופך ליציב הרבה יותר. ודבר אחרון, ואולי הכי חשוב: הנושאים הללו רגישים ואישיים. כל אחת יודעת מה נכון לה לשמוע ומה נכון לה לקבל. לכן אני מציעה לך, ומבקשת ממך, להפעיל את חוש הביקורת. שאלי את עצמך: מה נכון לך לשמוע ? מה מחזק אותך ? מה מעורר אצלך כוחות לפעול ולעשות ? עם זה תלכי. ומה שלא – בסדר גמור שתניחי בצד. אנחנו יכולים להשתדל לתת לך תובנות ועצות טובות. אבל רק את יודעת אם הן נכונות לך עכשיו, בסיטואציה הזאת.
חשוב ללמוד לקבל, אבל חשוב יותר להיות קשובה לעצמך וללכת עם הנשמה שלך, שלוקחת אותך לאן שנכון לך".
אשמח לשמוע את דעתכם. אם אתם מעוניינים - אשתדל מידי פעם להעלות דברים דומים בשביל לחזק מעט...
בשורות טובות בע"ה !
