(שבוע 13)

הריון ראשון. 
אז איך אני מרגישה? מרגיש לי מוזר ומפחיד. אני רזה. (שקלתי 44 בחתונה) ופתאום מתחילה להרגיש את הבטן.
מפחיד מחד, התכוננות לסימני מתיחה ונכונות ורצון לטשטש.
מאידך, מרגישה את הנשיות שבאה לידי ביטוי. (למשל אזור נשי שגדל יותר )
עובדת על להתחבר לגוף ולשינויים שימשיכו לחול בע"ה. לא לחשוש מהבטן אלא להסתכל עליה כשיא הנשיות ולהרגיש כך.
מקווה שאצליח בע"ה. 

אוהבת אותי בהריון - חולה על הגוף שלי בזמן הזה!!!

חוץ מהחודש האחרון, ששם זה כבר מדי כבד ומסורבל כדוב.

את ההנקה אני מאד מאד אוהבת.

אחרי לידה באופן כללי - בעעעעע

עד היום לא משלימה עם זה, איכס אחד גדול.

שמנה, מלאה 'גלגלים', לא מצליחה להתאפק מלאכול ולאכול ולאכול.

לא מסוגלת לשים עדשות מעייפות ויובש, ונראית כמו החלומות הפחות יפים שלי.

לא אוהבת אותי שמנה ו'מידלדלת', בענין הבטן, זה פשוט מבייש אותי.

ולא מצליחה להתעמל וכו', רק רצה אחרי הטיטולים והשינה.....

אבל אחרי לידה ובהנקה פחות [קצת התגעגעתי לשדיים שלי].

אני ממש כמוך (חוץ מההריון השני- אני מקווה ) מה יש לאנשים שהם כאלה חסרי טקט?  אז מה אם האישה שלכם הייתה נראית פחות בחודש תשיעי עם תאומים ואני רק בשישי? 

אני עליתי אפילו יותר (לא יודעת בדיוק כמה כי הפסקתי להשיקל אחרי שבוע 40 וילדתי ב42) לדעתי מעל 25 קילו. וכבר בחודש חמישי התחילו לי בצקות נוראיות ופשוט טפחתי וטפחתי. הייתי כבדה מאוד, היה לי קשה לזוז מרוב כובד, בצקות וברקסטון היקס כואבים. תוסיפו בחילות גם בחודש עשירי שמקשים לזוז ולפעול ואפשר להבין את המצב. (בפרט בחודשים הראשונים שהיו לי בחילות ממש קשות עד כדי כך שלא זזתי בכלל. רק ישבתי במיטה, הקאתי ואכלתי כדי לא להתייבש והקאתי שוב ושוב...)

אני כמוך די רזה (לא מדי אבל אהבתי את המשקל והמראה), סה"כ יפה, מרגישה טוב עם עצמי. בהריון בנוסף למשקל היו לי בעיות עור (כתמים אדומים, נפיחות, חצ'קונים) והייתי נראית כמו סמרטוט מסכן כל השליש הראשון. אחרי שבוע 15 טיפה התאוששתי ובשבוע 21 כבר חזרתי לחיות חצי. ואז התחיל הבצקות. בכל זאת בשלב הזה כן אהבתי את המראה שלי. פחות מלפני, אבל סה"כ נהניתי מהבטן העגלגלה, הבגדים השונים. התגעגעתי לבגדים הישנים וחיכיתי ללדת ולהוריד את כל המשקל.

סחבתי הריון קשה ושמחתי ללדת. אחרי הלידה התרגשתי לראות שוב את הרגליים שלי

אני עובדת קשה לעשות תרגילים כל יום, לאכול בריא ולרדת בצורה בטוחה. כל פעם שאני יורדת מידה בחצאית אני מתרגשת ומתעודדת. ולכבוד פסח אני אלבש (פעם ראשונה כבר שנה וחצי) חצאית במידה 38!

אז עדיין יש קצת בטן שמבאסת אותי. אני מקווה שהיא תרד אבל הבנתי שאחרי קיסרי לפעמים לא הכל יורד. אני מקווה שכן כי אני אוהבת את המראה השטוח.

עכשיו בהנקה אני לא מרגישה הבדל בגוף (רק מגלה יותר ויותר סימני מתיחה ככל שאני מרזה ) ורק מתגעגעת ללבוש שמלות. אבל אני יודעת שעוד כמה חודשים כבר אוכל ובינתיים נהנית מההנקה עצמה והתינוק המתוק.

תחיה- רציתי להגיד לך שאני ממש נהינת מהשאלות שלך. הם מעוררות הרבה מחשבה ובזכותך חשבתי על הרבה דברים (למרות שלא שיתפתי).

זו ממש המטרה שלי

ותודה ששיתפת הפעם!

וגברים שדווקא יופי נשי אמור להיות חשוב להם לא ממש מתרגשים.

נולדתי עם צורת גוף ככ מזעזעת שזה מפריע לי נורא להרגיש הריונית,אף אחד בכלל לא רואה שאני בהיריון אז אין מזל טוב ושום רגישות והתחשבות,מקשה עלי להתחבר לתינוק כי כאילו ההריון לא בולט ולא מורגש.

באופן כללי אני לא אהבתי את המראה שלי ותמיד הרגיש לי שאני יכולה להוריד עוד 3-4 קילו בכל מקרה. 

את ההריון התחלתי במשקל סביר וירדתי ממנו עוד 6 קילו של הקאות ובחילות.

 אבל...

היום אני אולי לא נראת ככה אבל אני מרגישה כמו בטטה מהלכת. אני עליתי סביב ה5-6 קילו ויש לי עוד לאן לשאוף... מאוד קשה לי לאכול מסודר (אני לא מצליחה ושום טריק שניסיתי לא עוזר לי) אז אני משמינה בקצב מהיר לפחות בהרגשה שלי. הפנים מתנפחות, הירכיים גדולות ודווקא הבטן נשארת קטנה ולא מעוצבת...

לבעלי זה פחות מפריע, לי זה מאודדדד מאודדדד מאוודדדד מפריע. אני מפחדת מאחרי הלידה, מאיך שאני אראה, מהבטן שתשאר (כי אני בחיים לא הצלחתי לעשות דיאטה אז למה עכשיו אני אצליח?), מהחזה שיפול, מהירכיים שישארו שמנות עם סימני מתיחה והפנים שישארו מדלדלות כי השמנתי מאוד. 

קיצור מפחיד אותי המחשבה על לידה ועוד יותר מפחיד אותי המחשבה על עוד הריון שאני לא אצליח להוריד את הכל.

נ.ב. אתמול המדריכה בקורס הכנה ללידה אמרה לנו שהגוף לעולם לא חוזר להיות מה שהיה גם מבחינת האברים הפנימיים ואברי המין של האישה וזה הפחיד אותי מאוד. אני הצלחתי להסתדר עם הגוף שלי כמו שהיה, ואפילו קצת להתחבר אליו, שינוי כזה מסיבי ולא ידוע פשוא מפחיד, מלחיץ וממש ממש ממש לא רצוי. לפעמים בא לי לעשות "אחורה פנה" ולחשוב על כל עניין ההריון מחדש.

אבל עולה במשקל ואז קשה לי להשיל...

חוץ מזה קשה לי מאוד בהריונות, כי בעלי נדחה מהשומן..... לצערי

לגבי הנקה- היא דוחה אותי, ממש, היא מגעילה אותי ברמות קשות שזה מגיע לתחושות פיזיות קשות אחרי שניסיתי להניק כמה פעמים אז הפסקתי (ואני מבקשת סליחה מכל אלו שמניקות כאן ומרגישות נפלא עם זה)

שלי כ"כ קטן שזה ממש מתסכל

הלוואי שלפחות בהריון הוא היה גדל קצת, אבל זה לא קורה 

למה את מעדיפה ככה?

מזדהה עם כל מילה.

לפעמים שווה ללכת יותר לקוסמטיקאית ודברים כאלה שנותנים הרגשה של מראה טוב.. שמה שיכול להראות יפה אכן יהיה כזה 

לא אהבתי את הבטן, אע"פ שלא עליתי הרבה (בערך 11), וכולם אמרו לי שלא התרחבתי, רק בטן, ונראה יפה.

היום כשאני רואה תמונות מההריון אני נראית לעצמי כמו כדור, רק לראות עושה לי דיכאון.

ועכשיו, שלושה חודשים אחרי:

החזה גדל לי רק אחרי חודשיים. ואני שונאת את זה. אוהבת חזה קטן. הולכת עם חזייה 24/7 כדי שיהיה סיכוי שייראה סביר בעתיד. שונאת כשאני מרגישה אותו. אוהבת להניק, שלא תהיה טעות, אבל שונאת את החזה שצריך בשביל זה.

וגם בגלל ההנקה כנראה, ובגלל העייפות והמתח של אחרי הלידה, עליתי המון. בשבועות הראשונים.

עכשיו יש לי 8-10 קילו להוריד.

הבטן בולטת מאד, גם שומנים וגם חולשת שרירים וגאזים.

אני לא נכנסת לאף בגד ישן חוץ מכמה שבגזרה משוחררת.

ואני בדיכאון נוראי מזה.

גם לא רואה איך אתאושש בזמן הקרוב כי אני עייפה נורא, לא ישנה מסודר ובקושי שורדת.לא יוצאת מהבית כמעט.

בקיצור אני בדיכאון מזה ממש.

אני חושבת שזה משפיע גם על המשיכה לבעלי - נמשכת אבל מעדיפה להימנע מכל קרבה. צריך לאהוב את הגוף בשביל להחשף. ולפני ההריון הרגשתי יפה וחתיכה, גם אם תמיד רוצים לרזות קצת.

שמחתי לקרוא פה שזה יכול להשתפר גם אחרי שנה, כי שיפור מהיר כבר הבנתי שלא יהיה. רק מה אלבש עד אז, כנראה אתחבא בבית.

לפני ההריון אהבתי את הגוף שלי מאוד!!!  51 קילו, גובה 1.72 

בתחילת ההריון מרגישה רע מהבחילות.

באמצע נהנת מאוד מהבטן המבצבצת ומהגוף הלא מחייב לשמור...

בסוף ההריון כבדה וסופרת את הדקות ללידה.ממש זוועה!!!

אחרי לידה בחודש הראשון מרגישה קלה רזה ויפה.

בהנקה (עולה ועולה בחזרה) כל היום חולמת על לרדת 10 קילו. אבל אוהבת להיות בתוך עצמי ואוהבת להסתכל במראה.

אחרי שתי לידות. בשתיהן הרגשה זהה מקווה בשלישי לא לעלות יותר.

משלימה עם הרעיון שבשבילי גזרה טובה אחרי לידות זו עבודה שדורשת מאמץ . מתכוונת לא לוותר בין לידה ללידה לשמור.

מודה, היה לי קצת קשה לקרוא את התגובות...

יכולה להבין לגמרי את התחושות, אבל נראה לי שיש אפשרות לפתוח כיוונים נוספים.

אישית- אני כ"כ אוהבת להיות בהריון!!!! אין דבר יותר יפה מזה בעיניי, אישה מבשרת חיים- איזה דבר מדהים!!!

אפילו שאני יודעת מהו סבל של בחילות, צרבות ושות' , הבטן הזו היא נס כזה גדול ויופי כ"כ רך בעיניי...

גם ההנקה- לפני החתונה הייתי נגעלת רק מהמחשבה... היום אני מודה לה' בכל רגע שיש לי את האופציה האופטימלית של אוכל לרך הנולד. וגם בהנקה אני יודעת מהו סבל... סובלת קבוע מגודשים ואפילו עברתי ניתוח בגלל גודש...

מבינה את כל מי שמרגישה הפוך! באמת, הגוף הנשי בזמנים האלו עובר כ"כ הרבה שינויים בתקופות קצרות, (וצורך ארון בגדים שיש בו בערך 4 מידות לכל מצב...)

אבל אני מסתכלת על עצמי ככלי להורדת שפע לעולם. כל הולדה של ילד היא חסד עצום- אז הגוף שלי נמתח- נהיה בצקי- מלא כתמים- משמין- מרזה וחוזר חלילה:

 תודה לה'!!!!!!

אוהבת את הגוף הזה שקיבל את הברכה הזו לשאת את הכל ולהוסיף כ"כ הרבה אור בעולם!!!! אוהבת את הבטן שנושאת בתוכה כוחות חיים, אוהבת את ההנקה שמביאה שפע של מזון ולומדת לחיות עם כל הנלווים.

מקווה שלא העקתי, כתבתי מכל הלב...

אוהבת את המראה ההריוני פשוט בגלל מה שהוא מבטא...

אני בהריון שני חודש שביעי,

מאוהבת בגוף שלי.....

א. כי כל כך חיכיתי להריונות שלי והם לא באים לי בקלות אז אני מעריכה כל חריגה מהנוף הרגיל.

ב. יחסית אני לא ממש סובלת מהקאות, בחילות, פגמנטים, וכדו' אז אין לי הרבה על מה להתלונן, חוץ מצרבת שלא עוזבת אותי מחודש רביעי...

ג. אני בד"כ בתת משקל וסופסוף אני נראית נורמלית, אוהבת את הבטן הנשית שמציגה לעיניי כולם את נפלאות הבריאה, אוהבת להתמלא במקומות הנכונים וב"ה מתמלאת בעיקר במקומות הנכונים...

כמובן שיש ימים שמרגישה קצת שמנה ומגושמת אבל זה עובר מהר.

אחרי הלידה לא אהבתי ודי נגעלתי מהבטן, בהנקה לא הרגשתי משהו מיוחד כלפי הגוף שלי. חזרתי לעצמי מהר והפעם מקווה להשאיר אצלי איזה 3 ק"ג שלא יזיקו לי בכלל...

לא באתי להוציא תעיניים לאף אחת, רק משתפת בתובנות וברגשות שלי כמו שתחיה ביקשה,

מודה לה' על כל יום ויום בהריון ויודעת שאתגעגע אח"כ.

מקווה שאזכה לעוד הרבה הריונות צפופים....

אוהבת ולא אוהבת, תלוי ביום.

בדר"כ רואים עליי מאוחר שאני בהריון, אוהבת את ההתחלה שהבטן קטנה וחמודה (אני מההתחלה לא קטנה בכלל, אבל אף פעם לא הייתה לי בטן)

בעלי אוהב שאני בהריון אז זה מעלה את הבטחון העצמי

משוגעת על התנועות שיש בבטן (אחרי הלידה הראשונה הייתי מניחה ידיים על הבטן ומחכה לתנועות ואז נזכרת שהנסיכה כבר בחוץ..)

לקראת הסוף כבר מחכה ללדת...

אוהבת להתפנק (מנצלת את זה!!!)

אוהבת להניק (בשני הילדים הנקתי גם תוך כדי ההריון הבא..)

מבאס שהחזיית הנקה מהר מאד הופכת להיות גדולה (הפעם בעז"ה אקנה גם קטנות יותר להמשך..)

ואחרי לידה-טוב, כמו אחרי כל מחזור-באסה!!!

האימהות הקדושות והסבתות שלנו מדורי דורות התנהלו בעולם כמייצגות הנשיות,החיבור למעגל החיים,למחזוריות של הטבע,לרוחניות וליעוד הנשיים כפי שהשם קבע אותם ומתוך זה הן חשו שלמות עם הגוף הפיזי ועם מטלותיהן כנשים וכאימהות שהן עיקר הבית.נידמה שתוך דור אחד או שניים השפעות זרות ניתקו אותנו מהשרשרת הזו,מהצינור הזה המשפיע כוחות חיים ושמחה לטובת איזה השתעבדות לתאווה חומרית  המבטלת את יחודיותנו כנשים.

באמת שואלת, 

לא הזוי בעיני שלכל אישה מפתיע לגלות על עצמה את שלל השינויים שחלים בגוף שלה בעקבות ההתבגרות, אחר כך בגלל הריונות, השפעת הלידות וההנקות. 

ונראה לי ממש הגיוני שכל אחת תחווה את זה שונה מחברתה, למה את מניחה שפעם זה היה שונה? (באמת שואלת, כן?)

שמה שבימינו מפתיע בגלל הניתוק הלא תקין מהנשיות לא היה הפתעה עבורן בכלל.

בודאי שגם לשרה או ריבקה היה קשה מבחינה פיזית אבל היה להן את המודעות והחיבור הנשים האלה בדם כמו האויר שהן נשמו.

ב"ה בהריון, הגוף שלי מקסים.

יפה לי כשאני יותר מלאה, אני מרגישה יותר נוח,

תופעות הלוואי של ההריון לא כוללות אצלי כמעט בחילות וצרבות, לא מקיאה ואין לי בעיה עם ריחות ומאכלים...

בקיצור הריון מקסים, הלוואי על כולכן.

עליתי 11 קילו סה"כ, עד סוף ההריון.

וחוץ מזה שנהייתי בטטה מקצועית בענייני ללכת ממקום למקום, לא הפריע לי כלום.

הבעיה התחילה אחרי הלידה:

כבר בשבוע אחריה ירדתי 9 קילו, ואחרי חודשיים שקלתי 4 קילו פחות ממה שהתחלתי איתו את ההריון...

בתור אחת שמגיל 14 שקלתי אותו הדבר ללא שינוי עד ההריון ומעולם לא היה לי עודף כלשהו,

4 הקילו החסרים האלו הפכו אותי פשוט לצל.

הרגשתי את העצמות כשישבתי, כאב לי מגע קצת לוחץ, סימני המתיחה החמירו והאף שלי נהיה בולט...

בקיצור, סופו של דבר, כל בעיות הערך העצמי ודימוי הגוף שלי קרסו עלי,

דווקא כשהייתי "היחידה בעולם" שדקה אחרי הלידה לא נשארה לי אפילו בטנוננת פצפונת

או קפלי עור רפויים ו"תוספות" כלשהן. למעשה נראה שלא הייתה לי בטן בכלל, רק גב .

זהו, כרגע ב"ה אני שוב בהריון, שבו אני סופרת כל קילו בתקווה שיכפיל את עצמו...

את מתוקה!

1800800800

(-אחת שמנה מאד שמנה מאד שמנה מאד...)

כן, מודה באשמה. זו אני האנונימית מלמעלה^^$

אני חודשיים אחרי הלידה השלתי 22 ק"ג לא הרגשתי שאני יורדת עד שכל החצאיות שהיו לי מלפני ההריון פשוט נפלו לי.הרופא ילדים עלה על זה שהייתה לי בעייה בבלוטת תריס...

אבל בבדיקת דם חודשיים אחרי הלידה היה תקין.

רק כשחזרתי לעבודה- 4 חודשים אחרי הלידה, פתאום התחרפנה לי בלוטת התריס גם@

וזה היה כבר כשלא היה לי לאן לרדת עוד 

ככה שעדיין אין לי את מה להאשים.

לגבי הסיבות של המרפאה, אפשר לבדוק, יכול להיות שאלו הנחיות שמיועדות כדי לא לגרום לך נזק.

ולגבי לידות תאומים, ממליצה לקרוא ברשת על הסיכונים בהריון תאומים. (פגות יכולה לגרום לסיבוכים שישארו לכל החיים) 

לא בונה על תאומים בונה שיצליח לפחות אחד

ולא ימשכו אותי עוד פעם על כל עובר 4 5 חודש..

חוק לא ברור .. כי מגיל 35 מותר 2 עוברים אז בעצם בגיל 35 אין חשש לפגות ונכות ? התעייפתי מההנחיות של משרד הבריאות במלחמה מבטלים טיפולים אבל כל הקניונים פתוחים😪 מה יש לצפות

והרבה רופאים מפחדים מתאומים

הוא מבצע את הפעולות .

קשה מאוד עם חוסר אנושיות ותשובות של "אני מחליטה" וזהו זה

יש להם מעבדה מצוינת. וספציפית על פרופסור אוריאל ויסמן (מקבל דרך מכבי)

לחכות ככ הרבה זמן לפעולה.

ממליצה על אסותא או מדיקל סנטר שעובדים עם רוםא פרטי.

אם תכתבי קופת חולים נוכל להמליץ לך על רופאים בקופה שלך

חמישה חודשים בשביל להחזיר עובר אחד .. אז מה בשביל השניים הנותרים אני אחכה שנה!??!?!

מבחינתם זה נורמלי והכל בסדר והם מאוד מקצועיים .. שוכחים שמאחורי ה"מקצועיות" שלהם יש בני אדם 

ואני גם לא מתכוונת לוותר אני הולכת למנהל המחלקה והוא גם יקבל ממני שטיפה רצינית גם על כל מה שקרה לי הכניסו אותי לסכנת חיים מטורפת עם הדימום הפנימי משהו שלא אמור לקרות וקורה אחת לכמה אלפים טובים יכלתי להגיע לסכנת חיים ממש אם לא הייתי חוזרת למיון.. ועד עכשיו שתקתי גם אחרי מה שקרה לי . אבל יש גבול!!!

כמובן אם לא היה משהו מיוחד או שרציתי הפסקה..

דרך אגב- עברתי שאיבה בזמן מבצע שומר החומות,ב"ה לא הייתה לנו אזעקה בזמן השאיבה ולא יודעת מה היה קורה אם כן היה

אני ביום הראשון של המלחמה הלכתי לתומי לעשות בדיקות היחידה בכבישים הריקים.. ואז בצהריים מתקשרת אליי האחות דרך הקופה ואומרת לי לא דיברו איתך מהביח ?? הכל סגור .. למה שיעדכנו??!?!

על זה העצבים שלי שפשוט מרגיש לי שמושכים אותי כמו מסטיק .

גם בהתחלה דרשו את כל הבדיקות מחדש כי חלק היו "פגי תוקף" משום מה הכירורגית שד הפנתה אותי גם לאולטרסאונד .. אני מנסה לקבוע בכל אזור חיפה כולל הביח שאני מטופלת בו נותנים לי תורים ל4 חודשים קדימה .. בעלי הסביר להם שאני מטופלת אצלהם בivf שום דבר לא עניין אותם. לכי תחפשי . בסוף ברוך ה מצאתי ביטול במכון בעכו ונסעתי לשם

נשמע שה5 חודשים זה בגלל עיכובים שהיו אצלך, כדי לשמור על בריאותך, יחד עם המלחמה שעיכבה, מקווה ומתפללת עליך שעכשיו לא יהיו עיכובים , וזה יהיה מהיר יותר

החזרה של 2 עוברים זה משהו שלא עושים כי זה מסכן אותך ואת ההיריון. רק אחרי 3 כשלונות יכולים להחזיר 2 עוברים. זה ככה בכל מקום שתעברי אליו.

החזרה עם רירית דקה יכולה לא להצליח ולכן טוב שביטלו לך.

בדיקות צריך לחדש פעם בשנה וזה ככה בכל מקום. עם הזמן לומדים להיות על זה ולחדש לפני שפג התוקף.

אם סתם מורחים אותך 5 חודשים בין טיפולים זה לא תקין. וגם אני חושבת.שכדאי לך לבקש הסברים ויכול להיות שהרבה מהשאלות ייפתרו.

אני ממליצה על רופא של כללית שנקרא דורון גולדברג ונשמע שהוא יכול להתאים לך. תצטרכי לשלם לו בפרטי אז זה שיקול שלך אם את רוצה.. אפשר גם ללכת רק לייעוץ אצל עו"ד רופא כדי לדעת אם מה שמפריע לך הוא באמת חריג או שככה זה. 

מכירה את הבית חולים מקרוב

הם ממש משתדלים להפוך עולמות בתחום הילודה..

וזה גם יחסית בצפון

יש פה רופאים מעולים

והם לגמרי מעיזים לקחת פה סיכונים שלא מעיזים במקומות אחריך

והלכתי לבני ציון ועשיתי טעות

מרגישה שהם חסרי מקצועיות ברמות!!!

דיברתי גם עם רופאה מהממת מלניאדו דר אביה רוזנטל והיא גם אמרה שבעייתי החזרה של 2 עוברים בגיל וגם פחות מומלץ לשנע אותם.. אם זה ביח אחר סבבה אבל בואו אתם רואים את כל ההיסטוריה שלי מהחצי שנה האחרונה איתכם , כמה אני חיכיתי בשביל שיחזירו עובר אחד בטוחה שבכל כלל יש יוצא מן הכלל ואפשר להתגמש גם לטובת המטופלת ביחוד אחרי כל ההמתנה שלי והדימום הפנימי שעברתי ולא שהרופאה המטפלת שלי אומרת לי אני מחליטה וזהו ולא יקרה

ועד עכשיו הייתי ילדה טובה כל מה שאמרו עשיתי בלי ויכוח , אחרי כל מה שקרה לי שהייתי מאושפזת הרופאות הגיעו אליי לא פציתי פה! וגם בהחזרה הראשונה לא ביקשתי 2 עוברים .. אבל כן אני רוצה לקדם תהליכים ולא להימרח עודד

ההמתנה להחזרת עוברים שזה לא בהכרח חוסר מקצועיות...

זה מאוד מעצבן ומתסכל, אבל להחזיר עובר עם רירית דקה למשל זה חוסר מקצועיות כי אין לו כמעט סיכוי להחזיר וזה סתם בזבוז...

לא יודעת את כל הסיבות, ואולי חלק באמת היו שטותיות, ואולי יש באמת בעיה שלא קיבלת הסברים על מה קורה, אבל בסוף זה משמעותי שיהיה שיקול דעת מקצועי מתי נכון להחזיר...

אבל חודש אחרי חודש יש בעיה זה קצת הזוי.. ורמת התסכול גם של מטופלת עולה בהתאם . לכן ביקשתי יפה מהרופאה שבפעם הבאה שתתאפשר החזרה (שלא תהיה מלחמה והרירית תהיה יפה והציסטה לא תחליט לחזור) בתזכורת של כל מה שעברתי  שיחזירו לי את השני עוברים הנותרים וזה נגמר ב"לא יקרה אני המחליטה" . ודרך אגב לגבי הרירית היא לא הייתה מאוד דקה הייתה גבולית ולא רצו שיתבזבז עובר אבל הנה עבר עוד חודש..

נשמע סופר קשוח!!

בנוגע לשניים, האמת שזו הנחיה של משרד הבריאות.

בנוגע לכל היתר, אני לא חושבת שהייתי מעבירה. נשמע לי לסבך וזה בעצם שתי החזרות. הייתי עושה אותן איפה שהעוברים. בע''ה בע''ה שזה פשוט יצליח וזהו. אם לא אז את השאיבה הבאה הייתי עושה במקום אחר.

את בעיקר צריכה רופא זמין. זה נשמע שאת מטופלת של היחידה ולא של רופא ספציפי?

תכנסי לקבוצות פוריות בפייסבוק ותחפשי המלצות באזורך דרך הקופה שלך (אפשר פרטי אבל זה הון. אני העדפתי רופא דרך הקופה, את הפעולות עשיתי בהרצליה מדיקל, בעצם שאלתי אותם מי הרופאים מהקופה שלי שעובדים דרכם ואז חיפשתי המלצות ומה נח). גם לי היו בלאגנים עם להתחנן לתורים בקופה כשלא היו וכאלה. אבל בסוף לרוב הצלחתי טלפוני. והיו לי דחיות אבל פחות ממה שאת מתארת.

בהצלחה ענקית! 

את השאיבה למשל עשתה לי רופאה אחרת שהייתה באותו היום.

כן כנראה אשאיר שם ואם ח"ו לא יצליח אעבור למקום נורמלי

וחיבוק לך

אני חושבת שמה שרב התיר זה בטוח בסדר (ואם היו לו עוד שאלות/בירורים זה תפקידו)., ואולי העבודה שלך  היא לקבל את זה שזה בסדר.

יכולה להגיד בנימה אישית שגם לי התירו כל מיני דברים שלפעמים הרגישו לי הזויים, והיתה לי עבודה פנימית שם לשחרר.

ואם עדיין זה לא משוחרר לך, את יכולה לחזור אליו עם התיאור של התחושה הזו ודיוק של כל מה שהיה, אולי זה ירגיע..

קודם כל התאוששות קלה מהלידה והסתגלות בכיף למצב המשפחתי החדש.

מה שתיארת זה נפוץ מאד

לפני לידות, במחזורים סדירים בלי הכתמות הורמונליות, בלי הנקה, הכל מאד מסודר, ווסת, הפסק, נקיים, אין כתמים ועניינים.

בפועל, העולם של הנשים בעולם של לידות הנקות יףומניעה, מלא בכתמים

ולצורך זה בדיוק יש הלכה ,שקובעת מה כן אוסר ומה לא.

מכירה את הסיפור על תנורו של עכנאי?

זה ממש זה.

ההלכה נקבעת לפי מה שקובעים פה בארץ. וזה רצון ה'

..

לגבי אם לא תיארת לרב מספיק וכזה,,זה האחריות של הרב, לשאול על כל הפרטים כדי לפסוק, תסמכי עליו...

ורק אוסיף עוד משהן,

לפני ההריון של הבכור שלנו, היצה בדיקה באמצע 7 נקיים ממש בגוון בורדו

אני כבר חשבתי לפסול הכל,

אבל בעלי הציע שנשאל רב.

גרנו אז ליד רב גדול וחשוב מאד, לא מזכירה את שמו בקטע של אאוטינג.

ושאלנו. והוא התיר.

והיה לי קשה לקבל שהגוון הזה בסדר. ממש עבודה של אמונת חכמים.

טבלתי לפי הפסק של הרב, ב"ה זכינו בהריון

והבן שנולד, שהוא כבר בחור, ילד כזה צדיק וקשור לתלמידי חכמים ב"ה, ואני תמיד מרגישה שזה קשור, ילד שנולד באמונת חכמים

..ורק עוד משהו. אנינבפעמים האלה אומרת לקב"ה, אני רוצה באמת להיוצ טהורה כרצונך... תעזור לי. ובדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו...אם זה לא היה טהור, הקב"ה היה מסובב שתאסרו... 

וזה תקף גם למניעה… אם את רוצה למנוע, אל תסמכי אל הנקה❤️

אבל בהחלט לא סומכת על זה בתור מניעה..

תודה רבה על התגובה וההרגעה❤️

מה שמחזק אותי זה שאם ה' רוצה שאני לא אהיה טהורה אז אני לא אהיה טהורה

כי קרה לי אחרי שהתחלתי לקחת מניעה שהיו לי כתמים וממש נזהרתי ואז הייתה לי פשלה שגרמה לי להיטמא (פשלה שהיה פדיחה לשאול את הרב ועדיין שאלנו בתקווה שהוא יתיר)

בכלל בנושא הזה יש המון מקום של אמונת חכמים 

מה שעוזר לי הוא לזכור שבימי המקדש היה דם טהור ודם טמא.

כלומר טומאה וטהרה הן לא עניין של מה שאני רואה בעיניים.

הבלנית הכריזה "כשר"

זהו את טהורה

לא פסקת על דעת עצמך

רב פסק לך על כל השאלות

תשחררי ותסמכי על הקב"ה

הוא נתן לרב את הסמכות להכריע לך במצב הזה

אני אוהבת. אולי יש מי שישעמם אותו, נראה לי ענין של מה אתם אוהבים ורגילים.

יש גם מקום בשם שביל התפוזים או משהו דומה, באזור קיסריה, אולי יהיה לכם מענין 

אולי יתאים לכם יותר חיפה.

רכבל, מוזיאונים וכו'.

הילד חינוך מיוחד הולך עצמאית?

ממליצה על חוף גינוסר או חוף אמנון, יחסית סביר מבחינת צניעות אם רלוונטי להיכנס למים.

עם רכב אפשר לעלות לגולן.

לדעתי טבריה משעממת ללא טיולים באיזור.

אם סיבוב של שעה (אולי אפילו פחות) רלוונטי אז שמורת ארבל מהממת.

עין נון נחמד.

הוא בעיקר רוצה פינה שקטה לצפות במסך  אלא אם משהו שמעניין במיוחד בשבילו גינה שווה או חיות. חיות ישעמם את הגדולים..מורכב

רעיונות נחמדים. צריכה לראות מה מתאים..

רכבל הייתי לפני שנים כילדה, היום מרגיש לי מפחיד, לא?

השביל מתחיל צמוד לאתר 'רוב רוי'

חונים שם ויש שביל הליכה סלול ונעים לאורך הירדן עד לסכר.

רמת הנדיב פארק מקסים לדעתי

לא יודעת מה זה אומר משעמם... זה לא אטקציה אקסטרים....

פשוט מקום מאד יפה, עם שבילי הליכה, עם המון פרחים וצמחים ובריכת דגים ויש בכניסה גם מתקנים לילדים לדעתי

חוף יחסית רגוע זה חוף אמנון. במיוחד אם הולכים שמאלה לאזורים שאין שם מציל

בעיקרון יש שם בכניסה גם אזור עם מציל

ויש עוד הרבה חופים עם מצילים לאורך הכינרת.

מי שקונה בית היום בישראל הגיוני מאד שיהיה לו קשה כלכלית.

המצב באמת ממש קשה,

בטח כשקונים בית חלומות.

הענין הוא שלרוב זה בחירה שעושים בצורה מודעת ואז יודעים שגם יצטרכו לעבוד קשה כדי לשרוד את זה.

עשיתם את זה במודע?

לגבי הוצאות של סופר - לדעתי זה לעשות חישוב פעם אחת כמה מוציאים על כל תחום ולוודא שיש את זה בהכנסה החודשיץ,

אם לא - לחפש הגדלת הכנסה כלשהי או לוותר על משהו, נגיד אחד הרכבים או כזה.

ואחרי זה פיזית לחלק את הכסף אחרי העשירי מה מיועד למה. ולא להתפזר מעבר לזה.

לא קל, אבל פתרון טכני..

בהצלחה!!!

לק"י

לא יודעת כמה אתם, ומה זה כמה אלפים.

אבל זה נראה לי ההוצאות הזניחות (אפשר לחפש סופר זול יותר, לראות מה אפשר לא לקנות או לקנות בזמנים מיוחדים, בלי להרגיש חנק).

2 רכבים ומשכנתא גבוהה כנראה משפיעים יותר....

ניסיתם להתייעץ עם פעמונים/ מקימי?

לעשות סדר בחשבון הבנק

לצערינו עם יוקר המחיה בישראל זה מצב של לא מעט זוגות

מצד שני כיום רבים לא מצליחים לקנות בית ולחיות עם 2 רכבים

לכל דבר יש מחיר

לפעמים גורם שמבין בתחום יכול לעזור להביא להתייעלות בתחום.

לא פשוט ממש!

לעבוד קשה ועדיין להרגיש שאתם במרדף

בהצלחה!

וממליצה כמו שכתבו פה לשבת לראות על מה הולך הכסף

יש הוצאות ברזל, ויש הוצאות שהן לא כורח המציאות.. אולי אפשר לפרוס את המשכנתא ליותר שנים/ למחזר וזה יוריד קצת את ההחזר החודשי 

שההומאות העיקריות זה 2 רכבים ומשכנתא גדולה

ושכבר רגילים לזה קשה לרדת מזה.

אולי לפרוס את

המשכנתא ליותר? או להתייעץ עם עמותה שמבינים?

דיי איתך בסירה

אמנם לא משכנתא מטורפת ו2 רכבים, אבל הרעיון שאין מאיפה להוריד

אני כל כמה זמן עושה ממש רשימה של כללל ההוצאות שלנו, הוצאות קבועות, משתנות. רואה כמה ממוצע מוציאים בחודש על כל דבר ואם זה הכרחי או שהתפזרנו

זה חשוב מאוד בעיניי

מזל טוב! 

אבל אני השארתי בבית. בחתונה של אחות. עם בייביסיטר.

ופעם אחרת היתה לי אפשרות להגיע להתחלה, חופה, ואז לקחתי אותם הביתה, השכבתי, השארתי בייביסיטר וחזרתי לחתונה

1. לא לקחת אותם בכלל ולהשאיר עם בייביסיטר

2. אם חשוב לך שיהיו בהתחלה לתמונות וכו, למצוא בייביסיטר/מישהו מהצד של בעלך שיוכל לקחת אולם הביתה לפני/אחרי החופה ולהשכיב בבית. ובכל מקרה לזמן שהם כן בחתונה כדאי שאותו אחד גם יהיה כדי לדאוג להם.

זה באמת פחות כיף שיישארו איתך, לך ולהם...

לגבי זה שהם לא רגילים לבייביסיטר, אפשר להביא אותה פעם או פעמיים אליכם אחה"צ כדי שיכירו אותה וישחקו איתה. 

אנחנו עשינו את אופציה 2 וגם אחיות שלי בחתונות קודמות וזה היה ממש הצלה

אנחנו מבקשים מההורים שהם בעצם מחותנים להיות הביביסיטר

ובאמצע החתונה - לקחת אותם הביתה

או שמשקיעה במישהי שהם כן מכירים וסוחבת לערב שלם

אני בחתונה אחת הבאתי את הילד לדודים שלי (החתונה היתה מהצד של בעלי)

הוא היה בחופה ואז הלך לדודים שלי, אומנם לא הכיר אותם אבל הם פינקו אותו וזה עבר ממש בסדר.

בחתונה אחרת, הזמנתי בייביסיטר לבית של חמותי.

החתונה נערכה קרוב אליהם ולמרות שהחתונה הייתה של הבן שלה זה לא הפריע לה.

הבת שלי הייתה איתנו עד אחרי החופה ואז הבאתי לבייביסיטר.

גם אז, למרות שלא הכירה אותה זה היה בסדר.

כן מתישהו בכתה לה הרבה אז באמצע החתונה קפצתי לבית כדי להניק אותה ואז היא נרדמה.

גם גיל 3 השארתי....

תנסי למצוא כזו אופציה, מישהו שהם מכירים

מטפלת/דודה מהצד השני וכד'.

פשוט להביא לפני החתונה ולבוא לקחת בלילה.

אני גם אמא שמאוד קשה לה לשחרר.

הילדים שלי לא יודעים מה זה בייביסיטר עדיין... וממש לא יכלתי בפעם הראשונה בחתונה להשתמש בזה. הם לא היו זורמים בכלל.

חמותי וגיסתי באו לתונה, גיסתי הביאה איתה חברה, הם שמרו עליהם חלק מהזמן, זה היה ממש נוח.

דאגנו שיהיו לנו 2 עגלות, הגדול שלי עוד מסוגל לנוח בעגלה..

בריקודים השניים גיסתי וחברה שלה יצאו לסיבוב עם שניהם בעגלות ושניהם נרדמו.

הם חיכו איתם בחוץ עד שנגמרה המוזיקה הרועשת ואז הכנסנו את הגלות פנימה לאולם עד סוף החתונה.

הילדים היו ככ עייפים שנשארו ישנים ב"ה.

אני נורא פחדתי שזה יהיה אינטנסיבי וקשה. אבל ב"ה היה ממש מוצלח.

מזל טוב!

זה רעיון מעולה.

חמך וחמותך לא מוזמנים? או שהם פחות הסגנון שירוצו אחרי הקטנים...? 

לא היו לי ילדים בני שנה וחצי אבל כן בני שנתיים ושלוש.

אצלנו הם שמחו ונהנו מהאווירה של החתונה, בכלל לא היו שפוכים.

תינוק קטן זה קשוח בחתונה, למרות שגם זה היה לי פעמיים, דווקא הילדים יותר זרמו עם האווירה והיה מוצלח, לקראת הסוף הלבשתי פיג'מה והם נרדמו על הכיסא או הרצפה.

בעיני ברור שהאחיינים מגיעים לחתונה של הדוד, אבל זו כמובן דעתי

לפעמים פעילות מעיים מרגישה דומה...

חברה שלי לאחרונה התעקשה ממש בשבוע 11 או 12 שהיא מרגישה תנועות..

וזה כבר הריון מספר 3 והיא מכירה את התחושה והכל..

בשבוע 13 היא הגיעה לUS שיגרתי וגילתה שהדופק פסק בשבוע 9.

כך שתנועות זה בטוח לא היה...

נהוג לומר שפעילות מעיים מרגישה מאוד דומה לתנועות

וכשאנחנו מחפשות להרגיש תנועות, אנחנו פתאום מרגישות את הפעילות מעיים ויותר מודעות..

בשעה טובה!

כששכבתי על הבטן ושאבתי אותה פנימה.. בלי ספק זה היה תנועות

אבל אחרי הלידה הרגשתי מלא תנועות...

מה שגרם לי להבין שחלק מהתנועות שהיו לפני לא היו בכלל😂

כנראה זה היה אצלי תנועות מעיים

אם מתאפשר אני הייתי קונה קודם כל כמה שיהיה להם ולא יילכו ככה לגן בית ספר וכו 

אחרכך דואגת לגבי החבילה, לקבל פיצוי, או החזר או משו 

ואת צודקת

אני שונאת לעשות קניות, אבל נראה שאין ברירה

הייתי קונה חדש כי זה דחוף

ודורשת פיצוי

גם אם ימצאו שיקחו בחזרה ויחזירו את הכסף

אבל הוא לא מוכן ללבוש אותם כי הם לא בדיוק בגזרה הנכונה.

לכן גם אין לי כח להתרוצץ לחפש, עד שסוף סוף מצאתי

יש לו דרישות, שיהיה בריא.

זה באמת מקשה על בחירת בגדים, אבל אין ברירה - ילד שהבגד לא נוח לו ממש סובל...

תנסי למצוא גזרה אחת שהוא מסתדר איתה, ותקני לו רק מכנסיים בגזרה הזו. בתקווה שאכן תצליחי לקנות בקרוב... (או שהחבילה תגיע בקרוב)

אנחנו נוהגים לא לברך שהחיינו גם בספירת העומר.

נראה לי שההבדל הוא שבספירת העומר אפשר לברך בשבת, ובשלושת השבועות גם לא בשבת.

(למרות שבחיים לא בירכתי "שהחיינו" על בגדים....).

כל שיר?

נשמח להצטרף לקהילה 😂

שאר האיסורים, לפי הפסיקה שלנו שייכים רק לשלושת השבועות ולא לספירת העומר. 

עד ל''ג בעומר לא מברכים שהחיינו.

לכן לא מחדשים בגדים ולא אוכלים פרי חדש. (אנחנו מברכים שהחיינו על בגד חדש וגם על פרי חדש..)

סנדלים למשל, אין בעיה לחדש כי לא מברכים שהחיינו על נעלים. בדיוק ביררתי..

לכן אם צריכים לחדש בגד או רוצים לאכול פרי חדש, עושים זאת בשבת.

כנראה גישות שונות בהלכה.

אנחנו אשכנזים.

ולגבי הבלבול בין ספירת העומר לשלושת השבועות לתשעת הימים-מכירה אבל בהקשר מעט שונה

וזו גם הפסיקה של הרב מרדכי אליהו בדרך כלל.

כן מברכים שהחיינו על פרי חדש נראלי? לא בטוחה לגבי זה

אבל בוודאות לא מחדשים בגדים.

וכן יש הבדלים בין ספירת העומר לשלושת השבועות-

למשל בשלושת השבועות משתדלים גם לא לקנות אם לא חייבים ממש, בספירת העומר אין עניין כזה

ואם יש צורך לחדש(למשל אם נהיה חם פתאום וחייבים לעבור לקצר) אז גם עושים בספירת העומר ובשלושת השבועות רק בשבת.

אין בספירת העומר שום עניין עם רחצה, בריכה מעיין וכאלה חופשי. גם פעילות חברתית חופשי ובשלושת השבועות יותר נזהרים באופי הפעילות..