פשוט מספרים כמה שיותר מאוחר

(הן יולדות בערך כל שנה וחצי)אז הילדים לא ממש שמים לב, ככה זאת התשובה שענו לי כששאלתי איך הן מסתירות...

גם תלוי בני כמה הילדים, זה מדובר על ילדים עד גיל שש שבע...

מאפיין גישה חרדית.

יש לי גיסה דתית לאומית למהדרין, בוגרת אולפנא, שהבנות הגדולות שלה - גילאי 9-10 , שומעות ממנה רק בחודש השמיני-תשיעי על ההריון. זה אופי. היא פחות משתפת, ויש פחות דיבור פתוח עם הילדים.

וגם, אצלה ההריונות הם ברצף והילדים כנראה התרגלו לראות את אמא עם בטן הריונית.

אמא שלי היתה בהריון כשרובנו היינו כבר די גדולים (אני הייתי בת 14), ולא סיפרו לנו בכלל, פשוט ציפו שנבין, כל אחד בקצב שלו.. 

דווקא אחותי הקטנה (אז בת 9) זיהתה די מהר, אבל אני ממש לא שמתי לב (אמא שלי לא רזה), וגיליתי את זה כשאיזו חברה של אמא שלי אמרה לי משהו כמו: "אז מה? אמא בהריון..." ולא היה לי מושג על מה היא מדברת.. אז הלכתי לשאול ואמרו לי שכן.. 

אחי ניחש כי אמא שלי ממש לא הרגישה טוב וכנראה היא גם השמינה עוד יותר (אני לא שמה לב..) אז הוא בא לשאול אותי.. 

וכשיגלו יגלו.. לא מבינה גם למה זה כזה מזעזע אותכם.. מה נורא בזה? ואם ילד ידע במשך חודשיים שלושה שאמא שלו הולכת ללדת ולא במשך חצי שנה? אז מה?!?!

היא היתה נשמעת קצת לחוצה, אז אמרתי שזה לא "להסתיר" בקטע רע.. 

כי לילדים אין סבלנות לחכות.

את האמת שאני עכשיו בהתלבטות אם לספר לבת שלי (כמעט בת שלוש), אני באמת מתלבטת מה כדאי בשבילה!

לא מתכוונת לא לספר בכלל כי זה חשוב לעשות הכנה, אבל לא יוגעת אם עכשיו או עוד שבועיים בערך כשאהיה בעז"ה בתחילת שמיני...

ואני לא חושבת שזה נכון להסתיר מילדים יותר גדולים שמסוגלים לחכות בסבלנות ולהבין שזה לוקח זמן..

האמצעית שלי בערך בגיל של הבת שלך, וסיפרנו לה בערך מאמצע ההיריון בגלל ששמענו גם כן שלא כדאי לספר מוקדם כי קשה לילדים לחכות.

בפועל, היא לא דיברה על זה בכלל ולא התייחסה לזה כמעט. מדי פעם היא ליטפה את הטבור שלי כאילו זה התינוק , וזהו.

היה נראה שעד שהיא לא תראה תינוק בפועל, זה פחות "ידבר" אליה כי זה לא מוחשי.

לקראת הלידה (אמצע תשיעי), או קצת אחריה, אפשר לתת לה בובת תינוק וצעצועים נלווים (אמבטיה/כסא אוכל לבובה), כך שיהיה לה תינוק "משלה".

אני באה מבית חרדי מאוד!! וגם הבית שלי ושל בעלי כזה

ובאמת שהיתי בת 6 אמא שלי ילדה את אחי הרביעי (אני הבכורה) ולא ספרה לי כלום

אני זוכרת איזה הפתעה כיפית זה היה! לא זוכרת בכלל שזה היה טראומה, ואני חושבת שלפעמים שמכינים יותר מידי את הילד זה לא טוב,כך הילדים לוקחים את זה בטבעי ובזרימה הם לא נלחצים כמונו...

שהיתי יותר גדולה אז ששאלתי אמרו לי כן ובערך מתי זה יהיה

וילדים אינטליגנטיים מבינים די מהר, עוד לפני שמופיעה בטן... 

לפחות, אצלנו לא אצליח להסתיר לעולם, גם אם אנסה (על ההיריון האחרון שלי הם ידעו כבר בחודש שלישי, ולא רמזתי דבר. פשוט לא הרגשתי טוב, והגדול, שהיה אז בן 7, הסיק מסקנות די מהר. הוא ילד חכם).

בעקרון, נהוג אצלנו שלא לגלות עד החודש החמישי לאנשים זרים, ויש בכך הגיון רב (ומי שעברה פעם הפלה, כמוני, יכולה להבין למה לא כדאי לספר מוקדם מדי...). בני משפחה יודעים הרבה קודם, כי פשוט אי אפשר להסתיר (בהריונות אני ממוטטת פיזית וזה בולט מאד). אחרי החודש החמישי מדברים על ההיריון חופשי לחלוטין (כמובן, לא אכריז ברחוב עם רמקול, אך חברות, שכנות וכו' - מה הבעיה?). 

תודה שעניתן, נתתן לי חומר למחשבה.

אני מבינה שזה לא משהו מוחלט, או מנהג מסויים,

אלא כל משפחה בעצם בוחרת איך להתייחס לנושא

כשהיו לי 2 קטנים (3.5, 2) לא סיפרתי להם (והם לא ידעו) עד שהיו צירים בחודש שמיני ונסעתי לבי"ח. כדי שלא יחכו נצח... בפעם הבאה אני מניחה שישימו לב. הם מודעים לזה, וכשיש דודה בהריון מתקדם אני מסיבה את תשומת ליבם.

ובהחלט שמעתי מנשים חרדיות במעייני הישועה על הקטע הזה שלא מספרים. אמא לבנות 14-15 שסיפרה יומיים קודם. הן כמובן ניחשו, אבל לא העזו לשאול...

בקהילה החרדית במקום מגורי לא כותבים את המילה הריון. תומכת לידה מפרסמת 'קורס הכנה', יש חנות ל'בגדי אמהות' ו'מצבים מיוחדים'.

אל תגידו "לא נכון", כי זה בהחלט נכון. שתי הסבתות שלי חבשו פאות נוכריות [הסבתא ההונגריה אפילו התעקשה לחבוש פאה עשויה מחוטים ולא משיער כדי למנוע טעות], והיו שייכות למשפחות חסידיות [האחת לקרלין-סטולין והשניה לסאטמר]. לצערי, לא זכיתי להכיר אותן. אחת מהן נספתה בשואה והשניה נפטרה עוד לפני השואה ממחלה קשה. מכל מקום, אמא שלי, למרות שהורי שלחו אותי לבי"ס של זרם המזרחי, כל כך התביישה בכל מה שקשור לנושא הזה. למשל, פעם אחת, היא חזרה מהמיקווה עם ראש רטוב. אני אמרתי -- בצהלה -- שידוע לי איפה היא היתה. "ידוע לי שהיית במיקווה!" בתגובה, אמא שלי האדימה עד שורשי שערותיה. לא הבנתי למה היא הסמיקה ולמה לא מדברים על זה כי באמת לא ידעתי. גם אף פעם לא נאמר לי שאמי בהריון [אם כי ניחשתי שכך הדבר], ואחותי נולדה כשהייתי כבר בגיל שלוש עשרה וחצי!

זה מעניין מה שאת אומרת.

לילדים לא אמור להיות מושג איך בדיוק נהיה תינוק שם בבטן, לא?

הם הרי לא מעלים בדעתם, אז מה מביך בזה?

החשש שהילד ישאל את האמא איך התינוק הגיע לשם?

אי אפשר לומר משהו כמו -

"זה נס שהשם עושה, שבבטן של אמא גדל תינוק"

(זה מה שאני אומרת לילדים שלי אגב, אני ממש לא בקטע של להסביר להם מה שהם לא אמורים לעסוק בו)

לעניות דעתי כדאי לספר בעדינות רבה , ולא שילד ישמע מהשכנים . זה חמור מאוד .כי אמא ואבא צריכים להגיד לילד אחרת כל דבר שהוא לא יבין הוא יחפש את התשובה במקומות אחרים לכן כדאי בזהירות להתייעץ עם רבנית טובה כיצד לעשות זאת והילדים צריכים לדעת שאבא ואמא הם הכתובת לכל השאלות ולא השכנים. ואפשר לחנך את הילדים שזה דבר מאוד משפחתי ואין לשוחח על כך עם שכנים גם אם הם מתעניינים. לא חייבים להגיד אתם יודעים אמא בהריון אפשר להגיד אי"ה עוד כחודשיים שלושה נקבל מתנה נפלאה המתנה הכי נפלאה שה' לכול להביא למשפחה . ולא לדבר יותר מדי על הנושא אבל לפתוח אלבומים ולהראות לילדים איך הם גם היו פעם תינוקות. בהצלחה .

אני עובדת עם ילדים וילדים מבינים טוב מאד ובמיוחד מבינים מאד מאד טוב שמנסים להסתיר מהם.

כל דבר שאתם חושבים שהם לא יודעים, הם יודעים.

אבל לא מגלים.

אני שומעת שיחות שילדות קטנות גילאי 5 6 מנהלות ביניהן ואחת אומרת לשנייה בטבעיות אמא שלי בהריון היא לא אמרה לי אבל אני יודעת, אחר כך התברר לי שזה היה בחודש שני שעדין אין בטן,

אבל הילדה הבינה בחושים שלה שאם אמא מסתודדת הרבה עם אבא , והולכת לבדיקות, זה אומר משהו....

נקודה לסיכום: ילדים הם בכלל לא טיפשים, והם מבינים הרבה יותר מהגודל שלהם.

מעדיפה לספר רק אחרי חודש חמישי, אבל רואים עלי מאוד מוקדם, וחשוב לי לספר לפני שישמעו ממישהו אחר.

כמובן אומרת שזה סוד.

כשהבכורה שלי הייתה בת שלוש, סיפרתי לה רק בחודש שמיני.

פשוט לא היה נראה שמישהו אחר יספר לה, אז למה לספר מוקדם?

אבל כשיש בבית ילדים בכל הגילאים, גם בגיל שלוש כדאי לספר, אחרת הילד בן חמש יספר לבן 3.

עדיף שישמעו ממני.

מישהי סיפרה לי שהיא לילדים שלה לא מספרת על הריונות!

באחד ההריונות היא היתה בשמירה ממש מתחילת ההריון, ולילדים היא ובעלה סיפרו שזה מכיוון שיש לה כאב ברגל

היה להם ברור שהילדים "קנו" את התירוץ

יום אחד הגיעה קרובת משפחה לעזור עם הילדים, ניגש אליה הבן בן התשע ואומר לה: "כל הכבוד שאת לעזור לאמא, מסכנה,גם בהריון וגם הסיפור עם הרגל... " 

אני חרדית סגורה כמו שקראתם לזה חסידים

יש לי ילדים די גדולים כבר 8.5 ו6 ומטה כמובן

ואף פעם לא סיפרתי

בלידה האחרונה (חצי שנה)

כבר דיברתי על זה עם חברות ושכנות באוזניים של הילדים בלי להחביא

אבל לא ישיר איתם

הילדים הם חכמים ואינטלגנטיים והבינו לבד

ולא ראיתי שזה טראומה לאף אחד מהם

מה שכן השכנה ששמרה עליהם כשיצאתי מהבית עד שילדתי (בוקר למחרת)

סיפרה שראתה את שני הגדולים ככה מסתודדים

והגדול גם רמז לי אחר כך שהוא כבר ידע לבד שזה הולך לקרות 

הסביה שלא מספרים היא באמת כדי לא להיכנס לתסבוכת

אז איך התינוק הגיע לבטן של אמא

ואיך הוא יוצא משם וכו'

(אל תשכחו גם שהם רואים בשנה לימודים אחת חצי מהאמהות של כל אחד מהם בהריון)

פעם צחקנו על זה אני ובעלי שאין שבוע שאין אצל אחד מהילדים לפחות ברכת מז"ט בתיקיה לחבר שאמו ילדה

את אומרת שהסיבה לא לספר זה כדי לא להיכנס לתסבוכות

אך האמת היא שאם אין גישה למידע כזה מההורים הם ימצאו דרכים לא כשרות ומעוותות לקבל את המידע

אם הם רואים שרק עם חברות את מדברת על דברים כה חשובים ואין את הערוץ הזה בין הילדים, הם ירגישו שאתם מנסים להסתיר ושזה אסור /חטא להיות בהריון כי הרי את לא מדברת איתם על זה,והכל יהיה מעוות והם ישאלו חברים או ימצאו מקום שיש בו אינטרנט לגלות מידע

אם בתורה הכל כתוב (עיין ערך פרשת השבוע של אתמול) אז למה לא לדבר בצניעות עם הילדים. והכי הכי חשוב זה שמיניות לא תהיה דבר שאסור לדבר עליו בבית. אם חלילה אחד הילדים יהיה קורבן להטרדה מינית הוא מיד ידע שאסור לדבר ולספר להורים , כי זה לא משהו שמדברים עליו בבית.

ב4 שנים שאני הייתיי במכללה והייתי צריכה להגיש עבודות מהמחשב הייתי הולכת לאינטרנטים קפה בירושלים והייתי עושה שם את העבודות שלי. ותמיד היו שם כמה בני נוער חרדים שחיפשו שם את המידע שלא נגיש להם כנראה בבית

תמיד יש דרכים לדבר עם הילד ואין כמו התורה שלנו שמראה את הדרך הנכונה לחנך

ואז כבר אין שאלות והכל מובן

אני מעולם לא חיפשתי שאלות ותשובות

עד שהתארסתי מעולם לא ידעתי איך מגיע התינוק לבטן

ורק כשהמדריכה לימדה אותי למדתי איך נוצר תינוק 

ומאיפה הוא יוצא ולהיפך אחרי שהתחתנו 

זה היה סוג של גאווה מי ידעה פחות לפני שהתארסה

לא חרדים פשוט ילדים קטנים. 

הריון שני הגדול היה בן שנתיים וקצת ושבועיים לפני הלידה (ז"א אמצע שמיני במקרה שלי) סיפרנו לו והוא כל כך שמח והתרגש וכל רגע הרים לי את החולצה לבדוק מתי התינוק יוצא. שמחנו שלא חיכינו כי ההפתעה נראית לי לא לעניין.

הריון שלישי הגדול שכבר היה בן שלוש ומשהו בערך בשבוע 27-28 אמר משהו על זה שאני שמנה ובטח יש לי תינוק בבטן וסיפרנו לשניהם למרות שמבחינתנו זה היה קצת מוקדם. סייעתא דימשיא כי ילדתי כמה שבועות אח"כ בהפתעה גמורה לכולם.

הריון רביעי בשבוע 20 הגדול שכבר בן אוטוטו 6 הכריז שיש לי תינוק בבטן אמרתי לו שנכון והתדיינו על הנושא אבל אמרתי לו שזה סוד כי לאחים הקטנים לא מגלים עדיין. בינתיים סיפר כבר למלא חברים ולגננת

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).