אבל אל תתיחסי לזה בכעס, כי חבל עלייך ועליו.
תנסי להסתכל על זה "מלמעלה", ולהגיב בצורה עניינית ועקבית.
נניח- אם הוא מרביץ, מיד להרחיק אותו ממך, פיזית, ולהגיד בתקיפות: לא מרביצים לאמא! אם הוא ממשיך, אז להזהיר: אם תרביץ שוב אני אצטרך לשים אותך במיטה! (או במקום אחר, לא משנה)ץ ואם הוא מרביץ שוב- אז פשוט לשים אותו במיטה תוך כדי שאת אומרת לו שוב שלא מרביצים לאמא. וכל זה לא בכעס, כי אם את כועסת זה מראה לו שאת לא לגמרי בשליטה. ואם את בנחת אז הוא קולט שאת שולטת על העניינים ואת קובעת.
א. בלי קשר, לשים ילד במיטה בתור עונש זה יוצר בעיות אח"כ. אם מיטה היא עונש הוא ירגיש בעונש כל פעם שצריך ללכת לישון ולא ירצה להיכנס למיטה.
ב. אסור להעלב. הילד מרביץ רק לך כי הוא קרוב אליך, בטוח באהבתך אליו ומרגיש בטוח לעשות מעשים שלא יעז במקומות אחרים. כרגע הוא בשלב של בדיקת גבולות ובירור עצמי של היכולות שלו. יכול להיות שהוא אפילו מנסה להכעיס אותך, כמובן לא במודע, כדי לבדוק את יכולת ההשפעה שלו עליך= על העולם. (את כל עולמו.)
או שהוא כועס ורוצה שאת תרגישי בדיוק כמה הוא כועס.
ג. איך להתנהל כשזה קורה, זה משהו שאת צריכה לפתח בעצמך. איך נראה לך להגיב למצב.
אפשר להראות לו שזה כואב לך.
אפשר לתפוס לו את היד ולהגיד: אצלינו לא מרביצים. או לאמא לא מרביצים. או המשפט השגור שלי: אצלינו מדברים בפה לא בידיים.
אפשר להתרחק ממנו ולהגיד לו שעכשיו לא נעים לך להיות לידו.
ואולי תוכלי לחשוב על עוד רעיונות בזמן רגוע שבוא את כבר לא כועסת עליו.
בהצלחה
לא כל בני שנתיים מיומנים מספיק בליטוף. אצלך הוא כבר יודע ללטף? אם לא, ייתכן שזה מה שהוא מנסה... (מתחבר עם העובדה שזה רק לך).
ובמקרה כזה בטח שהוא נעלב נורא אם שולחים אותו למיטה!
אולי כדאי להראות לו "הנה, ככה עושים נעים לאמא" (להחזיק את היד שלו ולהדגים). "תודה מתוק, זה כל כך נעים לי!"
שיבין: לי זה לא נעים, אני לא רוצה להיות לידך אם אתה מרביץ. שיבין שהוא מפסיד אותך ככה.
גם מסר בשבילו, שכשמישהו מתנהג אליו בצורה לא נעימה הפתרון הכי טוב הוא להתרחק.
אבל בלי נאומים. אפשר הסבר קצרצר אם את רואה שאין לו מושג למה את הולכת. לא לטחון לו את זה, מעשים שמדברים בעד עצמם זה מסר יותר חזק.
ילדים בגיל הזה בודקים גבולות, ולא מבינים את המשמעות של המעשה
מה שאני אומרת -
(על דרך החיובי) - לאמא לא מרביצים, רק עושים "טובה".
ואז הקטן מלטף אותי בלחי ואני אותו, תו"כ שאני אומרת "אנחנו עושים רק רק טובה"
אחרי כמה (עשרות) פעמים כאלה מספיק להזכיר את המשפט "רק רק"
והילד כבר נזכר שבשלב הזה מלטפים, וגם לומד להשלים בעצמו את ההמשך...
אפשר להוסיף לרפרטואר גם חיבוקי, נשיקה וכו' כחלק מאותה סדרת משפטים -
אם יש לו צורך במגע איתך, או רוצה להראות שהוא אוהב אותך - שיהיו לו את כל הכלים לזה 
(ובהחלט אפשר לתפוס את היד שלו, להזיז אותה וכו' אם וכאשר הוא שוכח שלאמא עושים רק טובה)
ואם זה בחור שמחפש אקשן...
אפשר להרביץ לכרית, להשתולל יחד, לתת מכות לספה, לקפוץ על מזרונים
בקיצור - אקטיביות שלא פוגעת בסביבה אבל תספק לו את הצורך הפיזי הזה.
"לא מרביצים לאמא"
צא ולמד
מפני מה אמר הכתוב "לאמא"?
ללמדך שלאמא לא מרביצים
אבל לכל אדם מותר.
סליחה על הניסוח הבייניש...
מספרים על אדם שהלך לקרקס, וראה פיל גדול קשור ליתד בחבל.
התפלא האדם,- פיל גדול וחזק כזה, קשור בחבל דק כזה? הרי ברגע הוא יכול לקרוע אותו ולהשתחרר?
הסביר לו מנהל הקרקס- כשהפיל היה קטן, החבל היה חזק בשבילו. הפיל ניסה פעם ופעמיים לקרוע אותו ולא הצליח, ומאז הוא מבין שהחבל חזק ממנו ולא ממשיך לנסות.
לדעתי לא סתם ה' נותן לילדים הורים שחזקים מהם גם מהבחינה הפיזית. אין שום הגיון בזה שהילד ירביץ לך ואת לא תדעי מה לעשות... אם כבר הפוך
האמת שריציתי לכתוב גם בכובע של מנחת הורים ויועצת אבל זה לא מעשי בכתיבה בפורום. אם את רוצה אשמח לעזור באישי או לתת לך את המספר שלי באישי.
בהצלחה אמא!!!
בערך בגיל שנתיים מתחיל גיל המרד הראשון.
חוץ מזה שהוא יגיד על כל דבר לא.
הוא גם עלול להרביץ.זה לא אישי נגדך זה סיכום מקצועי בתור הורה.
התגובה לכות שלו צריכה להיות עינינית ,להגיד לו אסור להרביץ.
לתפוס לו את היד ,להכניס ללול לדקה ועוד סנקציות דומות.
אחרי כמה פעמים שנוקטים נגד תינוק סנקציה הוא מבין שלהרביץ זה לא כדאי.
לא צריך להבהל מזה זה חלק מההתפתחות הנורמלית של ילדים.
"שעשוע" בעיניו.
תופסים את הידיים בעדינות (את יותר חזקה..) ואומרים בנחת לגמרי: לא מרביצים לאמא, בוא נעשה טובה. ועושים עם היד שלו טובה לאמא. אפשר גם להמשיך: עכשיו אמא תעשה לך.. תחליף טוב.
אח"כ עוברים לאיזה משחק אחר.
אבל להתעסק איתו ולהציע משחקים לא רק כשהוא עושה כך. שלא יחשוב ש"רק כך מזמינים תשומת לב"...
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
מישהו מכיר שכונות בירושלים ?
למשל קריית יובל, איך זה לזוג צעיר עם ילד, יש שם קהילה דתית לאומית וצעירים? יש שם גרעין תורני?
הבנתי שיש איזה קשר להר המור, אז זה יפריע למישהו שבא מישיבות אחרות..? 
