בס"ד
-מבוסס על סיפור אמיתי-
כולנו חבבנו אותו,את השכן השתקן.
הוא היה גלמוד. יודעי דבר סיפרו, שבעבר היה ביתו הקטן הומה ושוקק חיים,אך שרשרת טרגדיות מחרידה הותירה אותו בודד. בודד בעולם.
אשתו וחמשת ילדיו נפטרו כתוצאה מהרעלה קטלנית במים. הוא, פרפר בין חיים למוות, אך גופו החסון גבר על הרעל הכימי שגדע את בני משפחתו.
הוא היה מסתובב בין קירות ביתו הלוך ושוב, פיו חתום. הוא לא שיתף אותנו בחייו.
אנו התבוננו בו בעיניים מרחמות, והעזרה היחידה שיכלנו להגיש לו- הוא ארוחות מזינות מידי יום ביומו. כשהיה רואה את המזון המוגש לו, היה מתקרב, חוטף את מנתו, ומהנהן בראשו. בזה הסתכם הקשר שלנו.
ואז- הגיע חג הפסח. השכנים כולם טרודי בניקיון, בקניות, בהכנות.... איש מאתנו לא זכר אותו.
לא היה לא אוכל לליל הסדר, לא היה לא אוכל בכלל. והוא היה רעב יום, ויומיים, ושלוש. אז הוא מת. כמה ימים אפשר לשרוד בלי מזון?!
וכשהגיע השכן עם מנה בשבילו- היה זה מאוחר מידי.
השכן החוויר, ומלמל בלחש: "ידינו שפכו את הדם הזה"הוא הזעיק שכנים נוספים,
ובידיים רועדות הם גררו אותו החוצה,
מהאקוואריום שלו.
