תשב לאכול עם מישהו שכלל אינה מכירה?... הרגשה די מובנת.

אני ממש לא מתפדחת לאכול בדייט ראשון ובכלל...

ובטוח שאני לא היחידה.

מבינה שיש כאלה שכן, אבל זה לא כל הבנות.

מעבר לזה שאני לא אוהבת לשבת בבית קפה בדייט ראשון כי מבחינתי זה יוצר קרבה שאני לא בטוחה שאני מעוניינת בה עם מישהו שרק הרגע נפגשתי אתו פעם ראשונה.

אבל אם יש משו לנשנש (לא בבית קפה), אז חופשי.

יכול להיות גם שיהיה מישהו שארגיש מלאה מעצם  העניין ואאבד עניין באוכל. אבל זה כבר סיפור אחר.

יש כאלה שבאופן כללי ירגישו לא בנוח ולא משוחררות בדייט ראשון וזה יתבטא גם בחוסר תיאבון.  

אפשר פשוט לנסח את ככה "למה יש בנות ש..." וכו'.

חוצמזה שכמובן אתה גם יכול להכליל אם בא לך!

בכיף. חופש הביטוי וכאלה.

(באמת אני אומרת)

אני מניח שזו הרגשתן. מישהי שפעם ראשונה פוגשת בו, לא בטוח כלל ישצא מזה משהו, אז כבר "לשבת לאכול" רציני.. זה אחרת מלשבת בבית קפה ולשתות משהו. זה לא דומה ל"לדבר".. מדברים כדי להכיר, לחוש את הענין. האכילה זה בד"כ כבר בין קרובים יותר.

אפילו לא כוס קפה? באמת?

את ארוון אם השאלה שלו מכוונת אליי.

למה אתה התכוונת? 

כתבת: 

"אף פעם לא אכלת עם אנשים זרים?"

התכוונת לשים סימן קריאה ויצא לך סימן שאלה?

ולא יודעת, בדיוק כתבתי משהו שהיה קשור, אז תהיתי. 

לא לך...

ולהיות שואל עוד לא התנסיתי בגלגול הנוכחי...

והסברת למה התבלבלתי...

אז תודה על ההבנה!

מרגיש כמו פינת שפיות בשרשור הזה שיצא משליטה...

אני לא ממש מבינה בשרשורים האלה במי מגיב למי ואיך. בגלל זה שאלתי.

וגם אין לי מושג מה הכוונה שלך עם השואל הזה...

כנראה אנחנו לא מדברים האותה שפה.

ביי.

שכנראה אנחנו לא מדברים באותה שפה....

בתרגום חופשי: צ'מע = תשמע. 

יש לארוון קטע כזה שהיא לא כותבת בכרטיס אישי שהיא בת.

היא בטוחה שכולם יודעים שארוון זה שם של בת.

ואם מישהו בטעות פונה אליה בתור בן, היא לא מתקנת אותו אלא יורדת עליו.

זה כל מה שהיא כתבה על שואל וצ'מע. 

בכל זאת סורגת דגלים, ודיי אנמית...

בסרט לעומת זאת...

ולשחקנית קוראים ליב טיילר, לא? היא באמת יפיפייה.

ובכל זאת התבלבלתי.

מה תגידי על זה?

החיים מלאי הפתעות.

תקשיבי רגע, לא בדקתי בשום כרטיס אישי, פשוט הסקתי מסקנה מוטעית ואני מבינה שגם אם הייתי מסתכלת בכרטיס, לא הייתי יודעת יותר...

מצטערת, אני כמעט לא נמצאת פה. לא מכירה ת'נפשות הפועלות.

אם מישהו טועה אפשר פשוט לתקן אותו בסבבה.

בחירה שלך איך לעשות את זה. בחירה שלך לא לכתוב אם את בן או בת.

הגבת בצורה שאני הרגשתי ממנה תוקפנות.

כתבתי בתמימות בלשון זכר. לא התכוונתי לשלוח אותך להניח תפילין או משהו, פשוט לא היה לי מושג.

בחירה שלך מה להזמין לעצמך.

תהני. 

לכתוב שאתה בן.  מאוד מעריכה את זה. זה לא ברור מאליו בימים טרופים אלה...

ומבחינתי שאריות מחודש אדר כרגע זה שאריות חמץ שצריך לבער..

כנראה שזה מן הומור פנימי כזה של מי שבחבר'ה פה 

בל מקרה, אולי במקום לנעוץ (למרות ששמחה שזה מצחיק אותך), כדאי שמישהו ימחק את השיח חרשים הזה שהשתלט למר ג'ינגי על השרשור באופן בלתי לגלי?

(הייתי שמה ת'סמיילי הצוחק שזז, אבל הוא מציק לי בעין).

אז בגלל שתמיד להצחיק אנשים זה מבחינתי מטרה נעלה, אני מוכנה להיות הקרבן במקרה הזה.

אם זה לא מפריע למר פותח השרשור, בכיף שיהיה לכם!

וכאחת שנתקלה ברצף אי ההבנות האלו שחוזרות על עצמן שוב שוב,

חשה צורך לאמר שזה כבר הפך להיות ממש מעצבן. 

כנראה היא נהנית מזה...

ארוון זה בן או בת?!?!

ראשי תיבות

שם מכובד שיהלל את אלוקים.

לא, סליחה, טעיתי.

שם מזעזע שישגע את אעולם.

טוב, והאמת:

שם מקורי שיהלום את אישיותך.

סתם חמדתי לצון. 

גם בזכר וגם בנקבה.

@כתר הרימון

שמש חמה

שמש מאירה

שמש זורחת

שמש שוקעת

שמש רחוקה מכדור הארץ

סמוך על דידי מנוסי ועל יוחנן זראי.

אה, וגם על יהושע כמובן - "שמש בגבעון דום".

(:

קבוצת וואצאפ של פורום "ברוך" - ברוך שלא עשני אישה

@חכחעחילםכ

תודה לאור השחר על ההסבר!....

עכשיו קצת יותר ברורים לי כמה דברים.

הייתי אמורה לעלות על זה לבד?

הלוואי ופשוט היית אומרת שאת בת במקום לרמוז בדרכים חלופיות..

ככה בסדר?

וכנראה ש"עומק השאלה" גררה אחריה את כל השרשור המגוחך על זהותך..

אז אם זה כ"כ מסקרן - אכן לא אכלתי מעולם כוס קפה. אפילו לבד. את זה אני רק שותה. וכאן לא דובר על לשתות.

ומה שדובר בתגובתי לעיל, היה על לאכול-ממש, ולא כוס קפה עם עוגה.. ולא "עם זרים" סתם, אלא עם מישהו שבחורה נפגשת איתו לראשונה לצורך כזה. כפי שהסברתי כעת לג'ינג'י הנחמד שתהה לגבי דיבור.. זה דבר שבא בד"כ כבר מתוך קרבה מסויימת. וזה מה שאני מניח לגבי הרגשתן של בנות כאלו. ואכן נתקלתי בדברים כאלו. זה גם די מובן.

"לענות" על כל דבר.

כתבת, "אף פעם לא אכלת עם.. אפילו לא כוס קפה? באמת?" וכי איפה נכתב דבר כזה לגבי שתיה בפגישה. השאלה היתה על לשבת לאכול עם מישהו, ולזה היתה ההתייחסות.

לרמה לחלוטין.

היחידה שענתה כאן לא לענין היית את. מישהו שואל למה בחורות מסויימות לא רוצות לאכול בדייט ראשון. מסבירים לו שכנראה לא נוח להן לאכול עם מישהו שכלל אינן מכירות. יש בכך קרבה שעוד לא זמנה. אז את "מקשה": אף פעם לא אכלת עם מישהו זר, אפילו לא כוס קפה (בכלל, עדיף לענות ישירות לשואל במקום "להקשות"..)?..  וכשעונים לך שהשאלה לא היתה על "לשתות קפה" אלא על לאכול בפגישה ראשונה - כלומר, שההערה שלך היתה לא שייכת לענין, אז מה שיש לך לענות, "שזה פלפולים מסביב לענין" שאותו לא הבנת..

לשאר חבל להתייחס.

אם אתה עושה את זה זה לא אומר שכולם ככה אתה צריך להבין את זה

כזה שמתעניין באיפור וטיפוח

אולי בגלל זה... וגם כי לא רוצים ליפול למעמסה. אני בגלל זה בדרך-כלל מזמין שתיה (ושהבחורה תזמין מה שבא לה..)

מעשה ביהודי עשיר שרצה להשיא את בתו היחידה שהיתה מחמד עיניו לבחור הטוב ביותר בעולם הישיבות. אולם לבת היו תכניות אחרות. ביום בהיר היא הודיעה שהיא מתחתנת עם אחד מבחורי השכונה שהיה ידוע כפושע. האב ניסה להניא את בתו מהשידוך אך העלה חרס בידו. משראה כך חדל לדבר ופנה להיוועץ ברבו.

למרבה פליאתו השיבו הרב: מי אמר לך שהבחור כה גרוע? שוב לביתך ואמור לבת שהנך מסכים לשידוך ותעשו אירוסין ותנאים וגם תשבו צלחת כנהוג ובמהלך האירוסין נסה לבדוק את החתן בכוסו.

שמה האב לקול רבו והודיע לביתו כי הוא מסכים לשידוך. הבת תדרכה את חתנה לפני האירוסין: התלבש יפה, חייך לכולם וכמובן אל תשכח ללמוד בעל-פה את הברכות על כל מיני המטעמים שיוגשו שם.

הגיע היום המיועד. האב הציע לחתנו לעתיד שישתו לחיים לכבוד האירוע. כוס רדפה כוס. עד שהחל החתן להתנדנד ולשים פעמיו לעבר המזון והתנפל עליו כאחוז טירוף. כשניגש אליו אחד האורחים וגער בו עליך ליטול ידים ולברך, דחף החתן את האורח לקול מחאות הקהל.

קולות המהומה הגיעו גם לעזרת נשים. הבת הבינה שידו של חתנה "הייתה במעל". היא ביקשה לקרוא לו ואמרה לו: תרסן את עצמך פן יבטל אבי את השידוך.

מה אכפת לי מאביך? חבט בה החתן והפילה לרצפה. האם בגלל עשירותו עלי לחשוש ממנו? והוא המשיך לחבוט בה תוך כדי דבריו. הכּלּה שנפגעה בגופה החלה זועקת לעזרה תוך שהיא קוראת קריאות שבר: אבא אבא הצילני הוא שבר לי את ידי. אולם אביה שעמד לצידה לא יכול היה לכבוש את חיוכו וקרא אליה בתי היקרה. לא נורא שנשברו הידיים, אותן אפשר לגבס. העיקר שהצלחת לא שבורה (רבי ראובן קרלנשטיין, ומתוק האור עמוד 90)...

אם זה הפגישה בפארק אז סבבה. אבל בפגישה ראשונה בבית קפה אני מזמינה שתייה. משהו קל ולא כבד. לבטן ולכיס. כי עיקר הפגישה היא להכיר את האדם שמולי. וגם כדי להתחשב בבחור שמשלם כי הגבר משלם בפגישה הראשונה.

זהו . ככה זה באמת סבבה. במיוחד אם זה שוקולדציפס. אלה שמתביישות זה גם טבעי.

יש גם כאלו, לגיטימי ממש.

לא מכירים וכבר להגיע לצלחת אחד עם השני...

אוכל זה סוג של קירבה יש כאלו שמסתדרים עם זה על ההתחלה.. יש כאלו שפחות

ושניהם בסדר.

בין נפשות חיות היית צריך להוסיף

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!