בס"ד

שלום לכולם,

אכן דברים חשובים מאוד כתב שדרותי חזק.

עלינו להבין שלכל אדם יש תפקיד, ולכל תפקיד יש

מקום. הרי לא יתכן שכולם יהיו טיסים, צנחנים וכו'.

מי שמכין לחילים את האוכל הוא לא חשוב?! אולי

זה המקום להרים את קרנן של עקרות הבית. עבודה

סזיפית, ללא כל תמורה ובוודאי חוסר הכרה והוקרה.

גם בגמרא יש נפחים, סנדלרים, חנוונים וכו' וכולם

חשובים וראויים להערכה.

שנזכה לכבד את כולם ולא ק בגלל הסטטוס, לכבד

את הרווק, הנשוי, הרך הנולד, הילד, הקשיש וכו/.

מה שחשוב אלו מידות האדם, ואלו תלויות באדם ולא בסטטוס שלו.

                                           בתודה ובברכה

                                 שיבנה בית המקדש במהרה

זה לא שלא מכבדים אותם, פשוט לא רוצים לצאת איתם וזאת נראה לי נקודה אחרת לגמרי

כל מקרה לגופו

יש לפעמים עדיפות לקרבי

אבל לא תמיד

מכיר חבר שעבד במלחמות שעות רבות וקשות במשרד...

מה שנקרא חיפוש לפי תבניות.

חבל שבמקום לנסות להכיר את האדם מתייחסים לדברים חיצוניים שמשפיעים בצורה כזאת או אחרת.

וד' הטוב יכפר בעד.

הצלחות וישועות מהרה

חחח.
אשריכם בנות ישראל המצויות כאן  שלא אכפת לכם.
אולי הדיון הזה שייך לפורום אחר...

אני מסכים עם בנות שלא רוצות לצאת עם גובניקים ...

אבל רק אם מדובר באדם שייכול להיות קרבי ורק מתוך נוחות או עצלות או אפילו וויתור עצמי הוא לא התגייס לקרבי ...

כיצד אתה יכול לדעת מאיזו סיבה?

אבל במידה וכן יודעים את הסיבה לגיטימי לגמרי לפסול  ..

ואדם יודע מה בצפונות לבו של חברו והוא גם הגיע למקום שלו שהוא יכול לדון אותו וגם כי כולם צריכים להיות שווים, בעלי אותה אומנות וכו'.

זה העניין, הוא לא השווה בין האנשים.

וחוץ מזה, אתה צודק שזה קשה מאד לברר לפני שיוצאים על הסיבה שבגללה הוא הלך לג'וב.

אבל בפגישות עצמן אפשר לזהות בנקל את המניעים של האדם שאתה נפגש איתו.

ובפגישות היא תוכל לזהות די בקלות את הסיבה שגרמה לו ללכת לג'וב (אם זה יעניין אותה).

התפלאתי על הידיעה בנבכי נפש האדם.

"אפשר לזהות בנקל את המניעים". אפשר לזהות. האם ניתן להבין? האם היא או מישהו אחר מלבדו יכול להבין? או שיאמרו אדם שהיה פרופיל 97 והתגייס כג'ובניק כנראה שיש איתו בעיה. הוא לא עשה את זה כי הוא רצה לתרום. הוא רצה לברוח. לחפש את הקל ביותר. מכאן טענה שנאמרת לא אחת שמי שאינו קרבי שלא יתגייס.

אצלי כתוב אחרת...

(שמואל-א ל', כד) "כְּחֵ֣לֶק׀ הַיֹּרֵ֣ד בַּמִּלְחָמָ֗ה וּֽכְחֵ֛לֶק הַיֹּשֵׁ֥ב עַל־הַכֵּלִ֖ים יַחְדָּ֥ו יַחֲלֹֽקוּ"; (ברכות מג, ב) "ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, מאי דכתיב: את הכל עשה יפה בעתו, מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקדוש ברוך הוא אומנתו בפניו"; פסחים סה, א "רבי אומר: אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי"; ברכות יז, א מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים".

עדיף לצאת למלחמה עם אדם בעל נפש עדינה שיש לו אידאולוגיה,

מאשר לצאת עם לוחם דגול בלי אידאולוגיה.

בס"ד

התרומה הכי גדולה לצבא זה להיות נהג משאית, ומי שבאמת באמת רוצה הכי לתרום לשם, כי זה מה הצבא זקוק לו.

נכון שלהיות לוחם זה חשוב וזה נצרך, אבל את זה כולם רוצים, וכולם שואפים לעבר המטרה הזאת, ולכן דווקא התפקידים האחרים נשארים ריקים ודווקא שם התרומה לצה"ל מתבטאת הכי טוב (שוב, בהסתכלות על המצב כיום). והרבה חיילים משרתים ששמעו את המשפט הזה מסכימים איתו במאת האחוזים.

כך שאם מישהי מחפשת את משהו שתורם לצה"ל, אז לפעמים אותו נהג משאית "פשוט" תורם הרבה יותר מלוחם בקרבי.

השאלה אם מסתכלים על הכבוד של התפקיד או על התרומה של התפקיד.

למה? מנקה זבל תורם יותר מרופא? כי רוצים להיות רופאים יותר מאשר מנקי זבל???? תשמע מה אתה אומר.. אולי חבר שלך מנסה לנחם את עצמו אז שימשיך לחשוב ככה.. ואם אתה בראש הזה אז להיות לוחם הרבה יותר חשוב כי לא כל אחד יכול להיות לוחם ושם הסיכון הוא הכי גבוה.. נקודות למחשבה..

בס"ד

לך היום לאחראי על גיוס הנוער לצבא ותשאל אותו לאיזה תפקיד הכי צריך אנשים ושאתה מוכן לעשות הכל - ותראה לאן ישלחו אותך.

לא סתם נער מקבל הכי הרבה פרסומות לקד"צ נהיגה, כי חייבים שם אנשים.

ברור שחייבים לוחמים, אין ספק בכלל, אבל לזה יש ביקוש, אבל גם חיילים שמשרתים במקומות הכי קרביים יודו שאם אין את אותו חייל שלכאורה מבצע את התפקיד הפשוט הזה, זה דופק אותם והם חייבים אותו בתור השלמה לחלק האחרון של הפאזל.

 וחלקים כאלה חסרים לצבא, ויש בסיסים שלמים שאני שומע מחברים שלי שנדפקים מזה בכל מיני מובנים.

אני רוצה לראות את הצבא מסתדר יום אחד בלי שמשהו יספק לחיים אוכל ותחמושת. יום אחד הוא לא ישרוד. 

אז מה זה שווה אם יש חייל מיומן היטב שרוצה להכנס כבר לחזית אבל אין מי שיספק לו את הנשק לכך או אוכל לשרוד?

ואם יש מחסור בנהגים ובתפקידים פחות נחשבים אז זה פוגע בכל המערכה. אז נכון שמי שנלחם בפועל הוא זה שפועל והוא זה שמבצע, אבל יש מי שמספק לו את האמצעים לכך והוא לא פחות נצרך, וכנראה שאפילו יותר.

על כל מקום פנוי בקרבי יש מספר מועמדים, ובתחילת ההכשרה כל התקנים מלאים +.

הבעיה היא שבמהלך ההכשרה יש נשירה (רפואית, ת"ש, וכיו"ב), ולכן המסגרות המבצעיות נמצאות בחסר. 

ברור שלא ניתן לקחת טירון ו"לדחוף" אותו ליחידה מבצעית - הוא צריך לעבור הכשרה, ושוב - על מקום בהכשרה יש מספר מתמודדים...

אז אני יבהיר את דבריי יותר.. בחיים דברים חשובים או לא אינם נקבעים דווקא ע"פ היצע וביקוש אלא גם ע"פ תוכנם ואסביר- לוחם רק מי שמתאים ויש לו את היכולות יכול להיות כזה נכון?(גם אם זה יכולות שנראות לנו בסיסיות) לעומתו אותו נהג תובלתית (מבלי לפגוע בעבודתו וחשיבותו) רוב העולם יכול לעשות את התפקיד הזה.. ואותו דבר בתחום החיים השונים זה שיש יותר ביקוש להנדסה זה לא אומר שזה יותר חשוב ממורה וכך ברופא מול כח עזר בבית חולים וכו וכו ואני רוצה לראות עולם שמסתדר בלי מהנדסים או בית חולים שמסתדר בלי כח עזר...

יש הרבה הרבה הבדל בין מנקה זבל (שאגב כבודו במקומו מונח) לבין נהג משאית שזו עבודה מתישה קורעת בלי הכרת הטוב ומאוד חשובה!!! (בלי פינוי זבל אין איכות חיים בלי אספקה אין חיים)

תאר לעצמך משרד של 2*2 תקוע מ-8:00 עד 18:00 וכל היום יושב, ושומע.

בניגוד ללוחמים שיכולים לדבר מה הם עשו בחופשה או מה הם ראו בסמארטפון, אצל ג'ובניקים מדובר על איפה הם היו אתמול בלילה ומה הם יעשו היום בלילה .

נכון שלוחמים נמצאים עם אותם אנשים במשך ימים ושבועות ברצף, אבל כשאתה ג'ובניק ואתה שומע את הדברים האלה במשרד בבסיס, אתה יוצא אחר כך הביתה וכל יום אתה מתמודד עם מה שאתה רואה ברחוב.

נכון שזה נשמע מפגר, אבל לוחם יכול הרבה פעמים לשנות מקום פיזי. ג'ובניק לא. וג'ובניק שומע דברים ומיד אחרי זה מגיע הניסיון, במקום שיהיה לו את השעות שהוא יכול להתאושש ממה ששמע.

כמו שכל אחד בערך בציבור שלנו רוצה.. לפעמים הסיבה היא רפואית ואז גם צריך לבדוק אם אני בתור אשה מוכנה לצאת עם מישהו עם בעיה כזו או אחרת, וכן לפעמים זה משום בעיה נפשית שהיא לא ידועה למסתכל מהצד או בעיית העצלות והפחד למיניה או אולי האגו והנוחות אל מול הסגירות בבסיס והקשיים כלוחם... בקיצור שווה לבדוק ולהבין לעומק אך ודאי שלא צריך לפסול בגלל זה.. לעניות דעתי..

אני כאדם שבאמת אתרום יותר בחמן ואפילו חושב על קריירה צבאית אחשב כמשתמט.

למה? כי אני לא יודע למקם מכלול בתוך הM16. 

לא כל מי שלא היה קרבי זה מעיד על משהו. צבא זה לא הכל.

ויותר מזה, אותן בנות שאוכלות עכשיו סרט שהם מתות לאיזה רמבו שהיה צנחן, יקומו בגיל 30 ויתבכיינו שזה היה חלק מהפרמטר שלהן.

זה כזו בושה שהסקלה נקבעת לפי זה.

רוב מכריע של הבנות באמת לא מבינות בצבא ברמה מספקת בשביל לשפוט,אם היה קם בחור ועושה השוואות לגבי שירות לאומי מי תרמה יותר מה אז היית אומרת?

גם ליעל..

דברי אינם מוחלטים.

אלא בא כהסבר למה בנות מעדיפות שירות קרבי.

ובקשר לגובניקים נשואים - להם, כבר אין הבעיה של ה-להתבגר, הם נשואים.

מי אתה שתחליט מי יותר אחראי ובוגר? 

אנשים עוברים בחיים דברים לפני ואחרי הצבא. אפילו שהצבא מבגר.

אני מכיר הרבה אנשים שאפילו שהם היו בצבא הם לא לוקחים אחריות ולא עוזרים לנשים שלהן.

לעומת זאת יש הרבה מאד עתודאים בחוץ וכאלה שהיו במודיעין ואפילו "סתם" ג'וב, ועוזרים לנשים שלהן ובונים בית.

סטיגמתי וילדותי. 

רפואת הנפש ורפואת הגוף

הם מבקשות לכבוש את הבופור או להקים בית בישראל?

לפני 6 שנים, בצו הראשון הייתי בתת-משקל ורצו להוריד לי פרופיל. אמרתי להם שאני אעלה במשקל ונתנו לי 97. באמת עליתי במשקל והגעתי לגיבוש טייס. שם נפצעתי קשה בגלל רשלנות רפואית והורידו לי פרופיל ל-64. כעבור 3 שנים התגייסתי והייתי ג'ובניק בקריה בחיל שלישות. שנאתי את התפקיד ועל מנת לעבור יצאתי לקצונה, אחרי שדחו לי מחזור של הקורס בגלל בירוקרטיה. כשהגעתי להכנה היו איתי חבר'ה של הרבנות הצבאית (שיוצאים לקצונה כל מחזור שני, ואם הייתי יוצא כשהייתי אמור לצאת לא הייתי איתם) וגיליתי שיש תקן פנוי ברבנות בתוך הקורס הנוכחי, ואם חיל שלישות יסכימו לוותר עלי אני אוכל לעבור כבר עכשיו. ב"ה אחרי המון תפילות ומאמצים מצד כל הגורמים ברבנות הצבאית, העבירו אותי והיום אני קצין דת וב"ה עושה עבודה שיש בה קידוש ד' אדיר! דרך אגב, בבה"ד 1 סבליתי שוב מחוסר מזל ונפצעתי בגב והורידו לי פרופיל ל-45 ועכשיו כשזה מחמיר יש סיכוי שיורידו ל-21 ואז נשאר רק להתנדב שוב לג'וב, רק שהפעם זה ג'וב של קידוש שם שמיים ברבים..

כל זה מראה שלא משנה כמה אדם ינסה להילחם (תרתי משמע), בסוף הוא יגיע, תמיד הקב"ה מכוון אותו לתפקיד והמקום שהוא צריך להיות בו. אם אדם ג'ובניק, זה עשוי להיות כביכול מ"בחירה". אבל לשם הקב"ה כיוון אותו.

למחשבתם של כולם!

אסור לפסול מראש בגלל סטיגמות ...

דבר שני ייעודו של הצבא הוא להגן על עם ישראל ולכן אדם שמטעמי נוחות או חשש מעדיף להיות גובניק ולסמן וי על השרות הצבאי שלו הוא בהחלט ברמה פחותה מזה שכן ... ולאף אחד לא קל להיות לוחם

..

יש כאלה שאתה "לא תספיק בשבילן" בגלל שלא החזקת נשק ואין לך כנפ"צ.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות