אבל הר"ם שלי יעץ לי לחכות, ולפעמים קשה לי, ואני מרגיש בודד

שנים שלא יחזרו, 

אבל אם אתה לומד ברפרוף תתחיל לצאת ותראה אולי תמצא מהר אישה כלבבך.

מגיל 18 כבר אסור לבזבז דקה בנושא הזה..

אז כנראה שאתה עדיין לא בשל להתחתן..

בוגר (באופן יחסי) => להיפגש ולצאת, זה כלל שהוא נכון אך ורק לבנות.

אצל בנים זה הפוך לגמרי.

אם אתה באמת בוגר, אז קודם תעשה צבא ואת כל מה שצריך ורק אח"כ תתחיל לצאת.

גם אדם לא בוגר יכול להתחתן.

אופי וחתונה זה דברים שלא קשורים לרמת בגרות.

יש בהחלט אנשים שמבולבלים ולא יודעים מה האופי שלהם, 

אבל זה דבר אחר.

אחי אתה כותב דברים בלי קשר אחד לשני

לא צריך להיות נשוי 15 שנים בשביל להדעת האם ההחלטה נכונה או לא, גירושין זה דבר שע"פ רוב אי אפשר לחזות מראש.

בשם הרמב"ם, השולחן ערוך, והגמרא

לא צריך לדעת מה המצב שלו בחיים כתבתי תגובה כללית

ומה הקשר לצבא?

אם אתה מדבר בתור אדם מנוסה שיכול לקחת על עצמו אחריות לכל ילד בגיל 17 שרוצה להתחתן אשריך.
אבל אם אין לך ניסיון בזוגיות או בדברים כללים בחיים אני לא חושב שכדאי שתקבע עובדות בצורה כללית מי מוכן להתחתן ומי לא...

אז אתה טוען שאינ צריך לעבוד על תינוקיות? שהייתי צריך להחתתן בבר מצווה??

כתוב בגמרא שחכם קודם כל מוצא מקצוע, בונה דירה, ואז מתחתן, אבל היום המיצאות שונה. יש תפקידים שכדאי עבורי להיות בהם כבר נשוי. חוצמיזה שאם אני נגיד רוצה שלוש שנים, אפילו אם אצא עכשיו לצבא אני אגמור אותו בן 23, שזה נראלי קצת זקן מדי (רק קצת, לא נורא). חוצימזה שאנירוצה בית תורני מאוד, וזה קשה אחרי שנה וחצי ישיבה, או אפילו שנתים- שלוש... 

זה בדיוק מה שמעיד על החוסר בגרות שלך.

שאתה הולך להתחתן עם מישהי ואז הולך לזרוק אותה 3 שנים במקרה הטוב בבית של ההורים, ככה מתנהגים??

ובכ"מ, העניין הוא שאין קשר (לפחות אצל גברים) בין בגרות לבשלות לחתונה.

(אצל גברים כמובן) ובטח שאני לא אעשה דבר כזה אם היא לא תרצה!! רק מה שטוב לבית המשותף שלנו! מן הסתם לא אעשה קרבי אחרי החתונה, וזה מה שמטריד אותי. מי שרוצה ללמוד הרבה שנים בישיבה, לא יכול לעשות קרבי? גם לפעמים הבית האישי צריך להקריב קצת (בהסכמתו, כמובן) למען בית ישראל, לא כך?

כמה ימים על חשובי האמוראים שיצאו ל- 6 שנים לבית המדרש של רבם מיד אחרי החתונה , בהסכמת האישה . אסור לו לצאת לצבא לפני חתונה , זה מתכון לכישלונות . ( אולי אפשר לחשוב על "הסדר" אחרי החתונה )

תגדל קצת, תראה עולם...

תתגייס בשקט...

תהנה...

תטייל...

אחרי שתפתח את הראש שלך לעולם - כדאי לך לחשוב על חתונה...

מניסיון של בחור אשר בקרוב חוגג את שנתו ה-29...

בהצלחה רבה בחיים!

בכרטיס האישי נקבה...

אלא כשאתה מסתכל על זה ריאלית ואתה באמת מוכן-נפשית כספית ומכל הבחינות

ואני לא יודע מה זה אומר. אני גם מתלבט על צבא, ואני צריך להחליט אם לצאת עכשיו\ שנה הבאה או לוידע מתי או בכלל לא, ואם קרבי או לא וכו', וזה תלוי הרבה באשתי לעתיד, אבל אני לא יכול להתייעץ איתה.... ואני גם יכול סתם להמשיך להיות בישיבה, ואז אם פתאום ארצה לעשות צבא ורק אז חתונה כבר אהייה גדול מדי... להתחתן לפני צבא זה לא פשוט.. זה נועל דלת בפני כל מיני דברים..

בקיצור, אני מתלבט.................

וזה משגע אותי!!!!!!!

והבעייה שאיפה שאני לומד אומרים:

א. צבא זה חשוב 

ב. לא לעשות אותו לפני חתונה

ג. לא לעשות אותו אחרי חתונה.

מה רוצים, שבחתונה שלי אהיה בצבא???

מת כבר לסיים את בין הזמנים!!

תראה מי בחר בדרך שמוצאת חן בעיניך ונראית שתתאים לך, ותנהג כמוהו.

אני די שומר את דעותי וחלומותי לעצצמי, כדי לא לעורר וויכוחים ופרובוקציות.. חשבתי שאולי כאן בחסות האנונימיות אוכל להציג דברים שלא 'מתאימים' למי שהולך בתלם. 

אצלנו אומרים לא להתגייס לכתחילה למי שמצליח בלימוד, ואני חושב שאם אנחנו רוצים צבא דתי אז צריך לשלוח דווקא את את הרציניים לצבא, ליחדות מובחרות, ולא להסתגר בתוך גדודי ההסדר למינהם.

גם אומרים אצלנו להתאפק עם החתונה, ואני לא מבין למה! אני מעדיף להתחתן 'בטעות' שנה מוקדם מדי, על חישבון שנות הרווקות בישיבה, מאשר להתחתן מאוחר מדי, וככל שהשקפת העולם, והתוכניות יותר מקובעות, אז יותר קשה למצוא אשה, נראלי. אני גם רוצה כבר להחליט אם הבית שלי יהיה עם אבא רב או פולטיקאי (וזה סוד שאני מתענין בפוליטיקה, ורוצה לנסות לשפר  את מצב המדינה, כי גם זה חשוב) ואם זה לפוליטיקה, אז חשוב לעשות צבא משמעותי, כדי שאנשים יהיו בטוחים שאכפת  לך מהמדינה, ולא יחשבו שאתה משתמט חרדי, וכו' ואני לא יודע לאןן לפנות ובמה להשקיע.. , 

אני צריך להתייעץ על זה עם מישהי/ו שתבין אותי, ושתדע מה יותר מתאים לאופי ולתכונות שלי, לא? כי אני לא בטוח... שניהם מבחינתי זה נטו להועיל לעם ישראל, ובתנאי שהבית יהיה תורני כמה שיותר! זה אמור לשנות לה מה אני אעשה מחוץ לבית?

אז תחפש לך מדינה אחרת כי זה הרב הראשי שלך ומגדולי הדור!!

אם הרב אמר סימן שהוא יודע וחקר ואומר מה נפסק

ת"ח שבא"י מחבבין זא"ז (סנהדרין כד, א)...

(אם כי אני עדין אשמח לעצות כלליות.  מניסיונכם הטוב, או ח"ו..)

א. (אם יש פה גם אברכים) כמה ביטול תורה זה להתחתן? ברור שזה תלוי בבעל ובאשה, אבל נניח ששניהם רוצים בעל אברך...

ב. האם יש בנות שמוכנות להפגש עם מישהו שעדין עומד בפני צומת מרכזי- רבנות או פוליטיקה? (בנתיים אני ממשיך להשקיע בכיוון רבנות, ואני רואה הצלחה ב"ה בלימוד, אבל ייתכן שבאופיי עדיף שלא אעסוק בזה בפועל)

ג. האם יש בנות שמוכנות להפגש עם בחור צעיר שייתכן וירצה להיות אברך עוד לפחות 10 שנים? אבל לא בטוח שהוא ילך על זה?

ד. האם לבנות מפריע בן יותר קטן מהן? או בגילן?

ה.מצד אחד מאוד חשובה לי אסתתיקה, סדר, נחת כלכלית וכד', מצד שני אולי אני ארצה להשקיע בחיי אברכות. זה מסתדר? יש בנות שמוכנות גם ללכת על עתיד לוט בערפל מבחינה כלכלית? אני מוכן לחיות כאברך אם ארא את שליחותי שם...

אנא ה' הבינני נא!!!!

אשמח לשמוע ממי שיודע לענות על חלק מהשאלות..

תודה רבה!!

למה בכלל לחשוב שלהתחתן זה ביטול תורה? אנחנו חיים בעולם המעשה ולכן החשיבות של העשייה גדולה לעין ערוך מחשיבות הדברים בתאוריה. מה ייתן לימוד התורה כשזה מסתכם בלימוד בלבד? התורה היא אורח ודרך חיים, הקב"ה נתן לנו אותה בשביל להדריך אותנו כיצד לחיות בעולם שבו יש לעשות מעשים בשביל לשרוד, בשביל להקים משפחה ולגדל ילדים ולכן מי שלומד תורה ואינו משליך את זה לחיי המעשה לדעתי כל לימוד התורה שלו לא שווה כלום.

ולכן כשאתה שואל כמה ביטול תורה זה להתחתן? אז זהו, שכל דבר שקשור לנישואין, חתונה, אישה וילדים אינם בגדר ביטול תורה כלל ועיקר!!! אלו הם החיים, לשם כך ה' הביא אותנו לעולם! וח"ו שלא תחשוב לרגע בעתיד הלא רחוק בעז"ה ששיחה עם האישה שלך וההתייחסות אליה הינם בגדר ביטול תורה! ומתפלאה אני שלא מלמדים ומדריכים את זה בישיבות......

לא שאלתי אם 'מותר' לעזוב את הגמרא כדי לדבר עם האשה! ודאי שהקיום של התורה זה להקים בית!

אני מגיב בזה גם לכל מי שכתב טענות דומות, לא רק לך.

אבל הקיום של התורה, לא מביא לידיעה של התורה.

אדם שרוצה לצאת עם ידע רחב ועמוק בתורה זקוק להרבה שעות לימוד ושלווה פנימית. לכן, אפילו שזה מצווה, אם הוא יקדיש כל יום, לדוגמה, 6 שעות בשיחה ובילוי עם אשתו, ספק אם מאגרי הידע התורני שלו יהיו יעילים לאדם שרוצה לשמש בהוראה תורנית...

השאלה היא האם בסה"כ חתונה תגדיל את הידע או לא, שכן מצד אחד, זה דבר שחייבים להקדיש עבורו הרבה זמן- מבניית הקשר הזוגי, ועד גידול ילדים ו'השלמת הכנסה' כדי שיהי להם מה לאכול. אולם מצד שני, ייתכן שהשלווה הפנימית 'מכסה' על זה, וכך בפחות זמן מתקדמים יותר מהר. זה הכל.
אין בי שום רצון לנתק בין התורה והחיים, אלא שיש גם, מעבר לקיום, גם 'ותלמוד כנגד כולם.

תודה בכל אופן!!

א בתור מאורס (שכרגע עמל על בנית בית) מאז שהתארסתי יש לי רק שבתות ללמוד בהם.

אני מכיר אברכים שלומדים המון ועובדים מעט, אבל זה מאוד משתנה בהתאם לצרכים של הבית והדרישות של האישה.

ב כן. 

ג יש רק קח בחשבון שאתה צריך להגיד את זה יחסית בהתחלה ובזהירות ולהבין את המשמעות של זה, 

כי בכ"מ יהיה עליך לפרנס את אשתך והילדים שיהיו בעז"ה.

ד קטן בדרך כלל מפריע באותו גיל זה בסדר 

ה יש ויש. יותר מצוי במגזר החרדי מאשר בדת"ל, אבל תמיד אפשר למצוא.

מקווה שעזרתי..

יש מסלול (רבנות) שאני נמצא עליו כבר הרבה שנים, אם כי מדי פעם משנה את הסגנון שאני רוצה לסגל לתפקיד שלי, אבל בזמן האחרון יצא לי לחשוב שאולי אני בכלל לא מתאים לזה, מכל מיני סיבות, אז אני חושב על שינוי, שמבחינת עולם המעשה שונה לחלוטין, אבל האופי שלי, והרגשות שלי כלפי עתידי אותו דבר. שני המסלולים יוצאים מאותו מקום!! ואם אני הולך על פוליטיקה, אז טני כבר חייב (לדעתי) לצאת לצבא וכד', (כמובן שיש גם אופציה של ג'וב אחרי החתונה, אבל המצפון שלי לא מרגיש עם זה בנוח כ"כ, שאחים שלי עושים את העבודה השחורה, ואני במשרד ממוזג, עם שעות עבודה נוחות.. אני מעדיף לעשות בעצמי את העבודה הזו, מה גם שאחרי הרבה שנים של לימוד, בא לי לפרוק קצת את השרירים, ולהוציא מרץ בצבא.. 

מקווה שהובנתי..

אני חושבת שמה שצריך לעניין זה אם מוכנים מבחינה נפשית לקשר מחייב. מוכנים להשקיע במישהו. רוצים מאד מאד להתחתן ואז הכל פחות מעניין. צבא, פוליטיקה, רבנות, כסף- זה דברים דינאמיים

אבל כמובן שאם יש דמות בוגרת כמו רב שמכיר ואומר שעוד לא כדאי אז אולי לא כדאי. 

בס"ד

בא נתחיל בברור מאליו כי לפעמים הוא לא כל-כך ברור מאליו:

אדם שיש לו הרהורים רבים יש לו בעיה הלכתית גדולה בלהישאר רווק, זה לא אומר שצריך לשים את הטבעת על הראשונה שרואים, אבל כן להאיץ תהליכים.

גיל 20 הוא גיל צעיר אצל גברים, אבל אדם שמוכן נפשית - אין שום בעיה שהוא יתחיל לצאת בגיל כזה, השמועות דווקא אומרות שאצל הבנות - כמו אצל הבנים -  ישנו ריכוז גבוהה יותר של איכותיים, שבאופן טבעי "נעלים מהשוק" במהירות, והרבה פעמים הם מחפשים דווקא צעירים.

לגבי מוכנות - תשאל אנשים שבאמת נשואים שבאמת מכירים אותך, ואם אתה מוכן (ואפשר לעבוד על מוכנות!) אז למה לחכות?

השיקול הצבאי הוא מאוד חשוב, מה שאני יודע לחכות שנה וחצי כשהבעל בקושי חוזר הביתה וכשהוא מגיע הוא רוצה רק לישון זה דבר שהרבה יפסלו עליו. אבל יש מסלולים אחרים, מסלולי מודיעין, שח"ר וכו' שבהם אפשר לתרום לא פחות - והרבה פעמים הרבה יותר - מאשר שירות קרבי סדיר, והם מאפשרים תנאים הרבה יותר טובים למשפחה.

שאלת הלימוד היא מהשקפת מבט שלדעתי איננה נכונה, התורה לא ניתנה כדי שרק נלמד אותה כל היום, והיא מדריכה אותנו לנישואים.

אני מאחל לך הצלחה מרובה במסלול של לימוד התורה, אם אתה מסוגל ורוצה - אז זה הדבר הטוב ביותר עבורך, אבל תן דעתך מראש על פרנסת המשפחה, ותתכנן לעצמך מסלול חיים באופן כללי שיסתדר עם זה כי המלגות לא מספיקות בכלל. שמעתי כבר על אברכים שלמדו שנים רבות ואז הסתדרו מבחינה כלכלית גם ללמוד מקצוע, אבל זה לא תמיד מצליח, אני לא בקי מספיק, ואפשר לברר דברים כאלה.

לי המליצו קודם להחליט על המשך חיי לפני שאני נפגש, שבנות לא אוהבות באופן כללי שהעתיד הוא לוט בערפל, אבל ייתכן שיש מספיק שיסכימו.

אני עצמי עדיין רווק, אבל מצד שני אני רק בן ...... 20. אמנם לא פתחתי על זה שרשור אבל דיברתי עם לא מעט אנשים בנושא.

אני מאחל לך ולי בהצלחה בכל בחירותיך, ובמיוחד בבחירה הזאת שכן היא אחת הבחירות הכי מרכזיות בחיים שלנו.

יהי ה' עמך בכל מעשיך!

לא בוחרים רק בשביל להוכיח על אומץ!

שממש טובים בלהבין דברים שלא נכתבו ושהכותב אפילו לא התכוון אליהם ולא רצה בהם.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?